תוצאת חיפוש

פלטיאל וינר ופריד מסארווה

ידוע שגברים ונשים מגיבים באופן שונה לתסמיני גנחת-הסימפונות. הסיבה להבדלים אלו עדיין אינה ברורה, אולם חשיבותה רבה מאחר שהיא מכוונת את הטיפול העצמי במרחיבי-סימפונות ואת פניית החולה לסיוע רפואי.

נבדקו במחקר זה חוזק שרירי הנשימה, תפיסת הנשמת (dyspnea), איכות-החיים ונטילת מרחיבי-סימפונות ב-40 חולים בגנחת-הסימפונות (20 גברים ו-20 נשים). החולים שנכללו במחקר לקו בגנחת קלה-בינונית (60%<FEV₁ מהצפוי לפחות בשני ביקורים), היו בתקופה יציבה של מחלתם, אובחנו בהתאם למדדים של החברה האמריקאית למחלות ריאה וטופלו באופן קבוע בקורטיקוסטרואידים, ועל-פי הצורך במרחיבי-סימפונות בשיאוף. דרגת הנשמת הושוותה לנתוני קבוצת בקרה שנכללו בה 40 נבדקים בריאים גיל התואם לגיל החולים.

מתוצאות המחקר עלה, כי חוזק שרירי-הנשימה, הן שרירי השאיפה והן שרירי הנשיפה, יה גבוה משמעותית בגברים לעומת הנשים (p<0.001). תפיסת הנשמת היתה גבוהה משמעותית בקרב הנשים לעומת הגברים (p<0.01). ממוצע +- שגיאת התקן של צריכת מרחיבי-הסימפונות היה גם הוא גבוה יותר בקרב הנשים (3.2+-0.6 לעומת 2.0+-0.4 שאיפות.יום, p<0.01). נמצא מיתאם חיובי, הן בנשים והן בגברים, בין ה-FEV₁  לבין תפיסת נשמת. כמו-כן נמצא שהנשים דיווחו על איכות-חיים ירודה יותר לעומת הגברים.

לסיכום, נשים הלוקות בגנחת-הסימפונות מגיבות למחלתן בשונה מגברים. למרות שלא נמצא הבדל בין המינים בדרגת היצרות הסימפונות, נשים דיווחו יותר על נשמת, נטלו יותר מרחיבי-סימפונות להקלת התסמינים והתלוננו על איכות-חיים ירודה יותר. כמו-כן נמצא ששרירי הנשימה בנשים חלשים יותר, ורק במחקרים בעתיד יובהר אם חולשה זו גורמת לשינויי התנהגות בנשים.

פלטיאל וינר, רסמי מגדלה, נועה ברר-ינאי ומרינלה בקרמן

למרות כל הידע וההתקדמות בהבנת הפתופיסיולוגיה של גנחת-הסימפונות, עדיין חולי גנחת נפטרים בשל התקף גנחת קשה. במחקרים על מוות ועל סף מוות בחולי גנחת-הסימפונות עלה שקיימות שתי קבוצות של נפטרים: בקבוצה הראשונה, שנכללו בה רוב הנפטרים מהמחלה ושכונתה 'סוג I', דווח על ביקורים תכופים בחדר-המיון ואישפוזים נשנים, אי היענות לטיפול ובעיות פסיכו-חברתיות רבות. בקבוצה זו היתה התקדמות ההתקף הקטלני איטית וקשורה לנוכחות של אאוזינופילים בדרכי הנשימה. בקבוצה השנייה, שכונתה 'סוג II', היתה התקדמות ההתקף הקטלני מהירה ביותר (<1 שעה) וקשורה לנוכחות ניטרופילים בדרכי הנשימה. בקבוצה זו נכלל מיעוט מהנפטרים.מובאות במאמר זה שתי פרשות חולי גנחת, המייצגים את שתי קבוצות החולים, שנפטרו עקב התקף קטלני.

יעקב ברקון ומאיר שליט

היח' לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, האגף לרפואה פנימית, ביה"ח הדסה, ירושלים

בשנים האחרונות, הצטבר מידע רב על מעורבות ליקוטריאנים בגנחת הסימפונות ובמחלות דלקתיות למיניהן. במטרה למנוע את פעולתם בתהליך האלרגי-דלקתי, פותחו תרופות נוגדות ליקוטריאנים (נלק"ט), ולאחר שהוכחה יעילותן, הן הוכנסו לשימוש נרחב בטיפול בחולי גנחת. לאחרונה התברר, שתרופות אלו פעילות גם בנזלת אלרגית וכעת נערכים מחקרים רב-מרכזיים במטרה לבדוק את יעילותן כנגד מחלה זו. כן דווח בשנתיים האחרונות על הצלחות טיפוליות של נלק"ט בחולים הלוקים בחרלת כרונית (ח"כ). המטרה בסקירה זו היא לעמוד על תפקיד הליקוטריאנים בחרלת כרונית ולסכם את הידוע לגבי יעילות תרופות נלק"ט בטיפול בלוקים במחלה זו.

Evaluation of Asthmatic Children Presenting at Emergency Rooms

Haim Bibi, Elena Shoychet, David Shoseyov, Michael Armoni, Emil Chai, Dorit Ater

Pediatric Pulmonary Clinic and Pediatric Dept., Barzilai Medical Center, Ashkelon; Pediatric Pulmonary Clinic, Bikur Cholim Hospital, Jerusalem; Emergency Room, Barzilai Medical Center, Ashkelon; and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Bronchial asthma in the pediatric age group has become prevalent recently. Many children who suffer from asthma arrive at the emergency room (ER) with exacerbations which did not respond to medical treatment at home.

Between July and December 1997, 136 children 8 months to 14 years of age (61% below 3 years), were studied in our pediatric ER. Investigation included physical examination and pulse oximetry, which were used as guidelines for scoring the children on arrival and post-treatment. Spirometry was done in those who could cooperate. For each patient a detailed questionnaire about medical and sociodemographic factors was filled.

Primary pediatricians used mainly beta-agonist and corticosteroid inhalators, while pediatric pulmonologists used mainly inhaled steroids. There was no relationship between severity of attack on arrival at the ER, mode of treatment and speed of recovery in the ER. More children treated by a general pediatrician more were admitted to hospital. Low parental education and paternal smoking were risk factors for recurrent hospital admissions.

Our results indicate that parents must be educated to stop smoking, especially those with asthmatic children, and primary pediatricians should be updated with regard to proper treatment and follow-up of asthma.

Proper use of Pressurized Hand-Held Inhalers in Patients with Chronic Airway Obstruction 

Shabtai Varsano, Ilana Jacoby, Mila Garenkin

Asthma Care and Education Unit, Dept. of Pulmonary Medicine, and Epidemiology Unit, Meir General Hospital, Sapir Medical Center, Kfar Saba; and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

Inhaling drugs via hand-held inhalers in recommended for those with chronic obstructive airway disease (COPD). Approximately 8%-9% of Israel's population use hand-held inhalers, many of them pressurized. Skill in using them and ability of chronic users to learn their proper use have not been assessed.

During 1993 and 1994 we studied 200 patients with bronchial asthma or COPD who regularly used a pressurized hand-held inhaler (PI), but were not trained to use it in our out-patient pulmonary clinic. Only a third were found to be skilled in its use. About half were completely unable to use it properly, and 17% used it in a suboptimal way. Remarkably, only 40% had been taught anything with regard to its use. About 75% of the suboptimal users significantly improved their skill in its use immediately after receiving a single individual teaching and corrective demonstration session. While 15% failed to learn the proper use of the PI, many of those who improved immediately after a single teaching session retained the learned skills for months.

We conclude that the physician who recommends the use of a PI is responsible for the patient's being taught its proper use in a demonstration session. Skill in its use should be reassessed periodically during the entire treatment period.

Fatal Asthma in Children: Preventable?

Haim Bibi, Jamal Mahamid, David Shoseyov, Michael Armoni, Zvika Liss, Menachem Schlesinger

Pediatrics Dept., Barzilai Medical Center, Ashkelon (Affiliated with the Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev); Pediatric Intensive Care Unit, Bikur Holim Hospital, Jerusalem, and Kupat Holim Klalit, Darom District

Sudden death from asthma is rare but occurs in the young age group. We recently faced this rare situation, when 3 asthmatic children were dead on arrival at the local emergency room. All 3 had been treated with beta-2 agonist inhalation on a regular basis, without anti-inflammatory treatment. 2 of the children died while inhaling the beta-2 agonist. It is important that there be clear guidelines and full education about the management of asthma, during and between exacerbations, to prevent such deaths.

Therapeutic and Toxic Theophylline Levels in Asthma Attacks

Aliza Zeidman, Joseph Gardyn, Zinaida Fradin, Gershon Fink, Moshe Mittelman

Dept. of Medicine B, Rabin Medical Center, Golda (Hasharon) Campus and Pulmonary Institute, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva; and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Although first-line therapy for bronchial asthma has changed over the past decade to anti-inflammatory medication such as inhaled corticosteroids and cromolyn with possible addition of beta-agonists, theophylline is still useful and therefor widely used. However, several studies have raised serious questions regarding its efficacy in acute asthmatic exacerbations. These studies, the narrow therapeutic range of the drug, the frequency of side effects and interactions with common drugs, and individual variation in clearance and metabolism, have prompted its reevaluation in the management of asthma. Therapeutic serum levels of theophylline are between 10 to 20 mcg/ml. Most adults achieve these concentrations with daily slow-release oral theophylline preparations, 200-400 mg (approximately 10 mg/Kg) twice a day. However, when such a patient presents to the emergency room (ER) in an asthmatic attack, immediate intravenous theophylline is often given, regardless of maintenance treatment. Since the rationale for this common therapeutic approach has been challenged, the current study was undertaken. Serum theophylline levels were measured in 23 consecutive asthmatics presenting to the ER in an acute attack. 15 (68%) had therapeutic levels (above 10 mcg/ml) and 2 had toxic levels (above 20 mcg/ml), prior to receiving the standard intravenous theophylline dose given for an attack. These data indicate that most patients with bronchial asthma on oral maintenance theophylline do not require additional intravenous theophylline when in an attack. It probably will not benefit them and may even induce serious theophylline toxicity.