• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        ספטמבר 2011

        ערן מרקוביץ', צבי פרי, ארז צומעי, מחמוד אבו-שקרה
        עמ'

        ערן מרקוביץ'1, צבי פרי2, ארז צומעי3, מחמוד אבו-שקרה4

         

        1מחלקת עיניים, בית החולים שערי צדק, 2המחלקה לכירורגיה א', המרכז הרפואי האוניברסיטאי, סורוקה, באר שבע, 3מחלקת עיניים, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, 4מחלקה פנימית ד', המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

         

        מטרה: לבדוק סוג ושכיחות של תסמונות שונות בעיניים בחולי דלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid arthritis), והתאמתן למאפיינים קליניים ומעבדתיים.

         

        סוג המחקר: מחקר חתך רטרוספקטיבי.

         

        שיטות: המחקר נערך בקרב 61 חולים עם דלקת מפרקים שגרונתית שנמצאו באותה עת במעקב במרפאה לרימטולוגיה בבית החולים סורוקה. מכל החולים נלקחה אנמנזה רפואית, כולם עברו בדיקה גופנית – כולל בדיקה רימטולוגית, ונתוניהם נרשמו בשאלון מובנה. בנוסף, נסקר תיקם הרפואי, ונאסף מידע שכלל בדיקות דם לסרולוגיה כללית ורימטולוגית, והתרופות שטופלו בהם. לאחר מכן עברו כל החולים בדיקת עיניים מקיפה שכללה: תבחינים של חדות ראייה, בדיקת מקטעים קדמיים ואחוריים, לאחר הרחבת אישונים, במנורת סדק, בדיקה לסימני יובש בעיניים, שכללה את תבחין שירמר ותבחין Break Up Time, ובדיקת הקרנית להימצאות שברי אפיתל ו-Superficial punctuate keratopathy. בנוסף עברו החולים תבחין Specular Microscopy ונשאלו אודות תסמינים של יובש בעיניים. המידע נאסף, עובד ונותח תוך ניסיון למצוא קשר בין סימני יובש בעיניים, במישור הסובייקטיבי והאובייקטיבי, לבין פעילות מחלת המפרקים, בדיקות הדם, התרופות שנלקחו על ידי החולים ומצבם הבריאותי הכללי.

         

        תוצאות: 90.2% מהחולים היו נשים. גיל הנבדקים הממוצע היה 13.21± 51.9 שנים. מבין הנכללים במחקר, 31.1% התלוננו על יובש. בקרב 85% נמצאו סימני יובש בבדיקת עיניים. במחקר הודגם קשר בין יובש בעיניים, במישור האובייקטיבי, לבין המשתנים הבאים: (1) ערכי המעבדה: המוגלובין (p<0.01), רמת כולסטרול LDL p<0.02)), רמת תלת-גליצירידים (p<0.03), ערך קריאטינין p<0.05)), שקיעת דם (p<0.05), רמת האנזים ALT ((p<0.03, פוספטזה בסיסית (p<0.01). (2) התרופות: פרדניזון (c2=7.02 ,df=2, 3p<0.0) ומתוטרקסאט (c2=8.88 ,df=2, p<0.01).

        לא נמצא קשר עם המשתנים של גיל, משך מחלה, עישון, חומרת מחלת המפרקים, מחלות רקע שונות, ערכי מעבדה נוספים, כולל רמת גורם שגרונתי (Rheumatoid factor), גורם נגד גרעין ותרופות נוגדות דלקת מפרקים שגרונתית אחרות. בנוסף, לא נמצא קשר כזה עם תסמינים ברמה הסובייקטיבית. תוצאות תבחין הספקולר בממוצע עבור עין ימין היו 416.59±2116.15, ועבור עין שמאל – 446.14±2125.67.

         

        מסקנות: משמעות תוצאות תבחין הספקולר היא, שהנזק הנגרם לקרנית בחולי דלקת מפרקים שגרונתית נותר בשכבה החיצונית ואינו כולל את שכבת האנדותל. מתוצאות המחקר עולה, כי יובש בעיניים נפוץ בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונתית, ויש להביאו בחשבון ללא קשר למידת פעילות המחלה ממספר סיבות: מאחר שחומרת היובש בלתי תלויה בפעילות מחלת דלקת מפרקים שגרונתית, ומאחר שקיים פער גדול בין התחושה הסובייקטיבית של החולים והרגשתם כלפי מצב עיניהם לבין תוצאות הבדיקה עצמה.

        חוייר מחיה-גומז, לירון קוגן, יואב מינץ, דוד שויקי ואברהם בן-שושן
        עמ'

        חוייר מחיה-גומז*, לירון קוגן*, יואב מינץ, דוד שויקי, אברהם בן-שושן

         

        מחלקת נשים ויולדות, בית חולים הדסה עין-כרם, האוניברסיטה העברית, ירושלים

         

        *שני המחברים הראשונים תרמו במידה שווה לכתיבת המאמר.

         

        הקדמה: ניתוחים גינקולוגיים בסיוע רובוט אושרו לראשונה לביצוע על ידי ה-FDA בשנת 2005. מאז הצטבר בעולם ניסיון רב ופורסמו מאמרים רבים בנושא. בישראל, המרכזים היחידים המחזיקים ברשותם טכנולוגיה זו הם בית החולים הדסה עין-כרם (החל משנת 2008) ולאחרונה המרכז הרפואי שיבא, תל השומר (החל משנת 2010).  

         

        ניתוחים זעיר פולשניים באמצעות רובוט מאפשרים למנתח לבצע פעולות מורכבות, תוך הקטנת שיעור הסיבוכים הניתוחיים והבתר ניתוחיים, וכך תקופת ההחלמה של החולה מהירה יותר.

         

        מטרות: הצגת תוצאות ניסיוננו הראשוני בניתוחים הגינקולוגיים הראשונים שבוצעו בישראל בטכנולוגיה זו.

         

        שיטות מחקר: בסקירה זו נכללו 14 נשים שעברו כריתת רחם שלמה או תת-שלמה עם וללא טפולות. תוצאי הניתוחים המוצגים: סיבוכים תוך ובתר ניתוחיים, מעבר לניתוח פתוח, זמני הניתוח וההכנות לניתוח, סך ימי האשפוז, משקל האיברים שנשלחו לפתולוגיה. כל הניתוחים בוצעו על ידי אותו מנתח.

         

        תוצאות: כל הניתוחים הושלמו בסיוע רובוט ללא מעבר לפתיחת בטן. זמן הניתוח הממוצע עמד על 156.6 דקות (טווח של 108-218 דקות). זמן עגינת המכשור הממוצע עמד על 9.5 דקות (טווח של 4-20 דקות). זמן ההרדמה הממוצע עמד על 214.5 דקות (טווח של 280-160 דקות). משקל הפתולוגיה הממוצע עמד על  138.8 גרם. זמן האשפוז הממוצע הוא 2.8 ימים (טווח של 7.5-1 ימים). במהלך 14 הניתוחים התרחש סיבוך יחיד של היצרות חלקית של שופכן שאובחנה בזמן האשפוז שלאחר הניתוח.

         

        מסקנות: ניתוחים בסיוע רובוט בתחום הגינקולוגיה מבטיחים השגת מטרות הניתוח תוך סיכון נמוך ביותר לחולה והחלמה מהירה. ניתן להתגבר על עיקר המגבלות בעזרת ניסיון נרכש.

        מיה גרטי-אופיר, נילי זילבר, תמר מוזס, יוסף הטב ויואב כהן
        עמ'

        מיה גרטי-אופיר1, נילי זילבר2, תמר מוזס3, יוסף הטב4,1, יואב כהן4,1

         

        1בית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים, 2מכון פאלק לחקר בריאות הנפש, בית חולים כפר שאול, ירושלים, 3המרכז לבריאות הנפש, נס ציונה, 4המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, בית חולים איתנים

         

        הקדמה: אשפוז ילדים במחלקה פסיכיאטרית הוא נושא טעון מבחינה רגשית, ומחקרים מועטים בלבד נערכו לבדיקת תוצאותיו ארוכות הטווח. במחקרים שנערכו בנושא, נמצאה פרוגנוזה ירודה בקרב ילדים ומתבגרים שאושפזו בשל הפרעות פסיכיאטריות.

         

        מטרות: בדיקת התפקוד של בוגרים שאושפזו כילדים במחלקה פסיכיאטרית בישראל ואיתור גורמים המנבאים אותו.

         

        שיטות מחקר: אוכלוסיית המחקר כללה את כל 1,654 האנשים שאושפזו כילדים בבית חולים פסיכיאטרי בישראל ושגילם בעת המחקר היה 21 שנים ומעלה. הם אותרו דרך הקובץ הארצי של האשפוזים הפסיכיאטריים, ובוצעה הצלבה עם קובץ אחר של נתונים על קבלת קצבת נכות. לגבי כל מאושפז שנכלל במחקר נלקחו מהקובץ נתונים דמוגרפיים, פרטים לגבי האשפוזים הפסיכיאטריים שלו ותאריך פטירה, אם רלוונטי.

         

        תוצאות: נמצא תפקוד ירוד בגיל הבגרות: רק 8% נישאו, 8.3% נפטרו (בקרב הגברים היה שיעור התמותה גבוה פי 3.5 מאשר באוכלוסיה הכללית) ו-21% קיבלו קצבת נכות. למעלה ממחצית מהאנשים שאושפזו בילדותם אושפזו שוב בתקופת המעקב ו-43% אושפזו בגיל הבגרות. גיל צעיר בעת האשפוז הראשון נמצא קשור לאשפוז מצטבר ממושך יותר. לעומת זאת, גיל אשפוז מבוגר יותר היה קשור למספר אשפוזים רב יותר ולשיעור גבוה יותר של קבלת קצבת נכות. האבחנה שנקבעה באשפוז הראשון נמצאה קשורה לכל מדדי התפקוד בבגרות, כאשר אבחנה של הפרעה "אורגנית" או פסיכיאטרית קשה הייתה קשורה לפרוגנוזה גרועה יותר. אשפוז ראשון ארוך טווח קשור היה לשיעור תמותה גבוה ולקבלת קצבת נכות. 

         

        מסקנות: תוצאות העבודה מעידות על פרוגנוזה גרועה לבוגרים בישראל שנזקקו בילדותם לאשפוז פסיכיאטרי, והן תואמות ממצאים ממדינות אחרות.  

         

        דיון: מחקר זה חסר קבוצת בקרה, ולכן אינו מאפשר להגיע למסקנות מבחינת סיבה ותוצאה.

         

        לסיכום: תוצאות המחקר שלנו מדגישות את הצורך במחקרי אורך פרוספקטיביים ומבוקרים אחר בוגרים שנזקקו בילדותם לאשפוז פסיכיאטרי.

        פנחס השקס ואפרים שגיא
        עמ'

        פנחס השקס, אפרים שגיא

         

        החטיבה לרפואה ילדים והמרפאה לדרמטולוגיה ילדים, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

         

        במאמרנו הנוכחי, מדווח על נער בן 14.5 שנים עם רקע של דלקת עור אטופית, שפיתח תגובה של דלקת עור בזרוע ובאמה שמאלית בתפזורת של רצועות התפילין. בתבחין מטלית (Patch test) הודגמה תגובה חזקה ל-Potassium dichromate – חומר המשמש בתהליך עיבוד העור. הפסקת הנחת התפילין ישירות על היד ואחר כך החלפת הרצועות לנטולות Potassium dichromate, הביאו לשיפור ולהיעלמות התגובה. בישראל, שבה חלק גדול מהאוכלוסייה מניח תפילין כמעט מידי יום, יש להכיר באפשרות של דלקת עור עם רצועות התפילין, בייחוד לחומרים המשמשים בבורסקאות.

        רמונה דורסט, נטשה פסטובסקי, טטיאנה מיצ'ניק וסרגיי רסקין
        עמ'

        רמונה דורסט1, נטשה פסטובסקי1, טטיאנה מיצ'ניק2, סרגיי רסקין1

         

        1המרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, הדסה, ירושלים, 2המרכז לבריאות הנפש טלביה, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, הדסה, ירושלים 

         

        התחזות היא הצגת העצמי בצורה כוזבת, במטרה להשיג דברים שאין אפשרות לקבלם על ידי העצמי האמיתי. כאשר המתחזה מבצע הונאה בניגוד לחוק, התחזותו היא בגדר עבירה פלילית, והרווח בהתחזות משני.

         

        דיסימולציה היא הסתרת תסמינים של אדם חולה עם בעיה אמיתית. המטרה היא לקבל התייחסות כאל אדם בריא או כמי שהבריא ממחלתו. הרווח המרכזי משני, אך קיים גם רווח ראשוני.

         

        התיימרות היא דרגה גבוהה יותר של דיסימולציה, שכן מעבר להסתרת הבעיה הרפואית קיים אלמנט של הפגנת בריאות, כך שהאדם מציג עצמו כבריא יותר מכפי שהוא באמת ויותר מהאנשים הבריאים סביבו.   

        הרווח הקיים בהתיימרות הוא בעיקרו ראשוני. הרווח המשני מחזק את הראשוני בכך שתגובת הסביבה אליו היא כאל אדם בריא הזכאי להתייחסות תואמת מבחינה חברתית, כלכלית ומקצועית.

         

        במאמר זה אנו דנים בהתחזות, בהתיימרות, שהיא היפוכה הקליני של ההתחזות, המתבטאת בהפגנת בריאות, ובשלב הביניים שביניהן, הדיסימולציה. נבאר ונרחיב את הדיבור בביטויים קליניים של התחזות, דיסימולציה והתיימרות, במנגנונים העומדים בבסיס התופעות, ברווח הראשוני והמשני, בהקשרים רפואיים-משפטיים קיימים ובדרכי אבחון אפשריות.

        אוגוסט 2011

        עודד ארבל, ענת שלו וזאב קפלן
        עמ'

        עודד ארבל1, ענת שלו2, זאב קפלן3

         

        1פרויקט הקשיבות, המרכז לבריאות הנפש, באר שבע, ומכון פסיכו-דהרמה, תל אביב, 2הנהלת השירות הסוציאלי, המרכז לבריאות הנפש, באר שבע, ואוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, 3הנהלה רפואית, המרכז לבריאות הנפש, באר שבע, ואוניברסיטת בן גוריון, באר שבע

         

        טיפולים מבוססי קשיבות ((Mindfulness צוברים פופולאריות וזוכים לעניין רב בשנים האחרונות. כך, תורות ופרקטיקות שנחשבו עד לפני עשורים ספורים כאזוטריות והיו נחלתם של מטפלים בודדים, אשר שמרו על התרגול בצנעה, נכנסו יותר ויותר ללב העשייה הטיפולית הממוסדת. כיום זוכות תורות אלה לעניין גובר והולך, ולתיקוף נרחב במחקרים בנושא. תוצאות המחקרים הללו מצביעות על יעילותן של תורות אלה לשם טיפול במגוון הפרעות נפשיות, כמו התמודדות עם עקה (סטרס), הפרעות חרדה, דיכאון ומניעת הישנותו, הפרעות אישיות, הפרעות קשב וריכוז, והפרעות פסיכוטיות. תורות ופרקטיקות אלה פונות לקהל מטופלים מאושפזים ואמבולטוריים כאחד.

        מדובר בהתערבויות פרטניות ו/או קבוצתיות, שבבסיסן אימון ולימוד טכניקות של ישיבה קשובה, פיתוח תשומת לב ומודעות, תנועה קשובה, התייחסות לממד הגופני ולמרכיב הפסיכו-חינוכי, והבניה קוגניטיבית. בנוסף, מוצגת הרלבנטיות של גישה זו לתחומים של מניעת שחיקה של צוות רפואי, התמודדות עם שחיקה קיימת והכשרת מטפלים. המטרות בסקירה זו הן להציג את ההתפתחות שהתרחשה בעשורים האחרונים בנושא הקשיבות ואת המחקר העדכני בנושא, את התחומים שבהם התערבויות מסוג כזה הוכחו כמועילות, את הרקע הרעיוני ואת הרלבנטיות של גישות כאלו למערך בריאות הנפש בישראל.

        יונתן הלוי
        עמ'


        יונתן הלוי

         

        מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים, והפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים


        נדמה שהפופולאריות של הרפואה המשלימה בימינו גדלה והולכת. "רפואה משלימה" היא מכלול רב של גישות אבחון וטיפול אשר אינן מובנות במערכת הבריאות הממסדית בחברה המערבית, והפרדיגמות שעליהן מבוססת רפואה זו אינן עומדות במבחן מדעי.

        אוגוסט 2011

        יורם אפשטיין ויאיר שפירא
        עמ'

        יורם אפשטיין1,2, יאיר שפירא1,3

         

        1מכון הלר למחקר רפואי, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, 3המרכז האוניברסיטאי אריאל

         

        ויסות טמפרטורת גרעין גוף בתחום ההומאוסטטי מהווה גורם יסוד בשמירה על יציבות הסביבה הפנימית ותפקוד תקין של מערכות הגוף. בסקירה הנוכחית אנו מתרכזים בשאלה האם ניתן להגדיר נפגעי כוויה עמוקה, המצויים בשלב הכרוני של הפגיעה (חודשים רבים עד שנים רבות), כלוקים באי סבילות לחום כאשר הם חשופים לעומס חום, והאם מצב זה – הנרכש בעקבות הכוויה – הוא זמני או קבוע. הממצאים בספרות המדעית נשנים לאורך השנים ומצביעים על כך, שיכולתם של נפגעי כוויה לאזן את טמפרטורת גופם, כאשר הם חשופים לעומס חום, נפגעת במידה משמעותית. לכן, ניתן לקבוע בבירור שנפגעי כוויה הם בעלי סבילות ירודה לחום.

         

        מידת הפגיעה בוויסות החום תלויה בהיקף שטח הכוויה, ככל שהכוויה נרחבת יותר, כך קטנה היכולת לווסת את חום הגוף. הסיבה לפגיעה בוויסות החום המלווה כוויה נרחבת ועמוקה, היא חוסר במצע כלי דם ובבלוטות זיעה בשטח הפגוע, וכן באזורים שבהם מושתל שתל עור בעובי חלקי. בנוסף, כלי הדם באזור השתל (עד כמה שהם מצויים) אינם מגיבים לגירוי העצבי הבתר-סינפטי. הפגיעה ביכולת להפיג חום אינה חולפת עם השנים. תהליך של אקלום לחום באנשים בעלי כוויה נרחבת, הוא חלקי ביותר ואינו משפר במידה רבה את הסבילות לחום.

        ישראל כץ ואלעד שיף
        עמ'

        ישראל כץ1, אלעד שיף2

         

        1שירותי בריאות כללית מחוז ירושלים, מרפאת שריגים, והמחלקה לרפואת משפחה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2מחלקה פנימית ב', המרכז הרפואי בני ציון, חיפה, והיחידה לרפואה משלימה, אתיקה ומשפט שבמרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה, אוניברסיטת חיפה

         

        בישראל, בדומה למדינות המערב, מתפשט והולך הטיפול בגישות שונות של רפואה משלימה, המעלה שאלות אתיות בקרב המטפלים והציבור כאחד. האם הרופא יכול להמליץ על טיפול שאין לו הוכחה מדעית? האם על החברה לתקצב טיפולים כאלו? האם יש למטפלים בשיטות משלימות הגנה מסוימת מפני תביעות אם טיפלו בדרך מקובלת?

         

        מטרתנו בסקירה זו היא להציג את עמדת ההשקפה היהודית בנושאים אלו. המקורות הבסיסיים הנוגעים בשאלות אלו עוסקים ביחס חכמי ישראל לרפואות שונות שהיו בזמניהם.

         

        ההוגה והפוסק היהודי הגדול שעסק בנושא בהרחבה הוא הרמב"ם, אשר טען שרק טיפול המבוסס על הגיון או ניסיון יכול להיחשב "רפואה". רוב הפוסקים שעסקו בתחום ניסו לפרש את דבריו. מתוך המקורות שנציג עולה שניתן לסווג את הטיפולים לארבע קבוצות, אשר לכל אחת מהן מעמד הלכתי אחר.

         

        טיפול שיש בו חשש לסכנת חיים – כל טיפול שאינו בטוח נשלל באופן ברור, אין להמליץ עליו, ואסור ליהודי שומר מצוות לתת טיפול כזה. 

         

        טיפול בטוח – טיפול שמותר ליישום, אך אין לו מעמד הלכתי מיוחד.

         

        טיפול מקובל בקרב המטפלים בתחום הרפואה המשלימה – לטיפול כזה יש מעמד הלכתי ועבורו קיימים היתרים הלכתיים, בעיקר בתחומים של קיום מצוות, כמו שבת, כשרות ועוד.

         

        טיפול שהוכחה יעילותו בניסוי מבוקר כפי שמקובל ברפואה המערבית – לטיפול כזה יש מעמד הלכתי מבוסס. למעמד זה יש גם משמעויות ציבוריות: למטפל קיימת הגנה משפטית אם טעה טעות סבירה, ויש מקום לשקול לתקצב טיפול כזה מכספי הציבור.

         

        בסקירתנו יוצגו מקורות הלכתיים יהודיים שעליהם מושתת המודל האתי-פרקטי המוצע כגישה לסוגיה זו.

        מנחם אוברבאום, יוסף ליסי וקורנליוס גרופ
        עמ'

        מנחם אוברבאום1, יוסף ליסי2, קורנליוס גרופ3

         

        1המרכז המשולב לרפואה משלימה, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים, 2היחידה לנוירו-גסטרו-אנטרולוגיה ורצפת האגן, המערך לגסטרו-כירורגיה, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים, 3השירות הפסיכיאטרי, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

         

        ניתן לזהות את הניסוי הקליני הראשון כבר בתקופת התנ"ך: בספר דניאל מוזכר כי דניאל ניזון במשך עשרה ימים מזירעונים ומים, במטרה לבדוק אם יורע מצבו כתוצאה מהמזון הדל. במאה ה- 15 בדק המנתח הצרפתי אמברואז פרה תערובת של טרפנטין, חלמון ביצה ושמן שושנים כטיפול בפצעי קרב. ניסוי קליני זה הוא אולי הניסוי המשמעותי הראשון שדווח עליו. במאה ה-19, ערך הרופא הבריטי ג'יימס לינד את הניסוי הפרוספקטיבי המבוקר הראשון עם קבוצות מקבילות, וזיהה את ההשפעה המונעת של פירות הדר מצפדינה. זמן קצר לאחר מכן השתמש הבריטי ג'והן הייגרט לראשונה בתרופת אינבו (Placebo) במסגרת ניסוי קליני. כחמישים שנה מאוחר יותר ניסה הרופא האמריקאי אוסטין פלינט תרופת אינבו כדי ללמוד על המהלך הטבעי של מחלה.

         

        הראשון שהבין את חשיבות הניסויים ההשוואתיים (Comparative studies) היה הפיסיולוג הצרפתי קלוד ברנאר. הוא נחשב לאבי השיטה המדעית המבוססת על תצפיות עיבוד הנתונים ובחינת ההיפותזות. ברנאר העריך מאוד את המחקר הקליני של החוקר הצרפתי פייר-שרל-אלכסנדר לואיס, שנחשב בצדק לאחד מאבות האפידמיולוגיה המודרנית, וזה ששילב לראשונה את הסטטיסטיקה במחקר הקליני. מוקדם יותר התפרסמו הדיווחים הראשונים על הקצאה אקראית בניסויים קליניים. הרופא הפלמי יוהן בטיסטה ון הלמונט  היה הראשון שנקט בשיטה זו בעבודתו. עדויות לא מעטות על ההתמודדות עם בעיית ה- Selection bias אנו מוצאים בספרות הרפואית של סוף המאה התשע-עשרה-תחילת המאה העשרים. עבודתו של חתן פרס נובל, הדני יוהנס פיביגר, על הטיפול בנסיוב בקרמת (דיפתריה), היא אולי הבולטת שבהם. רק באמצע המאה הקודמת התפתחה ההבנה, כי לאינבו יכולה גם להיות השפעה ביולוגית. בנושא זה יש להזכיר את עבודתו של האמריקאי הנרי ביצ'ר.

        ערן בן-אריה, שמואל אטיאס ואולין שבד
        עמ'

        ערן בן-אריה1,2, שמואל אטיאס3, אולין שבד4

         

        1התוכנית לרפואה משולבת באונקולוגיה, השירות האונקולוגי, מרכז רפואי לין, מחוז חיפה והגליל המערבי, שירותי בריאות כללית, חיפה, 2היחידה לרפואה משלימה ומסורתית, המחלקה לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון חיפה, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה והגליל המערבי הטכניון, חיפה, 3בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, 4המכון ההמטו-אונקולוגי, מרכז רפואי כרמל, חיפה

         

        בסקירה זו אנו בוחנים תוצאות של שבעה מחקרים מבוקרים אקראיים, שנבדקו בהם יעילות ובטיחות שיטות טיפול ברפואה משלימה במטופלים עם ממאירות המטו-אונקולוגית. מחקרים אלה התמקדו בהטבת איכות החיים של מטופלים בהיבטים נפשיים, הפרעה בשינה והקלה של תסמיני מערכת העיכול. בנוסף, מוצגות בסקירה תוצאות מחקרי מעבדה ומחקרים קליניים לא מבוקרים בצמחים ושיטות טיפול נוספות ברפואה משלימה, העשויות להוות בסיס למחקרים קליניים נוספים בעתיד. הכותבים ממליצים על ביצוע מחקרים שיתמקדו בהעצמת איכות החיים של מטופלים במחלקות ההמטו-אונקולוגיות, תוך ניטור של בטיחות הטיפול והימנעות מפגיעה ביעילות הטיפול ההמטו-אונקולוגי.

        דורית גמוס
        עמ'

        דורית גמוס

         

        שירות רפואה משלימה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

         

        פנייה לרפואה משלימה בקרב חולים עם מחלות מפרקים היא מן הגבוהות יותר מבין כלל החולים הכרוניים. על כן, על הרופאים המטפלים להכיר תחומים אלה, על מנת לעודד פנייה מושכלת לתחום טיפולי זה.

         

        במאמר זה נסקרים הטיפולים הלא-פרמקולוגיים של רפואה משלימה, אשר יכולים להשפיע על המערכת העצבים האוטונומית, ונבחנות העדויות  ליעילות טיפולים אלה.

         

        בשנים אחרונות מצטברות העדויות ליעילות טיפולי אקופונקטורה (דיקור) וטיפולי היפנוזה במצבי כאב, לרבות מחלות השיגרון: סקירות שיטתיות מצביעות על כך שאקופונקטורה נמצאה יעילה באוסטאוארטריטיס (Osteoarthritis), כאבי גב תחתון, כאבי מרפק (lateral elbow pain), ברמת עדות המצדיקה את שילובם בטיפול המקובל.  תוצאות מחקרים מבוקרים תומכות בהיפנוזה כטיפול במצבי כאב, לרבות בכאב של פיברומיאלגיה (Fibromyalgia). השפעה מיטיבה של טיפולי טאי-צ'י על טווחי תנועה של הגפיים התחתונים, ובמיוחד בטווחי תנועת הקרסול של החולים בדלקת המפרקים (Rheumatoid arthritis), נתמכת על ידי אחת מסקירות קוקריין.

         

        במחקר מבוקר שפורסם באחרונה הודגמה יעילות טאי-צ'י בהקלה על התסמינים של פיברומיאלגיה, כולל ירידה בכאב, שיפור איכות השינה ושיפור באיכות החיים. מאידך נמצא, כי אקופונקטורה, היפנוזה וטאי-צ'י יכולים לשפר את מדדי Heat rate variability  - כמדד לפעילות כולינרגית, וייתכן שבעקבות כך אף למתן את התגובה החיסונית.

         

        לצד המשך מחקר קליני, קיים צורך להעמיק יותר את המחקר אודות השפעת טיפולים אלו על מערכת העצבים האוטונומית והתגובה החיסונית, ואף לשקול את שילובם במסגרת הטיפול הכוללני בחולים עם מחלות מפרקים ומחלות אוטואימוניות מסוימות.

        חיים קנובלר ומשה אברמוביץ
        עמ'

        חיים קנובלר1,2, משה אברמוביץ1

         

        1המרכז הירושלמי לבריאות הנפש איתנים – כפר שאול, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2ראש תחום בריאות הנפש, חברת מד"ן

         

        במאמרם של ארבל וחב' "שילוב טיפול מבוסס קשיבות בטיפול הכוללני במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע", המתפרסם בגליון הנוכחי של "הרפואה", מדווח על התפתחות עדכנית בתחום הטיפול הנפשי, שיש לברך עליה.

        בשנים האחרונות משתכלל "ארגז הכלים" של המטפלים במקצועות בריאות הנפש בישראל. כך, מזה למעלה מעשור, עוסקים מטפלים רבים בטיפולים התנהגותיים וקוגנטיביים.

        אהוד גרוסמן
        עמ'

        אהוד גרוסמן

         

        מחלקה פנימית ד' והיחידה ליתר לחץ דם, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

         

        בשנים האחרונות אנו ערים לצריכה מוגברת של שירותי רפואה משלימה. הצורך הגובר ברפואה משלימה נובע מהחשש ולעתים מהאכזבה מרפואה מסורתית. באופן טבעי, הרפואה המשלימה תפסה מקום בעיקר בתחומים שלהם אין מענה טוב ברפואה המסורתית, כמו רימטולוגיה.

        עמיר שמואלי ואסתי אנגלצין-ניסן
        עמ'

        עמיר שמואלי1, אסתי אנגלצין-ניסן2

         

        1בית הספר לבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

         

        רקע: ארבע קופות חולים פועלות בישראל באופן ארצי, אך פלחי השוק שלהן משתנים באופן משמעותי בין היישובים השונים.

         

        מטרות: לזהות את הגורמים העיקריים מקרב מאפייני היישובים המשפיעים על פלחי השוק של הקופות השונות.

         

        שיטות: נבחרו 60 יישובים עם יותר מ-20,000 תושבים. נאספו המשתנים היישוביים הבאים (נכון לשנת 2004): פלחי השוק של ארבע הקופות, הכנסה ממוצעת, שיעור תמותה מתוקנן, מדד פריפריאליות, מבנה גיל התושבים, המרחק מבית החולים (ממשלתי, ציבורי ושל הכללית) הקרוב, חלקה של אוכלוסייה ערבית ביישוב, וגודל האוכלוסייה מותאם לגיל. ארבע משוואות פלחי השוק נאמדו בשיטת Seemingly Unrelated Regressions Estimation  (SURE), המאפשרת קיום של מתאם בין השגיאות במשוואות השונות.

         

        ממצאים: התוצאות מעידות כי פלחי השוק של הקופות השונות מושפעים מגורמים שונים. פלח השוק של שירותי בריאות כללית עולה ככל שהיישוב מרוחק יותר ממרכז הארץ, עני, חולה, כולל יותר אוכלוסייה ערבית וקרוב לבית חולים שבבעלותה. פלח השוק של לאומית עולה ככל שהיישוב מרוחק יותר מבית חולים של הכללית. פלח השוק של מכבי שירותי בריאות גדל ככל שהיישוב קרוב יותר למרכז הארץ, כולל פחות אוכלוסיה ערבית, קטן יותר ומרוחק יותר מבית חולים ממשלתי או ציבורי. ולבסוף, פלח השוק של מאוחדת עולה ככל שהיישוב גדול יותר, עשיר, בריא, ומרוחק יותר מבית חולים של הכללית.

         

        מסקנות: תוצאות אלה מעידות על כך, שמידת הנוכחות של הקופות השונות ביישובים השונים תלויה באופן שונה במאפייני היישובים, ומסתמנת חלוקת השוק ו"התמחות" של קופות מסוימות באוכלוסיות מסוימות ושל קופות אחרות באוכלוסיות המשלימות.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303