תוצאת חיפוש

מנחם בן-חיים, צילה צבס (1), ירון מינץ, דני רוזין, ברק בר-זכאי, מחמוד נטור, דוד אולחובסקי (2), עמרם אילון, משה שבתאי

המח' לכירורגיה ב' והשתלות, המכון לרפואה גרעינית (1), המח' לרפואה פנימית א' (2), מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

הגישה המסורתית לניתוח חולים עם יתר-פעילות של בלוטת יותרת-התריס כתוצאה מאדנומה יחידה, כללה חקירה שיטתית ודו-צדדית של הצוואר, תוך ניסיון לזהות ארבע בלוטות יותרת-התריס ולכרות את הבלוטה המוגדלת. בשנים האחרונות, בעקבות השיפור ביכולת המיקום הקדם-ניתוחי של אדנומה בבלוטת יותרת-התריס (אי"ת) בעל-שמע או בסריקה ופיתוח שיטה לניטור תוך-ניתוחי של רמת הורמון יותרת-התריס (הי"ת), דווח על מספר גישות ממוקדות זעיר-פולשניות לכריתת אי"ת. להלן ניסיוננו ב-100 החולים הראשונים.

האבחנה נקבעה על-פי רמת סידן, רמה מוגברת של הי"ת, וכן על-פי זיהוי ומיקום קדם-ניתוחי של הבלוטה החשודה כאי"ת בבדיקות סריקה (TC-99M-MIB) ועל-שמע. בבוקר הניתוח בוצעה סריקה נשנית וסומן על-פני העור המיקום המשוער. בהרדמה כללית, דרך חתך מוגבל (< 2 ס"מ), זוהתה ונכרתה הבלוטה החשודה בלבד. בוצע זיהוי ריקמת יותרת-תריס באמצעות חתך קפוא.

מיולי 1999 עד אוגוסט 2001 בוצעו בגישה שתוארה 100 ניתוחים ב-97 חולים (64 נשים, 33 גברים, גיל ממוצע 14+-56, טווח 19-88 שנה). החולים לקו ברמות מוגברות של סידן והי"ת (ממוצעים: 0.8+-11.5 מ"ג/ד"ל, 90+-149 פיקוג'/מ"ל, בהתאמה. בשלושה חולים בוצע ניתוח נישנה לאחר כישלון ניתוח קודם במוסד אחר, ובשלושה נוספים לאחר כישלון ניתוח קודם בשיטה זו במוסדנו (חולים אלה נכללים למעשה פעמיים).

בתשעים-ושלושה חולים נמצאה בסריקה אדנומה ונכרתה (משקל ממוצע 600 מ"ג, טווח 100-4,900). זמן הניתוח הממוצע, כולל ביצוע חתך קפוא, היה 39+-66 דקות. החולים שוחררו באותו יום או למחרת, רמת הסידן בשיחרור היתה 0.9+-9 מ"ג/ד"ל ובדיקות המעקב פורשו כתקינות. בשני חולים היו תוצאות הסריקה חיוביות כזובות, אך נמצאה ונכרתה אי"ת על-פי המיקום בעל-שמע ובהצלחה (סך-הכל שיעור הצלחת הניתוח הראשוני היה 95%). בשלושה חולים נמצאה אי"ת בסריקה ונכרתה, אך במעקב חלה הישנות של הגברת רמת הסידן. החולים נותחו בשנית לאחר סריקה ובדיקת על-שמע נוספות, ובגישה ממוקדת עקב גילוי אדנומה נוספת (N=2), או עברו חקירת צוואר דו-צדדית עקב שיגשוג (היפרפלזיה) של שלוש הבלוטות הנותרות (N=1). בשני חולים לא נמצאה ריקמת יותרת-התריס בניתוח. בחולים אלה ניצפה תיקון של רמת הסידן לאחר הניתוח (N=1), או שבוצע מיקום וניתוח ממוקד נישנה שהצליח (N=1). לא נרשמו סיבוכים סב-ניתוחיים משמעותיים.

לסיכום, הגישה הממוקדת בהנחיית סריקה היא בטוחה ויעילה במרבית החולים. כישלון יתכן עקב איבחון שגוי, שיגשוג רב-בלוטי לעומת אי"ת (1%), אדנומה נוספת (2%) או תואות סריקה חיוביות כזובות בשל הפרעות אחרות בבלוטת-התריס (2%). ניתן לטפל בחולים אלה ביעילות ובבטיחות בניתוח ממוקד נוסף.

דני רוזין (1), אורית פורטנוי (2), אנפיסה סטניבסקי (3), ברק בר-זכאי (1), רזית ינקו-ארזי (1), יוסף קוריאנסקי (1), משה שבתאי (1), עמרם אילון (1)

המח' לכירורגיה כללית והשתלות (1), המח' לדימות (2) והמח' לרפואה פנימית ו' (3), מרכז רפואי שיבא, תל השומר והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

ההסתייעות בלאפרוסקופיה כטיפול במחלות בחלל הבטן המצריכות התערבות דחופה, ובכלל זה חסימות מעיים, גדלה והולכת בהתמדה. אבן מרה החודרת למעי דרך נצור בין המרירה לתריסריון היא גורם שאינו שכיח לחסימת מעי. מצב זה מחייב ניתוח להוצאת האבן החוסמת מהמעי. לעתים במישלב עם כריתת המרירה. בעבר כבר דווח על הגישה לאפרוסקופית לטיפול בבעיה זו, וזו בוצעה לרוב במישלב עם חתך מוגבל בבטן לצורך הטיפול במעי. במאמר זה מדווח על פרשת חולה שעבר ניתוח זה בגישה לאפרוסקופית מלאה.

יהושע שמר^1,2, טל מורגנשטיין³, אריאל המרמן⁴, אסנת לוקסנבורג³, שגב שני^5,6

¹המרכז הישראלי להערכת טכנולוגיות בשירותי הבריאות,מכון גרטנר לאפידמיולוגיה וחקר מדיניות הבריאות, תל-השומר, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, ³משרד הבריאות, ⁴המח' לפארמקולוגיה, שירותי בריאות כללית, ⁵המח' למדיניות טכנולוגיות רפואיות, מכבי שירותי בריאות, ⁶המח' לניהול מערכות בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון

חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב-1990 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1995. מקור החוק בהמלצות ועדת החקירה הממלכתית, שהוקמה ב-1988 לבדיקת תיפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל, בראשותה של השופטת שושנה נתניהו.

לפי עקרונות היסוד שבחוק:

א.    כל תושב בישראל זכאי לשירותי בריאות (סעיף 3 [א]).

ב.    המדינה אחראית, למימון סל שירותי הבריאות (סעיף 3 [ב]).

ג.     קופת-חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה וסעיף 3 [ג]).

ד.    תושבי ישראל זכאים לשירותי רפואה המוגדרים כ'סבירים' תוך מיגבלות התקציב הקיימות: "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים" (סעיף 3 [ד]).

סל שירותי הבריאות: שירותי הבריאות הכלולים בתוספת השניה והשלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובצו ביטוח בריאות ממלכתי ותרופות בסל שירותי הבריאות) התשנ"ה-1995, מהווים את סל השירותים הבסיסי (להלן: הסל). סל זה, לרבות רשימת התרופות שבו, נקבע בהתאם לסל השירותים שסיפקה קופת-חולים כללית במועד הקובע, דהיינו, ה-1 לינואר 1994 (סעיף 7 [א] לחוק).

התנאים לעידכון הסל מפורטים בסעיף 8 לחוק: "שר הבריאות בהסכמת שר האוצר ובאישור הממשלה רשאי, בצו, להוסיף על סל שירותי הבריאות המפורט בתוספת השניה והשלישית, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לגרוע ממנו" (סעיף 8 [ב]). אך המחוקק הגביל וקבע כי: "לא ייווסף שירות לסל שירותי הבריאות, ללא תשלום או בתשלום הנמוך מעלותו, אלא אם כן נמצא לכך מקור מימון נוסף, או מקור שהתפנה עקב ביטול שירות או התייעלות" (סעיף 8 [ה]). על-אף התייעלותן של קופות-החולים במשך השנים, עדיין כולן נמצאות בגירעון. לפיכך, התייעלות זו לא הביאה להתפנות משאבים נוספים זמינים, אלא רק לצימצום גירעונות הקופה.

מכאן, שרק על-ידי הקצאת תקציב מיוחד לנושא ניתן היה להוסיף שירותים לסל שירותי הבריאות.

המטרות במאמר זה הן לסקור את התפתחות סל שירותי הבריאות בחמש השנים הראשונות לתחולתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולדווח על המנגנון שפותח לשם עידכון הסל באופן מובנה ושיטתי.

שומרון בן-חורין ונורית זקס

מדווח במאמר זה על פרשת חולה בת 54 שנה, שאובחנה בשנת 2001 כלוקה בהישנות אחור-ציפקית של קארצינומת הכרכשת ואושפזה עקב חום וצמרמורת.

בירור מקיף שעברה לא העלה מקור זיהומי, תרביות דם מרובות היו עקרות והתסמינים חלפו כעבור יומיים ממועד התקבלותה. במהלך אישפוזה התברר, כי התסמינים החלו כשעה לאחר שטופלה בזריקה של תכשיר  neytumurin לתוך הווריד על ידי מטפל ברפואה חלופית. תכשיר זה ניתן כחלק משיטת טיפול המכונה טיפול תאי, הדוגלת במתן תמצית פפטידים ממספר איברים שמקורם בחיות-משק, ובכלל זה מבלוטת יותרת-המוח, גזע המוח ועוד.

בפרשת חולה זו מודגם הסיכון הטמון בשיטות טיפול פולשניות של רפואה חלופית שאינן נתונות לפיקוח הולם של רשויות הבריאות.

שמואל ג' הימן, סלביה מרמור, רון בן-אברהם, יואב שני, יובל חלד, יצחק שפירא, בתיה ליפשיץ-מרסר והווארד עמיטל

הדיון הקליני-פתולוגי המובא במאמר זה התקיים במרכז הרפואי תל-אביב ב-21 בפברואר 2001. חייל צעיר ובריא עד ליום מחלתו לקה בכישלון רב-מערכתי, עם ביטוי קיצוני של כשל הכבד עת שלקה במכת חום. המהלך הקליני של החולה התאפיין בתחילה באנצפלופתיה, בהיפופוספטמיה, בשינויים מעבדתיים המעידים על פגיעה בכליות ובשיבוש בתהליך הקרישה יחד עם רבדומיוליזיס והיפרתרמיה. כעבור יממה חל שיפור במצבו; אולם כעבור מספר שעות חלה שוב החמרה קלינית בולטת במצבו, שהתבטאה באי-יציבות המודינמית, בכשל קשה של הכבד, באי ספיקת כליות, בשיבוש קשה במנגנוני הקרישה, ברבדומיוליזיס ובאובדן הכרה. החולה נפטר 4 ימים מאוחר יותר. המטרה בדיון היתה לעמוד על המנגנונים שהביאו להחמרה זו, ולבחון דרכים שתאפשרנה למנוע מצבים דומים בעתיד.

ג'מאל זידאן, קרלוס קוזקוב, אלביר שוקחה ועמרם הדרי

היח' לאונקולוגיה והמח' לכירורגיה, ביה"ח זיו, צפת, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

רקע: שאתות במשתית (stromal tumors) של דרכי-העיכול הן ממאירויות לא שכיחות. קיימים בספרות הרפואית חילוקי-דעות בנוגע לגורמי-הסיכון ולדרכי הטיפול בלוקים במחלה זו.

מטרה: עבודה רטרוספקטיבית לקביעת תוצאות הטיפול, שיעור הישרדות וגורמי-סיכון קליניים ופתולוגיים בחולים עם שאתות במשתית בקיבה, בתריסריון, במעי הצם (jejunum), במעי הכרוך (ileum) ובחלחולת. תשעה חולים עברו ניתוח כריתה רחבה של השאת ובחולה אחד הכריתה לא היתה שלמה. גילם הממוצע של החולים היה 63 שנים – 7 גברים ו-3 נשים. גודל השאת הראשונית היה 4.5-17 ס"מ (ממוצע 10 ס"מ). מובאים גם נתונים פתולוגיים אחרים.

תוצאות: ממוצע ההישרדות של החולים היה 43 חודשים: 4 חולים שרדו 87 חודשים בממוצע ללא הישנות המחלה; חולה אחד שרד עם גרורות בכבד שהתהוו 10 חודשים לאחר הניתוח; וארבעה חולים נפטרו מהישנות המחלה, עם ממוצע הישרדות של 13 חודשים.

מסקנות: בדומה למדווח בספרות, הגורמים הפרוגנוסטיים להישנות המחלה הם שאת ראשונית <8.5 ס"מ, בשלות נמוכה של תאי השאת ומספר חלוקות <5 בחמישים שדות-ראייה מיקרוסקופיים.

מוחמד מחאג'נה, שרון צימרמן-אביצרור, רפאל וייץ

היח' לנירולוגיה של הילד, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה

נירופיברומטוזיס סוג 1 (נ"פ-1)* היא אחת המחלות השכיחות על רקע הפרעה בגן יחיד. שכיחות המחלה לפי עבודות שונות נעה בין 1/3,000-1/4,000. התורשה של מחלה זו, היא אוטוסומית שולטנית, אך שכיחות המוטאציות החדשות מגיעה עד ל-50% מהמקרים.

Israel Hospital Pharmaceutical Services: A National Survey 

S. Livny, A. Hammerman, S. Shani, J. Shemer

Hiliel Yaffe Medical Center, Hadera; Israel Center for Technology Assessment in Health Care; Gertner Institute, Tel HaShomer; Dept. of Internal Medicine, Sheba Medical Center, Tel HaShomer; and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

Results of a 1996 survey of hospital pharmaceutical services in Israel are presented. A questionnaire was mailed to 46 pharmacy directors in Israel hospitals of which a total of 33 were returned (72%).

The main services provided at hospital pharmacies are production of pharmaceuticals and inventory management. The pharmacy directors estimated that more then half of their pharmacists' time was spent on technical work that did not need their academic, professional knowledge. In Israel general hospitals there are on the average 1.23 full time pharmacist positions per 100 hospital beds and 1.09 positions for other pharmacy employees.

A similar survey carried out in the United States showed an average of 7.4 pharmacists per 100 hospital beds. Pharmacists there have broad clinical roles which, in general Israeli pharmacists do not have.

Computer systems are used in our pharmacies mainly for inventory management. About half of the directors did not think that the location, structure and furnishings of their pharmacy were appropriate for its role.

Under current conditions, Israel hospital pharmacies are not organized to provide pharmaceutical services beyond inventory management and pharmaceutical production. Appropriate budgets and personnel are required to develop clinical pharmacy services at Israel hospitals. This would lead to improved quality of drug treatment and cost-containment and would allow pharmacists to exploit their knowledge, skills and training that under the current system, are only partially utilized.

Impact of Clinical Pharmacist on Drug Therapy in Medical Departments

Ariel Hamerman, Rimona Rotem, Naftali Meidan, Avi Porath

Pharmacy Services, Hospital Management and Medical Dept. F, Soroka University Medical Center, Beer Sheba

Several studies have documented the impact of clinical pharmacy services on patient care and drug costs in hospital wards. However most hospitals in Israel do not provide such services and until recently their benefits in local health care have not been demonstrated. We therefor determined whether the activity of a pharmacist in the medical department of a medical center leads to improved quality of drug utilization and reduced costs.

During the first 3 months of the clinical pharmacist's work all interventions and consultation were documented. The effect of these interventions on drug costs was calculated by the change in drug acquisition costs during the study period compared with those of preceding months, as well as in the other 5 medical departments of the hospital without clinical pharmacy services.

During the study period the pharmacist joined 44 clinical rounds in which he documented 40 consultations in response to physicians' requests for drug information and 42 interventions on his own initiative. The pharmacist's recommendations were accepted in 38 of the 42 cases (90%). In 10 cases the pharmacist's initiative in improving the quality of drug therapy led to an increase in drug acquisition costs. However, the overall drug costs during the study period decreased 12.6%. During the same period drug costs in the other medical departments decreased only 2.2%.

The results of this study conform with those of many other studies that show a beneficial impact of the clinical pharmacist on the quality of drug therapy and on drug costs. They indicate that the clinical pharmacist can play a crucial role in the medical department.

Preliminary Report of Experience with Laparoscopic Splenectomy

Joseph Kuriansky, Ron Bilik, Moshe Shabtai, Itamar Avigad, Amram Ayalon

Depts. of General Surgery and Transplantation and Pediatric Surgery, Sheba Medical Center, Tel Hashomer; and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

Laparoscopic splenectomy is effective and technically feasible for treating various hematological diseases such as idiopathic thrombocytopenic purpura (ITP), congenital sphero„cytosis, hemolytic anemia, and Hodgkin's lymphoma. An anterior approach to the vascular pedicle is usually described. However, in this approach to the splenic hilum, the dissection of the splenic artery is frequently difficult. The laparoscopic posterolateral approach involves dissection of the posterolateral attachments to the diaphragm, followed by the disection and ligation of all splenic branches near the splenic parenchyma. We used it in 9 adults and 4 children: 11 patients had ITP, 1 spherocytosis and 1 Hodgkin's lymphoma.

This procedure was completed in 13 patients, but in 2 it had to be converted to open surgery. Mean operating time was 3 hours and mean postoperative stay 3 days. Blood transfusion was not required and there were no postoperative complications.

Laparoscopic splenectomy is safe in both adults and children, and the posterolateral approach provides excellent visualization and allows control of the branches of the splenic vein and artery in the splenic hilum.

Incidence, Antimicrobial Resistance and Mortality in Bloodstream Infections in the Critically Ill

Lavi Oud, Shelly Krimerman, Isaac Srugo

General Intensive Care Unit and Clinical Microbiology Dept., Bnai-Zion Medical Center, Haifa

Bloodstream infections (BSI) are 7-fold more common in patients admitted to the intensive care unit (ICU) rather than to other hospital wards. The epidemiology of BSI in critically ill patients in Israel has not been systematically addressed. We examined the annual trends in BSI in patients in a general ICU of evolving patterns of antimicrobial resistance and associated mortality rates for the years 1994-1996. The presence of the systemic inflammatory response syndrome (SIRS) when the first positive blood cultures are taken was a prerequisite for its definition as clinically significant. The unit site, staff, practice guidelines, and type of patient were unchanged during the study period. Blood cultures were positive in 220.7-332.0 patients per 1000 ICU admissions, 18-22-fold more common than in regular ward patients. SIRS was a universal finding in these ICU patients. There was multi-drug resistance for the majority of species cultured, reaching 100% in some cases. Crude hospital mortality of ICU patients, with and without positive blood cultures, was 31-54% and 5-14%, respectively. The introduction of a new blood culture system (Bactec 9240) in 1996 was associated with a 61% increase in the rate of patients with positive blood cultures, accounted for mostly by increased isolation of coagulase-negative staphylococci. However the mortality rate for the latter decreased by 59%, suggesting the possibility of a selective increase in detection of contaminated cultures. Although highly prevalent in the study population and generally defining a patient group with high mortality risk, the specificity of SIRS-associated positive blood cultures may be species and culture-system dependent. These findings re-emphasize the need for both improved control measures for the epidemic proportions of BSI and multi-drug antimicresistance, as well as more specific indicators of the clinicaof positive blood cultures in critically ill patients.

Gentamycin Distribution Volume in a Mechanically Ventilated Patient

H. Seligmann, S. Nicola, S.H. Krimerman

Clinical Pharmacology and Intensive Care Units, Bnai-Zion Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

Mechanical ventilation (MV) of more than 32 hours may alter the gentamycin pharmacokinetic profile by increasing its volume of distribution (VD). As a result, the standard garamycin dosage regime has to be adjusted in order to obtain an adequate peak serum concentration, which is well correlated with the efficacy of garamycin therapy. Garamycin is a water- soluble drug with negligible binding to plasma albumin, so its VD approximates the volume of extra-cellular fluid, which may be expanded by MV. MV-related fluid retention is mediated via various homeostatic compensatory systems. They are activated to combat the decrease in cardiac output and central blood volume caused by MV, due to the increase in airway and intrathoracic pressure. These phenomena are more prominent during prolonged ventilation, PEEP or C-PAP ventilation, and in previously hypovolemic patients. Patients requiring MV for more than 32 hours had an average garamycin VD of 0.36 L/Kg compared with the mean VD of 0.25 L/Kg in normal adults. In the patient presented, a similar change in garamycin VD was seen, while conventional doses given during MV failed to reach suitable clinical peak levels.

Surgical Approach to Benign Cecal Ulcer

J. Haik, A. Judich, I. Barshack, M. Ben-Haim, M. Shabtai, A. Ayalon

Dept. of Surgery B and Pathology Institute, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Benign cecal ulcer is a rare lesion, usually diagnosed during operation for suspected acute appendicitis or peritonitis of unknown origin. In the past, right hemicolectomy was recommended as the treatment of choice because of the difficulty in differentiating malignant lesions from benign cecal ulcers. However, in recent reports a more conservative approach has been suggested, consisting of selective colectomy followed by frozen section biopsy. This approach is aimed at preventing unnecessary excision of the colon and conserving the ileocecal valve. We present a 47-year-old woman operated for right lower quadrant peritonitis, believed to be due to acute appendicitis. On exploration, a biopsy-proven benign cecal ulcer was found and resected.