מוות עוברי

שכיחות מות עובר ברחם הינה כ-5-6/1000 מהלידות. כמחצית מן המקרים מתרחשים במהלך הטרימסטר השלישי, לאחר שבוע 28 וחמישית מהמקרים במועד, לאחר שבוע 37. הגורמים המשוערים למות עובר מתחלקים לגורמים עובריים, שלייתיים או על רקע מחלות אימהיות. כ-25% מכלל מקרי התמותה העוברית נובעים מהפרעות עובריות - 7-10% הפרעות כרומוזומליות, ו 15%- מומים מבניים. 25-30% הפרעות בשלייה ובחבל הטבור, 10-15% - היפרדות שלייה. 10% מכלל מקרי המוות התוך-רחמי נובעים ממחלות אימהיות כגון יל”ד, סוכרת ומחלות בלוטת המגן. ב-20-40% מהמקרים של מות עובר ברחם, למרות בירור נרחב, לא ניתן להצביע על הסיבה המשוערת. בירור נרחב הכולל בדיקות סרולוגיות, משטחים ותרביות ויראליות וחיידקיות, בירור גנטי והערכה מבנית של העובר, יכולים להוביל לאיתור הסיבה. החשיבות בכך היא הן מבחינת העברת המידע לבני הזוג והן מבחינת האפשרות למניעה של אירוע דומה בהיריון הבא.

מהדורת 2023

לחצו כאן לטקסט המלא

מה תרצו למצוא?

מידע וזכויות

חברות בהר"י

דמי חבר

תחומי פעילות

פעילות ציבורית

על הר"י

לשימושך

כרטיס רופא

אתרי הר"י

צרו קשר

פעולות מהירות

שפות

מוות עוברי