תוצאת חיפוש

אלכסנדר רוזין (1), אליסיה נכטיגל (2), אילנה אורן (3)

(1) המח' לרימטולוגיה על-שם ב' שיין, (2) המח' לרדיולוגיה רפואית, (3) המח' לרפואה פנימית א', מרכז רפואי רמב"ם והפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה, ישראל

מדווח במאמר הנוכחי על פרשת חולה בן 91 שנה עם קרע עצמוני, שבעקבותיו נגרם סיבוך של שטף-דם תת-אקרומיאלי. הנוזל מהדמומת (Hematoma) נוקז עם הפחתה משמעותית בכאבים. תנועות הכתף שוקמו לאחר חודש של טיפול שמרני. התפקיד של שריר ה-Deltoid נדון במשמעותו בשיקום תנועות הכתף לאחר קרש של השרוול המסובב. הטיפול השמרני יכול למנוע פעילות אורתופדית פולשנית וקיבוע באמצעות גבס - הפעילויות הכרוכות בסיבוכים בגיל המבוגר. נחקר נוזל מהדמומת בהשוואה לדם 24 שעות לאחר אירוע של הקרע.

נמצאו בנוזל מהדמומת רמה גבוהה של חומצה לקטית, רמות סוכר נמוכות, מספר אריתרוציטים שפורש כתקין וירידה ניכרת במספר הליקוציטים בהשוואה עם רמות תקינות בדם. תוצאות ההשוואה מעידות על רגישות ניכרת של ליקוציטים לתנאים אנארוביים וחומצה לקטית.

אלכסנדר קנטרובסקי (1), רונן רוב (2), איסק פורטנוי (1)

(1) היח' לכירורגיית כלי-דם, (2) המח' לאורולוגיה, מרכזי רפואי הלל יפה, חדרה

במאמר הנוכחי מדווח על שיטה לעצירת דימומים כתוצאה מחבלות חודרות באמצעות צנתר על-שם פולי (להלן, צנתר פולי). שיטה זו מתאימה לטיפול באזורים שבהם קיים קושי בהפעלת לחץ מקומי. מובאת בזאת פרשת חולה שלגביו יושמה שיטה זו.

למרות דיווחים קודמים בסיפרות הרפואית, השימוש בצנתר על-שם פולי למטרה זו אינו מוכר דיו בישראל. בחולים מתאימים יכולה הפעולה להיות מצילת חיים, ולכן על כל מטפל בטראומה חלה החובה להכירה.

רוברטו איינבינדר¹, שלמה וינקר^2,1, ששון נקר^2,1,

¹המח' לרפואת המשפחה, כללית שירותי בריאות מחוז המרכז, ²החוג לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

זיהום האוויר הוא אחד הגורמים לפגיעה משמעותית בדרכי-הנשימה, להחמרה במחלה חסימתית כרונית של דרכי-הנשימה (COPD–Chronic Obstructive Pulmonary Disease) ולהתקפי גנחת. בזמן הדלקת מדורות בל"ג בעומר נמדדו חריגות בזיהום האוויר בישראל.   

המטרה הייתה לבדוק האם קיים קשר בין העלייה בזיהום האוויר בל"ג בעומר באזור רחובות לבין עלייה בתחלואה חדה בגנחת וב-COPD?

נבדקו איכות האוויר ורמת הזיהום לאורך התקופה שקדמה לל"ג בעומר התשס"ד (נחוג ב-08 במאי 2004 בלילה), ושבוע אחד לפניו ואחריו. נסקרו כל הפניות במהלך חודש מאי למוקד שירות לילה בקהילה בראשון-לציון וברחובות, פניות למחלקת המיון הפנימי ומיון ילדים וכל האישפוזים במחלקות לרפואה פנימית, מחלקת ילדים וטיפול נשימה נמרץ בבית-החולים קפלן. נבדק השיעור היומי של הפניות והאישפוזים עקב גנחת ו- COPD.

על-פי הנתונים של מדד זיהום האוויר בתחנת ניטור רחובות, נמצאה חריגה קטנה באיכות האוויר ב- 08.05.05 וירידה ניכרת באיכות האוויר בתאריכים 10-09.05.05. לא ניצפתה עלייה בשיעור האישפוזים או בשיעור הפניות למוקד לרפואה דחופה בקהילה. ניצפתה עלייה בשיעור הפניות לחדר-המיון בהשוואה לשתי תקופות הבקרה. בחינה של שיעור הפניות לחדר-מיון עקב החמרה בגנחת או ב-COPD מתוך סך הפניות בימים אלה מראה שבימים הסמוכים לל"ג בעומר חלה עלייה בשיעור הפונים עקב החמרה ב-COPD או התקפי גנחת 15/277 (5.4%) לעומת 14/593 (2.4%), עלייה שהייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית (P<0.05).

לסיכום, חלה עלייה בשכיחות הפונים לחדר-מיון בסמיכות להחמרה הזמנית באיכות האוויר עקב מדורות ל"ג בעומר, ללא עלייה בשיעורי האישפוז. ייתכן שההחמרה מתבטאת באופנים אחרים, כמו נטילה עצמית מוגברת בתרופות או פניות לרופא המשפחה, וייתכן אף שההשפעה מאוחרת יותר. נדרשים מחקרים נוספים בכיוונים אלה.

יוסי סמורז'יק, יגאל מירובסקי, נחשון רנד,

¹המח' לאורתופדיה, בית-חולים אסף הרופא, ²היח' לניתוחי עמוד-השידרה, אסף הרופא, צריפין, ³המרכז הישראלי לניתוחי עמוד-השידרה, בית חולים אסותא, תל אביב

היצרות ניוונית של תעלת השידרה המותנית (Degenerative lumbar spinal stenosis, הנתש”מ) היא גורם שכיח לכאב גב תחתון (כג"ת), כאב קורן לרגליים, וצליעה שידרתית (צ"ש) באוכלוסייה המבוגרת. התהליך מתחיל בדרך-כלל בניוון הדיסק הבין-חולייתי, ממשיך בניוון של מיפרקי ה-Facet, ומסתיים בהיצרות תעלת עמוד-השידרה והנקבים העצביים. הטיפול שמרני מבוסס על טיפול גופני, תרופות נוגדות דלקת והזרקת סטרואידים על-קשיתית (Epidural). הטיפול השמרני גורם לשיפור ברוב החולים הלוקים בתסמינים קלים ובינוניים. חולים שלא הגיבו לטיפול שמרני או לחלופין לוקים בתסמינים קשים, מועמדים לניתוח. במחקרים רטרוספקטיביים שונים דווח על שיעור הצלחה של 90% בחולים שנותחו. במחקרים פרוספקטיביים מדווח על שיעורי הצלחה של כ-70%, אך מודגם בהם יתרון לניתוח לעומת טיפול שמרני – יתרון שנשמר לאורך מעקב ממושך.

נטע פרנס¹, מאיר מרמור¹, אבירם גולד², אלי שטיינברג¹

¹מח' לאורתופדיה ב', ²מח' לאורתופדיה א', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

פגיעות בעמוד השידרה – עה"ש¹ הצווארי מהוות כ-2%-3% מכלל פצועי החבלה (טראומה). בעשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית במחקר הבסיסי, בדימות, בטיפול השמרני, ובטיפול באמצעות ניתוח בפגיעות בעמוד השידרה הצווארי.

דימות של עמוד השידרה הצווארי באמצעות רנטגן בפגיעת חבלה חייב להיות יעיל ומדויק. ניתן כיום להיעזר במיספר שיטות לדימות עמוד השידרה הצווארי לאחר פגיעת חבלה, ושיטות דימות אלו כוללות: צילומי רנטגן, טומוגרפיה מחשבית (CT) ותהודה מגנטית (MRI).

במאמר זה נסכם ונרכז את הסיפרות המתייחסת לדימות עמוד השידרה הצווארי במצבי חבלה, וכן נתייחס לצורך בדימות הנפגע האי-תסמיני (א-סימפטומטי).

נציע אלגוריתם לבחירה של שיטת הדימות המתאימה במצבי החבלה השונים.

_________________

¹עה"ש – עמוד השידרה

ג' קן-דרור^1,2, י' לרמן^1,3, ש' שגב^1,4, ר' דנקנר^1,2

¹החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²היח' לאפידמיולוגיה של מחלות לב וכלי-דם, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, ³המרכז לרפואה תעסוקתית, כללית, שירותי בריאות, תל אביב, ⁴המכון למעקב רפואי, מרכז רפואי שיבא, תל השומר.

ממחקרים אפידמיולוגיים ומעדויות מעבדתיות עולה שפעילות גופנית סדירה וקבועה מגנה מפני התפתחות והתקדמות של מחלות כרוניות. העקרונות הפיזיולוגיים והביו-מכאניים של מדידת פעילות גופנית מעורפלים, חישוב כמות האנרגיה המושקעת מורכב, וקיים קושי בפיתוח שיטה למדידה ולהערכה שתהא ישימה בפועל. הקושי העיקרי בתיקוף שיטת הערכה להרגלי פעילות גופנית, או להשקעת אנרגיה, הוא היעדר מדד הולם לגבי שיטה, או הליך ביצוע לשם השוואה.

פעילות גופנית מתוארת באמצעות ארבעה מדדים: משך הזמן (דקות/שעות), תדירות (מיספר הפעמים המוקדשים לפעילות בשבוע/בחודש), עצימות (שיעור השקעת האנרגיה), הנסיבות והמטרות של הפעילות הגופנית. שאלונים/ראיונות הם אמצעי המחקר המעשיים והזולים ביותר במחקרים על אוכלוסיות גדולות, וניתן לנצלם בטווח רחב של גילאים. כמו כן, ניתן לזהות באמצעותם סוג פעילות סגולית, משך זמן הפעילות ותדירותה. על גבי טבלאות להשקעת אנרגיה ניתן לכמת את ההשקעה האנרגטית של הנבדק. ההליך עצמו אינו משפיע על פעילות הנבדקים כפי שמשפיעות שיטות אחרות כמו צפייה או ניהול יומן.

מיגבלות השאלונים כאמצעי לאיסוף נתונים הן בהגדרת המושג "פעילות גופנית", שכן ייתכנו פירושים שונים למושג זה מצד המרואיינים, אף שבראיון ניתן לנסות ולהגיע להגדרה חד-משמעית; הנבדק אינו נדרש לזכור את הפעילות שביצע במדויק; לנבדקים רבים יש קושי להעריך את עצימות הפעילות שבה הם עוסקים, ויש נטייה להערכת-יתר במשך הפעילות או בעצימותה; שאלון/ראיון המכיל פרטים רבים עלול להכביד על הנבדק; שאלון לדיווח עצמי חייב להיות מתאים לגיל ולרמת ההשכלה של הנבדק.

לוטפי ג'אבר^1,2,3, אורלי רומנו- זליכה⁴, שמואל ריגלר⁵

¹מרכז "גשר לשלום" לרפואת ילדים טייבה, ²היח' לאשפוז יום, מרכז רפואי לילדים, שניידר, פתח תקוה, ³הפקולטה לרפואה סאקלר אוניברסיטת תל אביב, ⁴המרכז הלאומי לבקרת מחלות, מכון גרטנר תל השומר, ⁵כללית, שירותי בריאות, מחוז השרון

העבודה בוצעה במירפאות קופת חולים כללית, במחוז השרון.

רקע: דפוסים של מתן אנטיביוטיקה לילדים החולים בדרכי הנשימה העליונות, אשר נהוגים בקרב רופאי מישפחה ורופאי ילדים בישראל.

שיטות: נערך סקר בקרב 81 רופאי מישפחה ורופאי ילדים המועסקים במירפאות של כללית, שירותי בריאות במחוז השרון. דפוסי מתן אנטיביוטיקה כפי שדווחו על-ידי הרופאים, הושוו להמלצות של המרכז לבקרה ולמניעת מחלות (Center for disease (control and prevention.

תוצאות: כמעט כל הרופאים הסכימו כי קביעת איבחון של דלקת אוזניים צריכה להתבסס על תפליט ועל מחלה חדה. 28% מרופאי המישפחה ו-12% מרופאי הילדים דיווחו כי כנגד דלקת הסימפונות (Bronchitis) בילדים, הם מעדיפים טיפול באמצעות אנטיביוטיקה, אף כי איננו הטיפול המומלץ.

39% מרופאי הילדים ו-47% מרופאי המישפחה אינם נוהגים לשלוח דגימה לתרבית לשם זיהוי זיהום הנגרם מסטרפטוקוס A כדי לאבחן דלקת גרון. מבין אלה המפנים את החולים לביצוע בדיקה זו, רובם אינם ממתינים לקבלת התשובה מהמעבדה לפני מתן אנטיביוטיקה. 48% מהרופאים סברו כי רגישות במערות האף והימצאות נזלת הם סמנים המבססים איבחון של דלקת מערות האף (Sinusitis), וזאת חרף העובדה שרגישות-יתר של מערות האף היא מימצא נדיר בילדים. כל רופאי הילדים דיווחו כי הם אינם מטפלים באמצעות אנטיביוטיקה כנגד התקררות, לעומתם 17% מרופאי המישפחה דיווחו שהם אכן מטפלים באמצעות אנטיביוטיקה במיקרים אלה (p=0.006).

מסקנות: מתוצאות המחקר עולה כי דפוסי מתן אנטיביוטיקה של הרופאים שהשתתפו בסקר, לחולים בדרכי הנשימה העליונות, אינם עולים בקנה אחד עם ההמלצות. נראה, כי יש לשקול הפעלת תוכנית התערבות שתעודד שיקול דעת זהיר יותר לגבי מתן אנטיביוטיקה ולהצטמצם למיקרים שהטיפול באנטיביוטיקה מוצדק.

ויקטור גינזבורג¹, ג'ורג' גרינברג¹, חורחה דלגדו², ואדים צודיקוב³, בוריס קירשטיין⁴, גבריאל סנדרו¹

¹כירורגיית כלי-דם, ²גסטרואנטרולוגיה, ³מכון הרנטגן, ⁴מח' כירורגית א', מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, מסונף לפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

נצור ותין-ושט בבית-החזה הגורם לדמם ממערכת העיכול הוא נדיר. תיקון תוך-נהורי של הפתולוגיה במיקרים שכאלה נדיר ביותר.

במאמר זה מובאת פרשת חולה בת 83 שאושפזה בגין הקאות דמיות שהחלו שעות ספורות לפני התקבלותה. בבירור נמצא שמקור הדימום בוושט, בנצור ותין-ושט. בוצע בהצלחה תיקון תוך-נהורי של פריצת הוותין לוושט והביא להפסקת הדמם. מועלה לדיון קשר אפשרי בין מחלת רקע שהיא דלקת עורק הרקה (Temporal (arteritis אשר לקתה בה החולה בעבר לבין התפתחות הנצור והדימום.

דרור מנדל, רונית לובצקי, שאול דולברג,

מח' פגים וילודים, מח' ילדים, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

הכנס השנתי של החברות האקדמיות לרפואת ילדים (Pediatric Academic Societies - PAS) התקיים בשנת 2004 בסן פרנסיסקו קליפורניה, ארה"ב, בין התאריכים 1-4 במאי. זהו כנס המחקר הגדול ביותר ברפואת ילדים, המשלב את שלוש החברות האמריקאיות לרפואת ילדים...  

עידו וולף¹, רפאל קטן¹, צבי סיימון¹, משה פפא², הרמה פידר³

¹המכון לאונקולוגיה, ²המחלקה לכירורגיה אונקולוגית, ³המכון לגסטרואנטרולוגיה, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל-שומר והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

שאתות בדרכי העיכול, ובראשן שאתות הוושט, הקיבה, הלבלב והכרכשת, הן מהשאתות השכיחות והקטלניות ביותר. בשנים האחרונות חלו התפתחויות רבות בטיפול בשאתות אלו. בכירורגיה פותחו ויושמו שיטות ניתוח חדישות, ובהן ניתוחים לפרוסקופים אונקולוגיים ושינוי שיטת הניתוח בחלחולת. טיפולים אנדוסקופיים חדישים נמצאו כיעילים הן לריפוי, כמו כריתת נגעים שיטחיים, והן להקלה, לדוגמה, על-ידי פתיחת היצרויות בדרכי העיכול והמרה. גם בטיפול האונקולוגי חלו התפתחויות רבות, דוגמת שיפור שיטות הטיפול בקרינה, יישום תרופות כימותרפיות חדישות, הסתייעות בטיפולים ביולוגיים כדוגמת נוגדנים, ופיתוח שיטות לחיזוי התגובה לטיפול האונקולוגי. בסקירה זו מוצגים החידושים העיקריים שבטיפול תוך התמקדות בנושאים שחשיבותם משותפת לכלל הרופאים המטפלים בחולים אלה.

טוני משיח¹, יעקב קושניר²

¹בי"ח לגריאטריה הרצפלד, גדרה ²שירותי בריאות כללית, ראשל"צ

רקע: היציאה לגמלאות עלולה להיות תהליך טראומתי עבור הפורשים. גם רופאים אינם מחוסנים מפני ההשפעות של הפרישה, ומהלך חייהם עלול להשתנות עקב שינוי במעמד המיקצועי וירידה ברמת ההכנסות. בשל כך יש חשיבות רבה לקורס הכנה לפרישה המסייע לפורשים להתייחס נכון לנושאים הקשורים בשינוי חיים קיצוני זה. מטרת המחקר שיתואר להלן הייתה לסקור את המאפיינים של רופאים שהשתתפו בקורסי ההכנה לפרישה מטעם ההסתדרות הרפואית לישראל (הר"י), למפות את פעילויותיהם לאחר הפרישה, לאפיין את התרשמויותיהם וציפיותיהם מן התוכנית, ולהעריך את מידת רצונם לשמור על קשר עם הר"י.

שיטה: נשלחו 210 שאלונים לכל משתתפי הקורס של הר"י בשנים 2000-2002. ההיענות הייתה של 33%. התשובות עובדו סטטיסטית ונבחנו התפלגויותיהן ואופיין.

תוצאות: 40 רופאים (64%) ו-30 רופאות (36%) ענו על השאלון. 51 (75%) מן הרופאים עדיין עבדו בעת מילוי השאלון. אורח החיים של הרופאים לאחר הפרישה הוגדר נאות על-ידי 70% מן המשיבים, 3% הגדירו אותו כצנוע ו-27% הגדירו את אורח חייהם לאחר הפרישה כבלתי נאות. לקיומה של עבודה לאחר הפרישה הייתה השפעה מובהקת על שמירת אורח חיים נאות (0.0001>p), ומבין 17 הרופאים שלא עבדו רק ארבעה הגדירו את אורח חייהם כנאות. בקרב המשיבים, בריאותם של 83% הייתה תקינה, 50% נזקקו לטיפול רפואי ורובם (77%) היו שבעי רצון מן הטיפול שקיבלו. שיעורים גבוהים של המשיבים עסוקים במישפחה ובחברים, קוראים, צורכים מוזיקה, אירועי תרבות וטיולים, ועוסקים בספורט. מיעוטם משתתפים בקורסי העשרה, עוסקים בתחביבים או מתנדבים בקהילה. כמחצית המשיבים משתתפים בהשתלמויות מיקצועיות, והרוב היה רוצה להיות פעיל יותר מכפי שהוא. יש שביעות רצון גבוהה מרוב הפעילויות, לגבי צפייה בטלוויזיה, התראות עם חברים, פעילות התנדבותית והשתלמויות, שביעות הרצון היא בינונית. מרבית הנשאלים (94%) מצאו שקורס ההכנה לפרישה ענה על ציפיותיהם, אולם היו שביקשו הרחבה בכל הנושאים שהועלו בקורס, ונתבקשה הצגת חלופות רבות יותר. רוב הרופאים הפורשים מוצאים שיש חשיבות בהמשך הקשר עם הר"י. למעלה מ-92% רוצים בקיום "קו פתוח" לפורשים שיימסר בו מידע רלבנטי, ו-97% רוצים שהקשר עם הר"י יכלול יעוץ, פעילות חברתית ועדכון הידע המיקצועי. מרבית המשיבים מוכנים לתרום מזמנם בהתנדבות לפעילות בהר"י.

לסיכום, סקר זה הוא הראשון על פרישת רופאים בישראל. מצאנו במהלכו כי רבים רואים את אורח חייהם כבלתי נאות לאחר הפרישה. הרצון לשמור על קשר עם הר"י מצביע על החשיבות החברתית הרבה שיש לחברות בהר"י ואשר יש בה, כנראה, כדי לפצות ולו במעט על השינוי המעמדי והכלכלי שחל אצל הפורשים עם הפרישה.

אייל וינקלר¹, ערן בר מאיר¹, אריה אורנשטיין¹, דני רוזין²

המח' לכירורגיה פלסטית¹ המח' לכירורגיה כללית והשתלות², מרכז רפואי ע"ש שיבא, תל השומר ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

אוסמידרוזיס היא הזעת-יתר המדיפה ריח רע, ואשר נובעת מהפרשת בלוטות אפוקריניות. היא גורמת לאי-נעימות אישית וחברתית. טיפולים בהזעת-יתר בבתי-השחי אינם פותרים את בעיית הריח. הטיפול בבעיה זו באמצעות ניתוח מבוסס על כריתת הבלוטות האפוקריניות, והוא כרוך על-פי רוב בצלקת גדולה, בהחלמה ממושכת ובסיבוכים בתר-ניתוחיים.

מובא להלן ניסיוננו בטיפול באוסמידרוזיס בגישה זעיר-פולשנית. השיטה מבוססת על המסה ועל שאיבה של הבלוטות האפוקריניות מתחת לעור בית-השחי בעזרת אנרגית על-שמע ובהכוונה אנדוסקופית. האנדוסקופ ומכשיר ההמסה מוחדרים דרך חתך קטן בבית השחי. 18 חולים נותחו בשיטה זו. הריח חדל באורח מיידי, ובית-השחי נותר יבש. חזרה חלקית של ההזעה (בצד אחד) אירעה אצל מטופל יחיד, במהלך תקופה של שמונה חודשי מעקב. התוצאות הקוסמטיות מצוינות ולמעט דמומת (המטומה) שיטחית לא ניצפו סיבוכים. שיטה זו מהווה פיתרון יעיל ותחליף לניתוחים.

אליעוז חפר^2,4, שמואל רשפון^2,3, אירנה וולוביק¹

¹משרד הבריאות, לשכת הבריאות הנפתית חדרה, ²משרד הבריאות, לשכת הבריאות המחוזית חיפה, ³בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, אוניברסיטת חיפה, ⁴החוג למינהל מערכות בריאות, מכללת עמק יזרעאל

מטרות: במאמר זה מתוארת התפרצות של זיהום ממזון שנגרם מסלמונלה בבית- ספר באור עקיבא שבנפת חדרה, וניתוח לקחיה.

שיטות: חקירה אפידמיולוגית של ההתפרצות, סקירת מיקרה, בקרה רטרוספקטיבית.

תוצאות: מקרב 89 איש שהשתתפו במסיבה לכבוד קבלת ספר תורה בכיתות א', חלו 43 בדלקת מעיים. בחקירה האפידמיולוגית זוהתה כמקור ההדבקה עוגה שנרכשה ממקור פרטי אשר לא נשמרה בתנאי קירור ואיחסון ראויים.

הסיכון הצולב לחלות עקב אכילת העוגה היה גבוה ומובהק ((OR=43.00 95%-CI=7.82-313.66. בתרביות צואה של שני חולים צמח חיידק סלמונלה מקבוצה D ((Salmonella enterica.

מסקנות: כדי למנוע התפרצויות של מחלות העוברות בדרך פקאלית אוראלית חשוב להקפיד על רכישת מזון ממקור מוכר הפועל ברישיון, ועל איחסונו בתנאים נאותים עד להגשתו.

דנטה אנטונלי¹, אלכסנדר פלדמן¹, נחום אדם פרידברג¹, עזיז דראושה², טיבריו רוזנפלד¹

המערך לקרדיולוגיה¹, מח' לרפואה דחופה², מרכז רפואי העמק, עפולה

היפוך קצב על-ידי הלם חשמלי חיצוני באופן המסורתי באמצעות גל חשמלי חד-מופעי (חד-פאזי) הוא טיפול חשוב בפירפור פרוזדורים מאז שיושם לראשונה ברפואה לפני 40 שנה.

במחקרים עדכניים הוכח שגל דו-מופעי (דו-פאזי) יעיל יותר מגל חד-מופעי לטיפול בפירפור חדרים ופרוזדורים. עם זאת, הצטברו עד כה מעט מאוד נתונים לגבי מינון האנרגיה ההתחלתית המומלצת.

מטרת עבודתנו לבדוק מהי רמת האנרגיה ההתחלתית היעילה ביותר להיפוך חשמלי של פירפור פרוזדורים, במרכז לרפואה דחופה (מלר''ד)¹, באמצעות גל חשמלי דו-מופעי.

בדקנו באורח עוקב 144 חולים שהגיעו למלר''ד בגלל פירפור פרוזדורים. להיפוך קצב הסתייענו בכפות אלקטרודות ידניות ממוקמות בציר קדמי-צדדי אשר הופעלו באנרגיה התחלתית של 50 ג'אול (רק ב-40 החולים הראשונים), או 100, 150 ו-200 ג'אול לפי צורך. שיעור ההצלחה המצטבר ב-100 ג'אול (70.5%) היה גבוה מזה שהושג על-ידי 50 ג'אול (55%), ;p< 0.05 שיפור ניצפה גם בתוצאות היפוך ב-150 ג'אול (89%) לעומת 100 ג'אול, p< 0.003. לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין 150 ו-200 ג'אול (94%). שיעור ההצלחה הגבוה ביותר ברמת האנרגיה 50 ג'אול היה בקרב נבדקים ששקלו 70 ק"ג ומטה (75%).

אסיסטולה של 5 שניות הופיעה בחולה אחד מייד לאחר היפוך קצב; בחולה אחד ניצפתה בצקת ריאות; ירידת לחץ-דם סיסטולית אל מתחת ל- 100 ממ"כ ניצפתה גם כן בחולה אחד, ואודם קל באזור המגע של כפות האלקטרודות היה ב-14 חולים (9.7%).

לסיכום, אנרגית הגל החשמלי הדו-מופעי המומלצת, אם כן, לניסיון היפוך ראשון של פירפור פרוזדורים היא 150 ג'אול, אולם, בחולים שמישקל גופם נמוך מ-70 ק"ג, יעילות גם רמות אנרגיה נמוכות יותר.

 ____________________

¹מלר"ד – מרכז לרפואה דחופה

ראול רז (1),(3), ביביאנה חזן(1), מיכאל דן(2)

(1)היח' למחלות זיהומיות, מרכז רפואי העמק, עפולה, (2) היח' למחלות זיהומיות, מרכז רפואי וולפסון, חולון, (3) הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה 

חמוציות מהוות נושא בעל עניין רב לנוכח יכולתן למנוע זיהומים בדרכי-השתן (זד"ש). החמוציות מכילות שני מרכיבים עם יכולת למנוע היצמדות של חיידקי י' קולי לרירית במערכת המין ודרכי-השתן. כתריסר עבודות פורסמו עד כה שבהן נבדקה יעילות החמוציות במניעת זד"ש. אולם מרבית העבודות לוקות במיגבלות משמעותיות: בחלקן נבדק מיץ ובחלקן כמוסות, וברובן נבדקו מינונים שונים, מה שאינו מאפשר לערוך השוואות בין התוצאות השונות. לכן נדרשות עבודות חדשות כדי לסכם את היכולת של חמוציות למנוע זד"ש בכלל ובנשים עם הפרעות בדרכי השתן בפרט.