משרד הבריאות פרסם ביום ה-13.1.2011 דין וחשבון בנושא "מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל 2009". הדו"ח מצביע על המשך מגמת הירידה בשיעור מיטות האשפוז בבתי החולים ועל מדדים מדאיגים בדבר מקומה של ישראל ביחס למדינות ה-OECD בכל הנוגע לשיעור המיטות, התפוסה בבתי החולים, ומשך השהייה הממוצע במהלכו מקבל חולה טיפול רפואי.
נתונים אלה אינם מפתיעים כלל ועיקר. למעשה, עוד בשנת 1995 התריע מבקר המדינה כי "דחיסת מיטות נוספות מקשה את הטיפול בחולים, מגדילה את הסיכון שלהם להידבקות ועלולה לפגוע בנוחותם ורווחתם...". [1] בשנים שחלפו מאז התריעו הרופאים וגורמים נוספים במערכת הבריאות שוב ושוב על כך שהעומס בבתי החולים – ובמיוחד במחלקות הפנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ – הפך לבלתי נסבל. מספר הולך וגובר של חולים מאושפז במסדרונות, סובל מתורים ארוכים, ומקבל טיפול באיכות לקויה נוכח תנאי האשפוז. באופן טבעי, העומס גורם גם לשחיקה קשה בקרב הרופאים אשר מצופה מהם לספק את השירות הרפואי הטוב ביותר אך אין מספקים להם את התנאים הדרושים לכך, כולל תקינה של כח אדם רפואי שצריכה להיות מותאמת לצרכיה האמיתיים של האוכלוסייה בשנת 2011 (התקינה הקיימת מבוססת על חישובים משנות ה-70' וה-80').