• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        נובמבר 2014

        יורי גימלפרב, אתי בצלאל*, אביבה וולף, משית בן צרפתי ויהודה ברוך
        עמ'

        יורי גימלפרב1, אתי בצלאל*1, אביבה וולף2, משית בן צרפתי1, יהודה ברוך1

        1המרכז לבריאות הנפש אברבנאל, בת ים מסונף, לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 2המרכז לתחלואה כפולה, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        *השתייכה למרכז לבריאות הנפש אברבנאל בתקופת המחקר.

        רקע: למרות שיעור תחלואה גבוה של HCV בקרב המטופלים עם סכיזופרניה והתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים, קיום העדויות האמפיריות אודות מאפייני תמותה מכלל הסיבות לוקה בחסר. המטרה במחקר הנוכחי הייתה לדווח על היקף ומאפייני הישרדותם של חולי סכיזופרניה עם וללא HCV לטווח ארוך.

        שיטות: נבדק המידע אודות 212 נבדקים שאושפזו בתקופה שבין 1 בינואר 2002 לבין 31 בדצמבר 2005. הפרעות נפשיות נקבעו לפי סיווג הפרעות פסיכיאטריות מתוך סיווג המחלות הבינלאומי, גרסה 10 (ICD-10). ניתוח הישרדות בוצע בשיטת קפלן-מאייר. הקשר בין HCV לתמותה נבדק תוך יישום של Cox Proportional-hazards regression model. מדד התוצאה: תמותה מכלל הסיבות. תקופה מעקב חציונית הייתה 10.0 שנים.

        תוצאות: הימצאות תקופתית של HCV הייתה בשיעור של 16.0%. שיעור התמותה מכלל הסיבות היה 50.0% באוכלוסייה עם HCV לעומת 12.9% באוכלוסייה ללא HCV (p < .00001, log rank test). ניתוח רב משתנים בשיטת קוקס העלה שיעור תמותה גבוה יותר בנבדקים עם HCV (Adjusted Hazard Ratio = 2.17, 95% Confidence Interval 1.4 to 3.0, p < .0001).

        סיכום ומסקנות: שיעור תמותה גבוה של הנבדקים הלוקים בסכיזופרניה, התמכרות לחומרים פסיכואקטיביים ונוכחות HCV, מחייבים פיתוח גישות חדשות למניעה שניונית ושלישונית, על מנת למזער את נזקי מחלת הכבד ולשפר את הישרדותם של החולים. השפעה שלילית של HCV על הישרדותם של נבדקים אלה אמורה לעודד ביצוע ניסויים קליניים בהשתתפותם, על מנת לקבוע יעילות של חלופות טיפוליות, נדרשת הפנייה של המשאבים ואסטרטגיות מתאימות לנבדקים עם סכיזופרניה, התמכרות לחומרים פסיכואקטיביים ו-HCV. נדרש בנוסף חקר הישרדות מעמיק יותר של קבוצות בסיכון בתחלואה כפולה.


        בנימין גזונדהייט, איתן זלוטניק, מיכאל ויגודה, פסח יהושע רוזנצווייג ואברהם שטינברג
        עמ'

        בנימין גזונדהייט1, איתן זלוטניק2, מיכאל ויגודה3, פסח יהושע רוזנצווייג4, אברהם שטינברג5

        1לימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת  בר אילן, רמת גן 2הפקולטה  לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 3ראש תחום משפט עברי, משרד המשפטים, 4ירושלים, ישראל, 5היחידה לאתיקה רפואית, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

        החובה לעזור לזולת כרוכה לעיתים בסיכון עצמי, ובעקבות כך, ההיקף והגבול של מחויבות זו יכולים להוות דילמה מורכבת, אשר יש לה השלכות מעשיות ומוסריות גם בעולם הרפואה. באתיקה הרפואית היהודית נובעת דילמה זו ממפגש בין עקרון החובה לעזור לזולת על פי המצווה המקראית "לֹא תַעֲמֹוד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'" מחד גיסא, ובין זכותו וחובתו של האדם להגן על עצמו, על חייו ועל בריאותו, אשר מעוגנים בהלכה היהודית, מאידך גיסא. במאמרנו זה אנו סוקרים דילמה זו במקורות יהודיים מהמקרא, המשנה והתלמוד וספרות הפוסקים לדורותיה בהקשרים רפואיים ואחרים. בדיון מודגש ההבדל המהותי בין דרישות החוק, אשר מגן על זכויות האדם לדאוג לעצמו, לבין הדרישה המוסרית לעזור לזולת, גם אם הדבר עלול להיות כרוך בסיכון. המקורות מציעים להבחין בין רמת סיכון גבוהה, סבירה וקטנה. בכך מכינים המקורות הקלאסיים את העקרונות והכלים ההלכתיים לפתרון שאלות מודרניות בזמננו, כגון השתלת איברים, ולהתמודד עם מצבים חדשים על פי היסודות והערכים של תורת ישראל. מהדיון במקורות הללו עולה, שיש לשאוף לגישה מאוזנת בין חובת הושטת עזרה לזולת מחד גיסא, ובין הזכות להגנת הבריאות והבטיחות העצמית מאידך גיסא. יש להעריך את הסיכון והסיכוי של המצב, תוך התחשבות בשיקולים סובייקטיביים. 

        אוקטובר 2014

        ארתור ליבוביץ
        עמ'

        ארתור ליבוביץ

        המחלקה לרפואה פנימית-גריאטריה, המחלקה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, ענף הגריאטריה, קופת חולים מאוחדת, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        בין ה-17-16 במאי 2014, התקיים בלונדון הכנס ""The Alzheimer Show 2014 – אירוע ייחודי המוכיח כי אנגליה, מולדת הגריאטריה, ממשיכה ביוזמות חדשניות בתחום.  ייחודיות המפגש הייתה בכך שתחת גג אחד התכנסו כל הקשורים  לטיפול הכוללני  בחולים: אנשי אקדמיה, מיטב בעלי  המקצועות  בתחום,  נציגי ארגוני מתנדבים וגם מטופלים בליווי בני משפחותיהם. במסגרת זו הוצגה במהלך שני ימי הכנס תמונת המצב בתחום (The state of the art) – כל אחד בתחומו, במטרה לשתף עם כל באי הכנס את הידע והניסיון שנצבר, לטובת החולים הלוקים בירידה במצבם הקוגניטיבי ובני משפחותיהם.

        דוד רבינרסון, ליאת זלצר ורינת גבאי-בן-זיו
        עמ'

        דוד רבינרסון, ליאת זלצר, רינת גבאי-בן-זיו

        בית החולים לנשים שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה

        הסמלים המקובלים המייצגים את מקצוע הרפואה הם מטהו של אל הרפואה היווני אסקלפיוס שעליו מלופף נחש אחד, כשבהמשך, ולמן המאה ה-16 לסה"נ לערך, הצטרף אליו כסמלו של מקצוע הרפואה שרביטו של האל הרמס שעליו שני נחשים המלופפים כשפניהם זה מול זה. ההיסטוריה של התפתחות שני סמלים אלו כמייצגים את מקצוע הרפואה, לרבות השפעות מוקדמות יותר על השימוש בהם – הן מתקופת המצרים והבבלים וכן ההשפעות היהודיות-נוצריות על סמלים אלו –  מפורטות בסקירתנו זו. כמו כן, מפורטת השתלשלות הנסיבות שהביאה לבחירה בשרביטו של הרמס כסמלו של מקצוע הרפואה, למרות שבחירה זו בטעות יסודה.

        יובל טל, אלון הרשקו, ארנון ברוידס, אילן אשר, טלי שטאובר, רונית כהן-קונפינו וננסי אגמון-לוין
        עמ'

        יובל טל1, אלון הרשקו2,3, ארנון ברוידס4, אילן אשר5 , טלי שטאובר2, רונית כהן-קונפינו2,3, ננסי אגמון-לוין6*

        1היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי הדסה עין כרם, ירושלים, 2היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, 3הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל-אביב יפו, 4המירפאה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בילדים, מרכז רפואי סורוקה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון,  באר שבע, 5היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, מרכז רפואי קפלן, רחובות,  6מרכז זבלודוביץ למחלות אוטואימוניות,  מרכז רפואי שיבא, תל השומר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,

        *המלצות אלה נוסחו על ידי ועדת התרופות של האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, ואושרו לפרסום לאחר סקירה של חמישה מבכירי האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית:

        פרופ' אילן דלאל, המרכז הרפואי וולפסון, חולון.

        פרופ' מאיר שליט, המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים.

        פרופ' שמואל קיויתי, המרכז הרפואי סורסקי, תל אביב.

        ד"ר שי כהן, המרכז הרפואי כרמל, חיפה.

        פרופ' אהרון קסל, המרכז הרפואי בני ציון, חיפה.

        רגישויות יתר מהוות חלק קטן מכלל התגובות הבלתי רצויות לתרופות. תגובות אלו הן בלתי צפויות והן תוצאה של שפעול מערכת החיסון. משפחת התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לתגובות רגישות יתר שכאלה. כיום ניתן להעריך ולקבוע עבור מרבית המטופלים האם הם לוקים ברגישות לתרופה מסוימת, והאם יוכל המטופל ליטול תרופה החשודה כגורמת לתגובה ו/או תרופות הדומות לה באופן מבני. אבחון רגישות לתרופות בכלל ולתרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים בפרט מחייב הערכה קלינית וביצוע תבחינים סגוליים ו/או תבחיני תגר במירפאה לאלרגיה. אבחון זה מפחית מחד גיסא את הסיכון לתגובות מסכנות חיים בחשיפה נשנית, ומאפשר מאידך גיסא לעיתים קרובות טיפול בתרופות נחוצות אלו גם בחולים שהגיבו לתרופה מאותה משפחה.

        תגובות רגישות יתר לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים עלולות להיות מיידיות או מאוחרות. התגובות המיידיות מסווגות לשני תת סוגים הנבדלים האחד מהשני במנגנון פעולתם. קרי, תגובות מיידיות המתווכות על ידי  IgE הן התגובות האלרגיות ה"אמיתיות" ותגובות מיידיות הנגרמות כתוצאה מעיכוב האנזים ציקלואוקסיגנאזה 1. תגובות הקשורות בעיכוב האנזים אינן סגוליות לתרופה אחת או למבנה כימי אחד והן לרוב צולבות לקבוצה רחבה יותר של תרכובות. האבחנה הקלינית בין שתי התגובות המיידיות היא קשה ונגזרת מהאנמנזה הרפואית של החולה, התגובה לתרופות אחרות מאותה המשפחה, אופי התגובה ועוד. מגוון התסמינים המאפיין תגובות מיידיות לנוגדי דלקת שאינם סטרואידיים רחב וכולל: נזלת, גנחת הסימפונות (אסתמה), חרלת (אורטיקריה) חדשה, או החמרה של תפרחת כרונית, אנאפילקסיס ומוות. תגובות רגישות יתר מאוחרות מופיעות לרוב לאחר 24 שעות ולעיתים גם לאחר ימים רבים של טיפול בתרופות, ואף עלולות להיות חמורות ומסכנות חיים. בנייר עמדה זה, מוגשות המלצות האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית לאבחון וטיפול בחולים החשודים כלוקים ברגישות יתר לנוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

        אסף אחירון, נרדין שריף, רומי נוי אחירון, שגיא ניסימוב וצביה בורגנסקי-אליאש
        עמ'

        אסף אחירון1,2, נרדין שריף2, רומי נוי אחירון3, שגיא ניסימוב2, צביה בורגנסקי-אליאש1,2

        1מחלקת עיניים, מרכז רפואי וולפסון, חולון, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 3הפקולטה למדעי החיים על שם ג'ורג' ס' וייז, אוניברסיטת תל אביב

        הפחתת הלחץ התוך עיני היא השיטה היחידה הקיימת לעיכוב התקדמות מחלת הברקית. בשנים האחרונות, פותחו מספר טכניקות ניתוחיות ומכשירים המספקים חלופות טיפוליות חדשניות. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות להפחית לחץ על ידי ביצוע ניתוחים זעיר פולשניים הנקראים Minimally Invasive Glaucoma Surgery (MIGS). היתרון בניתוחי MIGS הוא בפתיחת דרכי הניקוז הטבעיים של נוזל הלשכה ובכך, באופן פוטנציאלי, בהפחתת רמת הסיכון בניתוח. המטרה בעבודה זו היא לסקור את הניסיון הקליני שנצבר בשנים האחרונות בניתוחים זעיר פולשניים בחולי ברקית. נתאר בסקירה זו רק את השיטות שכבר נצבר בהן ניסיון קליני רחב.

        איתן ישראלי
        עמ'

        איתן ישראלי

        המרכז למחלות אוטואימוניות על שם זבלודוביץ, מרכז רפואי שיבא, תל השומר,רמת גן

        בשנת 2013 דווח על אירוע ראשון של הדבקה מקומית בנגיף צ'יקונגוניה בחצי הכדור המערבי באי סנט מרטין, ובעקבות כך דווח על הדבקות ב-31 מדינות ואיים ביבשת אמריקה (פלורידה, פוארטו ריקו, איי הבתולה ועוד). באוגוסט 2014 דווח על 576,535 אנשים שעלה חשד כי נדבקו בצ'יקונגוניה או שאובחנו במעבדה – נתון שהוכפל מהחודש שקדם לו. המחלה נחשבת אנדמית עתה בפלורידה (למרות המספר הקטן של הדבקות מקומיות),  באיים הקריביים ובמספר מדינות במרכז אמריקה ובאזור הצפוני של אמריקה הדרומית. אירועים של ייבוא המחלה מדווחים ברוב המדינות הגובלות באזורים הללו.

        אוקטובר 2014


        עמ'
        אוסף הכרוניקות שפורסמו בעיתון הרפואה, אוקטובר 2014

        עמ'

        מכתבים למערכת שפורסמו בעיתון הרפואה, אוקטובר 2014

        ספטמבר 2014

        מערכת הרפואה
        עמ'

        אוסף הכרוניקות שפורסמו בעיתון הרפואה, ספטמבר 2014

         

         

        שמעון גליק
        עמ'

        שמעון גליק

        הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

        בניגוד למדיניות המקובלת כיום בעמדה של הסתדרות הרפואית העולמית, הנתמכת בעמדה של הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית הישראלית, ברצוני לטעון בעד האכלת אסירים שובתי רעב בכפייה, כשמצבם הרפואי מגיע לסכנה של מוות או לנזק בלתי הפיך במצבם הבריאותי. הסיבה לכך היא התרבות בישראל, הנותנת עדיפות מרבית לחיי אדם על פני אוטונומיה, ועל תרבות של ערבות הדדית. גישה זאת נתמכת בפסיקה של שופטת בית משפט מחוזית, שהפנתה שובת רעב להאכלה כפויה, בפסיקת בג"ץ בכפיית ניתוח על אסיר מסרב, ובחוק זכויות החולה.

        סרג'יו קובל, איתי הורוביץ ונועה ליאל–כהן
        עמ'

        סרג'יו קובל1,2, איתי הורוביץ1, נועה ליאל–כהן1,2

        1הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, 2המערך לקרדיולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

        הופעת דור חדש של מכשירי על שמע ניידים היא אחד הפיתוחים הטכנולוגיים החדשניים בתחום דימות הלב. זמינותם הגבוהה, איכותם הטובה וגודלם הקטן מאפשרים לניידם לכל מקום, והשימוש הפשוט בהם הופך אותם לכלי יישומי ביותר לכל רופא ולאו דווקא קרדיולוג. כתוצאה מכך, ניתן להשתמש במכשיר זה למטרות שבעבר לא התאפשרו בטכנולוגיית על שמע, כגון: סינון חולים בחדר המיון ובמחלקות האשפוז, השלמה לבדיקה הגופנית, תוספת לבדיקת סקר של מחלות לב וכלי דם (קרדיווסקולריות) בקהילה ויישומים  נוספים. נכון להיום, הטכנולוגיה החדישה גורמת לעניין רב, אך עדיין לא הוכנסה ליישום נרחב בישראל ובעולם. גורמים שונים במערכת הבריאות נדרשים לבחון לעומק היבטים כלכליים, היבטים אתיים והשלכות המימצאים בבדיקה טרם הכנסת היישום הגורף של הטכנולוגיה. נדרש דיון  בנושאים חשובים כגון: ההוריות לשימוש במכשיר, מי רשאי להשתמש בו ואיזו הכשרה נדרשת, תיעוד המימצאים (רישום בגיליון ו/או שמירת הבדיקה עצמה) ועוד.

        למרות נושאים רבים הנדרשים לבדיקה ובחינה, כבר עתה מכשירי העל שמע הניידים זמינים ומהווים מהפכה טכנולוגית משמעותית שבצידה יתרונות שירותיים משמעותיים. שימוש מושכל ומיומן בהם מאפשר שירות רפואי שונה, זמין יותר, אשר באמצעותו ניתן לקבל אבחון מהיר ומוקדם ולתת מענה טיפולי מוכוון ומדויק.

        בסקירה זו, נציג את המידע העדכני מהספרות ונדון האם יש מספיק הוכחות המצדיקות את השימוש במכשירי העל שמע הניידים לצורך בדיקת על שמע ממוקדת של הלב, שתשלים את הבדיקה  הגופנית המסורתית.

        קרולינה טננבאום-ברוכי, פאולה פדר-בוביס, ברוריה עדיני-ויזל ולימור אהרנסון-דניאל
        עמ'

        קרולינה טננבאום-ברוכי1,2, פאולה פדר-בוביס1,3, ברוריה עדיני-ויזל1,2, לימור אהרנסון-דניאל1,2

        1מרכז PREPARED לחקר המוכנות והמענה למצבי חירום ואסון, 2המחלקה לרפואת חירום, בית הספר למקצועות הבריאות הקהילתיים רקנאטי, 3המחלקה לניהול מערכות בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות  והפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

        לאנשים חירשים מאפיינים וצרכים ייחודיים ביחס לקבוצות אוכלוסיה אחרות. המחקר על אנשים חירשים מצומצם, ולא נמצא בספרות מחקר שנבחנה בו התמודדות של חירשים עם מצבי חירום.

        בשגרה, היעדר חוש השמיעה מהווה רק חלק קטן מהמורכבות של עולמו של האדם החירש. קיימים גורמים רבים למורכבות זו, אבל הנקודה הבולטת ביותר היא אופן התקשורת בין אדם חירש לאדם שומע ולהיפך.

        במצבי חירום, חלים שינוים המאתגרים את האדם השומע ועל אחת כמה וכמה את האדם החירש. לאדם החירש יש קושי בקבלת התראה, בהשגת והעברת מידע, בנגישות לטיפול, ועוד. קשיים אלו גורמים לאוכלוסיית החירשים להיות תלויים באחרים.

        במדינת ישראל, קיים חוק שמטרתו לאפשר לבעלי מוגבלות בכלל ולחירשים בפרט נגישות לכלל השירותים הניתנים לציבור בשגרה ובחירום. בשעת חירום, קיים מערך לחלוקת זימוניות מטעם משרד הרווחה ופיקוד העורף, אולם מערך זה אינו עונה על הצורך לטיפול נגיש ותקשורת דו-כיוונית בשעת חירום. אוכלוסיית החירשים מהווה מיעוט תרבותי שצרכיו במצבי חירום אינם ידועים. הכרת אוכלוסיית החירשים וצרכיה היא הצעד הראשון שיביא לשיפור דרכי התקשורת והטיפול באוכלוסייה זו.

        במאמר זה נסקר הידוע בספרות בנושא זה, ומוצג ניסיון לגשר על פערי הידע והחסמים בתחום התקשורת בין האדם החירש למערכת הבריאות.

        יקיר שגב, עופר גמר, רון אויסלנדר ועופר לביא
        עמ'

        יקיר שגב1, עופר גמר2 , רון אויסלנדר1, עופר לביא1

        1מחלקת נשים ויולדות המרכז הרפואי כרמל על שם ליידי דייויס, מסונף לפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון מכון טכנולוגי לישראל, חיפה, 2מחלקת נשים ויולדות, המרכז הרפואי ברזילי, אשקלון, מסונף לפקולטה לרפואה באוניברסיטת הנגב, באר שבע, אשקלון

        ממאירות בשחלות מסתמנת בכ-70% מהנשים בשלבים מתקדמים של המחלה (שלב 4-3). הטיפול המקובל בסרטן שחלה מתקדם הוא ניתוח וכימותרפיה בתרכובות על בסיס פלטינום וטקסול, על פי רוב בסדר זה. החולות עם הפרוגנוזה הטובה ביותר הן אלו שבסיום הניתוח הראשוני לא נצפית בהם שארית שאת מאקרוסקופית. לעיתים, כדי להשיג מטרה זו יש צורך בנקיטת גישה תוקפנית, לרבות כריתת מעיים, טחול ו-Diaphragm stripining. חולות העשויות להפיק תועלת מגישה ניאו-אדג'ובנטית ((neoadjuvant chemotherapy –NACT  הן אלו שמחלתן מתקדמת עם סיכוי נמוך להגיע לשארית שאת מאקרוסקופית, או נשים הלוקות במחלות רקע מרובות שניתוח נרחב ותוקפני עלול לסכן אותן. בשנים האחרונות פורסמו מספר עבודות פרוספקטיביות אקראיות רב-מרכזיות שהראו תוצאות דומות מבחינת הישרדות לגישה הכוללת ניתוח ראשוני לכריתת השאת ולאחריו כימותרפיה (Primary debulking surgery-PDS) בנשים עם סרטן שחלה מתקדם. יתרה מזאת, בנשים לאחר NACT ניצפה שיעור נמוך יותר של השפעות לוואי וכן שיעור גבוה יותר של Optimal cytoreduction בסיום הניתוח. בניגוד לעבודות אלו, בעבודות רטרוסקפטיביות ממרכזים בודדים בצפון אמריקה הודגם יתרון הישרדותי ברור לקבוצת הנשים העוברת ניתוח כריתה ראשוני (PDS), בייחוד אם בסיום הניתוח לא ניצפתה שארית שאת מאקרוסקופית, לעומת זו המופנית לגישה NACT. למרות הקושי להשוות בין עבודות פרוספקטיביות אקראיות לעבודות רטרוספקטיביות, אין להתעלם מתוצאות אלו. המטרה בטיפול צריכה להיות היעדר מחלה מאקרוסקופית בסיום ניתוח ראשוני. בכדי להשיג מטרה זו, נשים עם ממאירות מתקדמת בשחלות צריכות לעבור הערכה מקיפה טרם ההחלטה על גישה טיפולית – ניתוח כריתה ראשוני (PDS) או טיפול ניאו-אדג'ובנטי (NACT). על הערכה זו לכלול, בין היתר, את מידת מפושטות המחלה בבטן עליונה, מיקום וגודל ספציפי של הגרורות, מחלות רקע, גיל, וסיכויים לצורך ביצוע פעולות תוקפניות במהלך הניתוח, כדי להגיע לכריתה מיטבית של רקמת השאת. בהתאם לכך, כל מרכז רפואי העוסק בניתוח של נשים עם ממאירות מתקדמת בשחלות צריך לקבוע, בהתאם ליכולותיו הכירורגיות ולניתוח תוצאותיו בניתוחים אלו, את הקריטריונים להפניית נשים עם ממאירות מתקדמת בשחלות ל-NACT.

        המטרה בסקירתנו זו היא לנתח את המידע העדכני בנושא יעילות NACT לעומת PDS בנשים עם סרטן שחלה מתקדם.

        NACT = Neoadjuvant chemotherapy.

        PDS  = Primary debulking surgery.

        על רבקה בר-און, צבי פרי, ענב נוף, אשר שיבר, קלריס ריזנברג ויצחק בן-ציון
        עמ'

        יעל רבקה בר-און1, צבי פרי2, ענב נוף6, אשר שיבר3, קלריס ריזנברג4, יצחק בן-ציון5

        1מחלקה פנימית ה', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, 2המחלקה לאפידמיולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון ומחלקה כירורגית א', בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, 3המחלקה לפסיכיאטריה, בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, 4המירפאה למחלות זיהומיות ואיידס בבית החולים סורוקה, באר שבע, 5השירות לבריאות מינית, לאומית שירותי בריאות, 6מכבי שירותי בריאות, סניף בלפור

        * כל המעוניין בנספח שאלון המחקר, מתבקש לפנות למחבר המכותב.

        דרך ההעברה השכיחה ביותר של HIV היא באמצעות מגע מיני. מכאן ניתן להניח, כי אפיון מפורט של דפוסי התנהגות מינית בקרב אוכלוסיות בסיכון יהווה נדבך חשוב לבניית תוכניות אבחון ומניעה ממוקדות, במטרה להגדיל את שיעורי הנבדקים באוכלוסיות אלו ולהקטין את שיעורי ההדבקה.

        בישראל, ניתן לעבור בדיקת נשאות במסגרת חסויה (מתן שם תחת חיסיון רפואי) או במרכזי בדיקות אנונימיות. המטרה בעבודתנו היא לנסות לאפיין דפוסי התנהגות מינית של הפונים לבדיקות במרכזי הבדיקות באופן אנונימי, מתוך מחשבה שהדבר עשוי לתרום למציאת  דפוסי התנהגות מינית בקרב אוכלוסיות בסיכון. 

        שיטות: נערך במחקר חתך אשר לצורך קיומו הסתייענו בשאלונים פנימיים של הוועד למלחמה באיידס, אשר הוכנו על מנת לנסות לאפיין את הפונים לשירותיו. השאלונים מולאו על ידי יועצי הוועד למלחמה באיידס בעת מתן ייעוץ עם הגעת הנבדק לבדיקה, באופן אנונימי. נאספו נתונים באשר למגדר, גיל, אנמנזה של בדיקות נשאות, התנהגויות מיניות ספציפיות, וסיבות להגעה לבדיקת הנשאות הנוכחית.

        תוצאות: נאספו 926 שאלונים, מתוכם 274 (29.9%) היו של נשים. גיל ההגעה הממוצע לבדיקת נשאות עמד על 29.47 (8.66±). 197 מקרב הנבדקים (21.3%) היו גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM), רק 21 (2.3%) מהנבדקים השתייכו לקבוצות סיכון אחרות. 522 איש מקרב הנשאלים (56.4%), דיווחו על התנהגות מינית העלולה להיות מסוכנת, 255 (28%) דיווחו כי הגיעו לבדיקה עקב התנהגות מינית מסוכנת חד פעמית, 236 (26%) הגיעו עקב התנהגות מינית מסוכנת רב פעמית. תשעה (1%) דיווחו על כך שהגיעו עקב התנהגות מינית מסוכנת תחת השפעת סמים ואלכוהול. 330 איש (38.5%) דיווחו כי זוהי הבדיקה הראשונה בחייהם. לגבי מי שביצעו בעבר בדיקת נשאות – הזמן הממוצע מהבדיקה האחרונה היה 1.32 שנים (1.8±) והגיע עד 12 שנים. בכל הקבוצות היה רוב למדווחים על התנהגות מינית מסוכנת, כאשר גיל ההגעה הממוצע לבדיקה ראשונה היה גבוה בהרבה מגיל תחילת קיום יחסי מין בישראל. נשים דיווחו יותר על קיום יחסי מין לדניים (נרתיקיים) בלתי  מוגנים יותר מאשר גברים הטרוסקסואלים. כמעט  רוב  הגברים המקיימים מין עם גברים (MSM) דיווחו על קיום יחסי מין אנאליים בלתי  מוגנים.

        מסקנות: נדרשות תוכניות מקיפות לעידוד בדיקות נשאות בקרב כל הגילאים, תוך דגש על קבוצת גילאי 25-18 שנים, ולעודד את השימוש בקונדום כאמצעי מניעה לכלל קבוצות האוכלוסייה, בדגש על נשים.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303