תוצאת חיפוש

יעקב דרורי¹, יריב גרבר², בשם קבוצת המחקר על אוטם ראשון בשריר הלב

¹החוג לשיקום, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

במאמר הנוכחי מוצגים ממצאים ראשוניים של המחקר, שדווח במאמר הקודם, לגבי המצב הרפואי, ההיענות ואיכות החיים. בתקופת המעקב נפטרו 28% מהמשתחררים ו-83% לקו באירוע לב אחד לפחות. ניתוח מעקפים בוצע ב-35% מכלל הנחקרים ואנגיופלסטיה כלילית ב-38%. בקרב 55% מהמטופלים בניתוח מעקפים ו-75% מהמטופלים באנגיופלסטיה כלילית נצפתה הישנות תעוקה או אוטם. אחד מכל שבעה נחקרים לקה באירוע מוח. בעת הראיון החמישי, לקו שליש מהשורדים בתעוקת בית החזה, וקרוב למחצית פיתחו תפקוד לקוי של חדר שמאל. רוב הנחקרים לא הקפידו על ברות (דיאטה) (64%) ועל פעילות גופנית סדירה (56%), יתר כולסטרול בדם היה מאוזן בקרב 25%-20%, סוכרת בקרב 51% ויתר-לחץ-דם בקרב 57%. ארבעים-ושניים אחוזים (42%) מבין המעשנים עד לאוטם עישנו בעת הראיון. פחות מ-20% השתתפו בתוכנית שיקום לב במועד כלשהו מאז האוטם. לאחר האוטם, שיעורי החזרה לעבודה ולפעילות מינית בקרב הפעילים לפני האוטם היו 83% ו-88%, בהתאמה. בעת הראיון החמישי, היה שיעור המועסקים 44% ושיעור הפעילים מבחינה מינית – 65%. איכות החיים הקשורה בבריאות הייתה גרועה יותר בקרב הנחקרות לעומת הנחקרים ולעומת מדגם נורמטיבי של נשים. משתנים סוציו-דמוגרפיים, רפואיים ופסיכו-סוציאליים ניבאו את משתני התוצאה מכל הקטגוריות.

מסקנות: במעקב ארוך טווח, לקו רוב הנחקרים באירועי לב, גורמי הסיכון לא היו מאוזנים כנדרש, וההשתתפות בשיקום הייתה דלה. גורמים נפשיים-חברתיים השפיעו על כל משתני התוצאה. למעמד חברתי-כלכלי נמוך הייתה השפעה שלילית מובהקת. השלכות לקובעי המדיניות: 1) קיים צורך במאמץ מערכתי לשיפור שירותי המניעה המשנית ושיקום הלב בישראל, 2) יש להעריך את מצבם הנפשי-חברתי של חולי הלב ולהתייחס לממצאים בעת יישום הטיפול המונע והשיקומי, דבר שאינו מתבצע כיום, 3) מן הראוי שיישומם של שירותי הבריאות המונעים יתמקד באנשים משכבות חברתיות-כלכליות חלשות.

אילן גרין^1,2, אריה אלטמן²

¹המחלקה לרפואת משפחה, צה"ל, ²מחלקה פנימית ב', מרכב רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

מחלת פאג'ט היא מחלה כרונית של העצמות, אשר מתרחשת בה ספיגה מוגברת של עצם על ידי פעילות אוסטאוקלסטית ולאחריה בניית עצם פתולוגית על ידי פעילות אוסטאובלסטית מוגברת. התסמינים כוללים כאב בעצמות המתגבר בנשיאת משקל, שברים פתולוגיים, אוסטאוארתריטיס וסימנים נירולוגיים בתלות בעצם המעורבת. האטיולוגיה אינה ידועה, אולם קיימת נטייה גנטית או נגיפית. המחלה מאובחנת בדרך כלל באקראי, עקב עלייה ברמת הפוספטאזה הבסיסית (ALP), והאבחנה נקבעת על פי בדיקת מיפוי עצמות, צילום ולעיתים אף ביופסיה. היפרקלצמיה נדירה במחלת פאג'ט. אם זו נצפית, יש לשלול פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס.

במאמר זה מובאת פרשת חולה שלקה במחלת פאג'ט ובהיפרקלצמיה. בבירור להיפרקלצמיה נמצאה אדנומה של בלוטת יותרת התריס שנכרתה. אולם לא נצפה שיפור משמעותי בערכי הסידן ובתסמיני מחלת פאג'ט בעקבות הניתוח.

קיים קשר בין מחלת פאג'ט להיפרלצמיה שסיבתו אינה ידועה. בעבודות שונות הודגם, כי היפרקלצמיה בחולי פאג'ט נגרמת בדרך כלל מפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס ולא מאי-ניידות, כפי שסברו בעבר. ניתוח לכריתת הבלוטה בחולים אלה הביא לשיפור משמעותי בערכי הסידן והפוספטזה הבסיסית. אולם שיפור קליני נצפה רק בחלק מהחולים והיה תלוי בערכי הסידן לפני הניתוח. ככל שערכי הסידן היו גבוהים יותר לפני הניתוח, כך היה השיפור הקליני בולט יותר. ייתכן כי השיפור בתסמינים בעקבות כריתת האדנומה נובע מרגישות יתר של האוסטאוקלסטים ל-PTH, ועל כן סילוק האדנומה השפיע גם על הפעילות האוסטאוקלסטית במחלת פאג'ט.

לסיכום, בחולים במחלת פאג'ט שנמצאה אצלם רמת סידן גבוהה בדם, האבחנה הסבירה ביותר היא פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס. ניתוח לכריתת האדנומה מביא לשיפור במדדים הביוכימיים וגם לשיפור חלקי בתסמינים.

מיכל ברומברג¹, זלמן קאופמן¹, מיכל מנדלבוים², חנה ספטי¹, ורדה שלו³, רחל מרום³, אלה מנדלסון², מנפרד גרין⁴, תמי שוחט^1,5

¹המרכז הלאומי לבקרת מחלות, מכון גרטנר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ²המעבדה המרכזית לנגיפים, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, מרכז רפואי שיבא תל השומר, ³מכבי שירותי בריאות, תל אביב, ⁴הפקולטה לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, ⁵המחלקה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

רקע: ניטור התחלואה הנגרמת על ידי זן שפעת פנדמי ממלא תפקיד מרכזי בבניית תמונת מצב עדכנית עבור מערכת הבריאות.

מטרות: לדווח על מערכת הניטור לשפעת פנדמית במרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם).

שיטות: המלב"ם מפעיל מספר שנים מערכת לניטור שפעת עונתית הבנויה משתי זרועות. הזרוע הקלינית מבוססת על פניות של חולים בגלל מחלה דמוית שפעת או דלקת ריאות לשירותי הבריאות בקהילה (בעיקר למכבי שירותי בריאות) ולחדרי המיון בבתי החולים. זרוע המעבדה מבוססת על בדיקת מעבדה של משטחי אף ולוע מחולים עם תחלואה דמוית שפעת, שפנו אל רשת מרפאות זקיף ייעודית שהוקמה לשם כך. ניטור המעבדה מבוצע על ידי המרכז הלאומי לשפעת במעבדה המרכזית לנגיפים ומספק מידע משלים אודות זני השפעת הפעילים, עמידויותיהם לתרופות נוגדות נגיפים ומידת התאמתם לחיסון העונתי. ניטור השפעת במלב"ם תוגבר עם ההכרזה של ארגון הבריאות העולמי בסוף אפריל 2009 על מעבר לשלב 4 בהיערכות לפנדמיה.

תוצאות: רשת מרפאות הזקיף איתרה לראשונה מקרי תחלואה בשפעת פנדמית שמקורם בהדבקה בחו"ל בשבוע האחרון של חודש מאי 2009. במחצית השנייה של יוני 2009 אותרו לראשונה מקרים של הדבקה מקומית, והחלה להסתמן עלייה בשיעורי החולים הפונים לרופאי הקהילה ומאובחנים בשפעת קלינית, בעיקר בבני 18-0 שנים ובתושבי תל אביב, מרכז וירושלים. לקראת סוף יולי 2009 נצפתה עלייה בשיעור החולים בקהילה שאובחנו עם דלקת ריאות (בעיקר 18-2 שנים). 

מסקנות: תמונת המצב שנבנתה מנתוני רשת הניטור מסוף אפריל ועד סוף יולי 2009 תאמה מאוד את זו שהתקבלה מבדיקות מעבדה של חולים מחוץ לרשת הניטור. עם התפשטות המגפה, איפשרה עובדה זו  לוותר על ביצוע בדיקות אבחוניות לכל חולה בקהילה ולהתבסס על רשת הניטור של המלב"ם לקבלת תמונת מצב עדכנית. 

ישראל כץ¹, דוד צנגן², גיל ליבוביץ³, אוריאן שליט³

¹המחלקה לרפואת משפחה, שירותי בריאות כללית, ירושלים ²המחלקה לאנדוקרינולוגיה ילדים, בית חולים הדסה, ירושלים, ³המחלקה לאנדוקרינולוגיה, בית חולים הדסה עין כרם, ירושלים

יהודים ברחבי העולם צמים ביום הכיפורים. אורכו של צום זה 25 שעות, והוא מהווה אתגר משמעותי בפני חולי הסוכרת ורופאיהם. ההלכה היהודית החמירה בצום זה ואינה פוטרת ממנו אלא מי שנמצא בסכנת חיים. מאידך, מי שאכן מסתכן בצום אסור לו לצום. הגדרת הסכנה בצום לחולי סוכרת נתונה ביד הרופא, ולכן עליו להבין את הסכנות הכרוכות בצום, ומתי ובאיזה אופן ניתן לאפשר לחולים אלו לצום.

במאמר סקירה זה נדונים הסיכונים האפשריים בצום לחולי סוכרת ומוצע פרוטוקול טיפולי עבורם. ההמלצות מבוססות על המידע הקיים אודות הטיפול בחולי סוכרת בזמן צום. ברוב המחקרים בנושא עסקו החוקרים בצום הרמאדאן, הקצר יותר, ונערך גם מחקר שעסק בחולי סוכרת מסוג 1 בצום יום הכיפורים. מתוך הבנת העקרונות ההלכתיים של צום יום כיפור ובעזרת המידע הרפואי שיובא, נוסחו המלצות המגדירות מיהם החולים שיכולים לצום וכיצד צריך לנהוג חולה סוכרת שצם. לכל חולה סוכרת שמתכוון לצום  מומלץ מאוד להיוועץ קודם לכך ברופאו המטפל. בחולים המקבלים טיפול מתמשך באינסולין או מטופלים בתרופות פומיות ממשפחת סולפונילאוראה נחוצה זהירות מרבית, ולחלק מהחולים מומלץ לא לצום. חולי הצמים זקוקים לניטור קפדני של ערכי גלוקוזה למניעת היפוגליקמיה קשה.

גילה ברונר, עינת אלרן, בני שכטר, שרי לביא, ארקדי גלין, גיל רביב

המרכז לרפואה מינית, המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

רקע: העלייה במודעות לשכיחות הגבוהה של הפרעות בתפקוד המיני (הת"מ) הובילה להבנה, כי הבעיה רב תחומית, ומחייבת גישה אבחונית וטיפולית רב-מקצועית.

מטרות: הצגת הגישה הפסיכו-סקסואלית לטיפול בבעיות של פונים לשירות הסקסולוגי, כחלק מדגם לשיתוף פעולה טיפולי רפואי-סקסולוגי בהת"מ.

שיטות: נתוני שכיחות הת"מ בשנים 2008-2004 וארבע פרשות החולים מובאים לצורך הדגמת התרומה של האבחון והטיפול הפסיכו-סקסואלי.

תוצאות: פנו לשירות הסקסולוגי 822 נשים בגיל35±12.0  ו-813 גברים בגיל 38±13.2:  44% הופנו על ידי רופא ו-37% חיפשו מידע באינטרנט או באמצעי התקשורת. הת"מ בנשים: חשק נמוך (29.7%), כאבים ביחסי מין (28.5%) וקושי באורגזמה (20.9%). הת"מ בגברים: קשיי זקפה (44.2%), שפיכה מהירה (24.5%) וחשק נמוך (17.5%). בעיות בזוגיות (הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית) שנלוו להת"מ נמצאו ב-217 מהפונים (26.5%).

מסקנות: מטופלים המגיעים ביוזמתם או בהפניית רופאי הקהילה מציגים מגוון הת"מ על רקע אורגני, פסיכולוגי, חברתי וזוגי. הסיבה הרשמית לפנייה לטיפול היא הת"מ של אחד מבני הזוג, זו מהווה רק קצה הקרחון של בעיות פסיכולוגיות וזוגיות או הת"מ של אחד מבני הזוג. המטרה בטיפול איננה יצירת תפקוד מושלם של מערכת המין, אלא הגברת שביעות הרצון ורמת ההנאה של המטופל ושל בן הזוג מהפעילות המינית. לכן, סיכויי ההצלחה בטיפול תלויים באבחון מעמיק, בצוות רב-מקצועי, ובפתרון הבעיות הפסיכולוגיות האישיות והבינאישיות המלוות את התלונה המינית, תוך שיתוף פעולה עם המטופל ובן או בת הזוג.

עזי ברק¹, וויליאם א' פישר²

¹החוג לייעוץ והתפתחות האדם והחוג ללמידה, הוראה והדרכה, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה, ²המחלקה לפסיכולוגיה, והמחלקה לנשים ומיילדות באוניברסיטת מערב אונטריו, קנדה

רשת האינטרנט, על יכולותיה ומאפייניה המיוחדים, מאפשרת הוראה מתוקשבת באמצעים טכנולוגיים שונים. היישום הנרחב והמוצלח של למידה מתוקשבת – במיוחד בשל הנגישות התמידית, שילוב התקשורת הסינכרונית והאי-סינכרונית, היכולת לגישה מכל מקום, האנונימיות, אמצעי המולטימדיה, והמחיר הנמוך – מציע דרכים ייחודיות להקניית ידע והדרכה פעילה, לעיצוב עמדות ומיומנויות התנהגותיות של אנשים בתחומים שונים. גישה זו יכולה להיות מנוצלת למטרות ולאפיונים המיוחדים של חינוך למיניות, במיוחד (אך לא רק) למתבגרים. לצד אמצעי חדשני זה, דגם המידע-הניעה (מוטיבציה)- מיומנויות התנהגותיות של בריאות מינית, הוא בסיס תיאורטי מקיף, תקף ויעיל לתוכנית הדרכה ומניעה בנושא המיניות, הוא מתאים ביותר ליישום באמצעות האינטרנט. בסקירה מקיפה של פרויקטים מקוונים לחינוך למיניות המיושמים במדינות שונות, לרבות מחקרים אמפיריים בדבר שימושיות ויעילות, נמצא כי קיימת תמיכה רבה בשיטת הדרכה זו, במיוחד כשנלמדים ומתורגלים מרכיבים המבוססים על הדגם הנ"ל.

בסקירה זו מוצגים העקרונות, הגישות והשיטות המתאימות לבניית תוכנית לימוד ומניעה מתוקשבת, ומובאים קווי מתאר ואמצעים מוגדרים ליישום בשדה.
 

שרון פלג נשר, ברוריה יכיני, משה ענבר

המערך לאונקולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

מיניות האדם מהווה מקור לחום, מגע, קירבה ואהבה, צורך בסיסי שכל אדם רוצה לחוש כל עוד הוא חי, ללא קשר לגילו או למצבו הבריאותי. כ- 23,500 בני אדם מאובחנים בכל שנה כחולים בסרטן בישראל. הם מצטרפים ל- 120,000 חולי הסרטן החיים כיום בישראל. תוצאות הטיפולים בסרטן נמדדות באופן מסורתי על בסיס תמותה ותוחלת חיים. יש לייחס מידת חשיבות רבה להיבט איכות החיים. אחד השינויים הכאובים המתרחשים באיכות חייהם של חולי הסרטן הוא פגיעה במיניות.

המטרה בסקירה זו היא לפרוש בפני הרופאים סוגיות בתחום המיניות, שאיתן מתמודדים החולים בסרטן ובני או בנות זוגם, החל משלב גילוי המחלה במהלך הטיפולים השונים עד לשלבי השיקום וההחלמה, או לחלופין, השלבים הסופיים, ובכך לספק מידע בסיסי.

חלק גדול מהמטופלים מתקשים להתמודד עם נושא המיניות. הם רוצים לדון בהשפעת המחלה על תפקודם המיני ורואים בכך היבט חשוב של איכות חייהם. לרוב הם נבוכים וחוששים מתגובת הצוות לשאלות בנושא שאיננו כרוך בהצלת חיים. יתר על כן, גם בני הזוג חשים מבוכה ורגשות אשם, בשל העיסוק במין, בעת שבן או בת זוגם חולה במחלה מסכנת חיים. עבור חלקם, מיניות, אינטימיות וקשר רגשי הם הכוח המניע להישרדות, והתייחסות לבעיות אלו במהלך הטיפול יכולה להעניק למטופלים הרגשת ביטחון, מניעת מבוכה והחמרת הבעיות בהמשך.  למרבה הצער, למרות תשומת הלב והתובנה המתגבשות והולכות בעשורים האחרונים בדבר הקשר הישיר שבין הטיפול בממאירויות לבין פגיעותיו בתפקוד המיני, נעשה אך מעט ליצירת תוכנית התערבות מיטבית שתקל על הפגיעה המצטברת. למרות שטיפולים מיניים סטנדרטיים הוסבו בעבר לטיפול בבעיות אונקולוגיות, הרי שחסרים ניסויים ותוצאות קליניות פרוספקטיביות. לרשות הרופאים קיים דגם ה-PLISSIT (1978), דגם קלאסי המסייע ליזום התערבות בתחום המיני ברמות התערבות שונות. ה-BETTER (2004) הוא דגם חדשני המספק אף הוא יכולת לפתח תקשורת בנושא המיניות ברמות התערבות שונות. הדגם מחזק את המסר כי למחלה יש השפעה על המיניות והאינטימיות.

יורם לוטן

האגף לרישוי מוסדות ומכשירים רפואיים, משרד הבריאות

הסוגיה מי רשאי ומי מוסמך לתת טיפול מיני (סקסולוגיה) מעסיקה כבר שנים רבות את משרד הבריאות ואת אנשי המקצוע שהתמחו בתחום זה.

בעקבות כתבה בערוץ השני בנושא סרוגייט בטיפול מיני, עלה הנושא שוב לכותרות. בעקבות זאת הטיל מנכ"ל משרד הבריאות על המועצה הלאומית לבריאות הנפש להמליץ בפניו על הצעות לפתרון.

מונתה תת ועדה המורכבת ממומחים בתחומים שונים, אשר גיבשה את המלצותיה. המלצות אלה נמצאות עדיין בדיון ואין החלטות לגביהן, אך הן מובאות לעיון לקהל הרחב, בין השאר לקבל גם תגובות מהעוסקים בתחום.

הוועדה הגדירה מהו "טיפול מיני" – טיפול ושיקום של בריאות מינית המתמקדים במגוון ההפרעות בתפקוד המיני של האדם והמוגדרות במילון האבחנות 10 – ICD וכוללות הפרעה ממקור גופני, נפשי, או משולב בכל שלבי התגובה המינית: חשק, עוררות, זקפה, אורגזמה והפרעות של כאב או דחק בקשר לקיום יחסי מין.

הוועדה ממליצה, כי העיסוק בתחום האבחון הטיפול והשיקום של הבריאות המינית ייעשה אך ורק על ידי מטפלים השייכים לאחד ממקצועות היסוד, אשר יקבלו רישוי מוגדר לעסוק בתחום.

מקצועות יסוד אלה כוללים:

- עובד סוציאלי על תואר שני עם ניסיון בתחום בריאות הנפש ו/או המשפחה.

- פסיכולוג קליני.

- רופא מומחה באחד מהתחומים: פסיכיאטריה, אורולוגיה, גינקולוגיה, רפואת המשפחה, רפואת ילדים, אנדוקרינולוגיה.

הוועדה ממליצה גם על סילבוס להכשרת אנשי המקצוע המבוסס על המלצות האקדמיה האירופאית לרפואת מין, ואשר מצורפת להמלצות.

הוועדה קוראת גם למוסדות אקדמאיים לפתוח במסלולי הכשרה מתאימים, ולפעול להכרה במסגרות מוכרות להכשרה מעשית.

כמו כן ממליצה הוועדה על מנגנון להכרה ב"אבות מקצוע".

איתן ישראלי

המרכז למחלות אוטואימוניות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

תוך עיון בחוברות כתב העת IMAJ מן השנתיים האחרונות, ניתן לקבל תמונה מייצגת של דמות המחקר הרפואי בישראל. דמות זו משתקפת בתחומים רפואיים-מחקריים רבים, ןמאמר זה עוסק בעיקר בנושאים שבדרך כלל אינם במרכז ההתעניינות.

יעקב דרורי¹, יריב גרבר², בשם קבוצת המחקר על אוטם ראשון בשריר הלב

¹החוג לשיקום, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

רקע: גורמים סוציו-דמוגרפיים, רפואיים ופסיכו-חברתיים משפיעים על התהוות מחלת הלב הכלילית, על מהלכה ועל ההסתגלות הנפשית-חברתית למחלה. אולם קיימים מחקרי אורך מעטים בלבד לגבי תרומתם הייחודית של גורמים אלה. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר אורך שנערך החל משנת 1992 בקרב חולים שלקו באוטם ראשון בשריר הלב.

מטרות: 1) לקבל תמונת מצב מקיפה לגבי מכלול האפיונים הסוציו-דמוגרפיים, הרפואיים והפסיכו-חברתיים במעקב ארוך טווח אחר הלוקים באוטם שריר הלב בישראל, 2) להעריך את תרומתם של משתנים סוציו-דמוגרפיים, רפואיים ופסיכו-חברתיים בסמוך לשחרור מבית החולים למהלך הרפואי, להיענות ולאיזון גורמי הסיכון, ולהסתגלות הנפשית-חברתית ואיכות החיים.

שיטות: מחקר עוקבה הכולל 1,626 נחקרים המהווים את כלל החולים עד גיל 65 שנה, שאושפזו בשמונה מרכזים רפואיים במרכז הארץ, ביחידה לטיפול נמרץ או במחלקה פנימית, במשך שנה (15 בפברואר 1992 עד 15 בפברואר 1993). שיעור הנחקרים שנכללו במעקב לטווח ארוך (13-10 שנים) היה 98%. הנחקרים רואיינו חמש פעמים: סמוך למועד השחרור מבית החולים, כשבוע לאחר האוטם, 6-3 חודשים לאחר האוטם, 2-1 שנים לאחר האוטם, כ-5 שנים לאחר האוטם, ו-13-10 שנים לאחר האוטם. איסוף הנתונים התבצע באמצעות שאלון מובנה, שאלונים פסיכו-סוציאליים סטנדרטיים ועיון בתיעוד הרפואי.

רן בליצר^1,2,3, אבי ישראלי^2,4, איתמר גרוטו^2,3

¹שירותי בריאות כללית, אגף תכנון ומדיניות בריאות, ²משרד הבריאות, ³המחלקה לאפידמיולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון, ⁴בית הספר לבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית והדסה

אירוע השפעת הפנדמית (עולמית) עקב נגיף שפעת החזירים (A/H1N1) – אף על פי שכל מספר מאפיינים בלתי צפויים – לא התקבל בהפתעה בקרב אנשי רפואה בישראל ובעולם. משנת 1997, עת התפרצה בהונג קונג שפעת העופות לראשונה, ובעיקר משנת 2003, עת חזרה המחלה להתפשט בעולם, ממתינים אנשי הבריאות בדריכות לקראת התפרצות פדנמיה של שפעת.

ארנה טל

הכנס השנתי השני של איספור התקיים בירושלים בספטמבר 2008, ונטלו בו חלק כ-140 משתתפים מקופות החולים, בתי החולים, משרד הבריאות, חברות תרופות, חברות ייעוץ כלכלי והאקדמיה. בשנה זו הושם דגש על הדילמות בבחירת טיפולים במחלות אונקולוגיות ובמימונם.

מריאנה רחמיאל, מיכאל גולדמן

חטיבת ילדים, מרכז רפואי אסף הרופא, מסונף לאוניברסיטת תל אביב

הרצאות לסטודנטים ולמתמחים אינן פשוטות. נהפוך הוא, מכיוון שרופא מרצה מנוסה ובקיא בחומר אלפי מונים מהסטודנט או המתמחה, העברת התכנים בצורה המעניינת והיעילה ביותר לקבל היעד היא משימה קשה יותר. זוהי הרצאה שמטרתה אינה להראות את בקיאות המרצה בחומר, אלא להעביר לסטודנטים את עיקרי הדברים, כך שכאשר יקראו את חומר הלימוד יידעו למצות את העיקר מהטפל. תפקידו של הרופא המרצה הוא להפריד את המוץ מן התבן בזמן מוגבל ולכוון את המאזין לעיקר בעת הקריאה ההמשכית. במאמר זה מובא בפני הקורה צרור הצעות שיאפשרו לשפר את תהליך הכנת ההרצאה והעברתה לסטודנטים ולמתמחים.

עידו שולט, אן מלצר, אילנה יחיאלי, אלה אופיר, יעקב בורנשטיין

מחלקת יולדות, האגף לבריאות האישה, בית חולים לגליל מערבי, נהרייה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

רקע: מרבית היולדות סובלות מכאבים לאחר לידה לדנית (Vaginal) ובמידה מרובה יותר לאחר ניתוח לחיתוך דופן ("ניתוח קיסרי"). רובן נזקקות לטיפול משכך כאב במסגרת האשפוז לאחר הלידה. כיום לא נהוג בישראל פרוטוקול אחיד לשיכוך כאב לאחר לידה.

מטרות: תיאור תמונת מצב של הטיפול הניתן כיום לשיכוך כאב לאחר לידה במחלקות היולדות בישראל, והצגת התרופות השונות, יתרונותיהן וחסרונותיהן, במטרה להוות בסיס להנהגת פרוטוקול טיפול אחיד בעתיד. 

שיטות: בחודשים יולי-אוגוסט 2008 נערך סקר טלפוני בין אחיות אחראיות של מחלקות היולדות בישראל, שבו נאספו נתונים לגבי הטיפול משכך הכאב לאחר לידה לדנית או ניתוח לחיתוך הדופן, ביולדות מיניקות ושאינן מיניקות.  

תוצאות: התקבלו פרטי התרופות שבטיפול מ-26 מחלקות ליולדות בישראל. נמצא, כי בכל מחלקות היולדות בישראל ניתן  Paracetamol בדרך פומית או במשלבי תרופות המכילים Paracetamol. בקרב 22 מתוך 26 מחלקות ניתן Dipyrone, למרות שהתרופה אינה מאושרת לטיפול בהנקה. בקרב 15 מתוך 26 מחלקות ניתן טיפול ב-Diclofenac, בעיקר לאחר לידה בניתוח לחיתוך דופן. בתשע מתוך 26 מחלקות נהוג לתת Ibuprofen לאחר לידה. בשבע מתוך 26 מחלקות מקובל לתת Tramadol. בעשרים מתוך 26 מחלקות, יולדת לאחר חיתוך הדופן מטופלת  באופיאטים, בעיקר Morphine או Pethidine. בשתיים מתוך 26 מחלקות ניתן טיפול ב-Methadone לאחר ניתוח לחיתוך דופן. 

מסקנות: הטיפול לשיכוך כאב לאחר לידה בישראל אינו אחיד בין המחלקות השונות. יש להנהיג פרוטוקול המתחשב בנתוני היולדת, בעיקר לגבי נשים מיניקות ולגבי יולדות לאחר ניתוח לחיתוך הדופן. בנשים מיניקות כדאי לנסות תחילה טיפול ב-Paracetamol או ב- Ibuprofen כקו טיפול ראשון בכאב לאחר לידה. אם טיפול זה אינו מספק, ניתן לתת טיפול קצר טווח ב-Codeine, Morphine וב-Propoxyphene כקו טיפול שני. התרופות הללו בטוחות יותר עבור נשים מיניקות בהשוואה ל-Dipyrone, Aspirin ו-Pethidine.
 

יעקב בורנשטיין, דורון צרפתי, סינדי כהן, רנה טנדלר, אלה אופיר

האגף לבריאות האישה, בית חולים לגליל המערבי – נהרייה, והפקולטה לרפואה רפפורט-הטכניון, חיפה.

הגורם ל-וסטיבוליטיס, או בשמה העדכני, וסטיבולודיניה, נותר חידה עד היום. בין החוקרים שתרמו באופן משמעותי לניסיון לפצח חידה זו שותפים גם מספר רופאים מישראל. המטרה בסקירה הנוכחית היא להציג את ההתפתחויות העדכניות שחלו במינוח, בהבנת האטיולוגיה, הטיפול וכיווני המחקר, תוך הצגת תרומת החוקרים מישראל.

נמצאו 40 מאמרים של חוקרים מישראל שנדונו בהם ההיבטים השונים של וסטיבולודיניה. למחקרים שפורסמו על ידי ישראלים מקום מכובד בפריצות הדרך בהבנת המחלה. לדוגמה, הממצא כי במחלה זו קיים ריבוי תאי פיטום ודה-גרנולציה שלהם, רמה גבוהה של הפרנאזה, וכתוצאה מכך, התפתחות סיבי עצב וחדירתם לתוך האפיתל – מקורה בישראל. גם השם החדש של המחלה, וסטיבולודיניה, הוצע על ידי חוקר ישראלי. מספר חוקרים ישראלים בדקו את יעילות הניתוח כטיפול בווסטיבולודיניה. סיכום כל המחקרים העלה, כי שיעור ההצלחה של ניתוח לעיצוב חיץ הנקבים (Perineoplasty) גבוה יותר מאשר כל טיפול אחר. אלא שהניתוח לא מצליח לרפא את כל הלוקות בווסטיבולודיניה: הוא מביא לשיעור הצלחה מלאה של 57% בלבד, ובסך הכל לשיעור הצלחה חלקי או מלא של 89%. בשטח זה של הניתוח כטיפול בווסטיבולודיניה, הרופאים בישראל הם בין המובילים בעולים. בישראל אומצה הגישה הניתוחית בשנות השמונים של המאה העשרים, מיד לאחר שהוחל בביצועו בארה"ב.