נופר שרון¹, נטליה בילנקו², משה מזור¹, רוסלאן סרגיינקו², אשר בשירי¹

¹החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע, ²המחלקה לאפידמיולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

הקדמה: עד שנות השמונים של המאה הקודמת הייתה אפיזיוטומיה הליך רווח בלידות לדניות (Vaginal) – בעיקר במבכירות. אולם בעקבות עבודות רבות שנערכו בנושא, החלו חוקרים שונים להטיל ספק ביתרונותיה, שנתפסו כמובנים מאליהם, והחלו להישמע קריאות לזניחת יישומה התדיר. כתוצאה מכך, חלה ירידה ניכרת בעולם בשיעור ביצוע אפיזיוטומיה.

מטרות: להעריך את השפעת שינוי הגישה לגבי יישום אפיזיוטומיה על סיבוכי לידה מיידיים במבכירות, על ידי השוואה בין שתי תקופות זמן נפרדות, שבהן שיעור היישום של אפיזיוטומיה היה שונה משמעותית.

שיטות מחקר: מחקר רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה, שבמסגרתו מושווים סיבוכי לידה מיידיים בלידות לדניות (וגינליות) של עובר יחיד במבכירות בין שתי תקופות זמן נפרדות: (1) 9,192 מבכירות בין השנים 1999-1994 (תקופה א') עם שיעורי אפיזיוטומיה שבין 90%-80%, ו-(2) 11,150 מבכירות בין השנים 2009-2002 (תקופה ב') עם שיעורי אפיזיוטומיה של 30%-20%.

תוצאות: נכללו במחקר 20,342 לידות לדניות. שיעור הקרעים בדרגה ראשונה ושנייה היה גבוה באופן מובהק בתקופה ב' מאשר בתקופה א' (37.5% מול 5.8%, בהתאמה, 0.001>p). קרעים בדרגה שלישית היו נפוצים פי ארבעה בתקופה ב' מאשר בתקופה א' (0.4% מול 0.1%, בהתאמה, 0.001>p). שיעור הקרעים מדרגה ראשונה ומדרגה שנייה היה גבוה יותר באופן משמעותי בשתי התקופות בקרב יולדות שלא עברו אפיזיוטומיה. מנתוני התסוגה הלוגיסטית עולה, כי אפיזיוטומיה מהווה גורם מגן משמעותי מפני קרעים מדרגה ראשונה ושנייה (OR=0.1, p<0.001). בתסוגה נוספת שבוצעה לא נמצא קשר בין ביצוע אפיזיוטומיה ובין קרעים מדרגה שלישית.

מסקנות: (1) שיעורי אפיזיוטומיה פחתו באופן משמעותי בתקופת המחקר, (2) אפיזיוטומיה מהווה גורם מגן עצמאי מפני קרעים מדרגה ראשונה ושניה, אולם לא מפני קרעים מדרגה שלישית.

דיון וסיכום: מאחר שקרעים מדרגה ראשונה ושנייה אינם טומנים בחובם תחלואה משמעותית, עדיף להימנע מנקיטת אפיזיוטומיה בלידות ללא סיבוכים במבכירות.

מורן פז¹, רון אוסלנדר¹, שלומית ריסקין-משיח ^2,1

¹המחלקה לרפואת נשים ויולדות, מרכז רפואי כרמל¹, הפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה, ²המרפאות להריון בסיכון גבוה, המרכזים לבריאות האישה – לין וזבולון, שירותי בריאות כללית, חיפה

הקדמה: סוכרת טרום הריון לא מאוזנת מעלה את הסיכון להפלות ומומים מלידה, בעוד שטיפול וייעוץ טרום הריון מתאימים יכולים לשפר את תוצאות ההריון. 

מטרות: לבדוק את איזון הסוכרת בנשים חולות סוכרת העוברות טיפולי פוריות, שהופנו קודם לכן לטיפול במרפאת הריון בסיכון גבוה, ולהשוותו לנשים שלא טופלו במרפאה זו. 

שיטות: מחקר רטרוספקטיבי של נשים חולות סוכרת שעברו טיפולי פוריות במחוז חיפה וגליל מערבי של שירותי בריאות כללית בין השנים 2009-2008. נתונים על טיפולי פוריות, מרשמים ורמות HbA₁C, וכן נתונים דמוגרפיים, הוצאו מהנתונים הממוחשבים של שירותי בריאות כללית. נתוני הטיפול הרפואי במרפאת הריון בסיכון גבוה לפני טיפולי פוריות הוצאו מנתוני הביקורים במרפאת החוקרת.

נבדקו ביצוע בדיקת HbA₁C ורמתו בטווח של שלושה חודשים מטיפולי פוריות, ונערכה השוואה בין נשים חולות סוכרת שטופלו במרפאת הריון בסיכון גבוה לפני טיפולי פוריות לנשים שלא טופלו במרפאה זו, אלא קיבלו טיפול שגרתי בסוכרת.

תוצאות: סך הכול היו 230 מחזורי טיפול פוריות בקרב 83 נשים חולות סוכרת, ומהן עשר נשים טופלו לפני כן במרפאת הריון בסיכון גבוה. חציון HbA₁C היה נמוך משמעותית – 6.1% בנשים שטופלו במרפאת הריון בסיכון גבוה לעומת 7.1% באלו שלא טופלו בה (p<0.05). בנשים שטופלו במרפאת הריון בסיכון גבוה, HbA₁C נמדד ב-84.2% מהמחזורים בטווח של שלושה חודשים מטיפול פוריות לעומת 52.6% מהמחזורים בנשים שקיבלו טיפול שגרתי (p<0.05). בנוסף,  HBA₁C≤7.0%נמצא ב-68.4% מהמחזורים בנשים שטופלו במרפאת הריון בסיכון גבוה לעומת 24.0% בלבד מהמחזורים בנשים שלא טופלו במרפאה זו (p<0.05).

מסקנות ודיון: הטיפול הרפואי בנשים חולות סוכרת העוברות טיפולי פוריות מחייב שיפור. נשים רבות הלוקות בסוכרת עוברות טיפולי פוריות חרף איזון סוכרת לא מיטבי. הפנייה למרפאת הריון בסיכון גבוה לצורך טיפול, משפרת את איזון הסוכרת ויכולה לשפר את תוצאות ההריון.

רפאל כראל

בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, חיפה

הכנס הנדון אורגן ונתמך על ידי ארגונים וגופים בינלאומיים רבים כ-WHO, ILO, UNICEFF, ICOH, OXFAM ועוד. הוא הוקדש בעיקרו להצגת מחקרים ולעריכת דיונים על הדרכים לשיפור שירותי הבריאות באזורי כפר ופריפריה, כך שישתוו לרמת השירותים באזורים עירוניים, ועל האמצעים להשגת מטרה זו – בעיה הקיימת במרבית מדינות האזור.

אמיר קליין¹, צבי פיירמן², אורי סגול³, ג'ורג' ליכטמן⁴, רמי אליקים¹

¹החוג לטכנולוגיות מתקדמות, האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, בית החולים רמב"ם, חיפה, ²החוג לטכנולוגיות מתקדמות, האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, בית החולים הלל יפה, חדרה, ³החוג לטכנולוגיות מתקדמות, האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, בית החולים כרמל, חיפה, ⁴החוג לטכנולוגיות מתקדמות, האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, בית החולים מאיר, כפר סבא

אנדוסקופיה באמצעות קפסולת וידיאו הוכנסה ליישום קליני לפני כעשור. הקפסולה הראשונה שיוצרה הייתה למעי הדק ובהמשך פותחו גלולות לוושט ולכרכשת (Colon).

המטרה בהנחיות הנוכחיות היא לעדכן את ציבור הרופאים בכל הקשור לאופן השימוש בקפסולות השונות, ההתוויות לשימוש בכל אחד מהאברים השונים, הוריות הנגד המוחלטות והחלקיות לשימוש בקפסולה, וכן הסיבוכים האפשריים ודרכי הטיפול בהם. המסמך נכתב על ידי חברי החוג לטכנולוגיות מתקדמות של האיגוד ועבר עריכה/תיקונים על ידי חברי הוועד של האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד.

רונן רובינשטיין¹, אריק וולק¹, אורלי גויטין², רן קורנובסקי¹, תמר גספר², גלית אבירם², אריאל רוגין¹, ג'ורג' בלינדר², יוסף שמש¹, אלי קונן²

¹האיגוד לקרדיולוגיה בישראל ²והאיגוד לרדיולוגיה בישראל

מסמך עמדה משותף מטעם האיגוד לקרדיולוגיה והאיגוד לרדיולוגיה בישראל

*שני המחברים הראשונים תרמו למאמר במידה זהה.

טומוגרפיה מחשבית של הלב היא טכנולוגיית דימות חדשה יחסית, המאפשרת להדגים היטב את העורקים הכליליים ומבני הלב השונים. עם ההתקדמות הטכנולוגית של הסורקים והעלייה בשימוש בסורקים אלו בהתוויות של הלב, עולה גם הצורך להגדיר בצורה מדויקת יותר את ההתוויות לביצוע הבדיקה. במאמר זה מסוכמות ההתוויות המתאימות לביצוע טומוגרפיה מחשבית של הלב, כפי שסוכמו על ידי ועדה משותפת לאיגוד לקרדיולוגיה ורדיולוגיה בישראל.

נטע דורי, תמר גרין

¹מחלקת נוער, המרכז לבריאות הנפש, באר יעקב, נס ציונה, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

השפעת לוואי ידועה ומוכחת של התרופות נוגדות פסיכוזה מהדור החדש (האטיפיות) היא עלייה משמעותית במשקל. אולם מלבד העלייה במשקל, התרופות האטיפיות גורמות גם להתפתחות התסמונת המטבולית, המתבטאת במגוון שינויים הנובעים מחילוף החומרים, הכוללים עלייה בהיקף המותניים, שינויים במאזן השומנים והגלוקוזה, ובחלק מהחולים גם חלה עלייה בלחץ הדם.

בשנים האחרונות, עולה שיעור הטיפול בתרופות האטיפיות בקרב ילדים ומתבגרים. עלייה זו נובעת בעיקר משכיחות נמוכה יותר של השפעות לוואי חוץ פירמידיות לעומת התרופות מהדור הישן (טיפיות), אך גם עקב עלייה בשכיחות אבחון מחלות כגון סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית באוכלוסייה זו. כמו כן, מתן מינונים נמוכים של תרופות אטיפיות מקובל כיום לטיפול בהפרעות התנהגות באוכלוסיות ילדים שונות.

הגדרת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסיית הילדים והמתבגרים שאובה מההגדרה במבוגרים, אך אינה מקובלת על כל רופאי הילדים. עיקר הקושי מתרכז בהגדרת הערכים הנורמאליים של גובה ומשקל בשלבי הגדילה השונים. השלכותיה ארוכות הטווח של התסמונת המטבולית המתפתחת בילדים ובמתבגרים אינן ברורות דיין, ולא ידוע מהן אפשרויות הטיפול והמניעה היעילות ביותר.

מסקירת הספרות המקצועית העדכנית עולה, כי ילדים ומתבגרים מועדים יותר ממבוגרים לפתח השפעות לוואי מטבוליות כתוצאה מהטיפול בתרופות האטיפיות. שינויים אלה מתרחשים גם תחת טיפול במינונים נמוכים הניתנים כטיפול בהפרעות התנהגות שונות. למרות זאת, שיעורי האבחון של הפרעות בחילוף החומרים נמוכים בקרב המטופלים המבוגרים, ונמוכים אף יותר בקרב ילדים ומתבגרים. מאחר שאוכלוסיה זו צפויה להיות מטופלת בתרופות אלו פרקי זמן ממושכים, נודעת חשיבות עליונה להכרת השפעות לוואי אלו, למניעתן ולטיפול בהן.

פבל גולובצ'יק^1,2 , יהונתן סבר^1,2 , אברהם ויצמן^1,2,3

¹המרכז לבריאות הנפש גהה, פתח תקווה, ² הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, ³המעבדה לפסיכיאטריה ביולוגית, המרכז למחקר רפואי על שם פלסנשטיין, אוניברסיטת תל אביב, קמפוס רבין, פתח תקווה

הפרעת ליקוי בקשב עם פעלתנות יתר (ADHD) היא תסמונת אשר נמשכת לגיל הבגרות ומגיבה היטב לטיפול תרופתי. מתן מעוררים (Stimulants) (בעיקר מתילפנידט) ולא מעוררים (Non stimulants) מומלץ כטיפול במבוגרים שעברו תהליך אבחון מקיף ומהימן של ADHD. בחירת התרופה למבוגרים מחייבת חשיבה קפדנית מצד הרופא המטפל ומתבססת על מספר גורמים: יעילות, השפעות לוואי, רעילות, עלות, העדפת המטופל, פוטנציאל ניצול לרעה וקיום בעיות רפואיות או פסיכיאטריות אחרות. מחקרים השוואתיים מבוקרי אינבו במבוגרים עם ADHD, מעידים על יחס טוב של תועלת לעומת עלות בטיפול במעוררים ולא מעוררים. נמצא, כי מתילפנידט נסבל היטב ובטוח בטיפול קצר טווח וארוך טווח. מעקב ארוך טווח במבוגרים צריך לכלול מעקב אחר מצב קרדיווסקולארי, צריכה לרעה של מעורר, הופעת תסמינים פסיכיאטריים (בייחוד פסיכוזה, מאניה ודיכאון) ובדיקת אפשרות להתפתחות של סבילות או תלות.

סמי היימן¹, עומר בונה^2,1

¹הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, ²המחלקה לפסיכיאטריה, בית החולים האוניברסיטאי – הדסה עין כרם, ירושלים

דיכאון דו קוטבי וחד קוטבי מוגדרים כהפרעות מצב רוח שכיחות. התסמינים הדיכאוניים בשתי המחלות זהים. עם זאת, הטיפול התרופתי שונה בשתי ההפרעות. כיום, כל אדם העובר אפיזודה דיכאונית (אחת או יותר) ולא עבר משבר מניפורמי, מאובחן כלוקה בדיכאון חד קוטבי ומטופל בהתאם. לנוכח הסיכון להתפתחות מצב מניפורמי במתן תרופות נוגדות דיכאון לאדם הלוקה בדיכאון חד קוטבי, יש חשיבות גבוהה באיתור חולים הלוקים בדיכאון דו קוטבי עוד לפני התפרצות משבר מניפורמי גלוי (אוברטי).

ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הדימות של תפקוד המוח שחלה בעשור האחרון, מאפשרת להעמיק את ההבנה לגבי המנגנונים העומדים בבסיס ההפרעות האפקטיביות. בסקירה זו, מוצגת השוואה בממצאי דימות של המוח בין חולים הלוקים בדיכאון חד קוטבי לבין חולים עם דיכאון דו קוטבי בשלבים פעילים ולא פעילים של המחלה. ברוב המחקרים התמקדו החוקרים בשני מנגנוני ליבה הנפגעים אצל החולה הדיכאוני: עיבוד רגשי ובקרה ניהולית, והמבנים האנטומיים הרלוונטיים במערכת הלימבית ובקליפה הקדם מצחית (Prefrontal cortex). שאיפת החוקרים שעסקו בנושא היא למצוא סמנים לדמיון ולשוני בין שתי המחלות, על מנת שיהוו בעתיד כלי עזר לשיפור איכות האבחון הפסיכיאטרי.

טלי וישנה

המרכז לבריאות הנפש על שם בריל, קופת חולים כללית, תל אביב

דיכאון רבא, בין אם הוא חלק מהפרעה דו קוטבית ובין אם הוא מחלה בפני עצמה, מהווה אתגר טיפולי חשוב, שכן למחלה זו השלכות משמעותיות על תפקוד הפרט ורווחתו. במיוחד חשובה המודעות לנוכח שכיחותה של מחלת הדיכאון, הגוברת והולכת בעשורים האחרונים.

לינה לאוז^3,1, שבתאי רומנו^2,1, אליעזר שלו^2,1

¹מרכז רפואי העמק עפולה החטיבה למיילדות וגינקולוגיה, ²הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, ³החוג לסיעוד, המכללה האקדמית עמק יזרעאל

*המאמר מוקדש לזכרו של ד"ר אמיר פוקס ז"ל

הקדמה: אירועים חריגים מתרחשים בכל תחומי המערכת הרפואית ועלולים לפגוע במטופל, עד כדי גרימת מוות. הקשיים במתן שירותים במיילדות כוללים בין היתר ניבוי של מספר הפניות לחדר מיון יולדות, מספר הלידות ודרגת מורכבותן, והתאמת היקף כוח האדם ותגבורו במשך כל שעות היממה.  

מטרות: לבחון את הקשר בין עומס בחדר לידה ובחדר מיון יולדות לבין התרחשות אירועים חריגים.

השערות המחקר: בימים ובמשמרות עם עומס לידות רב יותר ומספר רב יותר של פניות לחדר מיון יולדות,  וכאשר צוות המחלקה מצומצם יותר ופחות מיומן, שיעור האירועים החריגים גבוה יותר.

שיטות המחקר: נאספו נתונים באופן רטרוספקטיבי על כלל הפניות למיון יולדות וכלל הלידות מספרי הלידה, ועל אירועים חריגים נאספו נתונים מהשנים 2006-2005 מהיחידה לניהול סיכונים. בנוסף לכך, נאספו נתונים משנת 2005 מספר לידה על כלל אירועי קרע בדרגה שלוש וארבע של הלדן (Vagina) במהלך הלידה.

תוצאות: במהלך השנים 2006-2005 היו בבית החולים 8,448 לידות. נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור האירועים החריגים בין ימות השבוע, אשר נע בין 11.9%-6.6% למאה לידות (0.05>P). בבדיקת שיעור אירועי קרע בדרגה שלוש וארבע של הלדן במהלך הלידה מתוך כלל הלידות שהיו בשנת 2005, נמצא הבדל מובהק בין משמרת לילה לבין המשמרות האחרות, אשר נע בין 0.83%-0.24% (p<0.05).

דיון וסיכום: המחקר מעורר שאלה: האם ההבדל בין הימים נובע מרמת הדיווחים של  אנשי הצוות. כמו כן, נראה שקיים צורך להמשיך ולהעמיק את הבירור באשר לסיבות להבדלים בשיעורי האירועים החריגים בין ימות השבוע וגם בשעות העבודה במשמרות השונות. מגבלותיו של מחקר זה נובעות מכך שהוא רטרוספקטיבי, ומכך שנבדקו בו רק אירועים חריגים שהמחלקה למיילדות דיווחה עליהם ליחידה לניהול סיכונים בתקופת זמן מוגדרת זו .

זהר לנדאו^2,1, גדעון קרפלוס^3,2, אהרון חנוקוגלו^2,1, שירלי אבירי^2,1, ענת לוי^2,1, פרנסיס סרור^3,2

¹השירות לאנדוקרינולוגיה פדיאטרית וסוכרת, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ²המרפאה הרב תחומית להשמנת יתר בילדים ומתבגרים, המרכז הרפואי וולפסון, חולון, ³המחלקה לכירורגיית ילדים, המרכז הרפואי וולפסון, חולון

הקדמה: שכיחות ההשמנה וחומרתה בקרב ילדים ומתבגרים, גוברות והולכות בישראל ובעולם. להשמנת יתר בגיל הנעורים השלכות רפואיות ניכרות על התחלואה והתמותה בחיים הבוגרים. תוצאות הטיפולים השמרניים בהשמנה זמניות ומאכזבות. במבוגרים, ניתוחים בריאטריים הם אפשרות טיפול יעילה, המביאה לירידה משמעותית בהשמנה ובתחלואה הנלווית לה. בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים אודות ניתוחים בריאטריים בגיל ההתבגרות בעקבות השמנת יתר חולנית.

מטרות: הצגת ניסיוננו בניתוח שרוול קיבה בגישה לפרוסקופית (LSG) בקרב מתבגרים הלוקים בהשמנת יתר חולנית, במסגרת המרפאה הרב תחומית לטיפול בהשמנת יתר בילדים ומתבגרים, במרכז הרפואי וולפסון.

שיטות: מינואר 2009 עד אוגוסט 2010 נותחו שבע נערות עם השמנת יתר חולנית. הגיל הממוצע בזמן הניתוח היה 16.2 שנים (טווח: 18-13.8 שנים). BMI ממוצע היה44.4  (טווח: 38.9 עד 55.2). התחלואה הנלווית להשמנה טרם הניתוח: סוכרת מסוג 2 המטופלת באינסולין (n=1), לחץ תוך גולגולתי מוגבר (n=1), יתר לחץ דם (n=5), דום נשימה בשינה ,(n=2) וכבד שומני (n=2).

תוצאות: משך האשפוז הממוצע היה 5 ימים (טווח: 8-3 ימים). לא נצפו סיבוכים בתר ניתוחיים (כגון דימום או דלף). זמן המעקב הממוצע נמשך 15.1 חודשים (טווח: 25-5 חודשים). חלה ירידה בערך BMI הממוצע מ-44.4kg/m² לפני הניתוח ל-32.7kg/m² בתקופת המעקב. שש מתוך שבע המנותחות ירדו במשקל בצורה טובה מאוד. במנותחת אחת נצפתה עצירה בירידה במשקל, בשל סיבות רגשיות.

סיכום: ניתוח שרוול קיבה הוא הליך ללא סיבוכים מיוחדים בקרב מתבגרים עם השמנת יתר חולנית. בתקופת מעקב של למעלה משנה נצפתה ירידה משמעותית במשקל עם שיפור ניכר של התחלואה הנלווית או נסיגתה. נדרשים מעקב ארוך טווח ועבודה נמרצת של הצוות הרב תחומי, על מנת להבטיח ירידה טובה במשקל וטיפול מתאים בבעיות הרפואיות והרגשיות.

רחלי דנקנר^2,1, לירון בוריה-סעדון², גלית גאוליוב¹, אלינה קובליוב¹, יעקוב דרורי²

¹מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ²החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

הקדמה: הערכת איכות חיים באמצעות כלי ספציפי למחלה עשויה לסייע בזיהוי שינויים במצב החולים ובתגובתם לטיפול, שעה שהערכת איכות חיים באמצעות כלי גנרי עלולה להחמיץ שינויים אלו. שאלון MacNew הוא שאלון ספציפי להערכת איכות חיים הקשורה במחלת לב, אשר תורגם לעברית על ידי המחברים.

מטרות: תיקוף הגרסה העברית לשאלון MacNew והערכת איכות חיים בחולי לב ותיקים.

שיטות מחקר: במחקר חתך נכללו 221 חולים, בני 62 שנים בממוצע, במחלת לב כלילית, מסתמית, עם או ללא אי ספיקת לב, דוברי וקוראי עברית המטופלים במערך האמבולטורי לחולי לב במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. חולים שהסכימו להיכלל במחקר מלאו את שאלוני המחקר בזמן ההמתנה לרופא. השאלון הגנרי SF-36 שימש ככלי ההשוואה.

תוצאות: נמצא, כי איכות חיים של חולי לב על פי שאלון SF-36 נמוכה במרכיב הנפשי והגופני כאחד לעומת הנורמות לאוכלוסייה הישראלית. איכות החיים של חולי אי ספיקת לב נמצאה הנמוכה ביותר בכל תחומי השאלון בהשוואה ליתר החולים. המהימנות הפנימית של שאלון MacNew נמצאה גבוהה (ערך קרונבך של אלפא > 0.9), כמו גם מהימנות השחזור שנבדקה כעבור כחודש וחצי בקרב 11 חולים. נמצא מתאם גבוה (0.63 ל-0.89) בין שלושת התחומים (גופני, נפשי וחברתי) בשאלון MacNew לבין שמונת הגורמים ושני התחומים בשאלון SF-36 (p<0.01), והודגמה הבחנה טובה בין חולי תעוקת בית החזה ו/או אי ספיקת לב לבין שאר החולים במדגם. במודל תסוגה (רגרסיה) ליניארית רבת משתנים, נמצא קשר מובהק (p<0.05) בין אי ספיקת לב, אוטם שריר לב, מספר שנות לימוד ומשך מחלת הלב לבין איכות החיים הקשורה במחלת הלב.

מסקנות: שאלון MacNew בגרסה העברית הוא מהימן ורגיש, ומאפשר אבחנה מבדלת  בין סוגי מחלות לב שונות.

דיון וסיכום: אנו ממליצים על שאלון MacNew ככלי סיקור ייעודי להערכת איכות החיים של חולי לב דוברי עברית בישראל.

אליעזר רובינזון¹, מירי זיו²

¹יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, נשיא לשעבר של ארגון הסרטן הבינלאומי (UICC), ²מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, חברת הוועד המנהל של ארגון הסרטן הבינלאומי (UICC)

לרגל ציון יובל למבצע "הקש בדלת", נסקרת במאמרנו פעילות האגודה למלחמה בסרטן למען החולים ונגד המחלה, התואמות את עקרונות המאבק בסרטן שעליהם הכריז ארגון הסרטן הבינלאומי – ה-UICC. יובהר, כי פעילותה הענפה של האגודה מתבססת על תרומות בלבד, ללא מימון מתקציב משרד ממשלתי כלשהו, עובדה זו מאפשרת הימנעות ממעורבותם של שיקולים זרים, תוך התבססות על מיטב אנשי המקצוע המומחים בתחום והנחיות בינלאומיות מוכחות.

מוצגת במאמר זה פעילותה של האגודה ביחס לסעיפי האמנה הבינלאומית, החל מהאבחון המוקדם, המשך בשיפור דרכי הטיפול והשיקום, וכלה בשמירה על איכות חיי החולים והמחלימים.

בסקירה זו מוצג כיצד, ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן, תוך שיתוף פעולה הדוק עם משרד הבריאות (אך לא מימון) וקופות החולים, ועל בסיס פעילותם ההתנדבותית של חברי הוועדות המקצועיות של האגודה, ישראל נמצאת במקום מוביל בקרב מדינות העולם המפותח בכל אחד מסעיפי האמנה. פעילות האגודה הובילה להישגים של ממש ברמה הלאומית, עם הכרה בינלאומית.

אלכסנדר קנטרובסקי¹, אמיר מינרבי²

¹היחידה לכירורגיית כלי דם, המרכז הרפואי הלל יפה, חדרה, ²המחלקה לרפואת המשפחה, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי

דליות בוורידי הרגליים מלוות את המין האנושי מהעת העתיקה, וגם כיום גורמות לפגיעה באיכות חייהם של חלקים נכבדים באוכלוסייה. בשנים האחרונות חלו תמורות בהבנת המנגנונים שבבסיס התופעה ובמגוון הטיפולים שניתן להציע ללוקים בה. הטיפול בדליות בוורידי הרגליים נועד בראש ובראשונה להקלה על התסמינים שמהם סובלים המטופלים, ובהם כאב, גרד, כיבים ודמם, ולשיפור המראה. כמו כן הוכח, כי הטיפול משפר באופן ניכר ומדיד את איכות חייהם ואת רמת תפקודם של המטופלים. בסקירה זו יסוכם המידע העדכני לגבי ארבע שיטות הטיפול המרכזיות הקיימות כיום: (1) אגידת לחץ (Compression), (2) ניתוח הפשלת הווריד (Stripping surgery), (3) הטרשת קצף בהכוונת על שמע Ultrasound guided foam) (sclerotherapy, (4) גדיעה תרמית של הווריד הנגוע באמצעות גלי רדיו, קרינת לייזר או קיטור Thermal ablation by laser, radiofrequency or steam) ).

אגידת לחץ מהווה טיפול פשוט וזול, אולם יעילותו מוגבלת, וההיענות לביצועו מצד המטופלים נמוכה. שלושת הטיפולים הפולשניים שקולים בקירוב מבחינת יעילותם, אולם נבדלים בכוח האדם  ובציוד הנדרשים לביצועם, בהשפעות הלוואי שבצידם, במשך ההחלמה לאחריהם ובעלותם הכלכלית. הטיפולים התוך-ורידיים החדישים מאפשרים להימנע מביצוע הרדמה כללית, וניתן לבצעם במרפאה אמבולטורית. יעילותם משתווה ליעילות הניתוחים במעקבים למשך קצר ובינוני, ולעיתים אף עולה עליהם, אולם טרם נערך מעקב ממושך אחר יעילותם.