תוצאת חיפוש

יובל מלמד¹, אוסנת קליין², ג'ורג'ינה בזורה¹, בוריס פינקל¹, אבי בלייך¹, ג'ק ברנהיים²,

¹המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב-השרון, נתניה, ²המכון לנפרולוגיה, בית-חולים מאיר, כפר-סבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

יכולת ההתמודדות של חולי הנפש עם מצבי חיים שונים מוגבלת עקב מחלתם הנפשית. הדבר קשה שבעתיים בהתמודדות עם מחלות גופניות קשות, כגון אי-ספיקת כליות, צורך בדיאליזה, או השתלת כיליה.

בעבר, חולי נפש הלוקים בתחלואה נפשית רבא (Major illness) או במחלות פסיכוטיות ממושכות כסכיזופרניה, לא נכללו במועמדים לקבל טיפול בדיאליזה, בדומה ללוקים במחלות גופניות קשות אחרות. כיום אין הורית-נגד כזו, אך עדיין קיים חשש שחולי הנפש, בהיותם מתקשים בשיתוף-פעולה לאורך זמן בטיפול, לא ימלאו בקפדנות אחר ההוריות ולא יצליחו לשרוד בדיאליזה לאורך זמן, ובחולים שעברו השתלת כיליה עלול השתל במצב כזה להידחות.

מדווח במאמר זה על חמישה חולים הלוקים באי-ספיקת כליות במצב סופני, ופרשות אלה מייצגות את הדילמות בנושא הטיפול בדיאליזה והשתלה בחולי נפש.

יש צורך בשיתוף פעולה הדוק בין צוותי הפסיכיאטרים והנפרולוגים, כדי לנסות ולהביא לתוצאות המקוות.

טוני כראם, אהרון הופמן, ענאן עבאסי וזייד עבאסי

האלדוסטרון, הורמון האחראי על משק המלח ביונקים, התגלה בשנת 1952 על-ידי  Simpson ו- Tate. מאז בוצעו מחקרים רבים להבהרת מנגנוני פעילות הורמון סטרואידי זה, והשפעותיו הפיסיולוגיות היוו מוקד התעניינות לחוקרים רבים. פיתוח שיטות חדישות בביולוגיה מולקולתית הביא מחד-גיסא לזיהוי הגנים המעורבים בתיווך ההשפעות הביולוגיות של האלדוסטרון והבנת פעילותן, ומאידך-גיסא לגילוי שפגמים בגנים אלו מביאים להתהוות מחלות גנטיות המלוות בהפרעה בלחץ-הדם ובמאזן הנוזלים והמלחים בגוף. במחצית השניה של העשור האחרון קיבלה ההתעניינות בנושא האלדוסטרון תאוצה מחודשת, זאת לנוכח המימצאים הרבים המעידים שהורמון זה מעורב בפתוגנזה של אי-ספיקת לב, ושחסימתו מביאה לירידה משמעותית בשיעור התחלואה והתמותה בלוקים במחלה זו.

בסקירה זו מסוכמים המימצאים העיקריים הנוגעים לפיסיולוגיה והפתופיסיולוגיה של אלדוסטרון, תוך הדגשת ההתפתחויות האחרונות בכל נוגע להבנת השפעותיו ביולוגיות וזיקתו לליקויים בתיפקוד הלב.

אליעזר גולן, איריס ויינטל, ז'ואל ברנהיים, סידני בן-שטרית וג'אק ברנהיים

פגיעה בכליות היא תופעה נפוצה בקרב חולים הלוקים בזאבת אדמנתית מערכתית (SLE) (זא"מ). הצורה הקשה ביותר של המחלה היא דלקת שיגשוגית מפושטת של פקעיות הכיליה (diffuse proliferative glomerulonephritis) (דשמפ"כ). הטיפול עפ"י ה- "NIH Protocol" (טבלה 1) הוא הטיפול המקובל בדשמפ"כ, אך אין על כך אחידות-דעים בספרות הרפואית.

המטרה בעבודה היתה לבדוק את תוצאות מישלבי הטיפול השונים בחולי זא"מ עם אצל חולים בזא"מ עם דשמפ"כ שאובחנו במחלקתנו בין השנים 1976-1996, ולהשוות את תוצאות הטיפול על-פי הפרוטוקול הנ"ל עם תוצאות טיפולים אחרים.

נכללו בעבודה חולי זא"מ שאובחנו כלוקים בדשמפ"כ על-פי תוצאות ביופסיה מהכליות. החולים אותרו על-פי רשומות המכון לפתולוגיה, נערכה בדיקה נשנית של ההתקנים הפתולוגיים לאישוש האבחנה ולקביעת מדדי הפעילות והכרוניות, ונסקרו התיקים הרפואיים.

נמצאו 26 חולים העונים למדדים – 22 נשים ו-4 גברים. משך המעקב היה 74+-89 (טווח 9-255) חודשים. בקרב למעלה מ-80% הושרתה הפוגה, וכשליש מתוכם חוו לפחות התלקחות אחת. חולה אחד נפטר ו-4 חולים נזקקו לטיפול בדיאליזה. שישה עשר חולים טופלו על-פי הפרוטוקול שצוין לעיל ו-10 טופלו במשלבי טיפול אחרים. המאפיינים הבסיסיים של שתי הקבוצות היו דומים. לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בין שתי קבוצות הטיפול בכל המאפיינים שנבדקו, הן מבחינת שיעור ההישרדות והן מבחינת שיעור הסיבוכים.

המסקנות היו שבחולי זא"מ עם דשמפ"כ היתה הישרדות החולים והכליות טובה תחת משטרי הטיפול הקיימים. הטיפול על-פי ה-"NIH Protocol" הוא טיפול הבחירה, אך אם מתעורר הצורך לחרוג מפרוטוקול זה, ניתן להשיג תוצאות טובות גם באמצעות מישלבי טיפול אחרים.

Multilocular Cystic Mass of the Kidney: A Diagnostic Challenge

Judy Kleinmann, Simon Negelev

Urology Dept., Assaf Harofeh Medical Center, Zerifin

Multilocular cystic masses of the kidney present a diagnostic challenge because they may be malignant. Renal cell carcinoma with multilocular cysts has been reported. We present 4 cases in which the preoperative differential diagnosis was between a benign and a malignant multilocular cystic kidney mass.

Our results, combined with those of 33 previously reported cases, reveal that only 32% of cases were diagnosed correctly preoperatively. In 21% of these patients the preoperative clinical evaluation did not correctly diagnose malignancy: 24% of them yielded false negative and 21% false positive results. Angiography was more accurate than CT, US or aspiration of cysts. Frozen section was inaccurate in 55% of cases.

There is no reliable diagnostic test to distinguish between a malignant and a benign multilocular cystic mass. Invasive angiography is more accurate than other modalities. A therapeutic decision has to be made between nephron-sparing and radical surgery in each case. When nephron-sparing surgery is considered, the possible need to perform radical nephrectomy in second-look surgery must be taken into account.

Severe Hypercalcemia Due to Renal Transitional Cell Carcinoma

D. Zamir, J. Weizman, N. Erlich, M. Amar, P. Weiner

Depts. of Medicine A, Urology and Pathology, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera

Hypercalcemia is a common metabolic disorder, especially in the elderly. The most common etioloare hyperparathy-roidism or malignancy, most often of the lung, breast, kidney or hematological system. Because hypercalcemia is an uncommon manifestation in urinary tract epithelial tumors, especially those of the renal pelvis, we present a man aged 62 years with hypercalcemia due to renal transitional cell carcinoma.

Laparoscopic Donor Nephrectomy: Initial Experience

Amir Szold, Joseph M. Klausner, Richard Nakache

Advanced Endoscopic Surgery Unit, Transplantation Unit and Depts. of Surgery B-C, Tel Aviv-Sourasky Medical Center and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

We present our initial experience in laparoscopic nephrectomy. 6 patients were operated for a kidney donation and 2 for treatment of a benign disease. All procedures were completed successfully, with no conversion to laparotomy or intra-operative complications. Mean operating time was 210 minutes, and in the donor kidneys the mean warm-ischemic time was 165 seconds. There were 3 postoperative complications, and mean hospitalization was 3.5 days. The transplanted kidneys are all functioning.

From our initial experience, laparoscopic nephrectomy appears to be both feasible and safe. Its implementation requires a combined team with experience in donor surgery and advanced laparoscopic skills. The procedure may increase the availability of living donor kidneys, due to the smaller impact on the donor compared to conventional donor nephrectomy.

Percutaneous Ablation of Malignant Kidney Tumors in Rabbits by Low Frequency Radio Energy

Boaz Moskovitz, Ofer Nativ, Edmond Sabo, Yousef Barbara, Daniel Mordohovich, Yoseph Kaftori, Arie Shalhav, Benad Goldwasser

Bnai-Zion Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

Radio-frequency (RF) current has been used successfully to ablate normal human tissue. To investigate further the clinical application of this modality in tumors, we studied the potential of using RF percutaneously to destroy experimental kidney tumors. 35 outbred albino rabbits underwent direct-implantation of renal VX2 tumor during open surgery. After 21 days, ultrasonography was performed to show tumor presence and size. A shielded RF needle was designed to be inserted percutaneously through an introduction needle. An electrical insulation shield covering the RF needle was retractable, controlling the length of exposure of the RF needle inside the tissue. 22 days after tumor implantation, RF was applied via this special needle using a ZoMed International RF generator. In one group of rabbits the procedure was performed under direct vision during open surgery, while in another group treatment was percutaneous, the needle guided by palpation of the tumor. Rabbits were killed 3 days later and revealed 4-25 mm intra-tumoral RF-induced lesions. A direct relation was found between lesion size and the power and duration of RF applied (at 7.5 W, R=0.48, and P=0.32). Based on our preliminary results we can conclude that RF may have clinical applications in the near future for percutaneous local tumor control in parenchymal organs.

Red Cell Na+/H+ Exchange and Role of Protein Kinase C in its Stimu-Lation in Diabetes Mellitus, Essential Hypertension and Nephropathy

Wladimir Koren, Robert Koldanov, Edna Peleg, Eva Izsak, Meir Berezin, Talma Rosenthal

Dept. of Medicine C, Hypertension Unit and Endocrinology Institute, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer

Na+/H+ exchange (NHE) was measured as maximal initial velocity of pH-dependent H+ efflux from red cells into an alkaline medium containing Na+ in patients with insulin-dependent or noninsulin-dependent diabetes, with and without hypertension and in normoglycemic, essential hypertensives and normal controls (50 subjects in each subgroup). Maximal velocities of NHE were found in microalbuminuric patients in all subgroups, and NHE correlated with the rate of microalbuminuria (r=0.61, p=0.02). Daily insulin requirements were greater in those with elevated NHE (84±8 vs 42±4 U/day). There was no correlation between NHE and levels of plasma glucose, HbA1 and plasma aldosterone and lipid profile and PRA. NHE was correlated with plasma prolactin (r=0.51, p=0.02) and PTH r=0.24, p=0.05). In uremic patients, NHE was inversively correlated with creatinine clearance (r=-0.48, p=0.03). Since calphostin C, a selective inhibitor of protein kinase C, lowered increased NHE in vitro, the protein kinase C-dependent pathway of the exchanger regulation was concluded to be responsible for NHE activation in diabetes mellitus and essential hypertension.