תוצאת חיפוש

ח' רוטברט, א' סרולוב

לשכת הבריאות, מחוז צפון, נפת כנרת

מהן זכויותיו של עובר לחיות ולהתקיים?

האם כיבוד זכותה של הרה על גופה וכיבוד עצמאותה, הן הזכויות הראשונות במעלה שעל פיהן יש לנהוג? או שלעובר, בגיל הריון כזה או אחר, זכויות משלו שיש להתחשב בהן ולכבדן במעמד קבלת החלטות לגבי עתידו, דהיינו חייו?

יובל מלמד, זהבה סולומון ומוטי ברק

שמירת סודיות רפואית היא נושא מורכב המעסיק מטפלים ומטופלים כאחד. התפיסה המסורתית בנושא היא ששמירת סודיות רפואית מהווה אינטרס לפרט, בניגוד לרצון הציבור לקבל מידע – בייחוד בנושאים בם קיימת אפשרות של סיכון.

המטפל המייצג את המטופל, אך גם את הציבור, שייך לשני העולמות ופועל בהתאם לחוקים ולתקנות הקיימים.

במאמר זה מדווח על 6 אירועים בהם הועבר מידע רפואי לצבא על-ידי המטופל עצמו. מן הצורך לשקול לתת למטפל אפשרות להחליט בנושא על-פי שיקול דעתו, בנוסף לחוקים ותקנות שייקבעו.

יוסף דרור (1), פליציה שטרן (1), יצהל נ. ברנר (2), נתן א. קאופמן (3), אליוט בארי (3), יורם מערבי (4), חוה אלטמן (5), אביטל כהן (6), אלכס לבנטל (6), דורית ניצן קלוסקי (5)

(1) המכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה, הפקולטה לחקלאות – רחובות, האוניברסיטה העברית, (2) המח' לגריאטריה, בית-החולים מאיר, כפר-סבא, (3) המח' למטבוליזם ותזונת האדם, בית-הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים, (4) המערך לשיקום וגריאטריה, בית-החולים האוניברסיטאי של "הדסה", הר-הצופים, ירושלים, (5) שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים, (6) לשכת הבריאות המחוזית, תל-אביב, משרד הבריאות

באוכלוסייה בישראל, כמו בשאר החברות המפותחות, המחסור הקליני ברכיבי קורט (micronutrients), כלומר, ויטמינים ויסודות קורט (microelements), אינו שכיח. עם זאת, תת-אוכלוסיות מסוימות מצויות בסיכון לחסרים קליניים ותת-קליניים. קשישים מצויים בסיכון גבוה מצעירים למחסורים שונים, בעיקר בתקופות עקה או טיפול בבעיות בריאותיות. צריכה ירודה של מזון עלולה להיות תוצאה של ירידה בתיפקודי האיברים השונים ושל בעיות חברתיות ונפשיות, העלולות להשפיע על התיאבון והספיגה או על היכולת לרכוש, להכין ולצרוך מספיק מזון. בעיות אלה כוללות, בין השאר, הפרעות בבריאות השיניים ובלעיסה, הכנסה בלתי-מספקת (על-מנת לרכוש מזונות מתאימים) ונטילת תרופות. עם הגיל, בשל ירידה במסת הגוף הכחוש, חלה ירידה בצריכת האנרגיה וכתוצאה ירידה בצריכת רכיבי תזונה (רכיבי תזונה עיקריים ורכיבי קורט). עקב שינויים במערכת העיכול (ירידה בהפרשה של חומצת מלח, בשטח הספיגה, בתנועתיות הקיבה והמעיים ובאספקת הדם), חלה ירידה בספיגה. צריכת התרופות בקרב קשישים היא גבוהה, וחלק מתרופות אלה נוגד את פעולתם של כמה מהויטמינים. קיימים פירסומים וקובצי נתונים המעידים על צריכה לא מספקת של רכיבי הקורט במזונם של קשישים. אולם המידע המצוי מועט ביחס לחשיבות הנושא.

Urgent, Unscheduled Self-Referrals by Ambulatory Patients

S. Vinker, S. Nakar, Z. Alon, H. Abu-Amar, G. Sadovsky, E. Hyam

General Sick Fund, Central District and Dept. of Family Medicine, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Direct self-referral to a consultant is common in the Israeli health system. Yet patients' reasons for their urgent, unscheduled self-referrals for ambulatory consultations (UUSR) have not been explored. We studied such consultations in an urban multi-disciplinary consultation center serving a population of approximately 100,000. Over a 3-month period such consultations in ophthalmology, ear-nose-and-throat and dermatology clinics were treated by a duty family physician (FP). The FP was instructed to focus on the urgent complaint and either to give definitive treatment and schedule a consultation when needed, or refer the patient for immediate specialist consultation. Patients treated by the FP were asked to fill an anonymous questionnaire, which 347/645 (55.4%) did.

Among the reasons for UUSR were that the patient thought that his/her complaints should be treated by a consultant (29%), the patient was sent by the FP without a consultation note (13.9%), the FP was not available (10.4%), or the patient wished to see the consultant for a second opinion (8.2%). In only 7.8% had the patient noted that his complaint needed urgent consultation. Duration of complaints, but not prior efforts to schedule a consultation, were associated with different reasons for asking for an UUSR. For various reasons patients preferred an UUSR rather than seeing their own FP. Patients' opinions regarding self-referrals are important in planning primary care facilities and FP training.

Professional Assessment of Senior Immigrant Physicians

N. Notzer, M.I. Zibziner, J. Shemer, M. Ravid

Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Israel has absorbed many immigrant physicians and has utilized their skills without compromising local professional standards. In accordance with this policy a special law for the assessment of the licensing of senior immigrant physicians, mainly from the former Soviet Union, who had practiced medicine for at least 14 years was implemented in 1994.

Considering their considerable medical experience on the one hand and their lack of experience in speaking Hebrew or undergoing testing techniques, they were exempted from the written national licensing examination. Instead they were obliged to undergo a 6-month clinical observation period in a local hospital or clinic.

At the end of this period a letter of confirmation was issued which was followed by an oral assessment of their clinical ability. In the assessment session, each candidate was presented with written presentations of 4 typical clinical cases which practitioners encounter on a daily basis, in family medicine, emergency medicine, surgery, and pediatrics or gerontology. Of 114 cases prepared, 4 were selected for each candidate by the committee of 13 trained, experienced Israeli physicians.

3 members of the committee assessed each candidate using specified criteria. The assessment, which lasted about an hour, focused on the candidates' professional knowledge involved in differential diagnosis and case management.

Of 497 candidates examined between 1994 and 1996, approximately 80% passed in their first attempt. However, about 30% of the invited candidates did not appear for the exam. Characteristics of successful candidates were being young and being among the seniors with the least clinical experience. Most had specialized in internal medicine and had completed their observation period in a non-academic hospital. There they had received somewhat more attention than those who had been in academic hospitals. Significantly, the successful candidates were more proficient in Hebrew than the unsuccessful candidates, and reported no special problems during the observation period.

Suprascapular Nerve Entrapment in a Basketball Player

Atzmon Tsur, Radi Shahin

Rehabilitation Unit and Dept. of Neurology, Western Galilee Hospital, Nahariya

A basketball player was shown to have a suprascapular nerve lesion without any history of shoulder girdle trauma. This acute neuropathy, never previously described in basketball players, is a result of repeated micro-trauma, due to nerve traction over the coracoid notch during violent movement ("dunking" most probably). Clinically, he was unable to abduct his arm and had some difficulty in external rotation. He developed atrophy in both the supra- and the infraspinatus muscles. Nerve conduction latency to the supraspinatus muscle was 8.0 ms, and to the infraspinatus, 8.5 ms. The compound muscle action potential registered in the supraspinatus was 1.224 mV, and in the infraspinatus, 1.237 mV. After 3 weeks of inactivity, recovery was spontaneous and practically complete.

Between "Transparent Room" and "Sealed Room:" Professional Confidentiality and Therapeutic Judgement

Yuval Melamed, Ami Levy, Henry Szor

Abarbanel Mental Health Center, Bat Yam and Shalvata Mental Health Center, Hod HaSharon

Patients and therapists are concerned with the complexities of protecting medical confidentiality. The traditional perception of protection of patient confidentiality is that the individual's interest in protecting his confidentiality may conflict with the public's need for information, especially in cases involving possible danger. In fulfilling his dual role of representing both the patient and the public, the therapist acts according to existing laws and regulations. We describe 3 cases in which refraining from providing the Army with information in accordance with the law was recognized in retrospect as having caused the patient suffering, and even danger. It is recommended that the therapist's judgement be considered in addition to other legal criteria for determining whether or not to protect patient confidentiality.