דעת הרוב בוועדה המליצה לקצר את תקופת ההתיישנות. תקופת ההתיישנות בארץ ארוכה יותר ממדינות מערביות אחרות. באנגליה, למשל, תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים מהתאריך בו אירעה הרשלנות, או מהזמן שבו הבחין המטופל שניתן להגיש תביעה. בית-המשפט מתיר להאריך את התקופה במקרים מסוימים62.
ארצות-הברית:
גם בארצות-הברית תקופת ההתיישנות קצרה יחסית. בשנות ה-70 היתה הרגשה של אובדן שליטה על מספר התביעות ברשלנות רפואית ועל הסכומים שנפסקו במשפט. כתגובה, המדינות חקקו כמה רפורמות, וביניהן תקופת התיישנות קצרה יותר. רובן הניכר של המדינות קיצרו את תקופת ההתיישנות, בדרך כלל לשנתיים מתאריך גרימת הנזק, או לשנה מן הזמן שהיה סביר לצפות ממישהו להכיר בנזק63.
השינוי בחוק רק משקף את המציאות. אחת מחברות הביטוח הגדולות בארצות-הברית בשוק ביטוחי הרשלנות, מצאה כי 30% של התביעות ברשלנות רפואית שהגיעו אליה הוגשו בשנת הטיפול הרפואי, 30% נוספים הוגשו בשנה שלאחר טיפול, 25% הוגשו בשנה השלישית, 7% הוגשו בשנה הרביעית, ו-8% בשנים 10-645. דהיינו, רוב התביעות ממילא הוגשו בשנתיים הראשונות, ורוב ניכר בשלוש שנים הראשונות, כך שאין סיבה להאריך את התקופה ולהכניס אלמנט של אי-ודאות למערכת, מה שגורם להעלאת פרמיות הביטוח.
יצוין כי לפי החוק הנוכחי, וגם לפי הצעת החוק החדשה, ההתיישנות אינה מפקיעה את הזכות, אלא חוסמת את הליך מימושה. זוהי התפישה הדיונית של ההתיישנות.
___________________________________
62. Montgomery J. Health Care Law. New York, NY: Oxford University Press, 1997, 192-3.
63. Furrow et. al. at 392.
64. Furrow et. al. at. 383.