בעייפות מעוצבת לפיכך מתוך מאפייניה הייחודיים של הרפואה הראשונית:
התייחסות כוללנית: גופנית-ביומדיקלית ורגשית-חברתית בו זמנית
קשר מתמשך, ארוך טווח והכרת הקונטקסט התרבותי והמשפחתי של המטופל בסביבתו.
מתוך גישה זו לעייפות, המגמה בהנחיות אלו היא לקשור את השאלה האבחנתית וקביעת בדיקות עזר, להבנת המשמעות שיש לעייפות בעיני המטופל, בירור האמונות הבריאותיות שלו, תוך תיאום ציפיות עמו, כי לעתים קרובות תהליך הבירור עצמו הוא הטיפול.
נדגיש, כי אין בכוונתם של הנחיות אלו להחליף את ספר הלימוד, אלא לסייע לרופא הראשוני להתייחס למצבים שכיחים ואופייניים כמו גם מצבים נדירים יותר וחמורים, ומתוך כך לנקוט גישה של המתנה ומעקב או טיפול מיידי לפי הנסיבות.
בשנים האחרונות בולט בספרות נושא "העייפות" אם כי עדיין דל המחקר. אנו מקווים שההנחיות תעוררנה דיון ומחקרים בנושא.