החופש המחשבתי, קליני-אקדמי-מקצועי, של הרופא הוא הדחף העיקרי לקידום הרפואה ולשינוי פרדיגמות מקצועיות. הפניית אצבע מאשימה כלפי רופא החושב אחרת מהקולגות עלולה לפגוע ביצירתיות ובמחשבה המקצועית. דוגמאות אין סוף לכך, למשל את ד"ר איגנץ זמלווייס, שחשב כי הסיבה לתמותת יולדות קשורה לרחיצת הידיים של המטפלים, שינויי תפיסת עולם בטיפול בטראומה כירורגית, הורדת רמת החמצן ליונקים באינקובטורים ומניעת Retrolental fibroplasia ועוד. תעוזת הרופאים לצאת מול הכלל, לחקור ולקדם את מדע הרפואה, היא לעיתים המאפשרת שיפור בטיפול במחלות ושיפור איכות ואריכות החיים.
עמותה המקדמת חינוך בריאות הגישה תלונה ללשכה לאתיקה נגד רופא ילדים, העוסק ברפואה משלימה מסוג הומאופתיה. הרופא דיבר בפאנל בערוץ טלוויזיה נגד חיסונים, בתקופה שבה הייתה מגפת חצבת בישראל. המגפה הייתה קשה במספר אזורים בארץ שבהם שיעור המתחסנים נמוך. מספר ימים בטרם הדיון בלשכה לאתיקה נפטרה ילדה בבית החולים שערי צדק ממחלה זו על רקע זה, הדיון הציבורי והדיון בלשכה היה סוער.
כתבנו בעבר דף עמדה לגבי חופש הביטוי של הרופא בתקשורת, הבעת דעתו בכל נושא אשר אינו נוגע ישירות למקצועיותו - "רופאים בתקשורת – חופש הביטוי מול כבוד המקצוע" - שם הצהרנו כי לרופא הזכות להביע את דעתו, ואין ללשכה לאתיקה רשות להגביל זכות בסיסית זאת בחברה דמוקרטית. הסייגים אשר הצבנו התייחסו לסגנון, לאחריות ולכבוד המקצוע.
הדילמה: האם, בהיבט האתי, מותר לרופא להציג בתקשורת את דעתו המקצועית הנוגדת את דעת הרופאים והקהילה הרפואית? מצד אחד, הוא עלול לסכן את בריאותם ולפעמים אף את חייהם של המקשיבים לו אשר ינהגו על פי המלצתו. מצד שני, "סתימת פיות" באצטלה של אתיקה רפואית עלולה לחסום חשיבה חופשית של רופאים ואת הדחף לשפר ולקדם את הרפואה.
לאחר דיון החליטו חברי הלשכה: אין אנו רואים בהצגת דעה חדשה או שונה מהזרם עבירה אתית רפואית.
יחד עם זאת, נקבעו הכללים הבאים:
- רופא החושב שונה מהמקובל בעולם הרפואה, בנושא מסוים, בזמן מסוים, ראוי וחשוב כי יציג את דעתו קודם כול בקרב הקהילה הרפואית, בתוך קבוצת הייחוס המקצועית. הרופא יבסס את דעתו השונה בדרך המקובלת בין העוסקים במקצוע, כגון הרצאות לעמיתים בכנסים רפואיים, עריכת מחקרים וכתיבת מאמרים.
- בבואו להציג דעותיו בפני הציבור הרחב, יציג עצמו הרופא ואת תפקידו במדויק. כאשר נדרש, ידייק הרופא ויבהיר "באיזה כובע" הוא מביע את דעתו.
- ראוי כי רופא המציג בתקשורת או בפני ציבור רחב, המורכב מאנשים שאינם רופאים, דעה הפוכה או שונה מזו של הקהילה הרפואית, יציין בדבריו את המקובל ברפואה באותה עת.
- הרופא ישקול האם יש בדבריו דבר העלול לפגוע בכלל, כגון הפחדה או פגיעה בבריאות הציבור השומע אותו, וינהג באחריות מקצועית.
- הרופא יפעל באחריות בעיתות משבר, ולא יעודד התנהגות העלולה לגרום להחרפת החולי.