מדד איכות ברפואה הינו קריטריון המבטא באופן כמותי היבט מסוים של בריאות באוכלוסייה מוגדרת ובנקודת זמן מסוימת. מעצם הגדרתו, המדד הינו משתנה אובייקטיבי בר כימות, וניתן למדידה חוזרת.
יש הסוברים כי מדידה הינה הכרחית עבור כל ניסיון להעריך את תפקודה של מערכת הבריאות, ובדרך כלל המדידה מהווה חלק ממאמץ ארגוני לשפר את איכותם של שירותי הבריאות.
השימוש במדדי איכות ברפואה נמצא במגמת התרחבות מהירה ברחבי העולם בשנים האחרונות, ובעיקר במדינות המפותחות. עם זאת מדידת האיכות מלווה במספר קשיים מובנים, בהם הקושי בכימות ההיבטים החיוניים למדידה אמינה (מודדים את מה שאפשר ולאו דווקא את מה שנכון למדוד); הקושי המתודולוגי לתקנן את מצבם הבריאותי והסוציו־אקונומי של המטופלים; יצירת תמריץ לברירת מטופלים; יצירת תמריץ למתן טיפולים מיותרים המכוונים להשפיע על שיעורי הביצוע של המדד; הקצאת משאבים ומאמץ ניהולי לפעולות הנמדדות על חשבון אלה שאינן נמדדות.
כמו כן קיימת בעיה אתית בהסטת משאבים מהרפואה המטפלת לרפואה מונעת ועמידה ביעדים על חשבון טיפול בכאב ובסבל, והצבת האג׳נדה של המערכת ולא של המטופל במרכז. הסטת משאבים של המערכת הרפואית והרופא לרפואה מונעת על חשבון טיפול, האופי הפטרנלִיסטִי של יעדי טיפול אחידים, ללא תלות ברצון המטופל ופגיעה בעקרון ההסכמה מדעת של המטופל, כאשר ביצוע הבדיקות מוצג כחובה – מבלי לדון ביתרונות ובחסרונות של כל בדיקה.