בהסתמך על ההמלצות הקליניות של ה־ American Academy of Pediatrics שפורסמו בשנת 2011 בנושא אבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז בילדים ומתבגרים, האיגוד הישראלי לרפואת ילדים ממליץ:
א. על הרופא המאבחן לאשר, שהילד או הנער המאובחן עומד במדדים שנקבעו ע"י ה - DSM V.
המידע לקביעה זו חייב להתקבל מההורים, מורים, וכל גורם המעורב בהשגחה על הילד/ הנער.
*על הרופא המאבחן לוודא, שנשללו גורמים אחרים שעלולים להביא לקשיים הלימודיים או ההתנהגותיים
שבעטיים מתבצע האבחון.
ב. בהערכת ילד/נער עם הפרעת קשב וריכוז על המאבחן להתייחס לאפשרות קיומה של תחלואה נלווית.
ג. על הרופא להכיר בהפרעת קשב וריכוז כבעייה כרונית, ולהכיר בילד כבעל צרכים נוספים.
ד. לשם אבחון הפרעת קשב וריכוז נחוצים הצעדים הבאים (אשר יבוצעו ע"י או באחריות הגורם המאבחן):
1 . לקיחת אנמנזה מלאה
2 . בדיקה גופנית, כולל בדיקה נוירולוגית
3 . מילוי שאלונים ע"י ההורים והמורים
4 . קבלת דיווחים על תפקוד בביה"ס
5 . שלילת גורמים אפשריים אחרים שהביאו את הילד לצורך באבחון, כולל הערכה רגשית של הילד
ה. לעתים, כחלק מהאבחון, ולפי שיקול דעת הרופא או (הפסיכולוג) המאבחן, נחוץ לבצע גם:
1 . בדיקת שמיעה וראייה
2 . הערכה מנטאלית, התפתחותית, או קוגניטיבית
3 . בדיקות נוספות המתייחסות לתחלואה נלווית, כגון EEG
4 . אבחון פסיכו דידקטי
5 . מבחנים ממוחשבים
*ההנחיות כתובות בלשון זכר אך מתייחסות לשני המינים.