מחלקה פנימית ב' והמערך לאלרגיה אימונולוגיה ואיידס מרכז רפואי קפלן, רחובות, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים 

הציטוקינים הם מתווכים בעלי עוצמה רבה וחשיבות מרכזית בתגובת המערכת החיסונית על כל זרועותיה. כדי למנוע השפעת יתר ותגובה חיסונית-דלקתית מוגזמת, קיימות מספר מערכות בקרה לייצור, להפרשה ולפעילות הציטוקינים השונים. לאחרונה הוגדרה מערכת בקרה תוך תאית (SOCS) המווסתת את פעילות הציטוקינים לאחר קשירתם לקולטנים הסגוליים בתאי המטרה (Regulation of signal transduction). מערכת זו כוללת שמונה חלבונים (CIS,SOCS1-7) שכל אחד מהם מווסת ומבקר ציטוקין (אחד או יותר) סגולי. הפרעה במערכת בקרה זו עלולה לגרום לפעילות יתר של ציטוקינים ולהתפתחות מחלות אלרגיות ואוטואימוניות. 

חיים ברקנשטט^3,2,1, דריה פרלסון^2,1, אורית שלומזון^3,2, עתליה תובל^4,2, יעל חביב^3,2,1, אמיתי זיו^3,2 

¹המערך להרדמה ולטיפול נמרץ, מרכז רפואי שיבא תל השומר, ²מסר – המרכז הארצי לסימולציה (הדמיה) רפואית, ³הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ⁴המרכז האקדמי פרס, רחובות

הקדמה: תקשורת טובה בין מטפל ומטופל מהווה מרכיב חשוב בייעוץ רפואי, והיא משפיעה על שביעות רצון המטופל ועל יכולתו לקבל את המלצות הרופא. למרות ההכרה הגוברת בחשיבות הנושא, הכשרה והערכה בתחום אינן מהוות חלק ממרבית תוכניות ההכשרה לרופאים.

מטרות: פיתוח תוכנית הדרכה לשיפור מיומנויות תקשורת של מתמחים בהרדמה עם משפחות מטופלים בטיפול נמרץ, ולבדוק את השפעת התוכנית על יכולת התקשורת של המתמחים.

שיטות: עשרה מתמחים בהרדמה עברו סדנה לשיפור מיומנויות תקשורת שכללה  ארבע שעות הרצאה ויום תרגול סימולטיבי. המשתתפים מילאו שאלוני משוב לפני הסדנה (זמן 1), מיד לאחר הסדנה (זמן 2) ושלושה חודשים לאחר הסדנה (זמן 3). המשתתפים ביצעו תרחיש הערכה בזמן 1 ובזמן 3, ההערכה בוצעה על ידי שני מומחי תקשורת באופן בלתי תלוי תוך שימוש במדד מתוקף (SEGUE).

תוצאות: שבעה משתתפים השלימו את פרוטוקול המחקר. בטווח של 5-1, המשתתפים ציינו את חשיבות התקשורת עם מטופלים כ-3.68±0.58, 4.05±0.59, ,4.13±0.64 העריכו את יכולת התקשורת שלהם כ-3.09±0.90, 3.70±0.80, ,3.57±0.64 העריכו את היכולת של הרצאות לשפר מיומנויות תקשורת עם מטופלים כ-3.04±0.43, 3.83±0.39, 3.87±0.51 , והעריכו את יכולת התרגול בסימולציה לשפר מיומנויות תקשורת כ- 3.00±0.71, 4.04±0.52, 3.84±0.31 בזמן 1, זמן 2, וזמן 3, בהתאמה. ההבדלים אינם מובהקים סטטיסטית. הערכה של מיומנויות התקשורת לפני ושלושה חודשים לאחר הסדנה הדגימה כי הציון הכולל לפני הסדנה היה  2.66±0.83 ולאחריה 3.38±0.78 (p=0.09).

מסקנות: במחקר חלוץ זה הודגם, כי גם התערבות בצורת הדרכה קצרה יכולה לשפר את מיומנויות התקשורת של רופאים עם משפחות מטופלים בטיפול נמרץ, וכי המשתתפים מאמינים ביכולתו של כלי הדרכה זה לשפר את מיומנויות התקשורת.

אנדריי קוטיק, קונסטנטין זייצב, יהודה היס 

המרכז הלאומי לרפואה משפטית, משרד בריאות 

הקדמה:  מדווח במאמרנו על פרשה חריגה – תקיפה מינית קטלנית על ידי החדרת מוט עץ לפי הטבעת שהגיע לחלק העליון של בית החזה. בבדיקת הגופה במקום הימצאותה לא הועלה חשד לתקיפה, ובעקבות מימצאים שנחשפו בנתיחה השתנתה ההערכה לגבי סיבת המוות והנסיבות.

הפרשה: גופת גבר בן 57 שנה עם רקע של מחלה פסיכיאטרית נמצאה בחדרו. בנתיחה בחללי הצפק  והצדר משמאל נמצא מוט עץ גלילי, שהוחדר דרך פי הטבעת. בנוסף, נמצאו סימני לחץ על עור הצוואר וסימני חבלה קהה בראש, גו וגפיים המתיישבים עם מנגנון של חנק ידני.

דיון: בספרות מוכרים אירועי פגיעה בפי הטבעת, ובנפטרים שלקו בהפרעות נפשיות קיים קושי להבדיל בין חבלה עצמית לתקיפה על ידי אחר/ים. הימצאות נזקי חבלה באזורים אחרים של הגופה (כמו בצוואר), מאפשרת לאבחן תקיפה.

לסיכום: פרשה זו ממחישה את הצורך בביצוע נתיחה מלאה בכל מקרה של מוות בנסיבות לא ברורות, במיוחד כאשר מבדיקה מוגבלת של הגופה לא ניתן לקבוע את סוג המוות (נסיבות טבעיות, תאונה, התאבדות או רצח).

היחידה להתעוררות והשהייה בתר הרדמה, החטיבה לאורתופדיה והמחלקה לנירוכירורגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, והפקולטה לרפואה על שם סאקלר, אוניברסיטת תל אביב 

מטרות: עבודה זו נועדה להעריך את התגובה הסובייקטיבית של חולים לאחר הרדמה וניתוח שנשארו ביחידה להתעוררות והשהייה בתר הרדמה יותר מן הנדרש, בשל סיבות מנהלתיות בבית חולים שלישוני.

שיטות: במהלך תקופה של 18 חודשים נערכו ראיונות לחולים שהסכימו להתראיין. אוכלוסיית המחקר כללה שתי קבוצות: קבוצת מחקר, שכללה חולים שנשארו ביחידה להתעוררות והשהייה בתר הרדמה (ילוב"ה) מעל כפליים הזמן המרבי הנדרש להתאוששות מסיבות רפואיות (ארבע שעות), בשל מחסור במיטת אשפוז פנויה במחלקת האם, וקבוצת בקרה של חולים ששוחררו מהילוב"ה תוך פרק זמן הקצר מארבע שעות. השאלות נבחרו משלל שאלונים גנריים או מכווני מצב שעברו תיקוף.

תוצאות: רואיינו 67 חולים ששהו יותר מארבע שעות בילוב"ה ו-63 חולים ששהו פחות מארבע שעות בתקופת המעקב. מירב החולים השתייכו למחלקה לנירוכירורגיה. החולים בקבוצת המחקר הושהו בממוצע 5.8±14.2 שעות (טווח 30-1.5 שעות), קבוצת הבקרה שהתה 0.8±2.0 שעות (P<0.05). לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות מבחינת גילים, מגדר, זמן הניתוח או ניקוד הכאב הבתר ניתוחי. רמת אי שביעות הרצון עקב חוסר עצמאות הייתה גבוהה יותר ושיעור שביעות הרצון היה נמוך יותר באופן מובהק בחולים ששהו >12 שעות בילוב"ה בהשוואה לאלה ששהו 12-4 שעות (P<0.05). אלה האחרונים אף העריכו את מקצועיות הרופאים בילוב"ה בשיעור נמוך יותר (בכ-15%) מהראשונים. ביקורת זו לא נמצאה מופנית כלפי המוסד או המנתח. ככלל, קבוצת המחקר הביעה רמת שביעות רצון מההשהיה הממושכת הנמוכה פי 2.3 מקבוצת הבקרה (P<0.05).

מסקנות: תפוסת יתר במחלקות אשפוז גורמת לעיכוב בשחרור חולים מילוב"ה. שהות ממושכת בילוב"ה מחייבת תשומת לב רפואית, סיעודית ומנהלית, על מנת לשכך את נרגנות החולה ואי שביעות רצונו. חולה נרגן עלול להביא להסחת הדעת של הצוות הרפואי ולהפריע במתן טיפול מיטבי לכלל החולים בילוב"ה.

איתן ישראלי, יהודה שינפלד 

המרכז למחלות אוטואימוניות על שם זבלודוביץ' , מרכז רפואי שיבא, תל השומר 

שני כתבי העת של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) – "הרפואה" ו-IMAJ – מספקים תמונה מקיפה על מצב המחקר הרפואי בישראל. מדי פעם אנו מתבוננים אחורה ובוחנים תמונה זו, שאינה גלויה לעין כל בלהט העשייה. תוך עיון בחוברות כתב העת IMAJ מן השנתיים האחרונות, ניתן לקבל תמונה מייצגת של דמות המחקר הרפואי בישראל. דמות זו משתקפת בתחומים רפואיים רבים, ובמאמר זה נדונים בעיקר נושאים שלרוב אינם במרכז ההתעניינות.

אבישי גולץ

מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר, רמב"ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם והפקולטה לרפואה רפפורט – הטכניון, חיפה

עד שנת 1911 לא היה בארץ ישראל אפילו רופא אף אוזן גרון אחד. בשנה זו הגיע לארץ ד"ר משה שרמן, שהתמחה ברפואת אף אוזן גרון במוסקבה והיה בכך לחלוץ הרופאים במקצוע זה בארץ ישראל. מאז ועד הקמת המדינה, בשנת 1948, עלו לארץ יותר ממאה רופאי אף אוזן גרון שהתפזרו בכל רחבי הארץ – מצפת וטבריה בצפון ועד לרחובות בדרום. רופאים אלו הביאו את בשורת הרפואה המודרנית והאירופאית לארץ. רבים הטביעו את חותמם על התפתחות רפואת אף אוזן גרון בארץ, והניחו את התשתית הרחבה והמוצקה של המקצוע במדינת ישראל כפי שהוא היום, מהבחינה הקלינית ומהבחינה המדעית-מחקרית.

רפואת אף אוזן גרון, כמו שאר תחומי הרפואה, התפתחה במיוחד לאחר הקמת המדינה: מחלקות רבות נפתחו בכל בתי החולים מצוידות במיטב הציוד המודרני, ובראשם מכהנים תלמידי-תלמידיהם של הרופאים החלוצים.

ראוי שזיכרונם של הרופאים הראשונים יישמר על ידי ממשיכי דרכם ועל ידי כלל ציבור הרופאים בישראל.

היחידה לרפואה אינטגרטיבית, מרכז דוידוף, המרכז הרפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה

למרות שתרופות מודרניות רבות ונפוצות ברפואה של ימינו מקורן בצמחי מרפא ובפטריות, רפואת הצמחים כמקצוע עצמאי איננה נכללת עוד בתוכניות הלימודים של הפקולטות לרפואה. מכאן, שהרופא המודרני אינו נחשף לרוב באופן יזום ומערכתי לעולם הריפוי המסורתי של צמחי המרפא. הצמח  Lei Gong Teng (הידוע גם בשמות Thunder God Vine, 雷公藤, Tripterygium Wilfordii Hook f.), שמקורו ברפואה הסינית המסורתית והוזכר כבר בכתבים עתיקים בני אלפי שנים כבעל תכונות ריפוי נוגדות דלקת, מהווה דוגמא מצוינת לגשר ההולך ונבנה בהדרגה בין עולם אומנות הריפוי המסורתי – שהיה מבוסס עד לאחרונה על תצפיות קליניות אמפיריות בלבד – לבין עולם הרפואה המודרני, המגדיר מחלות ומטפל בהן על סמך בסיס גנטי, מולקולארי, ביוכימי ודימותי מדויק. בסקירה זו, מובאים המימצאים העיקריים מתוך מספר גדל והולך של מחקרים קליניים ומעבדתיים שהתפרסמו במיטב כתבי העת הרפואיים בשנים האחרונות, המאששים את ההוריות המסורתיות שעבורן משמש הצמח ברפואה הסינית המסורתית. על סמך מימצאי מחקרים אלו, ולנוכח פרופיל היעילות והבטיחות של שורש הצמח נטול הקליפה, מוצע כי צמח זה ומרכיביו הפעילים ייכללו על ידי משרד הבריאות ברשימת צמחי המרפא המותרים לשימוש במדינת ישראל.

המירפאה המשלימה לילדים, מרכז רפואי וולפסון, תמורות - המרכז ללימודי רפואה סינית 

רפואת צמחים מסורתית נגזרת מטיפול בצמחים שעברו עיבוד מזערי במטרה לטפל במחלות ולשפר את הבריאות. המחקר בצמחי מרפא בעיצומו, ונעשים מאמצים לגלות רכיבים לא מוכרים שונים בצמחים אשר יכולים להוות תשתית לתרופות חדשניות [1]. חברות בינלאומיות משקיעות משאבים רבים בהכנת תרופות או תוספים מצמחים. לנוכח עובדה זו, בצד שיפור הכללים הנהוגים באישור תרופות, נדרש תהליך חקיקה מחודש באירופה ובמדינות מערביות אחרות, לשם פיקוח על איכות, בטיחות ויעילות הצמחים [2].

מנחם  פישר¹, דוד שרים², עידו שולט³ 

¹מינהלת גליל, מחוז צפון שירותי בריאות כללית, הפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר אילן, ²HRMI  החברה הישראלית לניהול סיכונים ברפואה, ³רפואת האם והעובר, רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם והפקולטה לרפואה של הטכניון, חיפה

ניתוח לחיתוך הדופן ("ניתוח קיסרי") ללא הוריה רפואית מהווה נושא שנוי במחלוקת. פורסם מידע רב בספרות הרפואית לגבי ההיבטים הרפואיים של ניתוח חיתוך דופן ללא הוריה רפואית, וכן באשר לסיכונים וסיכויים לאם והילוד. פחות ידועים לכלל הרופאים, ולמיילדים בפרט, הזווית החברתית והחוקתית של ניתוח זה. במאמר זה אנו דנים בהרחבה בנושאים אלו.

יובל כוורי¹, מתיתיהו ליפשיץ², תום לייבסון², זמיר שורר³, מרינה­­­­­­­­­­­­­­­­­ רובינשטיין⁴, שאול סופר¹

¹היחידה לטיפול נמרץ ילדים, ²מחלקת ילדים ד', ³היחידה לנוירולוגיה של הילד, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ⁴המחלקה לטיפול נמרץ ילדים, בית החולים לילדים על שם אדמונד ולילי ספרא, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב  

רקע: אזור הנגב הצפוני מהווה אזור אנדמי להרעלת זרחן אורגני וקרבמטים בקרב ילדים ממוצא בדואי, הנפגעים כתוצאה משתייה לא מכוונת של הרעל המאוחסן שלא כראוי בבקבוקי שתייה. סימני ההרעלה והתסמינים המוכרים כוללים פגיעה במערכת העצבים המרכזית, לרוב ירידה במצב ההכרה, וסימני גירוי כולינרגיים מוסקרינים (ריבוי הפרשות, מיוזיס, הקאה נשנית) וניקוטיניים (חולשת שרירים). הטיפול הספציפי כולל טיפול תומך, מתן אטרופין סולפט ואוקסימים (טוקסוגונין), לרוב עם החלמה עצמונית (ספונטאנית) וללא סיבוכים קבועים. כשל באיברים הוא סיבוך נדיר.

מטרה ותוצאות: במאמר זה מדווח על ארבעה מבין 47 ילדים שאושפזו בחטיבת הילדים של בית החולים סורוקה, בשל הרעלת זרחן אורגני או קרבמטים, במהלך שנתיים. הארבעה, בגילים 17-3 שנים, שתו את הרעל: זרחן אורגני בשם Chlorpyriphos בשני חולים, קרבמט מסוג Methomyl  בחולה אחד וחומר שלא זוהה בחולה נוסף. שלושה מארבעת הילדים נטלו את הרעלים כנראה בניסיון התאבדות. כל ארבעת הילדים פיתחו הרעלה קשה, שלוו בתסמינים נדירים ומסכני חיים: כישלון נשימתי על רקע שונה, פגיעה עצבית שגרמה לנכות ממושכת בשני ילדים ,שלושה ילדים נפגעו בכליות ואחד מהם אף נזקק בהמופילטרציה, חולה אחד פיתח פגיעה קשה בלב ונזקק בין היתר לטיפול בקוצב לב מלאכותי, שני חולים פיתחו פגיעה בלבלב. ילד אחד נפטר בעקבות כישלון נשימתי לאחר טיפול ממושך ב-Extra Corporal Membrane Oxygenation.

מסקנות: הרעלה במעכבי כולינאסטרזה נפוצה בקרב ילדים בדואים בנגב ומהווה סיכון בריאותי. יש לפעול במסגרת הרפואה הציבורית כדי למנוע את התופעה. אירועי ההרעלה הקשים, ובעיקר אלה הנגרמים כתוצאה מניסיון אובדני שבמסגרתו ניטלת כמות גדולה של החומר, עלולים לגרום לסיבוכים, להוביל לאי ספיקה רב מערכתית ולהוות אתגר טיפולי, אף לאחר שלבי ההרעלה הראשונים והמוכרים, ולהסתיים בנכות ממושכת ומוות.

סעיד אבו זיד¹, אבי פרץ² , ואיל נאסר¹, יהושע צרפין¹ 

¹מחלקת ילדים מרכז רפואי על שם ברוך פדה, ²המעבדה למיקרוביולוגיה קלינית מרכז רפואי על שם ברוך פדה, פוריה, גליל תחתון, מסונף לפקולטה לרפואה בגליל, צפת, אוניברסיטת בר אילן 

חיידק האקטינומיצס (Actinomycese) הוא מתג גראם חיובי אנאירובי שאינו יוצר נבגים, והוא מהווה חלק מהפלורה של הפה, המעיים, הפות ומערכת הנשימה העליונה. הזיהום מופיע בעיקר באזור הפנים, הצוואר, הבטן והאגן, לרוב באנשים עם פגיעה בריריות, והוא נפוץ בעיקר בקרב חולים עם דיכוי חיסוני.  נדירה התפשטות החיידק דרך מחזור הדם.

במאמר זה אנו מדווחים על פרשת חולה בן תשע שנים, ללא מחלות רקע, שאובחן עם בקטרמיה ממושכת מהחיידק Actinomyces naeslundii ללא מוקד זיהומי סגולי, למעט עששת קשה. אפיון החיידק מתרבית דם נעשה באמצעות ביולוגיה מולקולארית, והחולה טופל באמפצילין ובעקירת שיניים שהביאו להיעלמות הבקטרמיה.

אנה תובר^5,1, איתן מור^5,2, מרדכי ר' קרמר^5,3, טוביה בן גל^5,4, רותי רחמימוב^5,2, לודמילה פרידל^5,1, איריס גרינבאום¹, אלה קגנובסקי¹, מאורה פיינמסר^5,1

¹המכון לפתולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ²המחלקה להשתלות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ³מחלקת ריאות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ⁴המחלקה לקרדיולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ⁵הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

השתלת איברים היא טכניקה רפואית המיועדת לטיפול באי ספיקה סופנית של איברים, וכיום היא טיפול הבחירה לאי ספיקת כליות, לב, כבד, לבלב וריאות, ולמחלות מעי נבחרות. כיום, חלק גדול ממושתלי האיברים חיים עם האיבר המושתל כעשר שנים. במשך כל ימי חייהם הם מנוטרים ומטופלים בטיפולים מדכאי מערכת החיסון, על מנת למנוע את דחיית השתל.

תפקיד הפתולוג העוסק בפתולוגיה של השתלות הוא חיוני. על הפתולוג מוטלת האחריות הכבדה של אבחון דחייה, חדה או כרונית, הבחנה בין דחיית שתל לנזק רעלני, וזיהוי הישנות של המחלה היסודית. בנוסף, על הפתולוג לזהות התפתחות מחלות חדשות הייחודיות לאיבר, זיהומים באיבר המושתל או באיברים אחרים והתפתחות שאתות ממאירות, הנפוצות יותר בקרב חולים מדוכאי חיסון.

על כן, פתולוג העוסק בתחום ההשתלות זקוק להכרה טובה וידע רחב בטכנולוגיות המורכבות הנדרשות לאבחון: אימונופלואורסנציה, מיקרוסקופ אלקטרון, אימונוהיסטוכימיה ופתולוגיה מולקולארית.  בדיקות אלה מבוצעות במעבדות ייחודיות במכונים לפתולוגיה.

פתולוגיה של השתלות מהווה חלק בלתי נפרד של תחום ההשתלות, ומסייעת רבות לקלינאים באבחון תהליכי נזק לשתל ובהכוונת טיפול מתאים.

דב הרשקוביץ^1,2, עופר בן יצחק^1,2

¹המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם, חיפה, ²הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

השיפור שחל בשנים האחרונות בהבנת הבסיס המולקולארי של מחלת הסרטן, הביא לפיתוחם של טיפולים חדשים, המותאמים באופן אישי למחלה. אחד הטיפולים החדישים הוא בנוגדנים נגד Epidermal growth factor receptor לסרטן הכרכשת, ומסתבר כי טיפול זה יעיל רק לחולים שהשאת שלהם נושאת עותק תקין של הגן KRAS. לכן, ההחלטה על טיפול בחולים עם סרטן הכרכשת מתבססת על בדיקת פתולוגיה מולקולארית של רקמת השאת.

הבדיקה המולקולארית לאיתור מוטציות ב-KRAS בשאתות של סרטן הכרכשת טומנת בחובה אתגרים חדשים. בשונה מבדיקות לאיתור מוטציות בתאי המין, אשר נישאות בכל תאי הגוף, המוטציות בסרטן הן סומטיות, הקיימות רק בתאי השאת. עובדה זו מקשה על האבחון, משום שהרקמה הנלקחת מהחולה מכילה בנוסף לתאי השאת גם תאי סטרומה ודלקת, ונטילת איזור רקמה עם שיעור נמוך יחסית של תאי שאת יכולה להביא לתוצאה שלילית כזובה באבחון המולקולארי. ביצוע הבדיקה על ידי פתולוג –אשר יזהה אזור עשיר ברקמת שאת, יקבע את שיעור תאי השאת ויבחר בדיקה מולקולארית בעלת רגישות מספקת לאבחון החולה הנדון – יפחית את הסיכון לטעויות מסוג זה.

נושא נוסף אליו ראוי לשים לב הוא ההטרוגניות בתוך השאת. בעבודות מהתקופה האחרונה הודגם, כי אוכלוסיית תאי השאת בנויה ממספר תת קבוצות עם הבדלים גנטיים ביניהן. לתופעה זו עשויה להיות השלכה על בחירת הטיפול המתאים ביותר לחולה. בהקשר של מוטציות ב-KRAS בסרטן הכרכשת נראה כי קיימת הומוגניות יחסית בין תאי השאת.
לסיכום, תחום הפתולוגיה המולקולארית הוא תחום חדש ומתפתח, המציב אתגרים חדשים לפתולוגים המתעסקים באבחון סרטן. יש לוודא כי הבדיקות תתבצענה במכונים המסוגלים לתת מענה מקצועי גם להיבטים המולקולאריים וגם להיבטים ההיסטו-פתולוגיים של המחלה, וזאת בכדי שתינתנה אבחנות איכותיות וברמת דיוק גבוהה.

רמית מעוז-סגל

המרכז על שם זבלודוביץ למחלות אוטואימוניות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

הרפואה המשפטית טומנת בחובה מפגש בין עולם המשפטים, המושתת על עקרונות חברתיים ופילוסופיים, ועולם הרפואה, שיונק מתפיסות מדעיות. בנושא נתיחות לאחר המוות, נוסף למורכבות זו גם נדבך נוסף- אחריות הרופא המשפטי לקבוע את סיבת המוות תוך התחשבות בחוק, ובכבוד המת וברצון משפחת הנפטר. בחרתי לעסוק בנושא, כיוון שלאור התפתחויות מדעיות בעשור האחרון, ביניהן שיטות לבדיקת רקמות, הדילמות הכרוכות בניתוחים הללו מעמיקות והולכות. בנוסף לכך, אמצעי דימות שנכנסו ליישום קליני בעשור האחרון כגון: Magnetic Resonance Imaging (MRI) ו-Nuclear Magnetic Resonance Imaging (NMRI) , עשויים להעמיק את הוויכוח הציבורי הנוגע לנתיחות הללו.  

במאמר נסקר נושא נתיחות שלאחר המוות בישראל מבחינה משפטית, תוך העלאת דילמות ומצבים שונים שהחוק משאיר ללא הסדר. מוצגים סוגי הנתיחות השונים שלאחר המוות, על מטרותיהן השונות וההבדלים ביניהן.

ולדיסלב ליטצ'בסקי¹, שלומי פרץ², איריס ברשק^3,4, איגנט שורץ³

¹היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ²המחלקה לנירולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ³המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ⁴הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

*דיון קליני-פתולוגי זה נערך במסגרת הישיבה השבועית של החטיבה הפנימית במרכז הרפואי שיבא, תל השומר.

מחברת מכותבת:

איריס ברשק

המכון לפתולוגיה

בית החולים תל השומר

רמת גן

חולת מיאסתניה גרביס המקבלת טיפול, התקבלה לאשפוז עם אי ספיקת נשימה שהחמירה עד לפטירת החולה. בנתיחה נמצא זיהום מפושט עקב זחל נמטודה טפילית מסוג סטרונגלואידס — Strongyloides stercoralis.