מלריה בישראל – בעיה ישנה-חדשה

תקציר

אמיליה אניס (1), חדוה פנר(2), דניאל גולדמן (3), אלכס לבנטל (4),

(1,4) המח' למחלות זיהומיות, (2,4) המעבדה לאנטומולוגיה (3,4) המח' לאפידמיולוגיה (4) שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

מלריה היא מחלה טפילית המועברת על-ידי יתושי האנופלס, והיא אנדמית ויתר-אנדמית (Hyper-endemic) בלמעלה מ-100 מדינות. המחלה מועברת לבני-אדם על-ידי עקיצות נקבת היתוש. הטפיל הוא חד-תא מסוג פלסמודיום, ולו מחזור חיים מפוצל בין האדם (הפונדקאי בעל החוליות) לבין המעביר (היתוש). משנות ה-60 של המאה העשרים נחשבת ישראל למדינה נקיה ממלריה, אף-על-פי שמידי שנה מדווח על 100-60 חולים במלריה שנדבקו במחלה בחו"ל (בעיקר P. vivax ו- P. falciparum). החולים הם בדרך-כלל צעירים שטיילו במדינות אנדמיות למלריה, ומיעוטם עולים ממדינות דרומית לסהרה. מאחר שביעור המלריה הושג ללא הכחדת אוכלוסיות היתושים, חיוני לשמור על ערנות לאפשרות של התחדשות התחלואה המקומית בישראל, במיוחד לנוכח קיום אזורים אנדמיים במדינות שכנות, כמו טורקיה. על-מנת למנוע החדרת נקבות יתוש נגועות באמצעות מטוסים המגיעים ממדינות אנדמיות למלריה, רצוי לרסס את המטוס עם הגעתו לישראל, אם כי פעילות זו אינה מתבצעת כשיגרה. ניתן למנוע את המחלה בקרב הנוסעים למדינות אנדמיות על-ידי ניצול מושכל של תרופות נוגדות-מלריה ונקיטת אמצעים למניעת עקיצות יתושים. כמו-כן, חיוני שהמטיילים השבים לישראל יפנו לקבלת סיוע רפואי מיידי עם הופעת מחלת חום וצמרמורת, תוך ציון המדינות שבהן שהו, ועל הרופאים לכלול אפשרות של מלריה באבחנה המבדלת.