הרופא מתוקף תפקידו והכשרתו הוא המכיר את גוף האדם, פעילותו התקינה, החולי והשפעתו על המטופל ויכולותיו הגופניות והנפשיות. לכן נראה לכאורה, בצורה הטבעית ביותר, כי על הרופא מוטלת החובה "לאשר" את יכולותיו של האדם לעמוד במטלות שונות.
בלשכה לאתיקה הוצגו דרישות לאישורי כשירות בנושאים מגוונים, חלקם מעוגנים בחקיקה, כמו חוק מכוני כושר הקובע בסעיף 4.א.1 כי "מכון כושר יקבל מתאמן קבוע רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית המאשרת את כשירותו מבחינה רפואית להתאמן במכון כושר ואשר ניתנה במהלך 90 הימים שקדמו למועד בקשתו של המתאמן להתקבל כמתאמן קבוע במכון הכושר" או חוק עבודת הנוער הקובע בסעיף 11.א. כי "לא יועסק נער אלא אם כן נבדק בדיקה רפואית, ורופא המשפחה שבדק אותו נתן אישור רפואי להעסקתו".
במקרים אחרים מדובר בטופסי כשירות פיסית ולעיתים נפשית שונים בקרב עובדי משחטות, מאמצי ילדים, עובדי הוראה, מועמדים לפקולטה לרפואה, משתתפים באירועי ספורט, צלילה ונופש וכיו"ב. קבוצה נוספת של אישורי כשירות קשורה למתן אישורים למעצר או למאסר, שהנם בעייתיים בפני עצמם.
בדיון הלשכה לאתיקה הפרדנו בין מקצועיותו של הרופא בקשר לקביעת מצבו הבריאותי של הנבדק, לבין יכולת הניבוי שלו בנוגע לביצוע מטלות שונות או השתתפות באירועים.
לצורך מתן הכשירות נדרשת לא רק הערכת מצבו הבריאותי של המטופל בעת הבדיקה והגבלות הנובעות מבעיות רפואיות אשר עלולות להחמיר את מצבו, אלא גם היכרות של הרופא עם הדרישות הגופניות והנפשיות הקיימות בפעילות הספציפית לגביה מבוקש האישור.
הדברים אינם פשוטים ודורשים רמת מקצועיות מתאימה.
לדוגמה: אישור כשירות לחדר כושר דורש מצד אחד בדיקת מצבו הרפואי הנוכחי של המטופל, אולם מהצד השני יצריך את הרופא לדעת מה יעשה אותו מטופל בחדר הכושר- ואינה דומה הליכה מתונה של 2 ק"מ לריצה מהירה של 10 ק"מ בעליה. האם רופא המשפחה מכיר באמת את ההבדלים בין הפעילויות המוצעות בחדר הכושר ואת הדרישות שלהן או שרק רופא בעל הכשרה בתחום הספורט יכול לתת מענה מתאים?
מומחים בתחום טוענים כי יש לחלק את הסיכונים הבריאותיים לבעיות בריאות המסכנות חיים בספורט ומתייחסים בעיקר לאירוע לב חד דוגמת אוטם שריר הלב או דום לב (במאמץ או אחריו), ולבעיות שאינן מסכנות חיים הקשורות בעיקר לבעיות אורטופדיות במערכת השריר והשלד. ארגונים שונים בעולם חלוקים בדעותיהם מהן הבדיקות המקדימות לחדר כושר, כאשר ארגוני הלב האמריקאים ממליצים על בדיקת מאמץ לפני קבלת אישור לחדר כושר לאדם חולה סכרת או לכל גבר מעל גיל 45 ואישה מעל גיל 55 והארגון האמריקאי לרפואת ספורט ממליץ לכל אדם באשר הוא לעבור בדיקת מאמץ אם הוא מעוניין לעסוק בפעילות גופנית בעצימות גבוהה או בינונית, ללא קשר למחלותיו או לגילו.
וזו רק דוגמה אחת מיני רבות לסוגי האישורים הנדרשים ולבעייתיות היכולה לנבוע מהם.
לגבי הנושא הרחב של "אישור כשירות" למאסר / מעצר, ישנן מגבלות נוספות הנובעות ממחויבות הרופא למטופל והכלל הבסיסי הקובע כי רופא לא יפעל לרעת מטופלו. הלשכה לאתיקה כבר פרסמה בעבר נייר עמדה לפיו רופא לא ייתן כל הרשאה רפואית לבידוד או להפרדה של אסיר למטרות ענישה. תפקידו של הרופא הוא לבדוק את האסיר ולקבוע את מצבו הבריאותי, תוך שמירה על עצמאותו המקצועית של הרופא ומתוך אחריות לרווחת המטופל.
נייר העמדה:
- בבסיס אישורי הכשירות הניתנים מטעם רופא, צריך לעמוד שיקול דעת רפואי ובדיקה מקצועית של האם ומה נדרש מבחינה רפואית לצורך העניין בשלו מבוקש האישור מהמטופל.
- בחתימה על אישור כשירות חלה על הרופא חובת אחריות בדיוק כמו בטיפול בכל בעיה רפואית הבאה לפתחו.
- יש להפריד בין אישור בריאות, המהווה תיאור המצב הבריאותי של המטופל בזמן הבדיקה, לבין מתן כשירות לביצוע / השתתפות במשימות בהן יעמוד המטופל.
- הרופא יהיה מעורב אך ורק באישורים העוסקים בנושאים רפואיים והמצריכים בדיקה רפואית ו/או תיאור המצב הבריאותי. אין זה מתפקידו של הרופא לאשש את הצהרות המטופל בעניינים החורגים ממצבו הרפואי.
- ככלל יש לשאוף כי הנוסח של אישורים למיניהם יהיה אחיד ויתמקד באישור תקינות המצב הבריאותי הנוכחי ובתיאורו ולא במצב עתידי או במתן הכשר לביצוע פעילות ספציפית בעלת מאפיינים כאלו ואחרים.
- באישור כשירות צריך הרופא להכיר מקצועית מה נדרש מגוף או מנפש האדם, על מנת לקחת חלק בעניין נשוא האישור.
- על הרופא להכיר במגבלות הידע המקצועי שלו ולהפנות למומחה בתחום, כל אימת שאינו מכיר את הנדרש מבחינה רפואית לביצוע המטלה.
- רופא לא יאשר אוטומטית את הכשירות כאשר אין בידו את הידע המקצועי הנדרש הקשור לעניין.
- הרופא רשאי לסרב למתן אישור כשירות לפעילות המנוגדת לעמדתו המקצועית, למצפונו או לאמונתו.
- בדיקת רופא לכשירות תיעשה לפי כללי האתיקה, בתנאים נאותים, כגון שמירה על הפרטיות וקבלת הסכמת המטופל לבדיקה.
- הרופא ידאג לטפל או להפנות את הנבדק לטיפול רפואי מתאים, כל אימת שאיתר בעיה רפואית במסגרת הבדיקה לאישור כשירות.