תוצאת חיפוש

פריד סבאח¹, אמיליה חודק¹ , אסי לוי¹

¹המירפאה לפוטודרמטוזות, מחלקת עור, מרכז רפואי רבין

הקדמה: חרלת שמש, הידועה גם כסרפדת שמש (Solar urticaria) היא פוטודרמטוזה נדירה המשתייכת למחלות החרלת הפיזיקליות. היא מתאפיינת בהופעת תיפרחת המלווה בגרד טורדני על פני עור חשוף לאור, שניות עד דקות לאחר חשיפה, ועלולה לפגוע קשות באיכות החיים. לכן, אבחון מדויק חשוב לצורך בחירת הטיפול המתאים.

פרשת החולה: מובאת במאמרנו פרשת חולה אופיינית ומובאת סקירת ספרות המסכמת את המאפיינים האפידמיולוגיים, האטיולוגיים והקליניים, של המחלה ואת האבחון והטיפול בלוקים בה.

אליעזר גירש, סמיון מלצר, בוג'נה סער-ריס, גד ליברטי, יעקב רבינזון, שבח פרידלר

היחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית, החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי ברזילי, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

הזרעה תוך רחמית היא טיפול נפוץ מאוד לזוגות הלוקים בתת פוריות. פעולה זו מבוצעת על פי הוריות רפואיות שונות. הגורמים המשפיעים על סיכויי ההצלחה כוללים מדדים של האישה, כמו גיל ותפקוד שחלות, ומדדי בן הזוג, כמו איכות הזרע שלו. המידע לגבי שיטת ההכנה של הזרע להזרעה, המועד המיטבי לביצוע ההזרעה, מספר ההזרעות באותו חודש, מספר מחזורי הטיפול המומלץ וערכי הסף המדויקים הנדרשים להשגת הריון, אינם אחידים בספרות. בסקירת הספרות עולה שעדיין נדרשות עבודות הכוללות מספר אירועים רב. בהתאם לתוצאות עבודות אלה, אפשר יהיה לתת המלצות מדויקות המבוססות דיין לביצוע טיפול זה.

המסרים הנלמדים ממאמר זה:

• שיעור ההריונות הקליניים המושגים לאחר הזרעה תוך רחמית עם זרע טרי נע סביב 15%-12% למחזור טיפול.


• השיקול הקליני למתן המלצה לביצוע הזרעה תוך רחמית מתבסס על נתונים של שני בני הזוג, בתנאי שפרופיל הזרע לאחר הכנתו עומד בתנאי הסף הנע סביב חמישה מיליון תאי זרע בתנועה.


• פרטי הטכניקה של ביצוע הזרעה תוך רחמית אינם אחידים. עדיין דרושות עבודות מחקר הכוללות מספר אנשים רב יותר שיבוצעו לפי כללי הרפואה מבוססת הוכחות עדכנית, כדי לאפשר מתן המלצות מדויקות המבוססות דיין לביצוע טיפול זה.

¹ הת"ר – הזרעה תוך רחמית.

ענבל דהאן¹, נדיה תאוחוכה¹, פריד נח'ול¹, נח'ול נח'ול² , חנין גבאלי² , יבגני פרבר^1,3

¹המעבדה לחקר סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי פדה פוריה, המסונף לפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר אילן, ³מחלקת נפרולוגיה ויתר לחץ דם, ²מכון עיניים במרכז הרפואי ברוך פדה, פוריה, מסונף לפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר אילן

החלבון נוגד החמצון הפטוגלובין מהווה גורם מפתח בהתפתחות סיבוכיה הנפוצים של מחלת הסוכרת, הכוללים נפרופתיה ורטינופתיה. בבני אדם ידועים שני הומולוגים של הפטוגלובין: הפטולגובין 1 והפטוגלובין 2, המאפשרים פולימורפיזם של ביטוי החלבון עם שלושה גנוטיפים אפשריים: 2-2, 2-1 ו-1-1. תוצרי החלבון של גנוטיפים אלו שונים במבנם וביכולתם נוגדת החמצון, להפטוגלובין 1 יש יכולת טובה יותר מהפטוגלובין 2 לנטרל את פוטנציאל החמצון של המוגלובין חופשי ולמנוע את הצטברות הרדיקלים החופשיים של חמצן. לכן הנזק הנגרם לכליה ולרשתית על רקע גנוטיפ 2-2 הוא חמור ונרחב יותר מאשר על רקע גנוטיפ 1-1. מכאן, שלחולי סוכרת בעלי גנוטיפ שונה של הפטוגלובין יש נטייה שונה לפתח סיבוכים אלו ובדרגות חומרה שונות. אחד החידושים בהבנת מעורבותו של הפטוגלובין בהתפתחות סיבוכיה הווסקולאריים של מחלת הסוכרת הוא מעורבותו האפשרית של הפטוגלובין בפגיעה בשיפעול ויטמין D בכליה. מנגנון פעולה זה נחקר רבות בימים אלו, כאשר המטרה הסופית היא לאפשר טיפול פארמאקוגנומי עם ויטמין D בהתאם לגנוטיפ ההפטוגלובין של הפרט, אשר ימנע את התפתחות הנפרופתיה והרטינופתיה שמקורן מסוכרת ואת סיבוכיהן.

רחל מרנס, סמדר אבן טוב פרידמן², עילית כהן², כרמלה שוורץ³, דיאנה אברבוך⁴, בני בר עוז²

¹מחלקת ילדים, בית חולים הדסה הר הצופים, ירושלים, *כעת שירותי בריאות כללית, מרכז בריאות הילד, בית שמש, ²המחלקה לניאונטולוגיה, ³היחידה למחלות זיהומיות בילדים, ⁴היחידה למיקרוביולוגיה קלינית, בתי החולים האוניברסיטאיים של הדסה, ירושלים

RSV) Respiratory Syncytial Virus) הוא המחולל השכיח ביותר לדלקות זיהומיות בדרכי האוויר התחתונות בתינוקות. זיהום ב-RSV עלול לגרום למחלת דלקת הסימפונונים (Bronchiolitis) ואף להתפתחות דלקת ריאות. תינוקות שנולדו פגים נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת להידבקות בנגיף זה ומועדים לתחלואה קשה ואף לתמותה. קיים חיסון למניעת זיהום ב-RSV בשם Palivizumab המורכב מנוגדנים חד שבטיים (מונוקלונאלים). מדווח במאמרנו על ההתנהלות סביב התפרצות שכללה שלושה חולים עם RSV בקרב מאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ בילוד במוסדנו ושני חולים בקרב אנשי הצוות בתחילת חורף תשע"ד (2014-2013). 

אריה ריסקין, פרידה מור, אמיר קוגלמן, אירית שוריס, דוד בדר

מחלקת פגים וילודים, מרכז רפואי בני ציון, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

הקדמה: רכישת מיומנות האכילה הפומית בפגים עשויה להימשך זמן רב, ויכולה להשפיע על משך האשפוז בפגייה.

מטרות: לבדוק האם מתן הסמכה להזנה משפר את יכולתם של פגים להגיע לאכילה פומית מלאה בשלב מוקדם יותר.

שיטות: מחקר פרוספקטיבי אקראי פתוח. חמישה-עשר פגים גויסו למחקר כשהראו סימנים שניתן להתחיל אצלם בניסיונות האכלה פומית. שמונה נכללו בקבוצת בקרה של הזנה בחלב אם. מבין שבעת הפגים שניזונו מתרכובת מזון לתינוקות, חמישה הוגרלו אקראית לקבוצת המחקר שקיבלה תוספת הסמכה על בסיס עמילן תירס (קורנפלור) ושניים לקבוצת בקרה שנייה על תרכובת מזון לתינוקות ללא הסמכה.

תוצאות: הפגים במחקר נולדו בשבוע 29.0 ± 2.3 להריון במשקל לידה 1174 ± 325 גרם. הסמכת ההזנה לא השפיעה על קיצור משך ההגעה לאכילה פומית מלאה (17.4 ± 6.7 ימים באלו שקיבלו תרכובת מזון לתינוקות עם הסמכה לעומת 18.0 ± 7.0 על תרכובת מזון לתינוקות ללא הסמכה ו-12.1 ± 9.5 על חלב אם), או על משך האשפוז בפגייה (66.8 ± 26.0 לעומת 52.5 ± 17.7 ו-56.2 ± 25.3, בהתאמה). בעיבוד רב משתנים הודגם, כי משך ההגעה להזנה פומית מלאה ומשך האשפוז הושפעו רק מבשלות הפג או משקלו בלידה ומתחלואת הריאות שבה לקה, כפי שהתבטאה במספר ימי ההנשמה והימים שצרך תוספת חמצן. קצב עליית המשקל בקבוצת התינוקות שקיבלו תרכובת מזון לתינוקות עם הסמכה (36.0 ± 7.1 גרם ביום) היה מהיר יותר מאשר בשאר הקבוצות (32.2 ± 8.3 על תרכובת מזון לתינוקות ללא הסמכה ו-28.5 ± 6.5 על חלב אם), אם כי באופן מובהק רק ביחס לחלב אם.

מסקנות: הסמכת תרכובת מזון לתינוקות בפגים באמצעות תכשיר עמילן תירס אינה מזרזת הגעה לאכילה פומית מלאה. השימוש בהסמכה כזו קשור בעלייה נוספת במשקל. נידרש מחקר פרוספקטיבי כפול-סמיות גדול לאישוש תוצאות המחקר.

גל רינות מזרחי¹, בת-חן פרידמן², בוריס פרידמן¹

¹המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי כרמל, חיפה, ²המחלקה לנירולוגיה ילדים מרכז רפואי רמב"ם, חיפה

לתנוחה שבה מושכב המטופל בחדר הניתוח יש השפעות קצרות וארוכות טווח. בכל תנוחה יש מידה מסוימת של סיכון לפגיעה במטופל. הסיכון מוגבר בניתוחים ממושכים, פעולות בהרדמה כללית וכאלה המחייבות תמרונים במנח לצורך גישה ניתוחית טובה. מניעה היא המרכיב העיקרי בטיפול בפגיעות סביב הניתוח, לכן חשוב שכל אנשי צוות חדר הניתוח יכירו היטב את המנחים השונים ואת הסיבוכים הכלליים והסגוליים (ספציפיים) לכל מנח, לשם צמצום הסיבוכים הנובעים מהשכבה לקויה. כמו כן, נודעת חשיבות רבה בזיהוי סיבוכים אלו בתקופה הבתר ניתוחית, על מנת להעניק טיפול הולם במועד. במאמר זה, אנו סוקרים את הסיבוכים הפוטנציאליים כתוצאה מהשכבה בחדר הניתוח, ובראשם פגיעות עצביות היקפיות, תוך שימת דגש על ההמלצות להשכבה נכונה ודרכים למניעה.

דניאל קייזמן, נטלי מימון, משה משאלי, אירינה קוצ'וק, מיה גוטפריד

השירות לשאתות של דרכי השתן, המערך לאונקולוגיה, מרכז רפואי מאיר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

סרטן הכליה מסוג Renal cell carcinoma הוא השכיח ביותר במחלות ממאירות של הכליה. בישראל מאובחנים מעל 600 חולים חדשים בשנה. גורמי סיכון לשאת זו הם עודף משקל, עישון, יתר לחץ דם וסוכרת. שיעור של 30%-20% מהחולים מאובחנים עם גרורות, ו-80%-70% מהחולים מאובחנים עם שאת בשלב מוקדם שאינה עם שולחת גרורות. הטיפול בשאת מוקדמת שאינה עם גרורות הוא ניתוח לכריתת השאת. עד היום לא הוכחה יעילות טיפול מערכתי משלים לאחר ניתוח. שיעור של 40%-20% מהחולים שנותחו לכריתת השאת בשלב מוקדם מפתחים בעתיד מחלה עם גרורות. הריאות הן אתר הגרורות השכיח. Renal cell carcinoma היא שאת עמידה יחסית לכימותרפיה וקרינה. שיפור בהבנת הביולוגיה של השאת הוביל בעשור האחרון לפיתוח טיפולים ביולוגיים המכוונים כנגד מנגנונים מולקולאריים מדויקים הקשורים לתהליך המחלה ולהרחבה משמעותית של האופק הטיפולי בחולים אלו. התרופות הביולוגיות לטיפול בסרטן כליה עם גרורות (גרורתי) משתייכות לשתי קבוצות מרכזיות: מעכבי אנגיוגנזה (מעכבי VEGF-R כגון Sunitinib, Sorafenib, Pazopanib, Axitinib) ומעכבי החלבון MTOR.

(Everolimus, Temsirolimus). תרופות ביולוגיות הובילו לשינוי משמעותי בתוחלת החיים של החולים. אולם תרופות אלו כרוכות בפרופיל השפעות לוואי ייחודי כגון יתר לחץ דם, Mucositis, Hand-foot syndrome בטיפול במעכבי VEGF-R, ודלקת ריאות לא זיהומית (Pneumonitis) בטיפול במעכבי MTOR.

בסקירה זו נתמקד בגישה המודרנית לסרטן הכליה עם גרורות.

מיה גוטפריד, דניאל קייזמן, משה משאלי, נטלי מימון רבינוביץ

יחידת ריאות, המכון לאונקולוגיה, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא

סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים Non small cell lung cancer-NSCLC)) הוא תת סוג של סרטן ריאות ומהווה כ-80% מכלל התחלואה בסרטן הריאות. מזה מספר שנים, כימותרפיה במישלב עם שתי תרופות, המבוסס על תרופה מקבוצת הפלטינום, מהווה קו טיפול ראשון. עם זאת, הפרוגנוזה עבור המטופלים עם סרטן ריאה בשלב מפושט היא גרועה, עם זמן חציון הישרדות של 12-9 חודשים בלבד.

מחקרים מהשנים האחרונות בתחום הביולוגיה המולקולארית של סרטן ריאות הרחיבו את הבנתנו לגבי התהליכים המעורבים בתהליך הממאיר. בעקבות זאת פותחו תרופות ממוקדות מטרה Targeted therapies)), הפועלות על התאים הממאירים במנגנוני פעולה של "דרך מולקולארית", כגון נוגדנים ומעכבי קינאזות.

אך עדיין, רוב המטופלים עם סרטן ריאה מפושט אינם מפיקים תועלת מיתרון קליני, ואחת הסיבות היא התפתחות עמידות לתרופות. כיום הדגש בתחום פיתוח הפרמקולוגי היא גישה אישית, דהיינו Targeted therapy (Personalized approach).

קיימת התקדמות בהבנה של הביומרקרים המולקולאריים בתא, וזאת על ידי ביצוע של מחקרים רבים המשלבים את הטיפולים החדשים עבור חולים אלו.

¹גאולה פארן, ²לילך רוזנברג-פרידמן, ³אבי עורי

¹שירותי בריאות כללית, מכון לפיזיותרפיה, רעננה, ²המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין (זוס), אוניברסיטת בר אילן, ³הפקולטה לרפואה אוניברסיטת תל אביב, מרכז שיקומי רעות, תל אביב

תחומיה המגוונים של הרפואה השיקומית התפתחו בישראל באופנים שונים. חלקם התפתחו כחלק ממרכזי שיקום כוללניים שהקיפו תחומים שונים כדוגמת בית לוינשטיין, ואחרים התפתחו כחלק ממרכזים ייעודיים לתחום שיקום סגולי (ספציפי) אחד בלבד, כמו המרכז לשיקום נפגעי שיתוק ילדים בבית החולים אסף הרופא.

יתרה מכך, תחומים שונים בשיקום התפתחו בקצב שונה. כל תחום נבע והתפתח מסיבות שונות, לעיתים בהשפעת אירועים לאומיים ולעיתים במנותק מהם, לעיתים עקב פועלו של אדם אחד שהיה 'משוגע לדבר', ובמקרים אחרים מתוך הכרת הממסד הרפואי בערכו ובחיוניותו של התחום.

במאמר זה נדונה באופן כרונולוגי התפתחות תחומי השיקום השונים בשני מרכזי השיקום-הכוללני המרכזיים שפעלו בישראל: בית לוינשטיין ותל השומר. מרכזי השיקום הללו נוסדו בסמוך להקמת המדינה, ופועלם יתואר בשתי תקופות: עד שנת 1973, השנה שבה התחוללה מלחמת יום הכיפורים, ומיד לאחריה, התקופה שבה התמודדה החברה הישראלית עם תוצאות מלחמת יום הכיפורים, שהיו להן השלכות מרחיקות לכת על השיקום בישראל.

דנטה אנטונלי, לימור בושרי אילן, נחום א' פרידברג, אלכסנדר פלדמן, יואב תורגמן

המערך לקרדיולוגיה מרכז הרפואי העמק, עפולה

מטרה: לסקור את השינויים בהוריות להשתלת קוצב לב קבוע, סוגי מערכות הקיצוב המיושמות ונתונים דמוגרפיים  של המטופלים על פני תקופה של 20 שנים.

תוצאות שיטות: נסקרו כל החולים שבהם הושתל קוצב לב קבוע לראשונה במוסדנו בין התאריכים 1.1.1991 עד ה-31.12.2010.  בסקירה רטרוספקטיבית של תיקים ומערכות מידע מחשביות נאספו נתונים קליניים, תסמינים שהביאו להשתלת קוצב וסוג מערכת הקיצוב שהושתלה.

בתקופה שנסקרה, הושתל קוצב לראשונה ב-1,009 חולים, 535 היו גברים (53%), הגיל הממוצע היה 74.6±19.5 שנים, השיעור הגבוה ביותר של השתלת קוצב ראשון היה בחולים בני 79-70 שנים, שיעור ההשתלות הראשונות בחולים מעל גיל 80 עלה בתקופת המחקר.

זמן ההישרדות החציוני לאחר השתלת קוצב לב היה שמונה שנים. עילפון היה התסמין השכיח ביותר (62.5%) וחסם הולכה פרוזדורי-חדרי היה ההוריה האלקטרוקרדיוגרפית השכיחה(56.4%). (56.4%) להשתלת קוצב לב.

ההשתלה של קוצבי לב דו-לשכתיים ומגיבי תנועה (Rate responsive)  גדלה לאורך השנים. לא היה הבדל בין נשים וגברים באשר לסוג הקוצב.

מסקנות: שיעור השתלות קוצבי לב גדל על פני תקופה של 20 שנים. הקוצב הדו-לשכתי החליף את הקוצב החד-לשכתי חדרי וקוצבי לב המגיבים לקצב הפכו להיות המכשירים היחידים המושתלים.

נתונים שאספנו במרכז בעל נפח השתלות קטן דומים לאלו שדווחו בסקרי קוצב לב של מרכזי השתלת קוצב לב בנפח גבוה, הם מאששים נאמנות לקווים מנחים להשתלת קוצבי לב.

דנטה אנטונלי, נחום א' פרידברג, יואב תורגמן

המערך לקרדיולוגיה, מרכז רפואי העמק, עפולה

מחבר מכותב: דנטה אנטונלי, המערך לקרדיולוגיה, מרכז רפואי העמק

מדווח במאמרנו על פרשת חולה, נער בן 18 שנים, שאיבד את הכרתו בעקבות תחרות צלילה עם הפסקת נשימה בבריכה. המציל החל מיידית בהנשמה ובעיסוי לב. בתרשים אק"ג ראשון נצפה פרפור חדרים. צלילה עם הפסקת נשימה לאחר נשימת יתר מקדימה מביאה להאטת דופק, ולפעימות מוקדמות בפרוזדורים ובחדרים. למיטב ידיעתנו, זוהי פרשת חולה ראשונה שבה מדווח על פרפור חדרים בעקבות צלילה עם עצירת נשימה.

עמוס מ' ינון¹, גבריאל מונטר^2*, ראובן פרידמן³, דוד כץ⁴, גדעון נשר⁵, תומס טישלר⁶, שושנה זווין⁷

¹האגף לרפואה פנימית, ²מחלקה פנימית ג', ³מחלקה גריאטרית, ⁴מחלקה פנימית ד', ⁵מחלקה פנימית א', ⁶מחלקה אונקו-המטולוגית, ⁷מחלקה פנימית ב', מרכז רפואי שערי צדק, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, ירושלים.

*תרומה שווה למחבר ראשון

רקע: בשני העשורים האחרונים, הרפואה הפנימית כמקצוע עוברת תמורות ועומדת בפני אתגרים משמעותיים ביותר.

שיטות: מובא במאמרנו מודל משולב של רפואה פנימית כפי שפותח בבית החולים שלנו, המספק פתרונות לכמה מהאתגרים המרכזיים.

תוצאות: המרכיבים העיקריים כוללים: (1) רופאים בכירים ומתמחים מועסקים מטעם האגף ולא על ידי מחלקות לרפואה פנימית, עובדה המאפשרת חלוקה מאוזנת של משאבים מקצועיים, (2) שתי מחלקות פנימיות מתמחות ברפואה גריאטרית, בעוד שהמחלקות האחרות מטפלות בחולים צעירים יותר המהווים אתגר אינטלקטואלי גדול יותר. הצוות הרפואי הבכיר והזוטר מבצע סבבים (רוטציות) בין המחלקות הללו (פעם ב-9-6 חודשים ופעם ב-6-3 חודשים, בהתאמה), המאפשרים חשיפה לאוכלוסיות חולים שונות ולמומחים שונים, (3) עמוד השידרה של רופאים בכירים המתוגמלים בחבילת תמריצים, כולל זמן ייעודי למחקר, (4) רופאים בכירים מתת התמחויות תורמים מדי שנה 2-1 חודשים כבכירים במחלקות הפנימיות, ומתוגמלים בקידום אקדמי ובתמריצים אחרים בעד תרומתם, (5) היעדר אשפוזים במסדרון במחלקות הפנימיות, מקור לתסכול ושחיקה ברוב בתי החולים, יחידה לאשפוזים קצרים במלר"ד מקצרת את זמן הבירור והטיפול בחולים רבים אשר מציפים את המחלקות הפנימיות בבתי חולים אחרים.

מסקנות: המודל המשולב של הרפואה הפנימית מאפשר חלוקה טובה יותר של חולים ושל צוות, שביעות רצון רבה יותר בקרב החולים ובני משפחותיהם, סיפוק מקצועי רב יותר בקרב הרופאים, כאשר התקנים הפנויים מתמלאים על ידי מתמחים איכותיים.

יונתן רוט, יצחק פריד, שלומי קונסטנטיני

המחלקה לנירוכירורגיה והמחלקה לנירוכירורגיית ילדים, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

טרשת גבשושית היא תסמונת גנטית המאופיינת בפרכוסים, פיגור ותפרחת (Rash) אופיינית בפנים. חלק גדול מהחולים מפתחים פרכוסים עמידים לטיפולים תרופתיים, לרוב מגיל הינקות. מצויות עדויות לכך שהפגיעה הקוגניטיבית בטרשת גבשושית נמצאת במיתאם למחלת הפרכוסים. בט"ג מצויות שלוש פתולוגיות של המוח: גבשושים (טוברים – Tubers), שאתות במוח מסוג SEGA (Subependymal giant cell astrocytoma), ונגעים תת-אפנדימליים (Subependymal nodules – SENs).

עד לפני מספר שנים, חולים בטרשת גבשושית עם פרכוסים היו מטופלים בתרופות נוגדות פרכוסים ורק מיעוטם עברו ניתוחים לכריתת מוקדים אפילפטוגניים. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בניתוחים לכריתת המוקדים האפילפטוגניים. ניתוחים אלו ייחודיים לטרשת גבשושית ומערבים ניטור לפני הניתוח ובמהלכו, מיפוי וכריתה של מוקדים. התוצאות של גישות מתקדמות אלו הן שיעור הפסקת פעילות הפרכוסים של 75%, גם בחולים עמידים וגם בחולים עם מספר מוקדים.

בנוסף, השאתות מסוג SEGA מציבות אתגר טיפולי. אלו שאתות הממוקמות לרוב בחדרים הצידיים, בצמוד לפורמינות על שם מונרו, וללא טיפול הן עלולות לחסום את מעברי ה-CSF ולסכן את החולים. גישות ניתוחיות מתקדמות הן אחת מהחלופות הטיפוליות, אולם גם טיפולים תרופתיים חדשניים בחסמי mTOR הראו יעילות בהקטנת השאתות. יש להביא בחשבון טיפולים תרופתיים אלו, בעיקר בחולים עם מספר מוקדי שאת, בשארית שאת לאחר ניתוח, כאשר היכולת להגיע לכריתה מלאה מוגבלת, או כטיפול טרום ניתוחי – להקטנת השאת.

בעבודה זו, אנו סוקרים את ההיבטים הנירוכירורגיים בטיפול בחולי טרשת גבשושית.

אנה תובר^5,1, איתן מור^5,2, מרדכי ר' קרמר^5,3, טוביה בן גל^5,4, רותי רחמימוב^5,2, לודמילה פרידל^5,1, איריס גרינבאום¹, אלה קגנובסקי¹, מאורה פיינמסר^5,1

¹המכון לפתולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ²המחלקה להשתלות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ³מחלקת ריאות, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ⁴המחלקה לקרדיולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, ⁵הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

השתלת איברים היא טכניקה רפואית המיועדת לטיפול באי ספיקה סופנית של איברים, וכיום היא טיפול הבחירה לאי ספיקת כליות, לב, כבד, לבלב וריאות, ולמחלות מעי נבחרות. כיום, חלק גדול ממושתלי האיברים חיים עם האיבר המושתל כעשר שנים. במשך כל ימי חייהם הם מנוטרים ומטופלים בטיפולים מדכאי מערכת החיסון, על מנת למנוע את דחיית השתל.

תפקיד הפתולוג העוסק בפתולוגיה של השתלות הוא חיוני. על הפתולוג מוטלת האחריות הכבדה של אבחון דחייה, חדה או כרונית, הבחנה בין דחיית שתל לנזק רעלני, וזיהוי הישנות של המחלה היסודית. בנוסף, על הפתולוג לזהות התפתחות מחלות חדשות הייחודיות לאיבר, זיהומים באיבר המושתל או באיברים אחרים והתפתחות שאתות ממאירות, הנפוצות יותר בקרב חולים מדוכאי חיסון.

על כן, פתולוג העוסק בתחום ההשתלות זקוק להכרה טובה וידע רחב בטכנולוגיות המורכבות הנדרשות לאבחון: אימונופלואורסנציה, מיקרוסקופ אלקטרון, אימונוהיסטוכימיה ופתולוגיה מולקולארית.  בדיקות אלה מבוצעות במעבדות ייחודיות במכונים לפתולוגיה.

פתולוגיה של השתלות מהווה חלק בלתי נפרד של תחום ההשתלות, ומסייעת רבות לקלינאים באבחון תהליכי נזק לשתל ובהכוונת טיפול מתאים.

 עידו דידי פביאן^1,4, איילת פריאל^1,4, אדי פרידמן^2,4, נחום רוזן^1,4, איריס ברשק^2,4 , גל גרינברג^3,4, מרדכי רוזנר^1,4 

¹מכון עיניים על שם גולדשלגר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ²המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ³המכון לדימות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ⁴הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

טרטומה מלידה של ארובת העין היא שאת טבה (Benign tumor) נדירה,  המאופיינת מבחינה היסטולוגית בקיום שלוש שכבות תאי הנבט. מבחינה קלינית מתבטאת השאת בבלט עין חד צדדי. לצורך אבחנה נדרש שיתוף פעולה רפואי רב תחומי, הכולל רופא עיניים, נירוכירורג, רופא ילדים, רופא דימות ופתולוג, שבסיכומו של דבר מאבחן את השאת. הטיפול הנדרש הוא כריתה מלאה של השאת מהארובה. מומלץ לאבחן ולטפל מוקדם, כדי למנוע נזק מכאני לרקמות סמוכות ועיוורון מלחץ על עצב הראייה.

במאמר זה מוצגת פרשת חולה שאובחנה עם טרטומה מלידה של הארובה, ונדונים המאפיינים הקליניים והפתולוגיים השונים של השאת.