אפליה על רקע משקל – חוסר צדק חברתי – הציגה גב' איילת קלטר, מתמחה בטיפול בהשמנה ובהתנהגויות אכילה ומנהלת מרכז "שפת האכילה". הגב' קלטר טענה כי קיימת נטייה לרופאים להפלות מטופלים לרעה מאחר שהם בעלי עודף משקל, הקיימת בעקבות תפישה סטריאוטיפית, שאנשים בעלי עודף משקל ניחנים בתכונות נלוות שליליות כמו: עצלנות, היעדר משמעת עצמית והיעדר כוח רצון ואופי חלש. האפליה לדידה, מתבטאת בהתייחסות מילולית מעליבה, בהקנטה או בשימוש בשמות פוגעניים; כמו כן, גם בפגיעה פיזית או במניעת יחס שוויוני בקבלה לעבודה, בקידום בעבודה, במתן שירות, וכדומה.
סטיגמה מצד אנשי מקצועות הבריאות כלפי אנשים עם משקל יתר – הציגה ד"ר אסנת סטון, האוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות, מנכ"ל עמותת "עתיד". ד"ר סטון טענה, כי תוצאות מחקרים העידו כי מטופלים מאמינים שיש באפשרותו של הרופא לסייע להם לרדת במשקל. כמו כן, מחקרים שבחנו את עמדות הרופאים כלפי מטופלים בעלי בעיות משקל עודף הראו כי התפישה הסטריאוטיפית כלפי מטופלים עם בעיות משקל רווחת יותר בקרב רופאים. לטענתה, הרופאים מייחסים את סיבת ההשמנה לגורמים של אכילת יתר והיעדר פעילות ספורטיבית ומטילים ספק לגבי הצלחה בטיפול בהשמנה בגלל חוסר אמונה ביכולות המטופל ובגלל התחושה שאין להם את הידע הדרוש לטיפול בהשמנה. מחקרים שבדקו את חווית הסטיגמה מצד המטופלים העלו מס' ממצאים: חלק מהמטופלים טופלו בצורה לא מכובדת, דווח על ביקורות והערות מעליבות מצד הרופא וכן מטופלים נתקלו בניסיונות הפחדה מצד הרופא. לפי מחקרים שנעשו מנקודת המבט של הצוות הרפואי, נמצא, כי ככל שמשקל המטופל גבוה יותר, לרופא יש פחות סבלנות ורצון לעזור לו והוא מקדיש פחות זמן לטיפול בו.
בדיון שנערך בלשכה לאתיקה- חלק מחברי הלשכה העלו את הטענה, כי אם יש קשר בין נושא הפנייה של המטופל לבין בעיית ההשמנה שלו, הרי שהרופא חייב להעיר על כך למטופל, כחלק מהטיפול הרפואי. חלק מהרופאים טענו שייתכן שהרופא צריך לקבל את הסכמתו של המטופל לשוחח עימו על כך. היתה הסכמה, כי בכל מקרה, נדרשת תקשורת מכבדת בין הרופא למטופל ושהנושא קשור קשר הדוק לחינוך הרפואי.
חוויה אישית שעברה רופאה כמלווה של מטופלת בבית החולים – הציגה ד"ר טלי מרק בנטנקור. ד"ר מרק סיפרה על החוויה שעברה עם חמותה במהלך אשפוזה בבית החולים. במהלך האשפוז נתקלה ביחס לא קולגיאלי מצד הצוות הרפואי בעיקר מצד הרופאים הצעירים בבית החולים מה שגרם לה לתהות לגבי זהותם ואופיים של רופאי העתיד.
לאור סיפורה של ד"ר בנטנקור, העלו עוד מספר חברים בלשכה סיפורים אודות אירועים דומים שעברו, בו שקלו אם להציג עצמם כרופאים או לא וחלקם אף הרגיש כי נוכחותם מפריעה לצוות הרפואי בעבודתו.