בת 34, נשואה לניר – רופא מתמחה באורולוגיה, בת לרופאים – אבא, מנהל היחידה לטיפול נמרץ באסף הרופא; אימא, רופאת שיניים. ילדים: בר (בן 3) ורומי (בת 1.4); מתגוררת בתלמי מנשה.
מאת מיכל סבו-וינברגר
עם כאלה הורים, ברור היה שתבחרי ברפואה. לא?
"דווקא לא. הוריי מעולם לא גרמו לי להרגיש שהם מצפים ממני להמשיך בדרכם. הם היו מאוד ניטראליים בגישתם, כלומר לא הדגישו את הצדדים החיוביים במקצוע ואף לא את הקשיים".
ובכל זאת, מתי ידעת שתהיי רופאה?
"אני לא יכולה לומר, כמו הרבה רופאים, שתמיד ידעתי שזה הייעוד שלי. לאחר שסיימתי את השירות הצבאי, הודעתי להוריי שאני מתכננת לנסוע לטיול ממושך בחו"ל. לפני הנסיעה, אמי ביקשה ממני לצאת מהארץ בידיעה מה בכוונתי ללמוד כשאחזור. היא אמרה שתקדם בברכה כל בחירה מקצועית, אך היה לה חשוב שאקבל את ההחלטה בטרם אצא מהארץ".
אז מה עשית?
"הואיל ולא חשבתי שיש לי נטייה מובהקת לרפואה, לקחתי את המידעון ועברתי על כל המקצועות המוצעים באקדמיה. למעשה, החלטתי ללמוד רפואה בשיטת האלימינציה. אני מרגישה שהגעתי למקצוע הזה די במקרה".
צילום: יונתן בלום
עכשיו יכולת לנסוע בשקט
"בהחלט. לאחר שקיבלתי את ההחלטה, לבקשת אמי, נסעתי לתקופה של תשעה חודשים לניו-זילנד ואוסטרליה יחד עם ניר, לימים בעלי, אותו אני מכירה מתקופת התיכון".
ספרי קצת על משפחתך
"אמי נולדה בצ'כוסלובקיה ועלתה לארץ בגיל 16. היא שחיינית מקצועית ובשנת 1968 ייצגה את ישראל באולימפיאדת מקסיקו. הוריי נפגשו במכון וינגייט ולמדו יחד רפואה באיטליה.
אני מניחה, שעל-מנת לנהל חיי משפחה תקינים, הוריי מצאו את האיזון הנכון בין הבית לעבודה. אמי בחרה ברפואת שיניים ואבי ברפואה פנימית ולאחר מכן טיפול נמרץ באסף הרופא. מטבע הדברים, שעות העבודה של אמי נוחות יותר משל אבי, אשר מתוקף תפקידו נעדר הרבה מהבית.
יש לי שני אחים צעירים ממני. הגדול בן 29, טייס מסוקי קרב, לומד כיום כלכלה וראיית חשבון. הקטן בן 22, בקבע, בחיל האוויר, מפעיל כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוייש)".
את מרגישה שהשפעת על הבחירה המקצועית של ניר?
"לפעמים אני מרגישה שייתכן מאוד שכן. ניר מאוד מוכשר ולדעתי יכול היה לעסוק בכל מקצוע שבו ייבחר. יש לו ידיי זהב. הוא עובד כיום כאורולוג מתמחה בבילינסון. בשונה ממני, ניר מעדיף 'אקשן' בעבודה".
תקופת הלימודים היתה...
"חוויה. אני וניר למדנו יחד בהונגריה. השנתיים הראשונות היו קשות ותקופות המבחנים לחוצות, אך בשאר הזמן טיילנו הרבה באזור. זו היתה תקופה של פעם בחיים.
לימודי הרפואה בהונגריה היוו עבורי יתרון בתחום בו בחרתי, בהשוואה לרופאים שלמדו בישראל. בהונגריה לומדים יותר זמן את מקצועות האנטומיה, היסטולוגיה ופתולוגיה ויש שעות רבות של למידה בחדר מתים. בארץ, שעות אלו מצומצמות משום שנתיחה שלאחר המוות אינה שכיחה בישראל".
צילום: יונתן בלום
איך זה ששני ההורים רופאים? עכשיו, מנקודת המבט של הורה.
"לא פשוט, כמובן, אך העובדה שבחרנו בתחומים שונים מבחינת אופיים מקלה על העניין. שעות העבודה שלי נוחות, ולכן רוב הזמן אני נמצאת עם הילדים בשעות אחר הצהריים. ניר עובד שעות ממושכות ונעדר הרבה גם עקב תורנויות. אין ספק, שהוא אוהב מאוד את עבודתו אך מרגיש שאינו נמצא מספיק עם הילדים".
אז מדוע דווקא פתולוגיה?
"גם לתחום הפתולוגיה הגעתי ממש במקרה. זו לא היתה משאת נפשי, אך כיום אני מודה למי שכיוון אותי ופתח בפני את הדלת הזו. אני שמחה שזו היתה בחירתי ובעיקר מאושרת מהעובדה שהגעתי למכון לאנטומיה פתולוגית באסף הרופא. אני מרגישה שלא יכולתי לבחור מקום מושלם יותר עבורי.
זה לא סוד, שתחום הפתולוגיה אינו נחשב זוהר ויוקרתי בהשוואה למקצועות כמו עיניים וגניקולוגיה, מה גם שהמפגש עם התחום מתרחש בתחילת הלימודים ורבים אינם זוכרים את דבר קיומו בבואם לבחור את תחום ההתמחות.
במהלך הסבב במחלקות השונות התקשיתי מאוד למצוא את מקומי. המחלקה היחידה שמשכה אותי היתה 'עיניים', ולמעשה כיוונתי את דרכי לשם בשני בתי חולים – מאיר בכפר-סבא ואסף הרופא. מסיבות שלא היו תלויות בי, לא קיבלתי את המשרה שרציתי בבית-חולים מאיר. אני זוכרת שמאוד התאכזבתי, אך למזלי באותה תקופה פגשתי חברה שהמליצה לי על פתולוגיה. תחילה, הבטתי בה בהשתאות, נדהמתי מעצם ההצעה – שבאותה עת לא עלתה בראשי. היא סיפרה לי על התחום ועוררה בי עניין לבחון אותו ולתת לעצמי הזדמנות לפנות לכיוונים עליהם לא חשבתי. כיום, כאמור, אני מאושרת שהקשבתי לה".
מה מיוחד בפתולוגיה?
"זוהי אינה עבודה המסתכמת במבט מבעד למיקרוסקופ. בעיניי, זהו מקצוע המשלב את כל תחומי הרפואה. אנחנו חייבים להכיר את כל אברי ומערכות הגוף והפתולוגיה שלהם.
אופן העבודה הוא כזה, שאני מקבלת 'תכשיר ניתוחי', לדוגמה מעי, כיס שתן, קשר לימפה. אני מתארת את הממצאים הפתולוגים וחותכת דגימות מהאזורים הללו. בשלב השני, אני מקבלת את הסליידים, מתבוננת במיקרוסקופ ואז מתחילה עבודה ה'בילוש', שכן לא תמיד האבחנה ברורה מאליה. ישנם מקרים רבים שבהם יש צורך בהזמנת צביעות אימונוהיסטוכימיות מיוחדות, בדיקות מולקולאריות ולעיתים גם שליחת המקרים לייעוץ חיצוני נוסף. כמובן, שתמיד ניתן (ואף רצוי) לפתוח את הספרות הרפואית ולהתייעץ עם הקולגות לפני קבלת ההחלטה.
אמנם, רוב העבודה אינה נעשית בלחץ, כאמור, אך ישנם מקרי Frozen section. הכוונה לדגימות הנשלחות בזמן אמת מחדר הניתוח בשאלה של ממאירות. כמובן, שבמקרים אלו עלינו לעזוב הכל ולתת תשובה מידית היות והחולה מורדם על שולחן הניתוחים והמשך מהלך הניתוח תלוי בתשובה שלנו.
לצד העבודה היומיומית בקבלת הביופסיות, יש מדי פעם נתיחות שלאחר המוות.
עוד דבר ייחודי הוא שפתולוגיה היא אחד המקצועות היחידים שבו מתמחה אינו מורשה חתימה. עובדה זו מקלה קצת על תחושת האחריות הכבדה. אני יודעת, שתהה אבחנתי אשר תהה, יש מעליי בקרה והדבר מפחית את מידת הלחץ.
היבט נוסף המייחד את העבודה הוא המפגש עם רופאים רבים מתחומים שונים. אנו עורכים ישיבות משותפות עם רופאים מהמחלקות השונות ויחד מגבשים החלטה באיזה טיפול לבחור לאור הדיאגנוזה".
מהם יתרונות העבודה בתחום?
"העבודה במכון הפתולוגי אינה מול קהל. בהתחלה, ראיתי בכך חסרון. תהיתי כיצד ייתכן שאהיה רופאה מבלי המגע האנושי. מהר מאוד הבנתי שמדובר דווקא ביתרון עבורי. העובדה כי אינני צריכה להתמודד עם החולים, פנים אל פנים, הסתברה כמתאימה לי ביותר, בייחוד כאימא, משום שהיא מסייעת לי לשמור על רוגע".
ספרי על אופי המכון ואנשיו
"שעות העבודה שלי נוחות ואין לי תורנויות. אני אמנם כוננית מעת לעת, אך בדרך כלל לא קוראים לכוננים. אני מגיעה למכון ב-8 וחצי בבוקר, לישיבת הבוקר (למותר לציין, שלפני שהיו לי ילדים נהגתי להופיע במכון בשעה 7 וחצי בבוקר), ויוצאת לפני השעה ארבע על-מנת לאסוף את הילדים מהגן.
האווירה במכון טובה מאוד, היחסים הבינאישיים נפלאים. הצוות שלנו מגובש והקשרים החברתיים שלנו נמשכים גם בשעות אחר-הצהריים.
המכון מנוהל על-ידי ד"ר יהודית זנדבנק. כאשר התחלתי לעבוד בו, היתה במקום מתמחה אחת שיצאה לחופשת לידה. כיום, אנחנו חמישה מתמחים.
ד"ר זנדבנק מנהלת את מכון MegaLab של מכבי, אליו נשלחות כל דגימות מטופלי מכבי, ובאחרונה מונתה ליו"ר איגוד הפתולוגים בישראל.
המכון שלנו באסף הרופא נחשב לאחד הטובים בארץ ויש בו הרבה למידה".
למי מתאימה העבודה?
"לאנשים סקרנים, סבלנים, שמחפשים עניין, ריגוש אינטלקטואלי. למי שמחפש 'אקשן' ואוהב לעבוד מול קהל, תחום זה אינו מתאים".
מה מרגש אותך?
"אני אוהבת לעקוב אחר מקרה מתחילתו ומרגישה סיפוק רב בידיעה שהחולה מקבל את הטיפול הנכון כפועל יוצא מהאבחנה שלי".
פתולוגיה הוגדרה כמקצוע במצוקה, כיצד תשכנעי רופאים לבחור בתחום?
"אנשים, בעיקר כאלה שאינם מתחום הרפואה, השומעים שבחרתי בתחום שואלים אותי 'למה עשית את זה'? אני חושבת שהם מדברים מתוך בורות.
נכון, אין בו יוקרה, הוא לא מקצוע קליני, ובמהלך הלימודים הוא שייך למקצועות הבסיס. בדרך כלל, גם לא זוכרים שלמדנו אותו ולמעשה לא נחשפים אליו מספיק.
באופן אישי, אני הוקסמתי מאוד מהתחום, בעיקר מהאתגר הרב שבו, מעבודת הבילוש. לא היו לי ציפיות וגיליתי בו עולם מרתק. בנוסף לכך, שעות העבודה במכון נוחות מאוד לאימהות.
רבים מהרופאים שואפים לעבוד בסקטור הפרטי. ואכן, בתחום זה אין מכונים פרטיים ולכן הכסף הגדול לא נראה באופק. אותי עובדה זו לא הרתיעה. לא עניינה אותי השאלה 'כמה כסף אפשר לעשות מזה'. היה לי חשוב לעבוד בתחום מעניין ובסביבה של אנשים נינוחים".
מהן התוכניות שלך בתחום?
"ראשית, לעבור בהצלחה את שלב ב'. זוהי אינה משימה פשוטה. המבחן קשה מאוד ופחות מ-50% מהנבחנים מצליחים בפעם הראשונה. אני שואפת להתקדם באסף הרופא וביום מן הימים להפוך לרופאה בכירה במכון שלנו".
אם לא רופאה, מה היית?
"קשה לי להגיד. אני לא חושבת שיש הרבה מקצועות מעניינים ומאתגרים כמו רפואה אך אולי הייתי משלבת את לימודי הרפואה עם הייטק או ביוטכנולוגיה".