ועדה שהקימה ההסתדרות הרפואית בישראל מתריעה מפני התרחבות ממדי אי שוויון בבריאות בין קבוצות שונות ובין איזורים גיאוגרפיים במדינת ישראל. דוח שפרסמה הוועדה, בראשותו של פרופ' ליאון אפשטיין מביה"ס לבריאות הציבור של הדסה, מתאר כיצד פערים חברתיים, תרבותיים ופערי השכלה יוצרים בשיטתיות גם פערים בבריאות התורמים לשיעורי תמותה ותחלואה גבוהים יותר בקרב הקבוצות החלשות. הוועדה פרסמה שורה של המלצות להקטנת ממדי אי השיוויון.
הוועדה מצביעה על שורה של מדדים, ביניהם: תוחלת חיים, שיעורי תמותה כללית, תמותת תינוקות, שיעורי תחלואה והרגלי בריאות בהם בא לידי ביטוי אי השוויון. כך למשל, תוחלת החיים קצרה ב-3-4 שנים באזורי הפריפריה לעומת המרכז, היא ארוכה ב-4-5 שנים יותר ביהודים מאשר בלא יהודים. שיעורי תמותה כללית קשורים עם רמת השכלה וגבוהים משמעותית בבעלי 0-8 שנות לימוד לעומת בעלי 13 שנות לימוד.
תמותת תינוקות שנולדו לנשים בעלי השכלה נמוכה מאוד הינה פי 4.6 מהתמותה בקרב אלה שאמותיהם בעלות השכלה אקדמית. לפני מספר שנים עמד יחס זה על 3.5, דבר המצביע על התרחבות הפער ואי השוויון.
המצב דומה גם בשיעורי התחלואה. כך, למשל, השכיחות של מחלת הסוכרת הינה משמעותית גבוהה יותר בקרב מעמד חברתי-כלכלי נמוך. נמצא כי בחולים אלה רמת האיזון של המחלה נמוך יותר לעומת בעלי המעמד הגבוה.
כמו-כן, ההיענות לבדיקות לאבחון מוקדם היכולות להציל חיים (סרטן השד והמעי הגס) נמוכה יותר משמעותית באוכלוסיות ברמה כלכלית נמוכה.
לעמדת הר"י
תוצאות סקר בנושא צריכת שירותי בריאות בשנת 2008