"מנופאוזה", (בעברית: תום הווסת), היא שלב ביולוגי בחיי האישה שבו נפסקת הפוריות ומתאפיינת על ידי הפסקת מחזור הווסת. השינויים הנלווים למנופאוזה מתרחשים כאשר תפקוד השחלה פוחת עד היעלמותו.
התקופה המקדימה את המנופאוזה נקראת הפרה-מנופאוזה או תקופת המעבר, היא התקופה שבה יש לאישה מחזורים לא סדירים עם או בלי ביוצים.
קבוצה נוספת חשובה, הן נשים הנכנסות לתום הווסת מוקדם (לפני גיל 40) בשל אי ספיקת שחלות מוקדמת או כתוצאה מכריתתן. ייחודה של קבוצה זו נובע מהגיל הצעיר יחסית של הפסקת הפרשת האסטרוגן. הגיל הממוצע בארץ להופעת הפרה-מנופאוזה הוא 47 שנים, והגיל הממוצע של המנופאוזה הוא כ-49 שנה.
ברוב רקמות הגוף יש קולטנים לאסטרוגן, ולכן, לירידה ברמת האסטרוגן השפעות נוספות מעבר להיעלמות המחזור. רוב הנשים, חוות בתקופת הפרה-מנופאוזה והמנופאוזה מגוון של תסמינים בדרגות חומרה שונות מבחינת השפעתם על תפקוד האישה ואיכות חייה. חלק מן התסמינים, נעלמים עם הזמן, אך חלקם יכול להימשך זמן רב ואף למשך כל החיים. התלונות השכיחות ביותר הן תסמינים וזו-מוטוריים (גלי חום, הרגשה של דפיקות לב מהירות (פלפיטציות) והזעות לילה), תלונות של מצב רוח ירוד או תנודתי ותסמינים אורו-גניטליים (כדוגמת יובש נרתיקי). לחסר ההורמונלי, השפעה גם על מערכות נוספות כמו המוח, מערכת כלי הדם, העצם ורקמת החיבור. לפיכך, לחסר ההורמונלי השפעה משמעותית על ירידה באיכות החיים.
קיים שוני משמעותי בביטוי במגוון התסמינים ודרגת חומרתם בין הנשים, שקשור, בין השאר, למוצא האתני/ חברתי, מצבן הסוציו-אקונומי וגורמים גנטיים וסביבתיים נוספים.
לעתים, תסמינים מנופאוזליים יכולים להופיע גם בנוכחות מחזור סדיר, מספר שנים לפני הפסקת המחזור, גם כאשר הפרופיל ההורמונלי עדיין מתאים לתקופת הפוריות.
מטרת נייר עמדה זה היא לפרט את המלצות הוועד הישראלי לגיל המעבר לאבחון וטיפול בנשים הנמצאות בתקופה זו של החיים.
מהדורת 2021