אי-ספיקת לב היא מחלה נפוצה המהווה בעיה רפואית משמעותית, ששכיחותה 1%-2% מהאוכלוסייה. ניתן להעריך על סמך אקסטרפולציה מנתונים מארה"ב שיש בארץ בין 50,000 ל-100,000 איש הסובלים מאי-ספיקת לב בדרגות הקשות נוטים לאישפוזים תכופים. בארה"ב זוהי הסיבה השכיחה ביותר לאישפוזים מעל גיל 65, המהווה 5%-10% מכלל האישפוזים דרך חדרי המיון. קרוב לוודאי שבארץ הנתונים דומים. כמו-כן אחראית המחלה לכ-250,000 מקרי מוות בשנה בארה"ב (כ-5,000 מקרים באקסטרפולציה לארץ) ולקיצור משמעותי מאוד באורך החיים של החולים.
העלות השנתית הישירה של המחלה בארה"ב מוערכת כ-20-40 מיליארד דולר. כ-8-15 מיליארד דולר מוצאים על אישפוזים עקב אי-ספיקת לב. הוצאה זו גדולה פי שניים או יותר מעלות האישפוזים של כל החולים במחלות ממאירות גם יחד. רבים מחולי אי-ספיקת לב קשה מראים הפרעות הולכה חשמליות של הלב, הגורמות כשלעצמן להפרעה מכנית לפעולת הלב בשל איבוד הסינכרוניזציה בין שני החדרים, ובין החלקים השונים של הלב השמאלי. התוצאות של אבדן הסינכרון כוללות ירידה בעוצמת ההתכווצות, קיצור זמני מילוי הלב בדיאסטולה, והחמרת אי-ספיקה מיטרלית. ככלל, קיים קשר ברור בין הפרעות הולכה והרחבת קומפלקס ה-QRS באק"ג לבין פרוגנוזה רעה.
בהתבסס על עובדות אלה נעשים מזה מספר שנים ניסיונות לשפר את תיפקוד הלב ואת מצבם הקליני של חולי איס"ק לב עם הפרעות הולכה תוך-חדריות על-ידי שיטות קיצוב המיועדות לסנכרן את התכווצות שני החדרים ואת ההתכווצות של חלקיו השונים של חדר שמאל. השיטה היעילה ביותר שנמצאה עד כה, ואיתה נצבר עד כה הניסיון המירבי, היא של קיצוב בו-זמני של שני החדרים (CRT – Cardiac Resynchronization Therapy). בשיטה זאת החדר הימני מקוצב בשיטה המקובלת ואילו החדר השמאלי מקוצב אפיקרדיאלית באמצעות אלקטרודה בעלת מבנה מיוחד, המוחדרת דרך אחד מוורידי הגפיים העליונים דרך חלל העליה הימנית אל תוך הסינוס הקורונרי ודרכו אל אחד מוורידי החדר השמאלי. לחילופין ניתן לבצע את הקיצוב של חדר שמאל באמצעות אלקטרודה אפיקרדיאלית סטנדרדית המושתלת בניתוח קטן.