• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        אוקטובר 2003

        יאן פרס, ששון מנחם ופסח שוורצמן
        עמ'

        יאן פרס, ששון מנחם, פסח שוורצמן

         

        המח' לרפואת משפחה, מרכז סיאל – מרכז מחקר ברפואת משפחה ורפואה ראשונית, החטיבה לבריאות בקהילה, החטיבה לבריאות בקהילה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע

         

        הפרעה בתיפקוד המיני מתאפיינת בפגיעה בחימוד המיני (libido) או בשינויים פסיכופיסיולוגיים הקשורים בשינויים במעגל התגובה המינית. במחקרים הודגם, כי שכיחות ההפרעה בקרב נשים היא 10%-52% ובגברים -  25%-63%. להפרעות אלה השפעה עצומה על הפרט, היחסים הבין-אישיים ואיכות חיי המשפחה.

        המטרות במאמר היו להעריך גישות, ידע וטיפול בהפרעה בתיפקוד המיני על-ידי רופאי המשפחה בישראל.

        לשם כך השתתפו במחקר 292 רופאים מתוך כ-800 שנכחו בכנס ארצי לרפואת משפחה ורפואה כללית. לרופאים אלה חולק שאלון למילוי עצמי, ו-179 מתוכם ענו עליו במלואו (61%).

        שבעים ותשעה אחוזים מהרופאים גרסו, כי על רופא המשפחה להיות אחראי לטיפול ברוב ההפרעות בתיפקוד המיני. הרופאים ציינו כי 12% בלבד מכלל מטופליהם בשל הפרעות בתיפקוד המיני היו נשים. הבדלים משמעותיים נמצאו בין דיווחי רופאים לרופאות ובין דיווחי רופאים כלליים למתמחים ברפואת משפחה בהקשר לטיפול בהפרעה בתיפקוד המיני. מומחים ברפואת משפחה טיפלו בחולים עם הפרעה בתיפקוד המיני בשיעור גבוה יותר מאשר רופאים כלליים ומתמחים ברפואת משפחה (53%, 23%, ו- 22% בהתאמה. P>0.05). המחסומים העיקריים לטיפול בהתפרעות בתיפקוד המיני שצוינו על-ידי הרופאים היו חוסר זמן (62%) וחוסר ידע (47%).

        לסיכום, רופאים ראשוניים רואים עצמם כמען העיקרי למטופלים עם הפרעות בתיפקוד המיני. כמו כן סברו הרופאים הנשאלים, כי הם זקוקים ל הכשרה מעמיקה יותר בנושא ההפרעה בתיפקוד המיני, כדי להתגבר על בעיות כמו מחסור בזמן, בידע או בהכשרה, וכך לאפשר להם מתן טיפול טוב יותר בהפרעות התיפקוד המיני של מטופליהם.

        אוקטובר 2002

        שלמה וינקר, ששון נקר, ניר עמיר, אלכס לוסטמן, מיכאל וינגרטן
        עמ'

        שלמה וינקר, ששון נקר, ניר עמיר, אלכס לוסטמן, מיכאל וינגרטן

         

        המח' לרפואת המשפחה, מרכז רפואי רבין, פתח-תקוה והחוג לרפואת משפחה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

         

        המשותף לתחומים השונים של הרפואה המשלימה הוא היעדר הכרה, חלקית או מלאה, של הרפואה המימסדית. לכן, בחינת העמדות כלפי הרפואה המשלימה כמיקשה אחת יכולה להטעות.

        המטרה בעבודה זו היא לבדוק את הידע והעמדות של רופאי-משפחה אודות תחומי הרפואה המשלימה השכיחים ביותר בישראל.

        באוכלוסיית המחקר נכללו רופאי-משפחה במגוון מסגרות של לימודי המשך בישראל. הרופאים נתבקשו להשיב על שאלון אנונימי קצר המורכב משמונה שאלות רב-ברירה לבדיקת ידע ועמדות אודות אקופונקטורה, הומיאופתיה, שיאצו ורפלקסולוגיה.

        השתתפו במחקר זה 130 רופאים (שיעור היענות של 91%). הכשרה מעמיקה באחד התחומים היתה נדירה (3%-7%); רמת הידע בכל התחומים היתה נמוכה מאוד; 58% שגו בתשובותיהם על כל השאלות, והתוצאה הטובה ביותר היתה 5 תשובות נכונות מתוך 8. מרבית הרופאים ראו את הרפואה המשלימה כלגיטימית וראויה להתקיים לצידה של הרפואה המסורתית. כשישים אחוזים דיווחו כי הם מפנים ביוזמתם חולים לקבלת טיפול בתחומים שונים של הרפואה החלופית, וכ-30% ראו אפשרות לשלב תחומים מסויימים ברפואה המשלימה עם הרפואה המסורתית.

        לא נמצאו הבדלים משמעותיים בגישה של הרופאים לתחומים השונים. ידע נרחב יותר ברפואה משלימה היה קשור בעמדות חיוביות יותר (p<0.05) ובנטייה להפנות יותר חולים ביוזמת הרופא למטפל ברפואה משלימה (p<0.1, לא משמעותי).

        לסיכום, עמדות רופאי-המשפחה כלפי תחומי הרפואה המשלימה השכיחים בישראל הן חיוביות. קיים קשר בין העמדות כלפי הרפואה המשלימה לבין הידע בתחום זה. יש מקום לשקול בחיוב את העמקת הידע של הרופא בנושא.

        מאי 2002

        סיון ליברמן, ריפעת ספדי, חיים ענר, אנטוני פרשטנדיג, טליה ששון ואלן י' בלום
        עמ'

        סיון ליברמן, ריפעת ספדי, חיים ענר, אנטוני פרשטנדיג, טליה ששון ואלן י' בלום

         

        הטיפול המקובל בפקקת ורידים בגפיים התחתונים הוא מתן נוגדי-קרישה, לא קיים שוני בטיפול בין חולים עם פקקת של הוורידים הקריבניים לבין חולים עם פקקת של הוורידים הרחיקניים. טיפול ממיס קרישים (תרומבוליטי) מוקדי באמצעות צנתר הוא שיטה חדשה ופולשנית, המהווה אפשרות טיפולית לחולים מתאימים הלוקים בפקקת של הוורידים הקריבניים. במאמר זה נדווח של שתי פרשות חולים שעברו טיפול ממיס קרישים בהצלחה, וכן נסקור את הספרות הרפואית בנושא.

        שני חולים עם פקקת של הגפיים התחתונים המערבת את ודירי הכסל וורידי המיפשעה, טופלו בהמסת קרישים מוקדית על-ידי הזלפת אורוקינאזה בנוסף לטיפול בנוגדי-קרישה. בשני החולים אובחנו הצרויות בוורידים שטופלו על-ידי הרחבה עם בלון והשתלת תומך מתכתי. המסת הקרישים נמשכה כ-36-60 שעות בקצב הזלפה של 100,000 יח'/שעה.

        בעקבות הטיפול נצפה שיפור משמעותי במצב הגף, ובבדיקת דימות הודגם שיפור משמעותי בשני החולים, עם חידוש זרימת הדם בוורידים כלפי המרכז. לא ניצפו סיבוכים משמעותיים. במעקב של 8 ו-24 חודשים, בהתאמה, ניצפה שיפור מתמיד במצב הגף.

        המסקנות מתוצאות אלו היו, שטיפול מוקדי להמסת קרישים באמצעות צנתר מהווה אפשרות טיפולית נוספת בחולים הלוקים בפקקת חדה של הוורידים הקריבניים בגפיים התחתונים. ניתן לטפל בהיצרות בווריד המתגלה לאחר פירוק הקריש בהרחבת הווריד באמצעות בלון, ובמידת הצורך גם בהשתלת תומך מתכתי.

        חידוש מהיר של זרימת הדם בוורידים גורם להקלה מהירה של הסימנים והתסמינים בשלב החד, ויכול למנוע התהוות של תיסמונת בתר-פקקתית (post thrombotic syndrome). ניתן להציע טיפול זה לחולים שאין לגביהם הוריות-נגד לטיפול.

        מרץ 2000

        ששון נקר, שלמה וינקר, טל ברו-אלוני ואלי קיטאי
        עמ'

        Family Physicians' Attitudes to Clinical Guidelines for Treatment of Diabetes 


        Sasson Nakar, Shlomo Vinker, Tal Baro-Aloni, Eliezer Kitai

         

        Dept. of Family Medicine, Rabin Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        Clinical guidelines are systematically developed statements designed to help practitioners and patients make decisions about appropriate health care for specific clinical states. Attitudes of family physicians to clinical guidelines for treating diabetes and guidelines in general were evaluated from anonymous questionnaires answered by physicians participating in continuous medical education throughout the country (May-June 1998). The questionnaire dealt with attitudes to the recently published specific guidelines for treating the diabetic patient and overall perception of the efficacy of clinical guidelines.

        293 family physicians, aged 40.2‏7.0 responded (83%). 93.5% appreciated the guidelines and thought them applicable. Most (83.7%) reported the guidelines to be of help in their daily work; 31.4% said they were oversimplified; a quarter said they aimed main at containing costs. Most respondents preferred written guidelines of up to 5 pages.

        In view of our results, attention can now be turned to developing ways to implement the guidelines. To improve adherence, they need to be short and the rate of publication of new clinical guidelines should be slowed.

        ינואר 2000

        יזהר לוי, אריה פרשטנדיג, טליה ששון, דנה וולף, איליה קריצ'ון, יבגני ליבסון, פנחס לבנסארט, אורית פפו, עודד יורים, אחמד עיד ודניאל שובל
        עמ'

        Transarterial Oil Chemoembolization for Hepatocellular Carcinoma 


        Izhar Levy, Anthony Verstandig, Talia Sasson, Dana Wolf, Ilia Krichon, Eugin Libson, Pinchas Levensart, Orit Papo, Oded Yurim, Ahmed Id, Daniel Shouval

         

        Division of Medicine, Liver Unit and Invasive Radiology, Radiology, Pathology and Surgery Depts., Hadassah University Hospital, Ein Kerem, Jerusalem

         

        Hepatocellular carcinoma (HCC) is a common malignancy with a grave prognosis. Most patients have both the malignant tumor as well as hepatic cirrhosis. Liver transplantation or hepatectomy are considered the only curative procedures, but can be applied in fewer than 10% of patients. In recent decades the most common treatments of HCC are transarterial chemoembolization with oil (TOCE) and percutaneous ethanol injection (PEI). We summarize our retrospective study of 100 patients (mean age 64) 3treated by TE.

        In 271 procedures between 1989-1998, in 16 patients hepatectomy was combined with TOCE and in 8 PEI was combined with TOCE, while the rest were treated by TOCE alone. Tumor mass was reduced in 36% of those treated by TOCE (tumor volume reduced 24-75%). Alpha-feto protein (AFP) was reduced 25-90% in 20/32 of those with elevated AFP levels. Median survival for the 100 in the entire group was 19 months (10.9 months in those with conservative treatment). Median survival in the 57 in Okuda stage 1 and the 43 in stages 2 or 3 was 30.1 months and 10.9 months, respectively (p<0.0001). Of the 57 in stage 1, 16 underwent hepatectomy in addition to TOCE and 41 were treated only by TOCE (median survival 15 and 26 months, respectively, p not significant).

        Comparing Okuda 1 patients treated by TOCE only with the natural history of the disease and historical controls (Okuda 1 patients treated conservatively in 1984) median survival was 26 and 10 months respectively (p<0.001). The side effects of TOCE were relatively mild. There was 1 fatality (3 days after treatment), and quality of life was maintained. Despite progress in the treatment of HCC by TOCE, PEI, and liver transplantation, long-term survival has remained unsatisfactory.

        דצמבר 1999

        ששון נקר, שלמה וינקר, יעקב אור, מרדכי שדל, יוסי נייגו וגבריאל פלוטקין
        עמ'

        Referrals and Self-Referrals to an Emergency Department

         

        Sasson Nakar, Shlomo Vinker, Yaacov Or, Mordechai Schadel, Yosi Niego, Gavriel Plotkin

         

        Central District of General Sick Fund and Family Medicine Dept., Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, and Emergency Dept., Kaplan Medical Center, Rehovot (Affiliated with Hebrew University-Hadassah Faculty of Medicine, Jerusalem)

         

        The Israeli health system has been undergoing major changes in recent years. Considerations of cost containment have led sick funds to open new out-of-hours services in the community to reduce visits to hospital emergency departments.

        Referred and self-referred visits to our emergency department during a 1-month period were studied. Patients after trauma or whose visits resulted in hospitalization were excluded. Of the 505 encounters 56.3% were of women; the average age was 52.5±19.3 years (range 18-96). 57.4% visits were during working hours of primary care clinics ("working hours"), while the others were "out-of-hours" visits. Only 52.7% had a referral letter, 75% of them from the family physician. The quality of the handwriting in 46% was good, in 44% fair and the remaining 10% were illegible. A specific clinical question was asked in only 16% of the letters. A third of "working-hours" visits were self- referrals, rising to 64% in "out-of-hours" visits (p<0.001).

        The most common diagnoses in discharge letters were: chest or abdominal pain, asthma, back pain, headache, nephrolithiasis and upper respiratory tract infection. The rate of self-referrals was relatively high throughout the day. Cost-containment efforts did not seem to eliminate self-referrals with "primary care" problems. The quality of referral letters should be improved both with regard to format and content.

        אפריל 1999

        עמוס פייזר, שלמה פורת, טלי ששון, יעקב אפלבוים, יעקב בר-זיו וארוין שוכר
        עמ'

        CT-Guided Excision of Osteoid Osteoma

         

        A. Peyser, S. Porat, T. Sasson, J. Apelbaum, J. Bar-Ziv, E. Sucher

         

        Orthopedic Surgery and Radiology Depts., Hadassah University Hospital, Ein Kerem, Jerusalem

         

        CT-guided excision of osteoid osteoma is a new surgical technique that enables accurate resection of the nidus during 1-day hospitalization. We present 5-year results in 42 patients (26 males and 16 females, mean age 18 years, range 3-46). In 40 out of 42, complaints disappeared immediately after the procedure. The recovery period was short and the return to normal activity was faster than in the open surgical approach. Complications were minimal and transient.

        אוגוסט 1998

        שלמה וינקר, ששון נקר, זהבה אלון, חאמד אבו-עמר, גד סדובסקי ואיתן חי-עם
        עמ'

        Urgent, Unscheduled Self-Referrals by Ambulatory Patients

         

        S. Vinker, S. Nakar, Z. Alon, H. Abu-Amar, G. Sadovsky, E. Hyam

         

        General Sick Fund, Central District and Dept. of Family Medicine, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        Direct self-referral to a consultant is common in the Israeli health system. Yet patients' reasons for their urgent, unscheduled self-referrals for ambulatory consultations (UUSR) have not been explored. We studied such consultations in an urban multi-disciplinary consultation center serving a population of approximately 100,000. Over a 3-month period such consultations in ophthalmology, ear-nose-and-throat and dermatology clinics were treated by a duty family physician (FP). The FP was instructed to focus on the urgent complaint and either to give definitive treatment and schedule a consultation when needed, or refer the patient for immediate specialist consultation. Patients treated by the FP were asked to fill an anonymous questionnaire, which 347/645 (55.4%) did.

         

        Among the reasons for UUSR were that the patient thought that his/her complaints should be treated by a consultant (29%), the patient was sent by the FP without a consultation note (13.9%), the FP was not available (10.4%), or the patient wished to see the consultant for a second opinion (8.2%). In only 7.8% had the patient noted that his complaint needed urgent consultation. Duration of complaints, but not prior efforts to schedule a consultation, were associated with different reasons for asking for an UUSR. For various reasons patients preferred an UUSR rather than seeing their own FP. Patients' opinions regarding self-referrals are important in planning primary care facilities and FP training.

        שלמה וינקר, ששון נקר, עמנואל ניר, איתן חי-עם ומיכאל וינגרטן
        עמ'

        Abnormal Liver Function Tests in the Primary Care Setting

         

        Shlomo Vinker, Sasson Nakar, Emanuel Nir, Eitan Hyam, Michael A. Weingarten

         

        Dept. of Family Medicine, Rabin Medical Center, Sackler Faculty of Medicine; Tel Aviv University; and General Sick Fund, Central District

         

        Results of laboratory tests ordered during a primary care encounter may reveal findings of abnormal liver function tests, including elevated liver enzymes, hyperbilirubinemia, hypoalbuminemia or abnormal coagulation tests. The object of this study was to describe the spectrum of these liver function test (LFT) abnormalities in primary care.

         

        Results of all laboratory tests ordered during 10 months in an urban primary care clinic were retrospectively reviewed and the medical charts of patients with abnormal LFTs were studied. In 217/1088 (20%) of the tests at least 1 LFT abnormality was found in 156 patients. New diagnoses were made in 104 patients. The main diagnostic groups were: non-alcoholic fatty liver changes, Gilbert's disease, acute infectious hepatitis, alcoholic liver disease and cirrhosis and hepatotoxic drug injury. In 60 patients the physician classified the abnormality as negligible and not associated with significant disease. However, an abnormal test that had been ordered for evaluation of a specific complaint, was indeed likely to represent significant disease (X²=29.5, p<0.001). We conclude that finding abnormalities in liver function tests is common in the primary care clinic but does not often indicate significant liver disease.

        מאי 1998

        ששון מנחם ופסח שורצמן
        עמ'

        Management of Malignant Bowel Obstruction in Home Care

         

        Menahem Sasson, Pesach Shvartzman

         

        Dept. of Family Medicine, Kupat Holim Klalit and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Malignant bowel obstruction occurs in about 10% of those with advanced abdominal cancer and in about 25% of those with advanced pelvic cancer. Such patients usually develop nausea, vomiting, constipation, abdominal dilatation and colicky pain. Traditional therapy consists of intravenous fluids and decompression by duodenal tube, gastrostomy or operation but postoperative mortality is high. Treatment requires hospitalization and therefor such patients have not been considered candidates for home care.

        Palliative medical techniques can cope with this syndrome and allow home care. Hypodermoclysis, non-prokinetic anti-emetics like haloperidol and scopolamine, octeotride, corticosteroids, and narcotics for severe abdominal pain can alleviate symptoms. Medications can be combined and infused subcutaneously in a syringe driver and patients can remain with their families in their natural environment. Such techniques can give these patients who have short life expectancies reasonable quality of life.

        יוני 1997

        שלמה וינקר, ששון נקר, סרגיי פינקל, עמנואל ניר ואיתן חי-עם
        עמ'

        Oral Anticoagulation Therapy in the Primary Care Setting

         

        Shlomo Vinker, Sasson Nakar, Sergei Finkel, Emanuel Nir, Eitan Hyam

         

        Family Medicine Dept., Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University; and Shaaraim Clinic, General Sick Fund, Rehovot; Central Cinical Laboratories, and District Medical Director, Central District of the General Sick Fund

         

        The use of oral anticoagulant therapy (OAT) to prevent thromboembolism has been widespread in recent years. The concept of high- and low-intensity regimens has facilitated treatment for many, and has lowered the hazards of overly intense anticoagulation. However, a significant proportion of patients suited to the low intensity regimen are not being treated. It is not clear whether its wider use is limited by continued debate, lack of resources, lack of expertise, or other causes. We retrospectively reviewed the medical records of 32 patients treated with OAT administered in the primary care setting. The average age was 66±11 years (range 34-84). 9 were treated with high-intensity OAT: 8 due to artificial heart valves, and 1 due to a hypercoagulable syndrome with recurrent thromboembolism. 23 were treated with low-intensity OAT, 17 of whom had atrial fibrillation. 11 were also being treated continuously with other medication which interacted with OAT or interfered with other coagulation pathways. Such medication included: aspirin, dipyridamole, amiodarone, bezafibrate and allopurinol. Of 414 coagulation tests, 57% and 65% were in the therapeutic range in the high- and low-intensity OAT groups, respectively. There was no major bleeding event, but in 2 of 8 who bled, gastrointestinal bleeding led to hospitalization. Treatment was discontinued in 1 patient because of difficulties in achieving target INR, and in the 2 hospitalized for bleeding. The percentages of test results in, above and below the therapeutic range were similar to those in other large series, for both intensity regimens. We found that a significant proportion of patients were under chronic treatment with other medication which interacted with OAT. To estimate the rate of complications in primary care OAT, larger series are needed. We conclude that OAT can be given and monitored by the family physician, and that awareness of long and short term drug interactions with OAT is mandatory.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303