מערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור משווע ברופאים. מחסור מתמשך זה ניצב בלב המשבר ממנו סובלים כיום הרופאים והמטופלים כאחד, ואשר מתבטא – בין היתר – גם בהיעדר מיטות אשפוז ובפערים הולכים ומתרחבים בין שירותי הבריאות הנגישים לקבוצות שונות בישראל. הדין וחשבון שלפניכם הוא הראשון לספק נתונים מקיפים אודות המחסור ברופאים במטרה להעלות את הנושא לראש סדר היום הציבורי ולעורר דיון נוקב לגבי המדיניות שמניעה את המחסור הזה כמו גם חלופות אפשריות לה.
במסמך זה נעשה ניסיון להקיף את ההיבטים המרכזיים והמשמעותיים ביותר של המחסור ברופאים, ולהעריך את השלכותיו על מערכת הבריאות. על כן מתבסס המסמך על מגוון רחב של מקורות מידע רלוונטיים, בהם:
- דוחות רשמיים של משרדי ממשלה, ובעיקר של משרדי האוצר והבריאות
- מסמכים של גופים ממלכתיים כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, משרד מבקר המדינה ובנק ישראל
- פרסומים של מכוני מחקר כגון המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות בישראל ומכון ברוקדייל
- מסדי נתונים של ארגונים בינלאומיים, לרבות ארגון הבריאות העולמי (WHO) והארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD)
- מאמרים מכתבי עת מקצועיים העוסקים בתחום הרפואה
- חוקי המדינה
- מסמכים קודמים של ההסתדרות הרפואית העוסקים בסוגיות עקרוניות של מדיניות בריאות
- מאמרים וידיעות מתוך העיתונות הכתובה והאלקטרונית
כפי שניתן לראות בהמשך המסמך, תופעת המחסור באה לידי ביטוי במספר מישורים, ועל כן ניתן למצוא במסמך התייחסויות לנושא ברבדים שונים שיש ביניהם, כמובן, קשרי גומלין והשפעה הדדית: ברמת המערכת, מסכל המחסור ברופאים את שאיפתה של מערכת הבריאות להעניק שירותי בריאות נאותים לאזרחי המדינה כמתחייב מחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.