ינואר 2023
השיקולים האתיים העומדים בבסיס מתן טיפול למניעת הריון לנשים שאינן כשירות לקבל החלטות אוטונומיות - לדוגמה, מטופלות החולות במחלות נפשיות או סובלות מפיגור שכלי ועוד - תלויות בנסיבות ובמצב האישי של המטופלת. ככלל, חשוב לכבד את האוטונומיה של המטופלת, ולהבטיח שכל ההחלטות הטיפוליות מתקבלות לטובתה.
אם מטופלת אינה מסוגלת לקבל החלטות בשל מצבה הנפשי, יש להתייעץ עם מקבל החלטות חלופי בשמה, קרי אפוטרופוס או מיופה כוח.
על ההחלטה להתבסס על מצב בריאותה הנפשי והפיזי של המטופלת, רצונות הרבייה שלה כפי שהביעה אותם, והסיכונים והיתרונות הפוטנציאליים של הטיפול.
חשוב גם לספק למטופלת חינוך וייעוץ מקיף ולא שיפוטי לגבי אמצעי מניעה, כדי להבטיח שהיא תוכל לקבל החלטה מושכלת.
מניעת הריון באופן זמני אפשרית על ידי טיפול תרופתי או התקן תוך רחמי, ובאופן קבוע הדבר אפשרי על ידי עיקור ניתוחי.
ההמלצה על הטיפול נעשית בדרך כלל על ידי הגינקולוג/ית אליהם פונה המטופלת. ההחלטה תהיה על פי צורכי המטופלת, בשיתוף של המטופלת, הרופאים והרופאות המטפלים בה.
לפעמים, גם אם המצב השכלי של המטופלת מעורער, עדיין אפשרי שיתוף פעולה מצידה בהחלטה זאת. במקרה כזה, יש לשתפה ולקבל את העדפתה לטיפול.
כאשר המטופלת סובלת ממחלות נלוות, מובן שיש צורך להתייחס גם לבעיות הרקע הרפואיות ולמצוא את הטיפול המתאים ביותר.
בתום דיון, הלשכה לאתיקה קבעה את העקרונות הבאים:
- טיפול למניעת הריון יינתן ללא אפליה כלשהי, כגון השתייכות לקבוצה מסוימת, על רקע מחלה מסוימת, אבחנה רפואית, מקום אשפוז וכיוצא באלה.
- במטרה לשמר את האוטונומיה של המטופלת בקבלת החלטות, ייעשה מאמץ מיוחד להשגת הבנה ושיתוף של המטופלת, או שיתוף פעולה עם מקבלי החלטה חלופיים.
- החלטה וטיפול למניעת הריון, כמו כל טיפול רפואי אחר, ייעשה על בסיס הערכה אישית פרטנית.
- החלטה וטיפול למניעת הריון ייעשו על פי צורכיה הרפואיים של המטופלת.
- מן הראוי שההחלטות יהיו בשיתוף פעולה ושיקול דעת של רופאים מתחומים שונים.
- ככלל, במצבים שלא ניתן לקבל את שיתוף הפעולה ואת דעתה של המטופלת עצמה, תינתן עדיפות לטיפול זמני על פני טיפול קבוע ובלתי הפיך.