בית החולים לנשים הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב

במסגרת 'כלל 30 הדקות' נקבע, כי יש לבצע ניתוח לחיתוך הדופן תוך 30 דקות מרגע קבלת ההחלטה ועד לביצועה בפועל, אם הועלה חשד לסבל של העובר. כלל זה אומץ על ידי חברות מקצועיות ברוב מדינות המערב, למרות שאינו מגובה במחקר מוצק.

ל 'כלל 30 הדקות' משמעות משפטית כבדת משקל אם הרופא חרג מן הזמן הנקוב בכלל זה. בסקירה זו נבחנים מקורותיו של 'כלל 30 הדקות' והספרות העדכנית העוסקת בנושא, ומועלות הצעות לשינוי שעיקרן הכרה בצורך ליישם כלל זה בניתוחים בהולים (Emergent), אך לא בניתוחים דחופים ((Urgent.

ליאת זלצר¹, חיים ראובני¹, איתן לוננפלד², צבי הווארד פרי³, אסף טוקר^1,4

¹הפקולטה למדעי הבריאות המחלקה לניהול מערכות בריאות, ²החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, ³הפקולטה למדעי הבריאות, המחלקה לסטטיסטיקה ואפידמיולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ⁴הנהלת בית החולים, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה

הקדמה: עד כה לא ניתן ביטוי לתכנון צורכי כוח האדם של רופאים מומחים במיילדות וגינקולוגיה בישראל. על רקע מחסור צפוי של רופאים בשוק הבריאות בישראל, קיים צורך לבחון נושא זה, על מנת לשמור  על איכות הטיפול במיילדות וגינקולוגיה בעשורים הקרובים. 

מטרות: לבחון את המצב הנוכחי והצפי לעתיד של כוח אדם רופאים, מומחים ומתמחים, ברפואת המיילדות והגינקולוגיה בישראל, ולבחון באמצעות נוסחה את הצפי למספר רופאים ברפואת מיילדות וגינקולוגיה עד שנת 2025, בהתאם למציאות המשתנה של שוק הבריאות בישראל.

שיטות: מחקר תיאורי של מגמות עבר (2006-1995) ותחזית עתיד באמצעות נוסחה (עד 2025) של כוח אדם מומחים במיילדות וגינקולוגיה בישראל.

תוצאות: לא קיים יחס מיטבי מוסכם של מומחים במיילדות וגינקולוגיה לנשים באוכלוסייה. בנוסף, לא נמצא  מידע המאפשר תכנון כוח אדם של מומחים במיילדות וגינקולוגיה. בישראל, היחס של מומחים במיילדות וגינקולוגיה מתחת לגיל 65 שנה ל-1,000 נשים מגיל 15 שנים ומעלה, היה 0.35 בשנת 2006 – 23% יותר מהיחס הגבוה הצפוי בארה"ב לשנת 2005. בשנת 2020, לצורך השוואה, צפוי היחס בישראל להיות ב- 18% גבוה יותר מהיחס הצפוי בארה"ב. היחס המחושב באמצעות הנוסחה מציג יציבות בהיצע המומחים במקצוע בישראל עד 2025. צפויה עלייה משמעותית במספר הנשים המומחיות במיילדות וגינקולוגיה, ומשמעות נתון זה מחייבת הערכה נוספת.
מסקנות: לשמירת איכות הטיפול, קיים צורך בניטור שוטף, ובתכנון מובנה ומושכל של משאבי אנוש במערכת הבריאות בכלל, ושל מומחים במיילדות וגינקולוגיה בפרט. המחקר בתחום זה לוקה בחסר, ולכן יש נדרשים מחקרים נוספים ואיסוף נתונים, לצורך הערכת איכות הטיפול וזמינותו, על פי הקשר בין צורכי כוח אדם רופאים לבין ביקושים צפויים במערכת הבריאות בישראל.

אליעזר שלו

מחלקת נשים ויולדות, מרכז רפואי העמק עפולה, והפקולטה לרפואה של הטכניון, חיפה

מקצוע הגינקולוגיה מאופיין בין השאר ברוחב היריעה של העוסקים בו ובאין ספור שאלות בלתי פתורות ודילמות שהוא מציב. חוברת הרפואה הנוכחית מוקדשת כל כולה לנושא הגינקולוגיה, ומהווה ביטוי של רוחב היריעה והבעיות הרפואיות במקצוע מאתר זה. בגיליון מיוחד זה ניתן למצוא עבודות מחקר מקוריות, תיאורי מקרים וסקירות ספרות.
 

אבנר שיפטן¹, ענת תל אורן^², אייל שיינר³, אמנון הדר³

מחלקת נשים ויולדות, המרכז הרפואי על שם ברוך פדה, פוריה¹, אמה"י – ארגון מיילדות הבית בישראל^², החטיבה למיילדות וגניקולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה³, הפקולטה למדעי הבריאות3, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

המטרה בעבודה זו הייתה לדווח על התוצאות המיילדותיות של לידות הבית המתוכננות (לב"מ)1 בישראל בשנים 2003-2007. 

שיטות: נערך מחקר רטרוספקטיבי של לב"מ בישראל, שנבדקו בו מיקום הלידה, צורך בהתערבות רפואית,  צורת הלידה, תחלואה חריגה, וכן תמותה של ילודים ואמהות.

תוצאות: בשנים 2003-2007 התקיימו בישראל 1,749 לב"מ המהווים כ-2.5 פרומיל מסך הלידות בישראל. מתוכן, 1,594 לידות (91.1%) הסתיימו בהצלחה בבית, ו-155 יולדות (8.9%) הועברו להמשך הלידה לבית חולים. בנוסף הועברו 39 יולדות (2.2%) ו-22 ילודים (1.2%) לבית חולים לאחר הלידה.

מתוך היולדות שהגיעו לפני הלידה לבית חולים, 59 (3.3%) יולדות עברו ניתוח לחיתוך הדופן ("ניתוח קיסרי") ו-19 (1.0%) עברו לידה מכשירנית. לא הייתה תמותה אמהית, אך ילוד אחד נפטר לאחר 30 שעות עקב תִסמונת מוות בעריסה. 

מסקנות: על פי מחקר חלוץ זה, נראה כי בחירה נכונה של יולדות בסיכון נמוך מאפשרת לידות בית ברמת בטיחות טובה. עם זאת, יש להקפיד על אפשרות פינוי מהירה לבית חולים. מחקרים נוספים דרושים על מנת להוביל להנחיות בהירות לגבי המלצות ללידות בית מתוכננות בישראל.

דוד רבינרסון, ערן הורוביץ

בית-חולים לנשים על-שם הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה

מיילדות היא מקצוע עתיק יומין, הנגזר כנראה מאופי הלידה במין האנושי, המחייב מתן סיוע ליולדת לשם הגנה עליה ועל הרך הנולד. מיילדות לאורך כל ההיסטוריה הייתה עיסוק נשי מובהק, שעבר מסורתית בין בנות משפחה והיה כרוך בהיכרות אישית עם המטופלות. ניסיונות ראשונים למיסוד, לימוד והוראת המיילדות החלו כבר בשלהי ימי הביניים וגברו במאות ה-18 וה-19. אך מיסוד ממשי, ברמה הלאומית, תוך הפעלת פיקוח ורישוי ממשלתיים על המיילדות, החל רק במאה העשרים, וגם זאת עקב תחרות מצד המימסד הרפואי שבמיסגרתו החל להתפתח ענף המיילדות. בבחינת התפתחותו של מקצוע המיילדות במדינות מפותחות לעומת מדינות מתפתחות, נראה כי סמכויות המיילדת וחופש פעולתה נגזרים מן הזמינות של שירותי רפואה ברמה של רופאים ומוסדות רפואיים לאוכלוסיית המדינה. ככל שאלו זמינים יותר, כך מוצרים צעדיה ומוגבלת סמכותה של המיילדת. ההיסטוריה של מקצוע המיילדות מראה כי המיילדת פועלת בקו התפר שבין הרצוי למצוי.

יאירה חממה רז^1,2, מרים פלד¹, שלומית פרי¹, רחל רז¹, משה הוד¹

¹בית-חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה, ²המח' לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל

מוות תוך-רחמי מהווה מצב משבר עבור ההורים ומלווה בתגובות רגשיות, מחשבתיות והתנהגותיות. תהליך ההתמודדות וההסתגלות לאובדן מתחיל כבר בבית-החולים, כאשר ההורים מקבלים מידע על העדר דופק עוברי ונדרשים לקבל החלטות סביב שלוש סוגיות: האם לראות את העובר המת, האם גם לאחוז בו? האם להסכים לנתיחה שלאחר המוות? והאם לבצע קבורה עצמית של העובר? החלטות אלו משמעותיות, מאחר שהן עשויות להשפיע על תהליך ההחלמה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

במאמר הנוכחי מובאים מימצאי מחקר גישוש שנערך בבית-החולים במרכז לרפואת נשים, בהתייחס לסוגיות שצוינו לעיל. המימצאים מעלים, כי מרבית ההורים מעדיפים שלא לראות את העובר, מעדיפים לסרב להצעה לנתיחת העובר ובוחרים בקבורה באמצעות בית-החולים.

במאמר נדונה משמעות המימצאים בהתייחס לשלושה עולמות תוכן הקשורים למוות תוך-רחמי ונוגעים זה בזה: מוות ושכול, טראומה ובעיה רפואית. הדיון בעולמות תוכן אלו מעלה את מורכבות האירוע ומבליט את הדילמות הכרוכות בכל החלטה כמו גם את הצורך בליווי רב-מקצועי. 

לסיכום, מסקנות הדיון מצביעות על צורך לסייע לכל זוג באופן דיפרנציאלי בקבלת החלטות סביב סוגיות אלו, על-פני דבקות במדיניות גורפת; מומלץ לאתר צרכים ולהתאים מענים נכונים לזוג או לכל אחד מבני הזוג, ואף ללוות את תהליך ההסתגלות לטווח זמן נרחב על-ידי צוות רב-מקצועי.

אסף בן-מאיר, דוד ורון, יובל גיאלצ'ינסקי, נתן רוז'נסקי

מח' נשים ויולדות ויח' הקרישה, מרכז רפואי הדסה עין-כרם והפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, ירושלים

אירועים פקקתיים-תסחיפיים ורידיים שכיחים במיילדות ובמחלות נשים, ומהווים גורם משמעותי לתחלואה ותמותה. בשנים האחרונות חלה ירידה בשכיחות סיבוכים אלו בעקבות טיפולים מונעים יעילים.

המטרות במאמר הנוכחי היו לסקור את שיטות המניעה והטיפול השונות במיילדות וגינקולוגיה, להעריך את יעילותם, ולגבש גישה מובנת ופרוטוקולים מתאימים לאוכלוסייה בישראל.

במחקרים שונים הוכח כי הטיפול המונע בטוח יותר, יעיל קלינית וחסכוני בחישובי עלות-תועלת יחסית לשיטות המעקב השונות. למרות זאת, מסקרים שנערכו במדינות שונות בעולם עלה כי מנתחים רבים מהצפוי מעידים שאינם נוקטים בגישה טיפולית זו. במחלקתנו התקיים דיון מקיף עם ההמטולוגים ומומחי הקרישה, ובעקבות הידע שנצטבר בעולם ובמוסדנו, גיבשנו פרוטוקולים מובנים עם תרשימי זרימה פשוטים ובהירים לטיפול מונע בפקקת ורידית עמוקה ותסחיף בריאות, הן במחלקת נשים לאחר ניתוחים והן במחלקת יולדות.

לסיכום, קביעת מדיניות מחלקתית תעלה את המודעות ליישום הטיפול המונע, ועשויה להקטין את התחלואה והתמותה ממחלה פקקתית-תסחיפית.

אחינעם לב-שגיא, ירון חמני, דלית דרימן-מדינה, חננאל הולצר, יובל לביא, שמחה יגל

המח' לרפואת נשים ויולדות, בית-החולים הדסה הר-הצופים, האוניברסיטה העברית, ירושלים

לאיבחון טרום-לידתי של מומים נודעת חשיבות רבה בשיקולים הנוגעים למעקב במהלך ההריון, לאופן הלידה ולמועדה, וכן לטיפול מיידי לאחר הלידה או להחלטה על הפסקת הריון. היכולת לאבחן חלק גדול ממומי העובר באמצעות סריקות העל-שמע במהלך ההריון השתפרה והלכה במהלך השנים, ובשל חשיבותה הפכה לבדיקת שיגרה בהריון למטרת איתור מומים מלידה. למרות זאת, מספר רב של מומים עדיין אינו מזוהה בבדיקה השגרתית. הסיבה לאי-זיהויים של חלק מן המומים עלולה לנבוע מכך שחלקם מתפתחים באופן הדרגתי במהלך התקופה העוברית ואף לאחר הלידה, והם נבדלים זה מזה בסיבתם, במועדה, במשך התפתחותם ובמנגנונים המעורבים בהיווצרותם.

בסקירה זו מדווח על טיבם ההתפתחותי של מומים בעובר, מובאות סמפר דוגמאות למומים התפתחותיים במערכות הגוף השונות, ונדונות ההשלכות הרפואיות והמשפטיות שיש לעובדת קיומם של מומים התפתחותיים וליכולת הגילוי המוגבלת של מומים מלידה במהלך ההריון בסריקות על-שמע.

מיכל צור (1), אמנון הדר (2), אייל שיינר (2), משה מזור (2)

תוכנית MPH (1), החטיבה למיילדות וגינקולוגיה (2), מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, הפקולטה למדעי הבריאות (1,2), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

לידות חוץ מתרחשות מחוץ לכותלי בית-החולים. בעבר נהגו נשים ללדת רק בבתיהן. לדוגמה, בשנת 1927 באנגליה נהגו 85% מהנשים ללדת בבית. בהמשך השתנה המצב, ורוב הלידות אכן מתבצעות היום במרכזים רפואיים. המגמה של לידות בתוך בתי החולים חלה יחד עם התפתחות השירותים הרפואיים בכלל והמיילדותיים-נאונטליים בפרט. ניתן להבחין בשני סוגים של לידות חוץ:

לידה מתוכננת – כאשר האישה מחליטה בזמן ההריון שלא ללדת בבית-החולים, בעזרת מיילדת ומוסמכת או ללא הכשרה מקצועית) או גורם רפואי מקצועי אחר. חשוב לציין שלא כל לידה כזאת אכן מסתיימת כלידת חוץ.

לידה לא מתוכננת – כאשר האישה מגיעה למצב של לידה באופן מפתיע, או מסיבה כל שהיא נמנעת ממנה הגעתה לבית-החולים בזמן.

המטרה במאמר הנוכחי היא לסקור את הספרות הרפואית הקיימת בנושא לידות החוץ, המאפיינים והדמוגרפיים של היולדות וההשלכות הרפואיות על האם והילוד בשתי הקבוצות.

אבי בן-הרוש, בוריס קפלן, ציון בן-רפאל, דוב פלדברג

החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, מרכז רפואי רבין, קמפוס ביילינסון, פתח-תקווה

כעשרים שנה לאחר לידת יילוד ההפריה החוץ-גופית (הח"ג) (IVF–IN Vitro Fertilization) הראשון, נולדים ברחבי העולם כ-40,000 ילודים באופן זה מדי שנה. הריונות אלה שונים מהריונות "עצמוניים", בעיקר בשיעור גבוה יותר של הריונות מרובי-עוברים (המ"ע), לאחר החזרת יותר מעובר אחד לרחם. במרבית המדינות מדווח, כי שיעור המ"ע לאחר הח"ג נמדד כדי 40%-30%, בהשוואה לשיעור של 3%-2% באוכלוסייה כללית. שיטות ההפריה החדישות (ART- Assisted Reproductive Technology), בהן מתבצעת הח"ג והחזרת מספר עוברים לרחם (ET- Embryo Transfer), יחד עם שיטות חדישות להשראת ביוץ, נחשבים לגורם המוביל לעליית שיעור לידות מרובות עוברים – עליה דווח בעשורים האחרונים. מגמה זו מעוררת דאגה רבה, לנוכח ההשלכות הרפואיות החברתיות, הכלכליות והאתיות, מאחר שנשים הנושאות ברחמן שני עוברים או יותר, נמצאות בסיכון מוגבר לסיבוכי הריון ולידה ואף ליילודים צפויים שיעורי תחלואה או תמותה גדולים יותר – הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך (כמו פגות קיצונית ו- cerebral palsy), בהשוואה להריונות יחיד. בסקירה זו, נציג את נושא החזרת העוברים ותוצאה אפשרית של המ"ע – על היבטיו השונים.

שרית אשכנזי, טליה לוי, ציון בן-רפאל

מח' נשים ויולדות, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה

זה כשני עשורים מושקע מאמץ רב בפיתוח תכשירים סינתטיים המעכבים את פעילות ההורמון פרוגסטרון. מראשית פיתוחם עוררו תכשירים אלה מחלוקת מאחר ושימושם הראשון היה לצורך הפסקת הריון בשלביו המוקדמים. מעכבי הפרוגסטרון הפכו את תהליך הפסקת ההריון לזמין יותר תוך שמירה על פרטיות מרבית ונוצר חשש שמא התהליך יהפוך לבלתי מבוקר וייעשה שימוש לרעה בתכשירים אלה.

מיפפריסטון, המכונה גם RU 486 (Romainville, France, Roussel-Uclaf) הוא סטרואיד סינתטי בעל תכונות אנטי פרוגסטטיביות ואנטי גלוקוקוטיקואידיות. תכשיר זה יוצר לראשונה ב-1981 ומאז נעשה בו שימוש בתחומים שונים בגינקולוגיה ובמיילדות. מלבד יתרונותיו בהשראת הפלה, מיפפריסטון נמצא יעיל גם בדיכוי מחלת רירית הרחם (endometriosis), בהקטנת שרירנים ברחם, וכאמצעי למניעת הריון. מיפפריסטון מסייע גם בהבשלת צוואר הרחם ובהשראת לידה בשליש השני והשלישי להריון.

בסקירה זו מובא מיגוון האפשרויות הטיפוליות הכלולות בטיפול במיפפריסטון בתחום הפוריות, הגינקולוגיה והמיילדות. לאחרונה, הותר הטיפול במיפפריסטון במישלב עם פרוסטגלאנדין מיזופרוסטול על ידי משרד הבריאות לצורך הפסקת הריון ש לעד גיל 49 ימים. לאור זאת, עיקר הדגש בסקירה יהיה על הטיפול במיפפריסטון בהוריה זו.

Placenta Accreta with Placenta Previa after Previouscesarean Sections 

Eylon Lachman, Alexander Mali, Gabriel Gino, Michael Burstein, Michael Stark

Depts. of Obstetrics and Gynecology and of Pathology, Misgav Ladach Hospital, Jerusalem

The increased rate of cesarean sections in recent decades has brought with it an increase in the frequency of placenta accreta. There are direct correlations between previous cesarean deliveries and also maternal age, with the risk of placenta accreta. There is also a direct correlation between placenta accreta and placenta previa.

The risk of placenta accreta in women who have had placenta previa is 2% for those younger than 35 years and with no history of uterine surgery. The risk increases to 39% for those over 35 who have had 2 or more cesarean sections.

We present 3 cases of placenta accreta admitted in 15 months, all of whom had a history of cesarean sections. The frequency of placenta accreta in our hospital is 1:1,579 deliveries, in line with the 1:1,420 in the literature. We consider hysterectomy the treatment of choice for this serious complication. When performing a cesarean in cases of placenta previa with a history of cesarean sections, the possibility of placenta accreta should be considered.

Cervical Ectopic Pregnancy

Eyal Sheiner, Ilana Yanai, David Yohai, Miriam Katz

Dept. of Obstetrics and Gynecology and Pathology Unit, Soroka Medical Center and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Cervical pregnancy is a rare but serious complication. The most frequent presenting symptom is vaginal bleeding, and is thus common in inevitable abortion. Examination reveals a dilated cervix containing products of conception derived from the emptied uterine cavity. The pathologic criteria are cervical glands opposite the placental site, attachment to and actual invasion of the cervix by the placenta, a portion of the placenta below the posterior reflection, and no fetal parts in the corpus uteri. Treatment ranges from hysterectomy to treatment with chemical agents, mostly methotrexate. We present a case of ectopic, cervical pregnancy with exaggerated placental site in the cervix.

Physiological Aspects of Women in Combat

D. Libster, Y. Heled, Y. Shapiro, Y. Epstein

IDF Institute of Military Physiology and Heller Institute for Medical Research, Sheba Medical Center, Tel Hashomer

Since military service is physically demanding, soldiers must maintain high levels of physical fitness for optimal performance of their duties. Women are at a physiological disadvantage when competing against men: they have a smaller muscle mass, more body fat, lower red blood cell counts, lower hemoglobin levels and smaller cardiac outputs. Women are slower and weaker than men and more prone to exercise-induced skeletal injuries. Fewer women than men meet the standards of physically demanding jobs. Therefore integrating women into physically demanding military-oriented jobs requires redesigning or modifying the tasks (different pace, mechanical aids, teamwork). While physical training can increase the physical capacity of women, training cannot completely eliminate gender differences. Thus the data presented do not imply that women cannot be integrated into combat units, but highlight gender-related differences which might have an effect on the ability of women to compete equally with men at the same task.

Congenital Syphilis: Need for Adequate Antenatal Care

Mark Friedberg

Pediatrics B Dept., Soroka Medical Center, Beer Sheba

Congenital syphilis is well-known and treatable with penicillin. Diagnosis in the neonate and young child may be difficult and consequently morbidity and mortality can be high. Prevention in children is of utmost importance and can be achieved by proper antenatal care and adequate follow-up of pregnant women. This includes identification of pregnant women at risk for contracting syphilis. The case presented demonstrates this need.