ההתפתחות שחלה בשנים האחרונות בתחום הקרדיולוגיה ההתערבותית, קשורה בין השאר, בתרומה העצומה של התומכונים הכליליים (סטנטים) ליעילות ולבטיחות של הפרוצדורות הכליליות. טכנולוגיה זו איפשרה לשפר במידה ניכרת את היעילות ויכולת ההתמודדות עם מגוון היצרויות מורכב ביותר. עם זאת המגבלה העיקרית לשימוש הנרחב בתומכונים הינה ההיצרות החוזרת בתוך התותב (Instent restenosis) העלולה להופיע בין 10%-40% מהעורקים העוברים הרחבה בהתאם לאוכלוסיית החולים ואפיוני הנגע העורקי.
מספר שיטות (כגון הקרנת העורקים – "ברכיתרפיה") ניסו לתת פתרון חלקי לחולים הסובלים מהיצרות חוזרת אך עד היום לא נמצאה שיטה יעילה לטווח ארוך לטיפול בהיצרות בתוך התומכון לאחר היווצרותה. לאחרונה, נפתח אשנב טיפולי חדש עם ההכנסה לשימוש של תומכים המצופים בתרופות (Drug Eluting Stent), היכולים לשחרר בצורה איטית ומבוקרת תרופות המונעות את תהליך השגשוג של רקמת הניאו-אינטינה בתוך הסטנט.
במחקרים מבוקרים שפורסמו לאחרונה הודגם שתומכונים משחררי תרופה יעילים מאוד בהקטנה משמעותית של הופעת היצרות בתוך התומכון ובהפחתת הצורך באשפוזים והתערבויות מילעוריות וניתוחיות לזילוח מחודש בעורק שטופל במעקב של כשנה.
אין ספק שלהפחתת הצורך באשפוזים חוזרים ובפעולות פולשניות בחולים שטופלו בתומכונים משחררי תרופה, יש פרט לשיפור איכות הטיפול בחולים, גם משמעות כלכלית למערכת הבריאות. בהערכות עלות תועלת מתברר שלטכנולוגיה זו, בנוסף ליתרונות הקליניים המוכחים, ישנם יתרונות כלכליים הנובעים מירידה בשיעור ההיצרות החוזרת, הצורך באשפוזים חוזרים, הרחבות עורקים חוזרות וניתוחי מעקפים. ניתן לצפות שתוספת העלות הכספית תקוזז על-ידי החסכון הכספי הנובע מהכנסתה של טכנולוגיה זו.