מערכת הבריאות בראי דוח ה-OECD

עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל לקראת דיון בוועדת הבריאות בנושא
 

מנתוני דוח ארגון ה-OECD מנובמבר 2013, אשר ערך סקירה משווה בין מערכות בריאות בעולם, עולה כי מערכת הבריאות הציבורית בישראל נחלשת ועומדת בפני סכנת התדרדרות. על הקברניטים לראות בנתוני הדוח הבולטים, כפי שיוצגו להלן, אורות אדומים המזהירים מפני נסיגה של מערכת הבריאות הציבורית שנים לאחור. 
 

נתונים מאתר ה-OECD בעריכת הר"י 
 

אי-שוויון במערכת הבריאות

על פי הנתונים שפורסמו על-ידי ה-OECD והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי ההוצאה הפרטית מכיסם של התושבים בישראל מהווה 25% מההוצאה הלאומית לבריאות, זאת לעומת 20% במדינות הארגון. יתרה מזאת, אם ניקח בחשבון גם את ההוצאות עבור ביטוחים משלימים ופרטיים, הרי שההוצאה הפרטית מהווה 39% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות.
 

אנו יודעים שכיום כ-80% מתושבי המדינה משלמים עבור ביטוחי בריאות משלימים (שב"ן), ומתוכם יש מי שרוכש ביטוח בריאות פרטי בנוסף. למעשה, מי שידו אינה משגת ממשיך להסתמך על המערכת הציבורית המתדלדלת, ורואה איך לנגד עיניו מתקשה קופת החולים לספק לו את המינימום המתחייב מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
 

נתון מדאיג נוסף הוא המחסור במכשירי סריקה מתקדמים, ובייחוד סריקה באמצעות תהודה מגנטית (מכשיר ה-MRI).לפי הדוח, ישנם כ-2.5 מכשירי MRI למיליון נפש (רובם נייחים ומקצתם מכשירים נייחים הנעים באזורי הפריפריה), וזאת לעומת ממוצע של 13.4 במדינות הארגון. כמו כן, שיעור בדיקות ה-MRI בארץ עומד על 19.7 לאלף נפש, לעומת 56.6 בממוצע של מדינות הארגון. נתונים אלה מציבים את ישראל במקום נמוך ביותר כשמאחוריה רק מקסיקו. באופן דומה, שיעור מכשירי ה-CT בישראל נמוך למדי – תשעה מכשירים למיליון נפשות – ומעמיד את המדינה במקום הרביעי מהסוף.
 

המשמעות לבריאות הציבור היא דרמטית: תורים ארוכים לבדיקת MRI בפריפריה גורמים לעיכוב באבחון מצבים רפואיים ופגיעה ביכולות האבחון הרפואי. במילים אחרות, מדי יום אנו עלולים "לפספס" אבחון מוקדם ובזמן של מצבים רפואיים נסתרים כגון גידולים שפירים או סרטניים, או שינויים לא טבעיים באיברי הגוף. במקרים קיצוניים המשמעות היא גילוי מאוחר מדי של מחלות קטלניות. השילוב של מחסור במכשירי MRI בפריפריה יחד עם מצבה הסוציו-אקונומי (ובהתאם הבריאותי) של אוכלוסיית הפריפריה יוצרים כשל חברתי ובריאותי מן המעלה הראשונה.
 

כוח אדם רפואי

מנתוני הדוח עולה כי אחוז הרופאים בישראל שגילם עולה על 55 הוא הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD ועומד על 49% מכלל הרופאים במדינה, בעוד שהממוצע במדינות ה-OECD עומד על 32%. לצד זאת, מספר בוגרי הפקולטות לרפואה בארץ הוא הנמוך ביותר בהשוואה למדינות הארגון, ועומד על 14.5 בוגרים לאלף רופאים, וזאת לעומת ממוצע של 33.7 רופאים לאלף רופאים במדינות הארגון. עמדת הר"י היא כי נדרשים בכל שנה כ-1,300 רופאים חדשים על מנת לשמור על יציבות המערכת. בשנים האחרונות פעלה הר"י להגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בארץ ותמכה בהקמת בית הספר לרפואה בצפת. עם זאת, יש להמשיך ולפעול בנחרצות כדי להגדיל את מספר הבוגרים המקומיים.
 

שיעור התפוסה בבתי החולים

על פי הדו"ח, אחוז תפוסת המיטות באשפוז הכללי בישראל הינו גבוה ביותר מכל מדינות הארגון ועומד על 98%  בשנת 2011 בהשוואה ל- 78% בממוצע במדינות ה-OECD. משמעות הנתון היא כי בימי החורף, כאשר התחלואה עולה בקרב מבוגרים ובכלל, מוצפים חדרי המיון והמחלקות הפנימיות במספר חולים העולה על מספר מיטות האשפוז, והתוצאה העגומה היא עוד ועוד חולים השוכבים במסדרונות.
 

בשנת 2011 הגישה הר"י עתירה לבית המשפט העליון בדרישה להגדיל את מספר מיטות האשפוז בבתי החולים בישראל. בזכות הגשת העתירה, התחייבה המדינה בפני בג"ץ להקצות 960 מיטות אשפוז תוך 6 שנים. על-פי נתונים שנמסרו להר"י ממשרד הבריאות לאחרונה, עד היום הוקצו 570 מיטות ונפתחו בפועל 507 מיטות לערך. 

הר"י קוראת לממשלה להמשיך ולהקצות יותר מיטות אשפוז לבתי החולים על מנת להימנע מתפוסה העולה על-100% בחודשי החורף ומזמני אשפוז קצרים מדי הפוגעים בהחלמתו המלאה של החולה.
 

ההשקעה הלאומית בבריאות

על פי נתוני ה-OECD, שיעור ההשקעה בבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל עומד על 7.7%, בעוד שהממוצע במדינות הארגון עומד על 9.3% ובארה"ב על 17.7%. למעשה, כשבמדינות רבות בעולם המערבי הבינו שיש להתאים את תקציב מערכת הבריאות לצרכים של הרפואה המודרנית, המשיכו בישראל "להרעיב" את המערכת. כאן המקום לציין, כי התוספות התקציביות שניתנו למערכת הבריאות בדמות הסכמי ייצוב עם קופות החולים אינן תואמות במלואן את הצרכים הרפואיים בשטח. הימנעות המדינה מעדכון מדד יוקר הבריאות שוחקת את תקציב הבריאות ויוצרת גירעונות ענק שיביאו לחיסכון מסוכן על גבם של החולים.
 

הר"י סבורה כי השיפור בנתונים הכלכליים בשנת 2013 מהווה שעת כושר לשנות את המצב. רק הגדלת ההשקעה הציבורית בבריאות תאפשר גם לקופות החולים וגם לבתי החולים לעמוד במחויבותם לציבור המטופלים ולממש הלכה למעשה את הזכות לבריאות בדרך הראויה ביותר. שמירה על המצב הקיים מבלי תוספת למערכת תימנע מאיתנו להעניק רפואה מודרנית ומתקדמת המצילה את חייהם של יותר אנשים ומשפרת את בריאותם של כלל תושבי המדינה. המשך החיסכון יביא לפגיעה בתושבי המדינה – חולים ובריאים כאחד.
 

אז מה ניתן ורצוי לעשות?

בישראל ישנה מערכת בריאות מתקדמת אשר בורכה בטובי הרופאים והצוותים הרפואיים בעולם. הנתונים בדבר תוחלת החיים הגבוהה והירידה בתמותת תינוקות מעידים על כך. עם זאת, על מנת לשמור על איכות הטיפול, לקדם את השוויון ולמנוע נסיגה לאחור, יש לחזק את מערכת הבריאות הציבורית ולפעול למען:

1. הגדלת ההוצאה הלאומית לבריאות ל- 8% מהתמ"ג באופן מיידי, עם תכנון להמשך ההגדלה עד לפחות 9.5% בשנים הקרובות.
2. עדכון מדד יוקר הבריאות על מנת שקופות החולים ובתי החולים יעמדו בחובות של סל שירותי הבריאות מכוח החוק.
3. שינוי תמהיל ההוצאה הלאומית לבריאות, כך שההוצאה הציבורית תגדל על חשבון ההוצאה הפרטית. שינוי זה חשוב למאבק באי-השוויון במערכת ומתן טיפול רפואי זמין ומתקדם לכל אדם.
4. הנגשת שירותי בריאות לתושבי הפריפריה – לרבות העמדת משאבים כגון מכשירי MRI ו-CT ביחס שווה לפריסתם באזור המרכז. 
5. תכנון אסטרטגי ארוך-טווח של כוח האדם הרפואי, בדגש על הגדלת מספר מקבלי הרישיונות לעיסוק ברפואה בארץ תוך שמירה על הרמה המקצועית. לצד זאת, עידוד הרופאים לבחור לעבוד בפריפריה ובמקצועות במצוקה.