תוצאת חיפוש

צבי פרי^1,2, דן תירוש², אורי נץ², סולי מזרחי²

¹המרכז לחינוך רפואי, אוניברסיטת בן גוריון, ²המחלקה לכירורגיה א', בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

אוויר חופשי בחלל הבטן נחשב כמצב חירום רפואי. אולם קיימות הפרעות היכולות לחקות אוויר חופשי ובכך לשנות מהותית את הטיפול בחולה. אחת מהאבחנות המבדילות הנדירות היא פקלומה (Fecaloma). פקלומה היא מצב קיצוני שבו נוצר גוש צואה גדול, היכול להידמות לגוש ממאיר. תופעה זו שכיחה בגיל המבוגר. פקלומה מחייבת טיפול רפואי מיידי, שכן היא יכולה להוביל למצב חירום רפואי.

מובאת במאמר זה פרשת חולה בת 29, הלוקה בפיגור שכלי, והתקבלה בשל תלונה על הקאות ושלשולים. מספר ימים טרם התקבלותה סבלה מעצירות עם התרשמות של נפיחות בטן. החולה טופלה במוסד שבו היא שוהה באמצעות חוקן ניקוי, אך השפעתו הייתה חלקית, ולאחריו הופיעו הקאות וחום. בבדיקה שנערכה בהתקבלותה לחדר מיון נמצאה בטן תפוחה, ללא סימני גירוי הצפק. בצילום הודגמה בטן במצב חד, דהיינו, לולאות כרכשת ("מעי גס") מורחבות, עם תוכן רב וחשד לאוויר חופשי בכמות מעטה באזור הכבד מימין. עקב החשד לאוויר חופשי בבטן, נערכה בדיקת טומוגרפיה מחשבית שהודגמה בה פקלומה ענקית של הכרכשת (Colon) והפרשדון (Sigmoid colon). לנוכח זאת הוחל במתן טיפול שמרני בנוזלים דרך הווריד, במשלשלים, בחוקנים ובפירוק ידני של הפקלומה. כתוצאה מטיפול היו לחולה יציאות מרובות וחל שיפור ניכר במצבה. פקלומה (Fecaloma) היא מצב קיצוני שבו נוצר גוש צואה גדול, אשר עשוי להידמות לגוש שאתי. תופעה זו שכיחה במבוגרים. פקלומה מחייבת טיפול רפואי מיידי, שכן היא עלולה להוביל למצב רפואי מסכן חיים.

אבחון פקלומה מהווה אתגר לרופא. לצורך קביעת האבחנה ניתן, בנוסף ללקיחת ההיסטוריה הרפואית ולבדיקה הגופנית,  להיעזר בבדיקות דימות דוגמת צילומי רנטגן, טומוגרפיה מחשבית וסקירת על שמע.  

הטיפול הראשוני בפקלומה הוא לרוב שמרני, ללא ניתוח, אשר כולל מתן נוזלים לתוך הווריד, משלשלים וחוקנים. בחולים רבים נדרש גם פירוק ידני של גושי הצואה. אם הטיפול השמרני אינו מביא לשיפור, יש לשקול טיפול אנדוסקופי או ניתוח, הכולל לעיתים אף כריתה חלקית או מלאה של הכרכשת.

אריה הומינר, גדעון קופרניק, ציון חגי

מחלקת נשים ויולדות, מרכז רפואי קפלן, רחובות, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

הריון לא תקין בשליש הראשון הוא מצב שכיח, שטופל עד כה בניתוח לריקון חלל הרחם. אפשרות נוספת לטיפול המקובל היא התרופה מיזופרוסטול, המהווה אנאלוג סינתטי של פרוסטגלנדין E1.

במחקרים רבים שנבדקה בהם יעילות הטיפול במיזופרוסטול לעומת טיפול באינבו, נמצא יתרון גדול לטיפול בתרופה זו. בעבודות שנערכה בהן השוואה בין ניתוח לריקון חלל הרחם לבין הטיפול במיזופורסטול, נמצא יתרון לניתוח, אם כי נרשמו שיעורי הצלחה של מעל 80% לטיפול בתרופה. לא נמצא הבדל משמעותי בשיעורי הסיבוכים בין שיטות הטיפול.

ניתן לטפל במיזופרוסטול במתן לדני או פומי, עם יתרון קטן לטיפול במתן לדני. עדיין לא נערכו מחקרים גדולים שנבדקה בהם בטיחות הטיפול בנשים עם רחם מצולק (לאחר ניתוח לחיתוך הדופן או כריתת שרירנים). אולם על סמך העבודות שפורסמו עד כה, ניתן להציע טיפול זה גם לנשים אלו.
 

הופעת נוזל בחלל הצדר שכיחה לאחר ניתוח מעקפים. המטרה בעבודה הייתה לקבוע את שכיחותה ולזהות מאפיינים להתהוותה. בין היתר נבדק האם מתן בתר-ניתוחי של אנוקספרין כרוך בעלייה בשכיחות התופעה.

נבדקו באופן רטרוספקטיבי 893 חולים שעברו ניתוח מעקפים. חמש-מאות-עשרים (520) חולים רציפים לא קיבלו אנוקספרין סביב הניתוח ו-373 כן קיבלו אנוקספרין. נבדקו כל צילומי בית-החזה הבתר-ניתוחיים המוקדמים (עד 10 ימים לאחר הניתוח) של החולים ודורגו לפי כמות הנוזל:

1) קטנה – הגת (סינוס) הקוסטו-פרנית מלאה; 2) בינונית – עד 50% משדה הריאה; 3) גדולה – מעל 50% משדה הריאה. משתנים קדם- תוך- ובתר-ניתוחיים נבדקו כגורמים מנבאים להופעת נוזל.

בקרב 415 (46%) חולים נמצאה כמות נוזל קטנה, ב-346 (39%) כמות בינונית וב-132  (15%) כמות גדולה. במבחן רב-משתנים כללו המנבאים להופעת נוזל גיל מבוגר, נשים ואי-ספיקת לב ((P<0.05. טיפול מונע באנוקסופורין לא נמצא כגורם מנבא להופעת נוזל.

לסיכום, לאחר ניתוח מעקפים מפתחים למעלה ממחצית מהחולים נוזל בצדר בכמות בינונית ומעלה. ניתן לזהות  גורמים מנבאים לתהליך זה.  מתן אנוקספרין סב-ניתוחי לא גרם לעלייה בכמות הנוזל.
 

הופעת נוזל בחלל הצדר שכיחה לאחר ניתוח מעקפים. המטרה בעבודה הייתה לקבוע את שכיחותה ולזהות מאפיינים להתהוותה. בין היתר נבדק האם מתן בתר-ניתוחי של אנוקספרין כרוך בעלייה בשכיחות התופעה.

נבדקו באופן רטרוספקטיבי 893 חולים שעברו ניתוח מעקפים. חמש-מאות-עשרים (520) חולים רציפים לא קיבלו אנוקספרין סביב הניתוח ו-373 כן קיבלו אנוקספרין. נבדקו כל צילומי בית-החזה הבתר-ניתוחיים המוקדמים (עד 10 ימים לאחר הניתוח) של החולים ודורגו לפי כמות הנוזל:

1) קטנה – הגת (סינוס) הקוסטו-פרנית מלאה; 2) בינונית – עד 50% משדה הריאה; 3) גדולה – מעל 50% משדה הריאה. משתנים קדם- תוך- ובתר-ניתוחיים נבדקו כגורמים מנבאים להופעת נוזל.

בקרב 415 (46%) חולים נמצאה כמות נוזל קטנה, ב-346 (39%) כמות בינונית וב-132  (15%) כמות גדולה. במבחן רב-משתנים כללו המנבאים להופעת נוזל גיל מבוגר, נשים ואי-ספיקת לב ((P<0.05. טיפול מונע באנוקסופורין לא נמצא כגורם מנבא להופעת נוזל.

לסיכום, לאחר ניתוח מעקפים מפתחים למעלה ממחצית מהחולים נוזל בצדר בכמות בינונית ומעלה. ניתן לזהות  גורמים מנבאים לתהליך זה.  מתן אנוקספרין סב-ניתוחי לא גרם לעלייה בכמות הנוזל.
 

דוד רבינרסון

בית החולים לנשים שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה

פני האנושות נשואים אל החלל, הן מטעמי יוקרה, הרפתקנות וסקרנות מדעית, והן מתוך תקווה למציאת מקום טוב יותר להתיישבות מאשר כוכבנו הקטן, הצפוף והמזוהם. בהתחשב במשכי הזמן הדרושים לטיסה בין-כוכבית על-פי מיגבלות חוקי הפיזיקה המוכרים כיום, מסע שכזה אמור להימשך דורות במונחים של זמן אנושי. לפיכך, ידע בנושאי פוריות, קיום ההריון והלידה בתנאי החלל הוא חיוני והכרחי לשם קיום מסעות שכאלו. בסקירה זו נדון בידע שנצבר עד כה בנושאים אלו.

נירית בורלא, אמיר אלחלל

המכון לרפואת עיניים גולדשלגר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

מחלת ריקציה עלולה לגרום לפגיעה רב-מערכתית ובמצבים קשים אף לתמותה. הסימנים והתסמינים בעיניים יכולים להיות בין הביטויים הראשונים של המחלה בחולים עם זיהום מריקציה. הביטויים בעיניים כוללים גודש בלחמיות, דימומים תת-לחמיתיים, כיבים בקרנית, דלקת הענבייה, בצקת עצב הראייה, דלקת של כלי-הדם ברשתית, דימומים ברשתית ובתת-רשתית, ודלקת כוללת של כל מרכיבי גלגל העין. מובאות בזאת שתי פרשות חולים עם התבטאות בעיניים של מחלת ריקציה.

משה גורדון^1,2, שמואל רשפון^2,3, מאיר גורסקי¹,

¹הפקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל-אביב, ²משרד הבריאות ,לישכת הבריאות המחוזית חיפה, ³הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, בית-הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

כארבעה אחוזים (4%) מכלל סוגי הסרטן מאובחנים בחלל-הפה ובלוע, וכ-95% מסוגי סרטן אלו הם מסוג סרטן תאי קשקש (Squamous Cell Carcinoma–SCC). שיעור הנפטרים מסרטן חלל-הפה מגיע ל-50%. לאיבחון המוקדם של המחלה נודעת חשיבות גדולה בשיפור סיכויי ההישרדות של החולה. באיבחון של נגע ממאיר בחלל-הפה ובטיפול בו עוסקים רופאים מומחים ברפואת עור, אף-אוזן-גרון, וכן מומחים ברפואת המשפחה, אך גם מומחים ברפואת הפה ובכירורגיה של הפה והלסתות. מדווח במאמר זה על מטופל שהופנה לרופאת עור עקב נגע בצד הלשון שלא נעלם במשך כחודשיים לפני פנייתו.  על-סמך תוצאות של בדיקה קלינית איבחנה הרופאה אפטה ורשמה טיפול בהתאם. לאחר שטיפול זה, שניתן כחודשיים וחצי, לא הועיל, ולאחר בדיקה קלינית נוספת, קבעה הרופאה אבחנה של קנדידה ורשמה טיפול תרופתי מתאים למשך 3 שבועות. המטופל הוזמן לביקורת לאחר השלמת הטיפול. לאחר שלא חל שיפור במצבו למרות הטיפול, פנה החולה לקבל חוות-דעת נוספת. הוא הופנה למומחה בכירורגיה של הפה והלסת. הותקנה ביופסיה ואובחן כי החולה לוקה בסרטן תאי קשקש (להלן סת"ק)¹. הטיפול כלל כריתת שליש מהלשון, קישריות –לימפה ובלוטת הרוק בתת-לסת הימנית. 

במחקר שנבדקו בו תיקי מטופלים בישראל עלה, כי רופאי שיניים היטיבו לאבחן סרטן הפה בשלביו המוקדמים בהשוואה למומחים בתחומי הרפואה הכללית. להערכת המחברים, מומלץ להפנות מטופלים עם נגעים בחלל-הפה, ברפואת הפה או בכירורגיה של הפה והלסתות, ובכך להביא להגדלת סיכויי האיבחון המוקדם של סרטן הפה.

חוסיין גדבאן, יואב טלמון, אלבין סמט ויצחק כהן

טרטוקארצינוסארקומה ממאירה של חלל האף וגיתות האף היא שאת נדירה מאוד ופולשנית. היא מתאפיינת בעירוב מרכיבים אפיתליים ומזאנכימיים במישלב עם מרכיבים תאיים בעלי מאפיינים עובריים.

במאמר זה מדווח על פרשת החולה הראשון והיחיד בישראל שלקה בשאת מסוג זה  (בספרות הרפואית בעולם דווח עד היום על 40-50 פרשות חולים שלקו במחלה זו).

כמו-כן, מובאת סקירת הספרות הרפואית בנושא.

שי פורת, רונית אגיד, אוריאל אלחלל, יוסי עזרא, משה גמרי ומיכאל נדג'ארי

ההסתייעות בתהודה מגנטית (תה"מ)לדימות קדם-לידתי משלים לבדיקת-על שמע מתרחבת והולכת בשנים האחרונות, זאת הודות לפיתוח רצפי תהודה מגנטית מהירים. רצפים אלו מאפשרים השגת תמונות בדרגת הפרדה גבוהה של העובר במהלך עצירת נשימה אחת של האם, תוך מיזעור הארטיפקטים עקב תזוזת העובר.

במאמר זה מדווח על ניסיוננו בהסתייעות בתה"מ לאיבחון מומים עובריים והריוניים.

באוכלוסיית המחקר נכללו 39 הרות אשר עברו מיולי 1998 ועד יולי 2000 מספר כולל של 40 בדיקות תה"מ. ההוריה לביצוע כל הבדיקות היתה חשד למום עוברי או הריוני על-פי בדיקת על-שמע, בדיקות מעבדה או אנאמנזה משפחתית.

בשלושים-ואחת נשים (77.5%) נמצא מיתאם בין המימצאים בבדיקת העל-שמע למימצאים בבדיקת התה"מ, מהן ב-6 נשים (15%) תרמה בדיקת התה"מ מידע חדש חשוב. בעשרים ושש נשים (66.6%) נבדק המיתאם בין מימצאים טרום-לידתיים לבין מעקב קליני, דימות או בדיקה פתולוגית בתר-לידתית. בשתי נשים המימצאים הקליניים והדימות הבתר-לידתי לא תאמו את המימצאים הטרום-לידתיים שהודגמו בעל-שמע ובתה"מ.

תה"מ נחשבת בדיקה בטוחה במהלך ההריון, אם כי אין לכך הוכחות ברורות, מאחר שאין מסתייעים בבדיקה זו בקרינה מייננת. שיטה זו מדגימה היטב את האנטומיה והפתולוגיה של העובר, ואת המיבנים האימהיים, כדוגמת הרחם והשיליה, אמצעי דימות זה מסייע בנשים בהן עלה בבדיקת על-שמע חשד למום עוברי או הריוני, או במצבים בהם גורמים טכניים מגבילים את יעילותה של בדיקת העל-שמע. תה"מ סייעה להורים ורופאים להכריע באשר לגורל הריון שנחשד כבלתי תקין בזכות קבלת מידע משלים חשוב לבדיקת העל-שמע.

(1) ודים לטיצ'בסקי, (1) יואב טלמון, (1) אלבין סמט, (2) יצחק כהן

(1) המח' לרפואת אא"ג, (2) המכון לפתולוגיה, בית-חולים לגליל מערבי, נהריה

Verrucous carcinoma היא שאת נדירה מהסוג של שאתות קשקש ממאירות – squamous cell carcinoma. האזור האופייני להתהוות שאתות מסוג זה הוא בחלל הפה והלוע. בדרך-כלל מתהוות השאתות ברירית של החניכיים והלחיים. מובאת בזאת פרשת חולה של גבר בן 70, שהופנה למרפאתנו עקב קושי בנשימה דרך האף. בבדיקה נמצא גוש ממאיר באף, שאובחן כשאת ממאירה מסוג verrucous carcinoma. למיטב ידיעתנו, זהו הדיווח הראשון והיחיד בישראל על שאת מסוג זה באף.

עידו שולט

מרכז רפואי רמב"ם, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

אנו נוטים לקבל כמובנת מאליה את העובדה, כי קיים ייצוג המשותף לכל חושינו, למיקומם של עצמים סביב לנו ביחס לגופנו. מפה של החלל התפישתי ממוקמת אי שם במוח ומוצגת לנו על ידי ההכרה. חייבת להיות תצוגה כלשהי מסוג זה, שאם לא כן, לא היינו מסוגלים לקשר ללא כל מאמץ בין תפישת המרחב הקרוב ממקור רשתית, סטראוסקופי, שמיעתי, סומסטטי, אוקולומוטורי ותנועות גפיים. תצוגה זו לא חייבת להיות כפי שרבים מניחים, בצורת מפה טופוגרפית מפורשת תלת-מימדית, כגון המפות הרטינוטופיות, הממוקמות בקליפה העורפית. למעשה, נמצאה רק עדות מועטה ביותר לקיום מפה טופוגרפית מעין זו לחלל התפישתי.

Management of Nasal Meningoencephaloceles and Cerebrospinal Rhinorrhea

M. Puterman, A. Leiberman, I. Shelef*

E.N.T Department, Radiological Department* Soroka Medical Center, Beer-Sheva, Ben-Gurion University

CSF rhinorrhea constitutes a diagnostic challenge. If unrecognized or incompletely managed, it can result in devastating complications. The physician must e aware to this entity and it's management. The conventional neurosurgical management of meningoencephaloceles and cerebrospinal rhinorrhea has been by the intracranial approach.

Otolaryngologists have undertaken extracranial approaches for repair of these problems with fair results. In recent years, functional endoscopic sinus surgery has gained polularity and was advocated for the repair of nasal meningoencephaloceles and CSF fistulae. Between 1998 and 1999, five patients were operated by the senior author (M.P) by means of endoscopic sinus surgery.

High success rate and lower morbidity make this approach the treatment of choice. The perioperative use of fluoroscein allows us to locate precisely the defect and to confirm complete sealing of the leak.

We present our experience in managing 5 cases, 3 of which presented with meningoencephaloceles.

Multilocular Cystic Mass of the Kidney: A Diagnostic Challenge

Judy Kleinmann, Simon Negelev

Urology Dept., Assaf Harofeh Medical Center, Zerifin

Multilocular cystic masses of the kidney present a diagnostic challenge because they may be malignant. Renal cell carcinoma with multilocular cysts has been reported. We present 4 cases in which the preoperative differential diagnosis was between a benign and a malignant multilocular cystic kidney mass.

Our results, combined with those of 33 previously reported cases, reveal that only 32% of cases were diagnosed correctly preoperatively. In 21% of these patients the preoperative clinical evaluation did not correctly diagnose malignancy: 24% of them yielded false negative and 21% false positive results. Angiography was more accurate than CT, US or aspiration of cysts. Frozen section was inaccurate in 55% of cases.

There is no reliable diagnostic test to distinguish between a malignant and a benign multilocular cystic mass. Invasive angiography is more accurate than other modalities. A therapeutic decision has to be made between nephron-sparing and radical surgery in each case. When nephron-sparing surgery is considered, the possible need to perform radical nephrectomy in second-look surgery must be taken into account.

Oral Manifestations of Bulimia Nervosa

Doron Aframian, Alice Markitziu

Dept. of Oral Diagnosis, Medicine and Radiology, Hebrew University- Hadassah School of Dental Medicine, Jerusalem

Bulimia nervosa (BN) is an eating disorder frquently accompanied by changes of the hard and soft tissues of the oral cavity and of the salivary glands. Routine dental examination in a 25-year-old woman disclosed oral signs and symptoms characteristic of BN and she was referred for psychiatric evaluation. Oral evaluation of patients suspected of BN is recommended to prevent irreversible damage to the oral and perioral structures.

Lymphoma of the Knee Joint Simulating Patellar Fracture

E. Lebel, M. Itzchaki

Orthopedics Dept., Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

Fracture of the patella is not uncommon after direct anterior knee trauma. However, there are other medical situations that resemble it radiologicaly. We present a patient mistakenly diagnosed as having a patellar fracture who had primary, solitary, malignant B-cell lymphoma of the knee space eroding the lower pole of the patella. We have found no reports of such a lesion in the literature. Another commbenign condition that might erode adjacent bone is chronic synovitis. Our patient was treated withchemo- and radiotherapy and the lesion fully regressed with no evidence of local or systemic recurrence 1.5 years after diagnosis.