הרפואה | כרך 156
חוברת 3, מרס 2017
עמ׳ 156-162
תקציר
לימור קלפון1*, אירית וייסמן2*, מרים הרשקוביץ3, נאדרה נאסר סמרה1,4, נורית אדרי1, מוראד חיאט1, מארי טאנוס5, שיהאב שיהאב5, חנה מנדל6, ציפורה פליק-זכאי1,4
1
המכון לגנטיקה של האדם, מרכז רפואי לגליל, 2המחלקה לנפרולוגיית ילדים, מרכז רפואי לגליל, 3מחלקת רנטגן, מרכז רפואי לגליל, 4הפקולטה לרפואה בגליל, בר אילן, 5לשכת הבריאות, עכו, משרד הבריאות, 6היחידה למחלות מטבוליות, מרכז רפואי רמב"ם
*מחברים אלו תרמו באופן שווה לעבודת המחקר.
הקדמה:
מחלת היפראוקסלוריה ראשונית מסוג 1
)הא1) היא מחלה אוטוזומית רצסיבית נדירה הנגרמת כתוצאה מחסר או הפרעה בתפקוד האנזים:
(AGT) Alanine Glyoxylate amino Transferase בפראוקסיסום של הכבד.
מטרה:
אפיון קליני וגנטי של החולים במחלת הא1 באוכלוסיה דרוזית ומוסלמית בצפון הארץ.
שיטות:
בכל המשפחות נלקחה אנמנזה מפורטת לגבי מחלות כליה ו/או אבנים. כל הילדים נבדקו בדיקה גופנית, בוצעו סקירות על שמע, ונערך בירור מטבולי שכלל בדיקת שתן לחומצה אוקסלית וחומצה גליקולית. כאשר עלה החשד למחלת היפראוקסלוריה, הופנו המטופלים לבירור גנטי ולייעוץ.
תוצאות:
בעשרים השנים האחרונות אובחנו וטופלו 36 חולים, מגיל לידה עד עשור שני לחיים, והם מהווים %
8.83 מכלל המטופלים ביחידת דיאליזת ילדים. ההסתמנות הקלינית האופיינית כללה המטוריה, נפרוקלצינוזיס ו/או אבנים בדרכי השתן, הפרשה גבוהה של אוקסלטים וגליקולאט בשתן. הילדים טופלו בהמודיאליזה, ו/או דיאליזה של הצפק, וחלקם הופנו להשתלות כבד מוקדמות (
(Preemptive ו/או השתלה משולבת כבד וכליה.
כיום נמצאים במעקב 13 ילדים שעברו שבע השתלות מוקדמות ושש מאוחרות. אותר השינוי הגנטי בגן
AGXT בחולים, בוצעו תשעה אבחוני טרום לידה, והוטמעה תוכנית סקר גנטית בארבעה כפרים דרוזים בגליל ובגולן.
מסקנות:
הא1 היא מחלה שכיחה בקרב דרוזים ומוסלמים בגליל ובגולן. ביופסיה אבחונית של הכבד הוחלפה באבחון גנטי מולקולארי. לא קיימת התאמה בין גנוטיפ לפנוטיפ.
דיון וסיכום:
הקיום של "איים גנטיים" למחלת הא1 בגליל מחייב גישה של רפואה מותאמת קהילה. ניתן כיום למנוע את המחלה על ידי אבחון טרום לידה או טרום השרשה, או לחלופין לבצע אבחון מוקדם בילדות והשתלת כבד מוקדמת בשלב טרום תסמיני וללא מעורבות משמעותית של הכליה. אותרו שינויים גנטיים גורמי מחלה בקרב החולים, חלקם מדווחים לראשונה כאן. העיבוד הנפרוגנטי המשולב הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה באבחון, במניעה ובטיפול בחולים אלה.