האיזכור הראשון של דימום לאחר ברית מילה וחשד למחלה תורשתית הוא, ככל הנראה, בתלמוד, במסכת "יבמות". בדיון שבו השתתפו חכמי התלמוד בעיר ציפורי, מסופר על יולדת ששני בניה הקודמים דממו למוות מהחתך לאחר ביצוע ברית מילה. בשאלה, האם יש למול את הבן השלישי הכריעו חכמי התלמוד כי אין למול את הילד, מאחר שקיים סיכון לחייו, לנוכח העובדה שבמשפחה זו יש, כנראה, מחלה תורשתית של הבנים הזכרים עם נטייה מוגברת לדימום.
מחלת ההמופיליה (דממת), הינה מחלה תורשתית קשה ונדירה כתוצאה מפגם בכרומוזום X הגורם לחסר בשני
פקטורים של מנגנון הקרישה (חסר פקטור 8 גורם להמופיליה A וחסר פקטור 9 גורם להמופיליה B). המחלה מתבטאת בדימומים תכופים לשרירים, מפרקים ואיברים פנימיים. חומרת המחלה (דרגת החסר של גורם הקרישה בדם) קובעת את תדירות הדימומים ואת שיעור הופעתם רק לאחר טראומה (חבלה או פציעה כירורגית), או באופן עצמוני. יש לציין, כי הדימומים גורמים להרס מפרקים ובהיעדר טיפול מתאים החולים מפתחים נכות מתקדמת בגיל צעיר. ההמופיליה מוגדרת בחוק כאחת מחמשת המחלות הקשות.
מהדורת 2020