המערכת הנוירואנטומית והנוירואנדוקרינית בפגים מאפשרות העברת גירויי כאב. פעולות המעוררות כאב במבוגר מעוררות כאב גם בפג אולם, בניגוד למבוגרים, תחושת הכאב בפגים חזקה יותר וסף הגירוי הנדרש לגרימת כאב נמוך יחסית.
לחשיפה חוזרת ונשנית לכאב בתינוקות ופגים, הנמצאים ממילא בסיכון, יש השלכות בטווח הקצר והארוך, ביניהם, שינויים בעיבוד ובויסות כאב וסטרס, הפרעה לקשב וליכולות הקוגניטיביות. מניעת כאב יכולה להוביל להפחתת תחלואות אלו.
מאחר שפגים ותינוקות אינם יכולים לדווח על תחושת כאב, ולעתים אף אינם מראים באופן התנהגותם כי חשים כאב (למשל, בכי או תזוזה), הרי שזיהוי הכאב, הערכת עוצמתו ומניעתו תלויה בעיקר בצוות הרפואי.
מניעת כאב מיטבית בפגים, מחייבת ידע ויכולת להעריך כאב.
מידע על סימני כאב בפגים, סולם רב-מימדי להערכת כאב בפגים, ותרשים פנים להערכת כאב נמצאים בנספח לנייר זה.
מטרת הנייר: יצירה של בסיס מדעי שישמש למחלקות המטפלות בילודים ובפגים לצורך הכנת נוהל מחלקתי לטיפול ומניעה בכאב באוכלוסיה זו.