מתוך נייר העמדה של הר"י המתייחס לדו"ח ועדת ההיגוי הבין-משרדית להסדרת הקניין הרוחני במשרדי הממשלה, מדצמבר 2006
רקע:
בחודש דצמבר 2006, פורסם דו"ח מטעם ועדת ההיגוי הבינמשרדית להסדרת הקניין הרוחני במשרדי הממשלה, שמונתה על ידי החשב הכללי, במשרד האוצר בשנת 2003. במערכת הבריאות. הועדה בחרה להסדיר תחילה את המערכות המרכזיות בממשלה שבהם קיים פוטנציאל גדול יחסית להיווצרות של קניין רוחני. בכל הנוגע למערכת הבריאות הוקם על-ידי הועדה צוות משנה, במטרה לגבש עקרונות לניצול תוצרי הידע בבתי החולים הממשלתיים. מעיון בהמלצות הוועדה עולה כי "השחקן הראשי" במערכה העוסקת בניהול הקנין הרוחני בבתי החולים הממשלתיים, אינו אלא הרופא החוקר. ברי, כי הקניין הרוחני אותו מבקשת המדינה להסדיר ולמסחר נוצר בעמל כפיו של הרופא. בנסיבות אלו חלק ניכר מהמלצות הוועדה עוסק אך ורק בציבור הרופאים. הר"י מצאה, כי המלצות הועדה פוגעות באופן משמעותי בציבור הרופאים העוסק במחקר יישומי, וחלקן עולה כדי הרעה בתנאי עבודתם של הרופאים. בעקבות זאת, ניסחה הר"י את הסתייגותיה מהדו"ח במסגרת נייר עמדה. להלן יפורטו מספר כשלים מרכזיים העולים מהדו"ח ועמדתה של הר"י, לגביהם.
מעיקרי עמדת הר"י:
חשיבותו ותרומתו של המחקר הרפואי המתקיים בבתי החולים:
המלצות הוועדה מביעות חשש, כי עידוד המחקר בבית החולים יפגע בטיפול השוטף בחולים, או כי קידום מחקר יישומי ייעשה על חשבון מחקר בסיסי הנערך כשגרה בבית החולים. עמדתה של הר"י, כי הנחה זו בטעות יסודה היות שהניסיון מלמד, כי לא זו בלבד שאין כל בסיס ל"חשש" עליו הצביעה הועדה, אלא שהטיפול הרפואי והמחקר הרפואי שזורים זה בזה. כלל ידוע הוא, כי בתי החולים בהם מתקיים מחקר רפואי הינם בתי חולים המעניקים לציבור טיפולים איכותיים ומתקדמים יותר בהשוואה לבתי חולים בהם לא מתקיים מחקר כאמור.
בנוסף, לא ניתן להפריד בין מחקר בסיסי לבין מחקר יישומי. הפרדה זו הינה אנכרוניסטית, איננה נכונה ואיננה ישימה. יתרה מכך, מחקר יישומי יכול שיהיה שזור בתוך הטיפול הרפואי של הרופא ומתפתח כתוצאה מאינטראקציה של הרופא עם מטופליו.
משטר התמלוגים המוצע בדו"ח עבור הרופאים החוקרים:
משטר התמלוגים המוצע בדו"ח עבור הרופאים הינו מפלה, בלתי סביר, פשטני ובלתי יעיל. המנגנון שהוצע הינו בשיטת sliding scale, לפיו שיעור התמלוגים לו זכאי צוות המחקר הולך וקטן ככל שהיקף ההכנסות ממסחורה של האמצאה גדל. לפי המודל המוצע, החוקר זכאי ל-40% כאשר ההכנסות פר המצאה מגיעות עד 1 מיליון ₪; ל-25% כאשר ההכנסות פר המצאה הן בין 1 מיליון ל-10 מיליון ₪; ל-15% כאשר ההכנסות פר המצאה הן בין 10 מיליון ל-20 מיליון ₪; ל-2% כאשר ההכנסות פר המצאה הן בין 20 מיליון ₪ ל-50 מיליון ₪ ול- 0% (!!!) כאשר ההכנסות פר המצאה הן מעל 50 מיליון ₪. משטר תמלוגים זה, מפלה לרעה את הרופאים העוסקים במחקר שהינם עובדי מדינה, הן ביחס לעמיתיהם שעוסקים במחקר בבתי החולים האחרים ובמוסדות המחקר והן ביחס לעמיתיהם העוסקים במחקר במוסדות המחקר האקדמיים. מנגנון התמלוגים המוצע אינו מעניק לרופאים תגמול ראוי ואינו עומד בדרישת "התמורה הסבירה", כפי שעולה מסעיף 135 לחוק הפטנטים הקובע אמות מידה להפעלת שיקול דעת על-ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בעניין התמורה לה זכאי הממציא. ההסדר המוצע הינו פשטני – אין התייחסות לכמות החוקרים המעורבים במחקר, ואין כללים לגבי חלוקת התמורה היחסית בין החוקרים ובנוסף, הינו בלתי יעיל – במקרים רבים רופאים עוסקים במחקר גם במוסדות אקדמיים, בארץ ובחו"ל. הסדר מפלה ובלתי יעיל יביא לזליגת ידע ול"בריחת מוחות" מהמוסדות שבבעלות המדינה. ההסדר המוצע עלול לגרום לרופא שמעוניין לעסוק, בין היתר, במחקר להעדיף להיות מועסק בבית חולים שאינו בבעלות המדינה, בשל ההסדר המפלה. בנוסף, ההסדר אינו סביר שכן אינו עולה בקנה אחד עם ההסדרים המקובלים במוסדות מחקריים בחו"ל.
ההפרדה המלאכותית בין פעילות המחקר לבין פעילותו של הרופא בבית החולים הפגיעה בתנאי העבודה של הרופאים:
בדו"ח נקבעו הכללים אשר יחולו על רופא עובד מדינה שיעסוק במחקר יישומי. נקבע, כי רופא שיעבוד במסגרת שעות עבודתו בבית החולים במחקר יישומי, יעשה זאת בתאגיד הבריאות וייחשב כעובד התאגיד. העובד יחויב בהחתמת שעון נוכחות כתנאי לקבלת תגמול; משרתו בבית החולים תקוצץ בהתאם, וכך גם שכרו ותנאיו הסוציאליים. עמדתה של הר"י הינה כי מדובר בהרעה משמעותית בתנאי עבודת הרופאים – חלקיות המשרה תביא גם לאובדן רכיבי השכר הניתנים רק לרופא העובד במשרה מלאה וכי ההחלטה על החתמת שעון נוכחות - פוגענית אף היא, ואינה ניתנת ליישום במקצוע הרפואה ומהווה פגיעה ביוקרת המקצוע - בעלי מקצועות המקבילים במעמד וברמה אינם נדרשים בהחתמת שעון, כמו כן הסדר החתמת שעון אינו מקובל גם בעולם. החתמת שעון לא תביא להגדלת תפוקת הרופא, אלא לייקור עבודתו.
סוגיית הבעלות בקניין הרוחני שייווצר בבתי החולים הממשלתיים:
הסדר המוצע קובע שהבעלות בתוצרי והקניין הרוחני שייווצרו בבתי החולים ובתאגיד הבריאות יוותרו בידי המדינה. הר"י התנגדה לקביעה זו והציעה כי הבעלות תיוותר בידי התאגיד עם זכות שימוש מקביל למדינה.
ויתור המדינה על הבעלות באמצאה לטובת החוקר:
הדו"ח קובע כי כשהמדינה לא תהא מעוניינת למסחר את האמצאה ותאפשר לחוקר מסחור עצמי, עדיין החוקר יחויב להעביר לתאגיד, לבית החולים ולמדינה מחצית מההכנסות שהיו מגיעות להם ללא הוויתור. הר"י טענה כי המדובר בתנאי בלתי סביר בעליל.
תמריצים שליליים לצדדים שלישיים:
הדו"ח קובע חסמים לחברות מסחריות להשקיע במחקר יישומי. עמדת הר"י היתה כי ברור כי במצב מעין זה, אף חברה מסחרית לא תהא מעונינת להשקיע במחקר.
איסור על רופא לייעץ לחברה המשקיעה במחקר:
הדו"ח קובע איסור על רופא לייעץ לחברה מהשקיעה במחקר. ברוב המקרים, לחברה המשקיעה במחקר דרוש ליווי צמוד של חוקר בשלבי מסחור אמצאה שגובשה במחקר יישומי. האיסור בדוח הינה פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק וחסם משמעותי בפני החברות להשקיע בבתי חולים ממשלתיים ללא אפשרות לקבלת ייעוץ מקצועי.