פורסם בספטמבר 2009
רקע:
הקשר המקצועי בין רופא למטופל מחייב שותפות תוך אמון הדדי מלא. למרבה הצער לא תמיד עומד קשר זה במבחן המציאות. לרוב המטופל הוא זה המביע את אי שביעות רצונו מהרופא - מאופיו, מהתנהלותו המקצועית או האנושית או גם מעצם הטיפול הרפואי הניתן על ידו. לעתים דווקא הרופא הוא זה המבקש לסיים קשר מקצועי עם מטופל. בניגוד לחופש הניתן למטופל בבחירת הרופא שיטפל בו, חופש הבחירה הניתן לרופא בבחירת מטופליו הוא מוגבל יותר. נוצר צורך לכן לאזן אסימטריה זו בקביעת כללים אתיים המתירים לרופא, בנסיבות מיוחדות ומוצדקות לסיים ביוזמתו את הקשר המקצועי עם המטופל.
נייר העמדה:
1. על הרופא מוטלת החובה לתת עזרה רפואית למטופל כל עוד המטופל זקוק לעזרה זו.
2. בתנאי חירום חובה זו היא מוחלטת.
3. יש נסיבות שבהן רשאי הרופא לסיים קשר רפואי קיים עם מטופל.
4. נסיבות כאלו לדוגמה הן מטופל אלים, מטופל שאינו מציית להוראות רפואיות או מטופל הבא בדרישות יתר מופרזות אל הרופא.
5. סיום הקשר אפשרי גם עם פרישת הרופא לגמלאות, מעבר הרופא לאזור גאוגרפי אחר או שינוי תחום העיסוק ברפואה.
6. יש לוודא כי בריאות המטופל לא תיפגע במהלך ניתוק הקשר הטיפולי.
7. יש להודיע מראש לחולה על ניתוק הקשר הטיפולי ולאפשר לו להיערך לקראתו.
8. במידת האפשר יש לסייע לחולה במציאת רופא מחליף.
9. בהסכמת החולה יש להעביר את הרשומה הרפואית לרופא המחליף.