תוצאת חיפוש

גלית פוסמן^1,2, רן בליצר^1,3, מייקל הוארטה¹, נדב דוידוביץ'^1,4, רון פרימר¹, אלכס לבנטל^7,6, איתמר גרוטו^1,5,

¹חיל הרפואה, צה"ל, ²מכבי שירותי בריאות, ³אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, המח' לרפואת המשפחה, ⁴אוניברסיטת בן-גוריון, המחלקה לניהול מערכות בריאות, ⁵אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, המח' לאפידמיולוגיה ולרפואה מונעת, ⁶שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ⁷האוניברסיטה העברית בירושלים, בית-ספר לבריאות הציבור בראון

בעוד שטיפול מונע אנטי-נגיפי לאחר חשיפה תעסוקתית ל- HIV נחשב כיום לאמצעי מניעה מקובל, טיפול המונע בנסיבות לא-תעסוקתית (ובעיקר לאחר מגע מיני), עודנו נחשב לפי גופים בינלאומיים לטיפול ניסיוני. בישראל, להבדיל מארה"ב, אך בדומה למספר מדינות אירופה , קיימים קווים מנחים ברמה הלאומית למתן טיפול מונע לאחר חשיפה אפשרית לנגיף ה- HIV במגע מיני. מבחינה מדעית הטיפול עודנו נחשב טיפול ניסיוני, אם כי בשנים האחרונות גדל ומתרחב גוף הידע המדעי לגבי יעילותה של התערבות זו. ניתן להצדיק טיפול מנוע לאחר מגע מיני בלתי מוגן בשל רמת הסיכון להעברת HIV הדומה לזו שבחשיפה תעסוקתית. שיקולים נוספים הם ההיגיון הביולוגי שבמתן הטיפול המונע, יעילותו במחקרים על בעלי-חיים, לאחר חשיפה תעסוקתית ובמניעת העברת HIV מאם לילדה, ותוצאות מחקרי עלות-תועלת. בשל השפעות-הלוואי והסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בטיפול זה, חובה לקבל החלטה פרטנית ולנהל דיון בכל מקרה לגופו, כאשר נסיבות החשיפה, מאפייני הנחשף ועמדתו לגבי הטיפול מהווים שיקולי מפתח בהחלטה זו. בעבודה זו נסקר את ניסיוננו המחקרי אשר נצבר עד כה בנושא זה, את השיקולים המרכזיים המנחים את הרופא בבואו להחליט על מתן טיפול מונע לאחר חשיפה במגע מיני, ואת הקווים המנחים המקובלים כיום בישראל וברחבי העולם.

בנימין פיורה¹, אלכס רבינוביץ¹, נטלי איזנברג², מרינה וולפסון²_,

¹היח' לגינקולוגיה-אונקולוגית, החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ²המח' למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, מרכז רפואי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, המרכז לחקר הסרטן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

קדהרינים (Cadherins) הם מישפחת-על של מולקולות הדבקה מעוגנות בקרומית התא, שבנוכחות יוני סידן (Ca⁺⁺) גורמות להידבקות בין-תאית הנחוצה לבניית רקמות ותחזוקתן. מולקולת קדהרין טיפוסי, כגון E-cadherin, היא גליקופרוטאין המורכב משלושה חלקים: חלק חוץ-תאי מורכב מחמישה קטעים זהים, חלק חוצה את קרומית התא וחלק תוך-תאי מורכב משני קטעים ונקשר באמצעות קטנינים (Catenins) לשלד התא. הידבקות בין-תאית נעשית באמצעות מיבנה ייחודי של שלוש החומצות האמיניות היסטידין, אלאנין וולין (HAV motif), המצוי בקטע החיצוני ביותר של החלק החוץ-תאי. פגיעה בהידבקות בין-תאית כתוצאה מהפרעה בתיפקוד תקין של קדהרינים מעודדת התמרה ממארת ומאפשרת התקדמות של שאת ממארת. חקר קדהרינים בשאתות ממאירות מעורר עניין רב, עקב יכולתם להיות סמנים להתנהגות ביולוגית, לסייע בקביעת הפרוגנוזה, ולנוכח האפשרות הגלומה בפיתוח תרופות מתקנות הידבקות בין-תאית לצורך טיפול בשאתות ממאירות. מתוצאות מחקרים שנערכו עד כה על קדהרינים בשאתות ממאירות של אברי-המין הנקביים, ניתן לסכם כדלקמן: 1) בהתמרה ממארת של אפיתל פני שטח השחלה ובסרטן שחלה אפיתלי מוגבל לשחלה (שלב I) מתרחש שיחלוף מביטוי N-cadherin לביטוי E-cadherin; 2) בסרטן שחלה אפיתלי מפושט מעבר לשחלה (שלב IV – II) התוצאות אינן אחידות: בחלק מהמחקרים הודגם אובדן ביטוי E-cadherin, לרוב כתוצאה מיתר-מתילציה באזור הפרומוטר של גן ה- E-cadherin, בעוד שבמחקרים אחרים הודגמה הגברת ביטוי E-cadherin; 3) בסרטני רירית הרחם הודגמו ירידה בשיעור ביטוי E-cadherin ועלייה בשיעור ביטוי P-cadherin עם החמרת הסוג ההיסטולוגי, הרעת ההתמיינות, העמקת החדירה בשריר הרחם, התפשטות מעבר לרחם ומעורבות קישריות-הלימפה של האגן; 4) בסרטן תאי-קשקש של צוואר-הרחם הודגמה הפחתה עד כדי אובדן ביטוי E-cadherin עם התקדמות השאת, ובסרטן בלוטני של צוואר-הרחם הודגמה הגברת ביטוי P-cadherin עם התקדמות השאת. ייתכן שתרופות מתקנות פגיעה בהידבקות בין-תאית תתרומנה בעתיד לשיפור הטיפול בשאתות ממאירות שבהן כרוכה הפרעה בביטוי קדהרינים בפרוגנוזה גרועה.

יוסי סמורז'יק, יגאל מירובסקי, נחשון רנד,

¹המח' לאורתופדיה, בית-חולים אסף הרופא, ²היח' לניתוחי עמוד-השידרה, אסף הרופא, צריפין, ³המרכז הישראלי לניתוחי עמוד-השידרה, בית חולים אסותא, תל אביב

היצרות ניוונית של תעלת השידרה המותנית (Degenerative lumbar spinal stenosis, הנתש”מ) היא גורם שכיח לכאב גב תחתון (כג"ת), כאב קורן לרגליים, וצליעה שידרתית (צ"ש) באוכלוסייה המבוגרת. התהליך מתחיל בדרך-כלל בניוון הדיסק הבין-חולייתי, ממשיך בניוון של מיפרקי ה-Facet, ומסתיים בהיצרות תעלת עמוד-השידרה והנקבים העצביים. הטיפול שמרני מבוסס על טיפול גופני, תרופות נוגדות דלקת והזרקת סטרואידים על-קשיתית (Epidural). הטיפול השמרני גורם לשיפור ברוב החולים הלוקים בתסמינים קלים ובינוניים. חולים שלא הגיבו לטיפול שמרני או לחלופין לוקים בתסמינים קשים, מועמדים לניתוח. במחקרים רטרוספקטיביים שונים דווח על שיעור הצלחה של 90% בחולים שנותחו. במחקרים פרוספקטיביים מדווח על שיעורי הצלחה של כ-70%, אך מודגם בהם יתרון לניתוח לעומת טיפול שמרני – יתרון שנשמר לאורך מעקב ממושך.

שאול מ' שאשא 

בית החולים לגליל המערבי, נהריה 

במאמר קודם תוארו מאפייני החיים והתחלואה במחנות הריכוז ברחבי הרייך השלישי. במאמר הנוכחי נסקור את הארגון הרפואי במחנות, את אמצעי הטיפול ואת פעולות הרופאים ואנשי הרפואה הגרמנים והאסירים, כולל היהודים.

בשנים 1942-1944 היו מאות מחנות ריכוז פזורים ברחבי הרייך השלישי, הועסקו בהם מיליוני אסירים בעבודת פרך, ובוצעה בהם השמדה המונית, מתוכננת ו"מדעית" – בעיקר של יהודים ו"גזעים נחותים" אחרים. האסירים חיו בתנאים מחפירים של השפלה מתמשכת, אי וודאות קיומית וטרור. הם לקו בתחלואה ניכרת, בעיקר בחבלות שונות, מחלות זיהומיות ובעיקר ברעב קיצוני ומתיש שהביאו לשיעור תמותה עצום.

השירות הרפואי במחנות היה באחריות הס"ס. בכל מחנה היה רופא ס"ס ראשי ולידו מספר עוזרים וסניטרים. כן תיפקדו "רופאים אסירים". בכל מחנה מונה רופא אסיר ראשי, ובכל צריך נקבע רופא צריף (Blockdoctor) שהיה צריך לדאוג לניקיון המקום, לפינוי גופות, להסדר מיסדרי חולים לנזקקים ולמתן אישורי עבודה ומחלה. לקבוצות העבודה התלווה "רופא דרכים" (Streckenpfleger) לשם מתן עזרה ראשונה לנפגעים בעבודה. כמו-כן הועסקו רופאים אסירים כדיזנפקטורים לשמירת הגיהות (Hygiene) במחנה.

בכל מחנה הוקצו צריף או מספר צריפים ששימשו לטיפול ואישפוז, ונקראו לרוב בשם "ריבייר" (Revier). במחנות הגדולים אף הוקצו מספר צריפים למען בית-חולים (Krankenbau), ולעיתים אף יוחד מחנה אחד בתוך מיתחם מחנות לצורך אישפוז, בעיקר של חולים "מדבקים". ניהול הריבייר היה באחריות רופאי הס"ס. לידם פעל רופא אסיר ראשי ומספר רופאים אסירים, ולעיתים גם כוחות סיעודיים. הניהול המעשי ניתן לאסירים אחראים (קאפו) שלא היו אנשי רפואה, אך עם סמכויות להכריע בשאלות רפואיות כמו ניתוחים, שלא אחת אף ביצעו אותם בעצמם.

בריבייר היה מחסור בכל: במקומות אישפוז, בכוח-אדם, באמצעי טיפול ואיבחון, בתנאים עקרים (סטריליים) ובחומרי הרדמה. הצפיפות הייתה רבה מאוד, ועל כל דרגש הושכבו מספר חולים בלא תלות במחלתם. לא ניתן היה לבצע הליכים מצילי חיים, וניתוחים, אם בוצעו, נעשו לרוב ללא הרדמה. שיעור התמותה היה אפוא ניכר, והריבייר נתפש לא אחת בעיני האסירים לא כאתר מרפא, אלא כמקום למות בו. מדי פעם הייתה מבוצעת ביקורת על-ידי רופאי הס"ס שמטרתה העיקרית היתה "סלקציה": חולים קשים שלא היה סיכוי להחזירם לעבודה נשלחו להמתה, והאחרים נשלחו לעבודה למרות מצבם. הרופאים האסירים עשו כל מאמץ למנוע סלקציה זו בדרכים שונות, ולא אחת נענשו ואף שילמו על כך בחייהם.

אילן אשר¹, דניאל אלבירט¹, משה קושניר², זאב שטגר¹

¹מח' פנימית ב' ²היח' הנירולוגית, מרכז רפואי קפלן רחובות, מסונף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

אופסוקלונוס מיוקלונוס עם שיגשון (אטקסיה) (אמ"א)¹ Opsoclonus Myoclonus with Ataxia - OMA, הוא תיסמונת נירולוגית נדירה. התיסמונת מתאפיינת בתנועות בלתי נשלטות של העיניים, בתדירות משתנה ולכל הכיוונים, מלווה בתנועות בלתי רצוניות של הגפיים או של שרירי הפנים. לעיתים נילווים גם שיגשון, הפרעה בדיבור, חוסר שקט, שיטיון, אנצפלופתיה, שינויים במצב ההכרה והיא עלולה להסתיים אף במוות. אמ"א קשורה למצבים שונים כולל זיהומים, רעלים, תרופות, אירועים ואסקולריים ופרהנאופלסטיים. תיסמונת אמ"א על רקע פרהנאופלסטי שכיחה יותר במבוגרים מעל גיל 40. השאתות השכיחות בהקשר זה מקורן בריאה (בדרך כלל מסוג תאים קטנים), בשד ובמערכת המין הנשית, אך התיסמונת דווחה גם בהקשר לשאתות אחרות. מנגנונים חיסוניים רבים (נוגדניים ותאיים) הוצעו כבסיס הפתופיזיולוגי לתיסמונת. הטיפול בתיסמונת (טיפול בשאת ו/או בתרופות מדכאות חיסון) בדרך כלל מאכזב. פרשת החולה וסקירת הסיפרות משקפים באופן חד את הקושי באיבחון תיסמונת זו ובטיפול בה.

יבגני פבזנר¹, רמי דוד¹ יורם פולמן² יוסף לייטנר¹ אליה פיקרסקי¹ וראובן גפשטיין¹

¹היח' לניתוחי עמוד שידרה, בי"ח מאיר, מרכז רפואי ספיר, כפר סבא, ²מח' אורתופדית ב', בי"ח הילל יפה בחדרה, ובית הספר לרפואה סאקלר, תל אביב

טיפול בכאבי גב בעזרת גלי רדיו קיים מזה 25 שנים לערך. מקובל להניח כי החום הנוצר בריקמה הסובבת את קצה האלקטרודה גורם לפגיעה בסיבי העצב. בכאב גב מכאני, קצה האלקטרודה המופעל בסמוך לענף הפנימי של השורש הגבי מסוגל לגרום לפגיעה המפחיתה גירויי כאב. בטיפול בחולים הלוקים בכאבים עזים בעלי אופי שורשי, ניתן להפעיל זרם מקוטע בתדירות גלי רדיו. בשיטה זו ניתן להפעיל זרם במתח גבוה תוך מניעת ההשפעה ההרסנית שלו. נמצא כי טיפול בשיטה זו יעיל לכאבים בעלי אופי שורשי.

במאמר זה נציג תוצאות טיפול בזרם מקוטע בתדירות גלי רדיו ב-28 חולים הלוקים בכאבים בעלי אופי שורשי שהתקבלו במעקב שנערך כעבור 3, 6 ו-12 חודשים. נכללו ביניהם 20 חולים עם כאבים בשורש מותני ו-8 עם כאבים שמקורם בצוואר. הגיל הממוצע של המטופלים היה 56.7 שנים. במעקב ראשון, כעבור 3 חודשים, נמצאו 2 חולים עם תוצאה מצוינת (7.1%), 12 עם תוצאה טובה (42.9%), 9 – עם בינונית (32.1%) ו-5 חולים (17.9%) דיווחו כי מצבם לא השתפר כלל. תוצאות כעבור 6 ו-12 חודשים הדגימו תוצאה מצוינת ב-2 חולים (בשתי הקבוצות), טובה ב-7 וב-6 בהתאמה, 11 - בינונית (בשתי הקבוצות) וחוסר תגובה לטיפול ב-8 חולים אחרי 6 חודשים, וב-9 חולים אחרי 12 חודשים.

כמו כן חלה ירידה משמעותית בדרגת הכאב מממוצע 8.8 לפני הטיפול ל-4.2 כעבור 3 חודשים, ל-4.8 כעבור 6 חודשים, ולממוצע של 4.9 כעבור 12 חודשים.

מסקנות: טיפול בזרם מקוטע בתדירות גלי רדיו נמצא יעיל לטיפול בכאבים בעלי אופי שורשי שמקורם בעמוד השידרה.

לוטפי ג'אבר^1,2,3, אורלי רומנו- זליכה⁴, שמואל ריגלר⁵

¹מרכז "גשר לשלום" לרפואת ילדים טייבה, ²היח' לאשפוז יום, מרכז רפואי לילדים, שניידר, פתח תקוה, ³הפקולטה לרפואה סאקלר אוניברסיטת תל אביב, ⁴המרכז הלאומי לבקרת מחלות, מכון גרטנר תל השומר, ⁵כללית, שירותי בריאות, מחוז השרון

העבודה בוצעה במירפאות קופת חולים כללית, במחוז השרון.

רקע: דפוסים של מתן אנטיביוטיקה לילדים החולים בדרכי הנשימה העליונות, אשר נהוגים בקרב רופאי מישפחה ורופאי ילדים בישראל.

שיטות: נערך סקר בקרב 81 רופאי מישפחה ורופאי ילדים המועסקים במירפאות של כללית, שירותי בריאות במחוז השרון. דפוסי מתן אנטיביוטיקה כפי שדווחו על-ידי הרופאים, הושוו להמלצות של המרכז לבקרה ולמניעת מחלות (Center for disease (control and prevention.

תוצאות: כמעט כל הרופאים הסכימו כי קביעת איבחון של דלקת אוזניים צריכה להתבסס על תפליט ועל מחלה חדה. 28% מרופאי המישפחה ו-12% מרופאי הילדים דיווחו כי כנגד דלקת הסימפונות (Bronchitis) בילדים, הם מעדיפים טיפול באמצעות אנטיביוטיקה, אף כי איננו הטיפול המומלץ.

39% מרופאי הילדים ו-47% מרופאי המישפחה אינם נוהגים לשלוח דגימה לתרבית לשם זיהוי זיהום הנגרם מסטרפטוקוס A כדי לאבחן דלקת גרון. מבין אלה המפנים את החולים לביצוע בדיקה זו, רובם אינם ממתינים לקבלת התשובה מהמעבדה לפני מתן אנטיביוטיקה. 48% מהרופאים סברו כי רגישות במערות האף והימצאות נזלת הם סמנים המבססים איבחון של דלקת מערות האף (Sinusitis), וזאת חרף העובדה שרגישות-יתר של מערות האף היא מימצא נדיר בילדים. כל רופאי הילדים דיווחו כי הם אינם מטפלים באמצעות אנטיביוטיקה כנגד התקררות, לעומתם 17% מרופאי המישפחה דיווחו שהם אכן מטפלים באמצעות אנטיביוטיקה במיקרים אלה (p=0.006).

מסקנות: מתוצאות המחקר עולה כי דפוסי מתן אנטיביוטיקה של הרופאים שהשתתפו בסקר, לחולים בדרכי הנשימה העליונות, אינם עולים בקנה אחד עם ההמלצות. נראה, כי יש לשקול הפעלת תוכנית התערבות שתעודד שיקול דעת זהיר יותר לגבי מתן אנטיביוטיקה ולהצטמצם למיקרים שהטיפול באנטיביוטיקה מוצדק.

ארדון רובינשטיין, יצחקוב אלנה

מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

מחלות הלב הן הסיבה העיקרית לתמותה בעולם המערבי, הן בקרב גברים והן בקרב נשים. בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעורי התחלואה והתמותה ממחלות הלב בקרב נשים לאחר חדילת אורח (Menopause).

בעבר רווחה ההנחה שהמצב ההורמוני בנשים מגן עליהן מפני מחלות לב בגיל הפריון, ולכן מוצדק היה לטפל בנשים בגיל שלאחר חדלון הווסת באמצעות אסטרוגן, כטיפול הורמוני חלופי. במחקר בWHI- שנערך לאחרונה הוכח שאין הדבר כך וההיפך הוא הנכון. מתן הורמונים חלופיים העלה את שכיחותן של המחלות הקרדיוואסקולריות בשיעור של 22% בקרב המטופלות בהורמונים חלופיים.

בנשים פוריות רמות LDL-C נמוכות מאשר אצל גברים והן משתוות לאחר חדילת אורח. ממחקר ה- HPS עלה שנשים כמו גם גברים נהנו מטיפול ב-40 מ"ג סימבסטטין ובייחוד נשים לאחר חדילת אורח ללא תלות ברמת הכולסטרול ההתחלתית.

ירידה ברמות HDL-C בנשים מהווה גורם סיכון גבוה יותר מאשר בגברים. רמות נמוכות מ-35 מ"ג/ד"ל בנשים מהווה גורם סיכון הגבוה פי 2 מזה הכרוך ברמות העולות על 60 מ"ג/ד"ל. תלת-גליצרידים מהווים גורם סיכון משמעותי גבוה יותר בנשים מאשר בגברים וכנ"ל סוכרת. יתר-לחץ-דם אף הוא מהווה גורם סיכון כבד מישקל בקרב נשים ולכן יש לטפל בו בתוקפנות. נמצא ש-CRP מהווה גורם סיכון משמעותי יותר בנשים והוא יורד לאחר טיפול בסטטינים. גורמי מניעה חשובים שהשפעתם רבה היא הימנעות מעישון ופעילות גופנית, בעיקר בקרב נשים הלוקות בסוכרת.

יש לטפל בנשים הן בגיל הפריון ובייחוד לאחר חדילת אורח, על מנת להוריד את שיעורי התחלואה והתמותה ממחלות לב.

רפי ביצור

המכון לחקר שומני הדם (ליפידים) וטרשת עורקים; המרכז הרפואי ע"ש שיבא; תל השומר

מחלות לב וכלי-דם הן גורם המוות העיקרי בקרב נשים. למרות זאת, עד לאחרונה לא נחקרו המאפיינים הייחודיים למחלה זו בקרב נשים. בשנים האחרונות התחוור כי למחלה הטרשתית אצל נשים מאפיינים שונים מאלה של הגברים, הן מבחינת גורמי הסיכון והן מבחינת הסתמנות המחלה וסיבוכיה. הטיפול ההורמוני, שתלו בו תקוות רבות להורדת הסיכון בקרב נשים ללקות במחלה כלילית - הכזיב. למרות זאת, אין ספק שנשים זקוקות לאיבחון מוקדם של גורמי הסיכון למחלה כלילית ולטיפול בהם, בדומה לגברים. גם הטיפול באירועים הכליליים עצמם אינו שונה בנשים מאשר בגברים.

נטע פרנס¹, מאיר מרמור¹, אבירם גולד², אלי שטיינברג¹

¹מח' לאורתופדיה ב', ²מח' לאורתופדיה א', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

פגיעות בעמוד השידרה – עה"ש¹ הצווארי מהוות כ-2%-3% מכלל פצועי החבלה (טראומה). בעשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית במחקר הבסיסי, בדימות, בטיפול השמרני, ובטיפול באמצעות ניתוח בפגיעות בעמוד השידרה הצווארי.

דימות של עמוד השידרה הצווארי באמצעות רנטגן בפגיעת חבלה חייב להיות יעיל ומדויק. ניתן כיום להיעזר במיספר שיטות לדימות עמוד השידרה הצווארי לאחר פגיעת חבלה, ושיטות דימות אלו כוללות: צילומי רנטגן, טומוגרפיה מחשבית (CT) ותהודה מגנטית (MRI).

במאמר זה נסכם ונרכז את הסיפרות המתייחסת לדימות עמוד השידרה הצווארי במצבי חבלה, וכן נתייחס לצורך בדימות הנפגע האי-תסמיני (א-סימפטומטי).

נציע אלגוריתם לבחירה של שיטת הדימות המתאימה במצבי החבלה השונים.

_________________

¹עה"ש – עמוד השידרה

יהודה שינפלד, אהוד גרוסמן, אבי ליבנה, דוד עזרא,יחזקאל סידי, צבי פרפל

מנהלי מחלקות פנימית א'-ו', מרכז רפואי שיבא, תל השומר, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

הרפואה בתקופה המודרנית מתאפיינת בארצנו, בין השאר, בחקיקת חוק זכויות החולה. בניגוד לעבר הרחוק, שבו שרתה מדיניות הפטרנליזם, קרי: הרופא יודע הכל ומחליט, והחולה סביל וצייתן, כיום החולה ובני משפחתו מעורבים יותר בטיפול, מעודכנים בפרטיו ונוטלים חלק פעיל בהחלטות מעשיות.

השקיפות הרבה באתר רב אירועים, עיתונות עוינת ותוקפנית המבליטה כישלונות, תביעות משפטיות כנגד רופאים ומוסדות רפואיים^1,2 התקצרות משך הזמן שהרופאים מקדישים לחוליהם כתוצאה מעומס ומהיעדר משאבים מספיקים, הביאו לעלייה תלולה במיספר הקובלנות והתביעות המשפטיות. דיווח מפורט וסנסציוני של תביעות אלו, אף בטרם הוכרע הדין, מזין את אש התביעות ומלבה אותה.

ארנון גם¹, ישראל פריאל², דוד הנדל¹

¹המח' לכירורגיה אורתופדית, מרכז רפואי וולפסון, חולון, ²המח' למחלות ריאה, מרכז רפואי וולפסון, חולון

תיסמונת הפסקת נשימה בשינה מוגדרת כאירועים נישנים של אפניאה והיפופניאה בזמן שינה, המלווים בעייפות ובהירדמות במהלך שעות היום. התיסמונת שכיחה באוכלוסייה בוגרת, וכרוכה בסיכון מוגבר לסיבוכים משמעותיים, במהלך ניתוח ולאחריו. לעיתים קרובות התיסמונת איננה מאובחנת לפני ביצוע ניתוח. בחולים המיועדים לעבור ניתוחי בחירה קיימת חשיבות רבה לאיבחון מוקדם של תיסמונת זו, ולבחירת הטיפול המתאים למניעת החמרה של מצבם, סמוך לניתוח. למרות שכיחות התופעה, המודעות למאפייניה של תיסמונת זו בחולים העוברים ניתוח, נמוכה.

מובאת בזאת פרשת חולה שלקתה בקשיי נשימה לאחר ניתוח החלפה של מיפרק הברך, עקב תיסמונת הפסקת נשימה בשינה.

עצמון צור

מחלקת השיקום, ביה"ח לגליל המערבי, נהריה

רקע: נפילות חולים שלקו באירוע וסקולארי במוח ומאושפזים לצורך קבלת טיפול שיקומי, הן תופעה מוכרת וידועה. בכדי למונען, יש לזהות את הגורמים להתרחשותן כבר בשלב מוקדם של האישפוז.

מטרה: לזהות גורמי סיכון לנפילות של נפגעי אירוע וסקולארי במוח אשר נמצאים בתהליך של שיקום.

שיטות: נסקרו 36 נפילות שהתרחשו אצל 25 חולים שאושפזו לשיקום לאחר אירוע וסקולארי במוח. בכל אחד מן המיקרים נדרש החוקר למלא טופס מיוחד שנועד לספק מידע כללי ורפואי אודות החולה ולפרט את תרחיש הנפילה.

תוצאות: 18 חולים נפלו פעם אחת, 5 חולים - פעמיים, ו-2 חולים - ארבע פעמים. 89% מקבוצת חולים זו טופלו בתרופות להפחתת רמת הסוכר בדם ו/או בתרופות להורדת לחץ-הדם ו/או בתרופות בעלות השפעה ישירה על מערכת העצבים המרכזית. חלק נכבד מהנפילות אירעו לחולים שטונוס השרירים היה מופחת (72%), שלקו בשיתוק (58%) או בירידה בתחושה השטחית (52%) בגף התחתון שבפלג הגוף הפגוע. 67% מן הנפילות התרחשו אצל גברים ו-53% מתוכם היו מבוגרים שגילם היה גבוה מ-65 שנים. 47% מן הנפילות אירעו במהלך החודש הראשון שלאחר האירוע הווסקולארי במוח ו-36% מהן - במהלך החודש השני. 78% מן החולים נפלו בשעות היום. 64% מן החולים נפלו בחדרם. הפרעות בתקשורת המילולית (28%), בעיות בתפיסת המרחב (25%) ופלג-עיוורון (Hemianopia) (24%), אותרו אף הם כגורמי סיכון לנפילות של החולים הנסקרים.

מסקנות: חולים, נפגעי אירוע וסקולארי במוח, מועדים לנפילות תוך כדי אישפוזם במחלקת השיקום. זיהוי גורמי הסיכון מהווה צעד ראשון לנקיטת אמצעים למניעתן.

אילן קידן¹, בלה בילורי³, שושי פעמוני³, איריס אופק³, רוית שני³, ערן סגל²

¹היח' להרדמת ילדים ²המערך להרדמה וטיפול נמרץ ³המכון להמטואונקולוגיה לילדים, בי"ח לילדים ספרא, מרכז רפואי שיבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

כאב הכרוך בהליכים רפואיים (פרוצדורות) הוא כאב וסבל הכרוכים באיבחון ובטיפול הרפואי, והוא חלק בלתי נפרד מהוויות חייו של כל ילד הלוקה במחלה ממארת. הדרכים להתמודדות עמו מישתנות בין מוסדות רפואיים שונים. במהלך חמש השנים האחרונות הוקם מערך רפואי וסיעודי הפועל למניעת הכאב הכרוך בהליכים רפואיים ובטיפול בו, במיסגרת המרכז להמטואונקולוגיה לילדים במרכז הרפואי ע"ש שיבא. מטרותיו אם כן למנוע כאב ואי-נוחות הכרוכים בטיפול במרכז להמטואונקולוגיה לילדים, ולגבש את דרכי הטיפול בהם. במחקר רטרוספקטיבי זה בדקנו את מידת ההצלחה של השיטה בהשגת המטרות בפועל, ואת יתרונותיה למול חסרונותיה של הפעלת מערך זה במתכונתו הנוכחית, בהשוואה לשיטות אחרות המקובלות בארץ ובעולם.

ליאור רייכל¹, אייל שיינר²

¹לימודי ד"ר לרפואה, ²החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ^1,2הפקולטה למדעי הבריאות, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

השמנת-יתר (Obesity) היא מגפה עולמית בהתהוותה. ההשפעות השליליות של השמנת-היתר רבות, והן פוגעות בבריאות הציבור בעיקר בעולם המערבי. קיים קשר בולט בין השמנת-יתר לבין סוכרת, מחלות לב כליליות, סוגי סרטן שונים, וכן בינה לבין תיסמונות חסימה בדרכי הנשימה בשינה. בנוסף, תוארה השמנת-היתר כגורם המשפיע לרעה על פוריות האישה, על מהלך ההריון ועל תוצאות הלידה. נמצא קשר מובהק בין השמנת-יתר לבין תוצאות גרועות של מיילדות, מחלות שונות בתקופת ההריון: יתר-לחץ-דם בהריון (Gestational hypertension), רעלת הריון (Preeclampsia), סוכרת הריון (Gestational diabetes) וכן סיבוכים בניתוחים לחיתוך הדופן (Cesarean section) ובתהליכי ההרדמה. מטרת סקירה זו להציג תמונה עדכנית על הקשר בין השמנת-יתר לבין סיבוכי הריון ולידה, וכן לסקור את הטיפולים המקובלים בהשמנת-יתר (שינוי הרגלים, פעילות גופנית, תרופות וניתוח), תוך התייחסות מיוחדת לתהליך ההריון והלידה. בסקירה זו מודגשת חשיבותו הרבה של הטיפול בהשמנת-היתר ומניעתה, כחלק מקיום הריון תקין.