תוצאת חיפוש

יצחק אשכנזי^2,1, יהושע שמר^4,3

¹המרכז לשירותי הרפואה והציוד הרפואי, חיל רפואה, צה"ל, ²אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ³מכבי שירותי בריאות, ⁴הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

בבוקר יום ראשון, 26 בדצמבר 2004, רעידת אדמה בעוצמה של 9.0 בסולם ריכטר שהתחוללה בקרקעית האוקיינוס ההודי, הובילה להסטה אדירה של מי האוקיינוס כלפי מעלה ולהתפתחות תופעת הצונמי. הגלים שהתפתחו, שעטו במהירות של 800 קמ"ש אל עבר מדינות האוקיינוס ההודי, ותוך כדי התקרבותם לחוף האטו מהירות, גובהם עלה מעשרות ס"מ למטרים רבים ומי החוף נסוגו. הגלים המפלצתיים בעוצמתם שטפו את החופים בזה אחר זה וגרמו לאחד מאסונות הטבע הקשים ביותר בעידן המודרני.

הצונמי, הוא תופעת טבע קטלנית המתפתחת בהדרגה על ציר הזמן, וגורמת לקורבנות רבים ולהשחתת רכוש בטווח של דקות עד שעות רבות. עקב היות הצונמי "אסון מתגלגל" שמהלכיו והתקדמותו אינם מפתיעים, ניתן היה לצפות שהתראה סבירה ליושבי החוף להתרחק למקומות גבוהים, הייתה חוסכת קורבנות רבים!

במאמר נתאר לעומק את ההיווצרות ההדרגתית של האסון, את מרכיביו הרפואיים והאחרים, את המיתוסים המשפיעים לרעה על מקבלי ההחלטות, ועל המענה הנדרש הן ברמה המקומית והן ברמה הבין-לאומית.

בנימין גזונדהייט¹, דוד גרינברג², שלמה ולפיש³, רון דגן², גדעון קורן⁴, דוד מלקין⁵, משה דוד טנדלר⁶

¹היח' להשתלת לשד עצם, הדסה עין כרם, ירושלים, ²היח' למחלות זיהומיות ילדים, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ³חבר בוועדה לפיקוח על המוהלים של הרבנות הראשית, יח' קולורקטלית, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע; ⁴המח' לפרקמוקולוגיה וטוקסיקולוגיה, בי"ח לילדים, טורונטו, קנדה; ⁵המח' להמטולוגיה ואונקולוגיה, בי"ח לילדים, טורונטו, קנדה; ⁶המח' לביולוגיה, תלמוד ואתיקה רפואית יהודית, ישיבה אוניברסיטה, ניו- יורק, ארצות הברית.

הביצוע של מצוות המילה ביום השמיני מושרש בתורה ונידון במקורות הקדומים. המצווה מקובלת בחוגים רחבים של החברה היהודית לאורך כל הדורות, בארץ ובתפוצות. הסיפרות ההלכתית קובעת הוראות קפדניות להתערבות רפואית זו, על מנת למנוע סיבוכים ולשמור על בריאות הרך הנולד. מציצת הפצע בפיו של המוהל נידונה בסיפרות ההלכתית והרפואית כגורם סיכון להעברת זיהומים מהמוהל לתינוק, ולאחרונה פורסמה העבודה הראשונה בתחום זה, על 8 תינוקות שחלו בזיהום הרפס שמקורו באזור הברית. להלן סקירת הסיפרות היהודית להבהרת מינהג הקזת הדם במציצה, ועקרונות הדיונים בנושא רגיש זה. מינהג המציצה הפומית גרם לדיונים רבים בסיפרות הרבנית מאז אמצע המאה ה-19. בהתייחס לרקע ההיסטורי, החברתי והתרבותי יש לשקול דרכי מציצה תוך שמירה על רמת היגיינה נאותה, ואשר תהיינה מקובלות בסיפרות ההלכתית. סקירת הסיפרות היהודית נועדה לאפיין את הרקע האידיאולוגי של העמדות השונות. יובאו במאמר עיון מדויק, דיון וניתוח הסיפרות הרבנית על בסיס הרקע ההיסטורי, החברתי והתרבותי סביב מינהג הברית. פולמוס המציצה יצר דיונים מרתקים בסיפרות הרבנית עם דעות שונות וסותרות. הסיפרות הרבנית מתאפיינת בכללי זהירות ודאגה לרך הנולד בהקשר של דיני ברית מילה. בוויכוחים ההלכתיים, מאז אמצע המאה ה-19 משתקפים שיקולים ומגמות אידיאולוגיים. אם במשך דורות רבים הקזת הדם לאחר חיתוך הערלה הייתה באמצעות מציצה פומית, הייתה זו הדרך הטובה ביותר באותן התקופות. בעקבות שיקולים רפואיים ואסתטיים הופיעו במאה ה-19 דעות ביהדות לפיהן יש לבטל את המציצה, ולבצע את הקזת הדם בעזרת ספוג או מכשיר מתאים, כדי למנוע זיהומים. הוויכוח האידיאולוגי נסב סביב השאלה: האם יש להתעלם מהסכנות הרפואיות, להכחישן ולהמשיך במינהג ההקזה במציצה מתוך נאמנות למסורת האבות, או להכיר בסיכונים לצד שיקולים אסתטיים ולהביא לשינויים בתפיסה ההלכתית, שיובילו לגיבוש שיטה היגיינית יותר בביצוע המציצה. שאלה נוספת שעלתה: האם פעולת המציצה היא חלק ממצוות הברית, או הוקמה כביכול במטרה לשאוב את הדם מן האזור? מבחינה היסטורית, הדיונים על הקזת הדם במציצה פומית הם סלע המחלוקת בין תפיסה מסורתית שמרנית לבין תפיסה הלכתית מודרנית המתחשבת בהתקדמות מדע הרפואה. לאור דיווחים בסיפרות הרפואית על סיבוכים בעקבות המציצה, יש להבהיר ולהגדיר מחדש את הפסיקה ההלכתית והמשפטית של ביצועה כחלק מברית המילה מבחינה קלינית, חשוב להכיר את התופעה ולטפל בתינוקות בהתאם.

גדי מנדלסון, יהושע בן-ישראל

המרכז הגריאטרי המשולב ע"ש שהם, פרדס חנה

נפילה היא אירוע שכיח באוכלוסייה מבוגרת ויש לה גורמים רבים. נפילות זוכות לתשומת לב רבה בסיפרות הרפואית בתחום הגריאטריה וזאת בעיקר בשל סכנת שברים הנגרמים בעטיין, ובייחוד שבר בצוואר הירך. נפילה גורמת לקשיש נזקים גופניים ונפשיים, ופעמים רבות אף לירידה בתיפקוד. דיירי בתי האבות מהווים את אחת מקבוצות הסיכון הגבוה ביותר לנפילות ולנזקיהן. מאמצים רבים מושקעים, ותוכניות התערבות מגוונות בכדי לנסות ולצמצם את מיספר הנפילות, אולם במיקרים רבים אין זה מספק. עקב כך, גוברת והולכת בשנים האחרונות, בעולם כולו, ההסתייעות במגני ירכיים חיצוניים כאמצעי להקטנת הסיכון לשבר בצוואר הירך כתוצאה מנפילה. מטרתה העיקרית של סקירה זו היא לתאר את יעילותם של מגני הירכיים החיצוניים תוך שימת דגש על הערכת ההיענות של הקשישים להיעזר בהם ולשפרה, במיוחד בקרב דיירי בתי אבות.

ליאור רייכל¹, אייל שיינר²

¹לימודי ד"ר לרפואה, ²החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ^1,2הפקולטה למדעי הבריאות, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

השמנת-יתר (Obesity) היא מגפה עולמית בהתהוותה. ההשפעות השליליות של השמנת-היתר רבות, והן פוגעות בבריאות הציבור בעיקר בעולם המערבי. קיים קשר בולט בין השמנת-יתר לבין סוכרת, מחלות לב כליליות, סוגי סרטן שונים, וכן בינה לבין תיסמונות חסימה בדרכי הנשימה בשינה. בנוסף, תוארה השמנת-היתר כגורם המשפיע לרעה על פוריות האישה, על מהלך ההריון ועל תוצאות הלידה. נמצא קשר מובהק בין השמנת-יתר לבין תוצאות גרועות של מיילדות, מחלות שונות בתקופת ההריון: יתר-לחץ-דם בהריון (Gestational hypertension), רעלת הריון (Preeclampsia), סוכרת הריון (Gestational diabetes) וכן סיבוכים בניתוחים לחיתוך הדופן (Cesarean section) ובתהליכי ההרדמה. מטרת סקירה זו להציג תמונה עדכנית על הקשר בין השמנת-יתר לבין סיבוכי הריון ולידה, וכן לסקור את הטיפולים המקובלים בהשמנת-יתר (שינוי הרגלים, פעילות גופנית, תרופות וניתוח), תוך התייחסות מיוחדת לתהליך ההריון והלידה. בסקירה זו מודגשת חשיבותו הרבה של הטיפול בהשמנת-היתר ומניעתה, כחלק מקיום הריון תקין.

אילן קידן¹, בלה בילורי³, שושי פעמוני³, איריס אופק³, רוית שני³, ערן סגל²

¹היח' להרדמת ילדים ²המערך להרדמה וטיפול נמרץ ³המכון להמטואונקולוגיה לילדים, בי"ח לילדים ספרא, מרכז רפואי שיבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

כאב הכרוך בהליכים רפואיים (פרוצדורות) הוא כאב וסבל הכרוכים באיבחון ובטיפול הרפואי, והוא חלק בלתי נפרד מהוויות חייו של כל ילד הלוקה במחלה ממארת. הדרכים להתמודדות עמו מישתנות בין מוסדות רפואיים שונים. במהלך חמש השנים האחרונות הוקם מערך רפואי וסיעודי הפועל למניעת הכאב הכרוך בהליכים רפואיים ובטיפול בו, במיסגרת המרכז להמטואונקולוגיה לילדים במרכז הרפואי ע"ש שיבא. מטרותיו אם כן למנוע כאב ואי-נוחות הכרוכים בטיפול במרכז להמטואונקולוגיה לילדים, ולגבש את דרכי הטיפול בהם. במחקר רטרוספקטיבי זה בדקנו את מידת ההצלחה של השיטה בהשגת המטרות בפועל, ואת יתרונותיה למול חסרונותיה של הפעלת מערך זה במתכונתו הנוכחית, בהשוואה לשיטות אחרות המקובלות בארץ ובעולם.

רן בליצר^1,2, נדב דוידוביץ'^1,3, מייקל הוארטה¹, דני כהן⁴, איתמר גרוטו¹

¹חיל רפואה, ²המח' לרפואת המישפחה, ביה"ס לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ³המח' לניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, ⁴המחלקה לאפידמיולוגיה ולרפואה מונעת, ביה"ס לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

החיסון כנגד אבו"ש הוא החיסון הוותיק ביותר המוכר לאנושות, ובמשך כ-90 שנים היה החיסון היחיד. לאורך הדורות נוסו שיטות רבות, ו-10 מהן היו מקובלות במהלך המאה ה-20. במדינת ישראל היו נהוגות שתי שיטות חיסון עיקריות בתקופה אשר קדמה להכחדת המחלה בשנת 1978: לחיצות/דקירות מרובות במחט רגילה והזרקה בלחץ, בעוד שבמרבית מדינות העולם נתקבלה שיטת החיסון במחט מפוצלת כשיטת הבחירה. על אף הניסיון הרב שהצטבר במרוצת השנים, הידע המחקרי המצוי כיום בידינו לשם בחירת השיטה העדיפה, מועט ביותר. בשנת 2002, כאשר מדינת ישראל הייתה למדינה הראשונה בעולם המבצעת במאה ה-21 מבצע חיסון נרחב כנגד אבו"ש, אומצה שיטת הדקירות המרובות במחט רגילה כשיטת הבחירה (בעזרת מכשיר טפטוף שפותח בישראל ונקרא "הליקופטר"). בארה"ב נבחרה, כבעבר, שיטת החיסון במחטים המפוצלות. במאמר זה נסקור את שיטות החיסון השונות, נציג את המידע המחקרי המצוי כיום כדי להשוות בין השיטות, ונדון בפערי המידע הקיימים כיום, פערים העשויים להשפיע על בחירת שיטת החיסון המתאימה לחיסון המוני בשעת חירום.

גל שובל^2,1, איריס מנור^2,1, שמואל טיאנו^2,1

¹המרכז לבריאות הנפש "גהה", פתח תקוה, ²הפקולטה לרפואה "סאקלר", אוניברסיטת תל אביב

ילדים רבים מגיעים לבדיקת הפסיכיאטר תחת הכותרת "ילד קשה". מאחורי מושג עממי ולא-מדעי זה מסתתרות תיסמונות פסיכיאטריות מרכזיות שהעיקריות בהן הן הפרעת קשב וריכוז, הפרעות התנהגות, הפרעות במצב הרוח ותיסמונת בתר-חבלתית. במאמר ייסקרו ההיבטים הקליניים השונים של ההפרעות הללו, האבחנות המבדילות שלהן, התחלואה הנילווית והפרוגנוזה. מדובר בהפרעות שכיחות מאוד, בעלות השלכות מרחיקות לכת על תהליך התפתחותו של הילד. היכרות עם ההפרעות הללו, איבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע סיבוכים ולשפר את הפרוגנוזה.

עמית להבי, משה שי, קרלוס גילוני, לאה אבן

ביה"ח לגליל המערבי, נהריה

מבוא: קנאביס הוא סם בלתי חוקי הנפוץ ביותר בישראל, ובניגוד למרבית הסמים האחרים שאינם חוקיים – נפוץ יותר באוכלוסייה בעלת מאפיינים דמוגראפיים גבוהים, ונחשב בטוח לצריכה.

פרשת חולה: צעיר בן עשרים, לאחר שני אירועים של פירפור פרוזדורים, פנה לבית החולים בעקבות אירוע של פירפור פרוזדורים לאחר עישון מריחואנה. בירור מקיף העלה צריכת קנאביס, ולא נמצאה כל סיבה אחרת כדי להסביר את הפירפור. החולה טופל באמצעות תרופות, קצב הסינוס שלו הוחזר לתקין והוא שוחרר לביתו עם המלצה להמשך בירור.

דיון: צריכת קנאביס גורמת לפתולוגיות בטווח רחב לרבות פגיעות קוגניטיביות. היא מעלה את שכיחות השאתות הממאירות בריאות, בראש ובצוואר, וכן גורמת להפרעות קצב חדריות ועל-חדריות, ולהגדלת הסיכון לאירועים איסכמיים בלב.

מסקנות: ייתכן שצריכת קנאביס עלולה להשרות פירפור פרוזדורים אצל חולים שיש להם ממילא נטייה לכך. יש מקום לכלול בירור לגבי צריכת קנאביס אצל חולים צעירים הפונים לבית החולים בשל פירפור פרוזדורים, ולהמליץ לצורכים סמים הנמצאים בסיכון לאירועים של איסכמיה בלב או להפרעות קצב, לחדול מכך.

ראול רז (1),(3), ביביאנה חזן(1), מיכאל דן(2)

(1)היח' למחלות זיהומיות, מרכז רפואי העמק, עפולה, (2) היח' למחלות זיהומיות, מרכז רפואי וולפסון, חולון, (3) הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה 

חמוציות מהוות נושא בעל עניין רב לנוכח יכולתן למנוע זיהומים בדרכי-השתן (זד"ש). החמוציות מכילות שני מרכיבים עם יכולת למנוע היצמדות של חיידקי י' קולי לרירית במערכת המין ודרכי-השתן. כתריסר עבודות פורסמו עד כה שבהן נבדקה יעילות החמוציות במניעת זד"ש. אולם מרבית העבודות לוקות במיגבלות משמעותיות: בחלקן נבדק מיץ ובחלקן כמוסות, וברובן נבדקו מינונים שונים, מה שאינו מאפשר לערוך השוואות בין התוצאות השונות. לכן נדרשות עבודות חדשות כדי לסכם את היכולת של חמוציות למנוע זד"ש בכלל ובנשים עם הפרעות בדרכי השתן בפרט.

יעקב אורקין

הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

... "במאה השנים האחרונות נשמרה בריאות הציבור בתחום רפואת הילדים בישראל בזכות הפעלתו של שירות ייעודי. שירות זה נחוץ במיוחד לאוכלוסיות המתאפיינות ברמת השכלה נמוכה, בתנאי דיור צפופים, בתחלואה גבוהה ובתת תזונה ולאוכלוסיות מהגרים. הוא ניתן לכל ובמחיר השווה לכל נפש, הוא היה מקובל על הציבור ולא היו לו תחליפים. האם שירות זה עדיין מתאים לישראל? "...

ליאורה שכטר, עפרה מהודר,

מכבי טבעי

"הכנס לרפואה משולבת" נערך מידי שנה בחסות "מכבי טבעי". בכנס נדונות אפשרויות של שילוב שיטות טיפול משלימות במיסגרות רפואה מסורתית (Conventional medicine). השנה הייתה ההתמקדות בכנס, שנערך בכפר המכבייה בחמישה בנובמבר 2003, בנושאים הקשורים בבריאות האישה – נושא רלבנטי במיוחד לנוכח העובדה, שנשים מהוות למעלה משישים אחוזים מכלל הפונים לשיטות טיפול משלימות.

יאיר יודפת

הקתדרה לרפואת המשפחה על-שם ד"ר רוזאן, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים 

שני האיזיפורמים של הציקלואוקסיגנזה (Cox-1 ו-Cox-2 להלן, Coxibs) ממלאים תפקידים חופפים, ושניהם מעורבים בתהליכים ההומאוסטטיים ובוויסות התהליכים הדלקתיים ברקמות השונות. הטיפול במעכבים הברירניים של Cox-2 נועד בעיקר לנטרל את הפעילות האולצרוגנית הנגרמת מעיכוב Cox-1 על-ידי ה-NASIDs הלא-ברירניים. הטיפול קצר- הטווח ב-Coxibs יעיל בהקלת התסמינים ובסבילות בטיפול באוסטיאוארתריטיס, בדלקת מיפרקים שיגרונתית, בהקלת הכאב לאחר טיפולי שיניים, בניתוחים שונים ובדיסמנוריאה עם פחות הפרעות בקיבה לעומת הטיפול ב-NASIDs הלא-ברירניים. הטיפול הטרום-ניתוחי ב-Coxibs משפיע על הפחתת הכאב הבתר-ניתוחי, חוסך את הצורך באופיאטים, ואינו גורם לסכנת הדימום הקיימת בעקבות טיפול ב-NASIDs הלא-ברירניים. השפעות-הלוואי בכליות ובכבד, וההפרעה לפעילות הקומאדין בעקבות הטיפזל ב-Coxibs אינן שונות מאלו הנגרמות בעקבות טיפול ב-NASIDs הלא-ברירניים. אין לתת Coxibs לנשים הרות או מיניקות ולילדים, ויש להיזהר במתן תרופות אלו לחולי גנחת הסימפונות. הטיפול ב-Rofecobix שהוצא מטיפול, וככל הנראה גם בשאר ה-Coxibs מעלה את הסיכון לאוטם שריר הלב ולאירוע מוחי, כפי שנמצא במחקר APPROVe. לכן, אין לתת טיפול זה לחולים עם סיכון קרדיוואסקולרי מוגבר ויש לעקוב בזהירות גם אחר חולים עם סיכון קרדיוואסקולרי נמוך הזקוקים לטיפול זה עקב השפעות-לוואי קשות מהטיפול ב-NASIDs הלא-ברירניים.  
נבדקות ההשפעות של טיפול במעכבי Cox-2 במניעת שאתות טרום-ממאירות או בטיפול בהם, בעיקר במערכת העיכול, שקיימת בהן פעילות מוגברת של Cox-2.

יצחק בליקשטיין, לאורה באור

מח' נשים ויולדות, בית-חולים קפלן, רחובות, בית-הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן

בעבודה זו נבדקו מגמות הלידה מרובת העוברים בישראל, ונערכה השוואה בין האוכלוסייה היהודית לערבית. נתונים משלושת העשורים האחרונים מצביעים על עלייה בשיעור של 150% במספר הכולל של הלידות מרובות העוברים. מתחת לגיל 20 שנה היו פי שמונה יותר אימהות ערביות שילדו לידה מרובת עוברים מאשר יהודיות, ופי שניים יותר בקבוצת הנשים בגילאי 24-20 שנה. בקבוצת הגיל 44-40 שנה היה מספר היולדות היהודיות גדול פי שניים מזה של היולדות הערביות ופי שישה בקבוצת הגיל שמעל 45 שנה. כצפוי, הייצוג של לידות שלישייה ויותר בקבוצות משקלי הלידה הנמוכים גדול יותר מאשר זה של תאומים. לידות תאומים ושלישיות שכיחות יותר באוכלוסייה היהודית מאשר בערבית. אולם הנתונים מהעשור האחרון מלמדים ששיעור לידת שלישיות באוכלוסייה היהודית נמצא במגמת ירידה לעומת מגמת העלייה במיגזר הערבי. ניתן לתלות את העלייה התלולה בשיעור הלידות מרובות העוברים במספר גורמים: הרצון למימוש האימהות בחברה הישראלית, הרקע החברתי-פוליטי התומך במדיניות טיפולי הפוריות, והזמינות של טכנולוגיות עזר לפוריות. ההבדלים בין המיגזרים במגמות לידות מרובות עוברים מוסברים בחלקם בגילה הצעיר יותר של האם הערבייה בהריונה הראשון.

נדיה כגנסקי , אפרים רימון, אברהם אלירז, שמואל לוי 

המח' לגריאטריה חדה, מרכז רפואי קפלן, רחובות, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ו-הדסה ירושלים

לאחרונה פורסמו בסיפרות הרפואית מספר עבודות שלפיהן אכלזיה ראשונית של הוושט (אר"ו) יכולה לפגוע בכל הגילאים - כולל בגיל המבוגר. אולם דווח על חולים ספורים בלבד בני למעלה מ-80 שנה שלקו במחלה, והמהלך הקליני של המחלה בחולים אלה והטיפול המתאים להם אינם ברורים.
בסקירה רטרוספקטיבית של תיקי חולים באר"ו במחלקות ובמירפאות של המרכז הרפואי קפלן שטופלו במוסד  במהלך תקופה של 5 שנים (2003-1998), נמצאו 11 חולים בני יותר מ-80 שנה (טווח גילאים 90-81 שנה). חלקם התלוננו על שיעול וקשיי נשימה, רוב החולים התלוננו על קושי בבליעה, ורק חולה אחד סבל מכאב בבית-החזה. מרבית החולים אובחנו על-פי צילום של הוושט או תוצאות בדיקת אנדוסקופיה, ללא הסתייעות במנומטריה. מרבית החולים לא הגיבו לטיפול בניטרטים או בחוסמי סידן. הזרקת רעלן הבוטולינום או הרחבה פנימטית היטיבו עם כל החולים לתקופה של שנה.

 
בניגוד לחולים צעירים, קשישים אינם מתלוננים בדרך-כלל על תעוקה בבית-החזה, אלא על קשיים בבעילה, שיעול וקוצר נשימה. מבחינת גישת הטיפול בקשישים, קיימת על-פי הנתונים שהתקבלו העדפה להזרקת רעלן הבוטולינום או להרחבה פנימטית על-פני ניתוח, שהוא טיפול הבחירה בצעירים.

אולגה גורדון, רפאל כראל, אלה קורדיש 

המח' לרפואה תעסוקתית, המח' לאפידמיולוגיה, החטיבה לבריאות בקהילה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון, באר-שבע

במחקר מקרה-בקרה שנערך בדרום-ישראל אושש הקשר שבין חשיפות תעסוקתיות מסוימות לבין הסיכון ללקות בסרטן שלפוחית השתן (סש"ה). חשיפות תעסוקתיות עיקריות שזוהו הן ממיסים אורגניים (OR=3.5; 95%CL=1.4-8.4), אמינים ארומטיים וחומרי צבע (OR=2.7; 95%CL=1.1-6.3) והידרוקרבונים פוליארומטיים, PAHs) OR=1.9; 95%CL=1.2-4.3). כמו-כן, נמצא שהסיכון עולה עם העלייה במספר החשיפות בו-זמנית. נמצא סיכון-יתר ללקות בסש"ה בקרב עובדים בעיסוקים הבאים - עובדי מתכת, מסגרות וריתוך. החשיפות המוגדרות שצוינו לעיל ידועות כשכיחות במקומות עבודה ועיסוקים כאלה.
המימצאים הנוכחיים נמצאים במיתאם עם מימצאי מחקרים דומים בעולם. הם מדגישים את הצורך באיתור מקומות עבודה שבהם מנוצלים חומרים אלו והפעלת מנגנוני בטיחות שיקטינו (או ימנעו) את חשיפת העובדים לגורמי-סיכון (מסרטנים) תעסוקתיים מסוג זה. בנוסף, גם בעבודה הנוכחית מודגם הקשר שבין עישון לבין הסיכון ללקות בסש"ה (OR=2.3; 95%CL=1.2-4.4), מימצא זה מדגיש את החשיבות של נקיטת פעולות למניעת עישון ולהפסקת עישון בכלל האוכלוסייה ובקבוצות עובדים אלו בפרט.