בת 35, נשואה לערן, חוקר בתחום הביולוגיה, אם לשירה (4.5) ודפנה (חצי שנה); ילידת הארץ: "גדלתי בעיקר בירושלים ובישוב הקהילתי הר אדר, שבו אני מתגוררת גם כיום".
לימודים: אונ' בן-גוריון; לאחר שלב א' וב', לקראת סיום ההתמחות (ב-30 באפריל).
מקום עבודה: מח' עור בהדסה עין-כרם. "ישנן בארץ שבע מחלקות עור בלבד. במהלך לימודיי הרפואה והסטאז' שהיתי במחלקה זו ברוטציות והתרשמתי לטובה מהאווירה המקצועית והכללית שבה".
מאת מיכל סבו-וינברגר
מה היית לולא היית רופאה?
"ככל הנראה פסיכולוגית. אפשרות אחרת שהייתי עשויה לבחור בה היא אדריכלות".
אז למה דווקא רופאה?
"חיפשתי מקצוע שכרוך בעבודה עם אנשים, ושיש לו משמעות וחשיבות מהותית בעיניי. זהו מקצוע הנוגע (לרוב) באנשים ובנקודות זמן משמעותיות עבורם והרגשתי שאני רוצה להיות שם".
מתי ידעת שזה המקצוע בו תעסקי?
"לפני לימודיי הרפואה, למדתי במשך שנה פסיכולוגיה, מה שהיה עבורי מסלול ברור בערך מגיל 12. לאחר כחודשיים, הבנתי שלא אהיה פסיכולוגית. הרגשתי שהעיסוק בתיאוריה תופס נפח מרכזי מהלימודים למשך שנים רבות ולא הייתי בטוחה שאוכל להתמיד במסלול מסוג זה עד שאגיע לטיפול באנשים. חשבתי שאם אני רוצה לעבוד עם אנשים במקצוע טיפולי, יהיה לי פשוט יותר ללמוד רפואה ולהתמחות בפסיכיאטריה. בנוסף, לימודי הרפואה נראו לי כלליים מספיק כדי שאוכל אולי למצוא תחומים נוספים שיעוררו בי עניין.
עד ללימודיי הרפואה, נרתעתי מכל עיסוק הכרוך במדעי החיים – במהלך שנותיי בביה"ס התיכון הרחבתי את הלימודים דווקא בספרות ואמנות, והאתגר הכרוך בלימודים שונים לחלוטין מכל מה שעשיתי עד אז הלהיב אותי".
יש רופא במשפחתך?
"כן, אבי פסיכיאטר. הוא עודד אותי ללמוד רפואה".
צילם: יונתן בלום
איך הגעת בסוף לרפואת עור ומין?
"רפואת עור היא תחום הנוגע לחתך אוכלוסיה מגוון ורחב במיוחד, מבחינת גילאים ומצב בריאותי, ויש בה ממשקים רבים לתחומים שונים בעולם הרפואה.
מטופלים רבים מגיעים באופן נקודתי, עם בעיות בנאליות, לכאורה, אך מאוד מטרידות עבורם ומשפיעות על איכות חייהם. מצד שני, חלק מהחולים הם חולים כרוניים והקשר איתם נמשך לאורך זמן.
בנוסף, רוב העבודה בתחום זה נעשית בקהילה ומאפשרת גמישות ושילוב עם חיי משפחה. רפואת עור היא גם תחום דינמי מבחינה מחקרית. כל אלה מהווים מבחינתי תמהיל מנצח".
מהן התכונות הדרושות לרופא בתחום בו בחרת?
"רפואת עור הינה מקצוע קליני בבסיסו, וחלק גדול מהתכונות הן תכונות שרצוי שכל קלינאי יצויד בהן – אהבת אדם, סקרנות, יכולת ארגון ורוחב אופקים.
זהו מקצוע מאוד ויזואלי, ולא לכולם זה מתאים. רופא עור נדרש פעמים רבות לחשיבה רוחבית ויש צורך באינטגרציה של פריטי מידע רבים".
כיצד נראה יום עבודה טיפוסי שלך?
"יום העבודה משתנה בין עבודה במחלקה ובמרפאה. במחלקה יש אשפוז מלא ואשפוז יום. העבודה מתחילה בשמונה בבוקר, בביקור בוקר עם רופא בכיר. לאחר מכן, שגרת מחלקה רגילה: בירורים, טיפולים, קבלות ושחרורים.
העבודה במרפאה כוללת בדיקת חולים שמוזמנים למרפאה, מתן ייעוץ למחלקות השונות בבית-החולים, בדיקות חולים שמגיעים למיון עור או ייעוץ עורי לחולים במיון. בין לבין, יש הוראה לסטודנטים. אחת לשבוע יש ישיבת בוקר מחלקתית, עם פעילות אקדמית לצוות המחלקה – ג'ורנל קלאב, ישיבות דרמטופתולוגיה והרצאות שונות, ובצהרי אותו יום יש התייעצויות – חולים שקיימת עבורם שאלה אבחנתית או טיפולית, המופנים ע"י רופאי קהילה או צוות המחלקה. כמו כן, אחת לשבוע יש ביקור גדול עם מנהל המחלקה והצוות הרפואי".
ספרי על הידע הרפואי החדש בתחומך.
"אני חושבת שהמהפכה הגדולה ביותר ברפואת העור בשנים האחרונות הינה הטיפולים הביולוגיים, שהביאו לשינוי מהותי באפשרויות הטיפול במחלות עור שכיחות כמו פסוריאזיס. שנוי זה התאפשר באמצעות הבנה מעמיקה יותר של תהליכי דלקת ומעורבות של מערכת החיסון בהתפתחות המחלה. גם אפשרויות הטיפול במחלות פחות נפוצות התרחבו כתוצאה מפיתוח תרופות ביולוגיות. יש גם חידושים רבים בתחום המחקר הגנטי, וחלק נכבד מההתקדמות במחקר זה מגיע ממדינתנו".
צילם: יונתן בלום
מה את אוהבת בעבודה שלך?
"אני אוהבת את הצורך המתמיד לחשוב ולהתעדכן, את תחושת האתגר המחשבתי והטיפולי שעולה מול מקרים מעניינים ואת הקשר עם החולים ועם הצוות".
ספרי על מקרה/מטופל שלא תשכחי לעולם.
"עם הזמן מצטברים חולים כאלה, אבל אני רוצה לציין את החולה הראשונה שהכרתי מקרוב ושנפטרה. זו הייתה אישה בשנות ה-80 לחייה, ששכבה במחלקה פנימית כשהייתי סטודנטית בשנה ד', בסבב הקליני הראשון שלי. היא אושפזה בשל החמרה באי ספיקת הלב שלה אך במהלך האשפוז 'הסתבכה' עם דלקת ריאות.
האשפוז התמשך ובשלב מסוים היא פשוט רצתה למות – לדבריה, חייתה 86 שנים טובות, בבריאות טובה יחסית, וזה הספיק לה. היא מאוד רצתה שישחררו אותה לביתה אך בסופו של דבר מתה במחלקה. מצבה הבריאותי לא היה נראה חמור כל-כך, אבל היא פשוט רצתה למות. אני זוכרת היטב את היומיים האחרונים לחייה. הצטערתי עבורה שלא מתה בביתה".
מה מתסכל אותך בעבודה?
"הרבה פעמים מצפים מאיתנו לתת פתרונות שאינם בנמצא – אנשים רבים חושבים שרפואה במאה ה-21 יכולה לתת מענה לכל מצב, אבל ציפייה זו אינה תמיד מציאותית. מתסכלת אותי התחושה שבתנאי העבודה הנוכחיים כמות הזמן שניתן להקדיש לכל חולה מוגבלת כל-כך. גם בירוקרטיה מאוד מתסכלת אותי".
מה מעניין אותך לחקור?
"אני מאוד מתעניינת בקשר שבין הגוף והנפש. העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, והוא גם הנראה ביותר לעין. פסיכו דרמטולוגיה הוא תחום הבודק את הקשר בין מחלות ותסמינים עוריים לבין הנפש (התמודדות עם מחלות עור – שהן מחלות כרוניות לרוב וגם חשופות מאוד לעין, ומצד שני – סימפטומים ותסמינים עוריים המבטאים למעשה מצבים נפשיים) והוא נושא הזוכה לתשומת לב גוברת בשנים האחרונות. זה תחום בו אני שואפת לעסוק".
כיצד בן-זוגך מתייחס למקצוע בו בחרת?
"בן-זוגי טען שנים רבות שלעולם לא יתחתן עם רופאה, מאחר שמקצוע זה נראה לו תובעני במיוחד.
כנראה שלחיים דינמיקה משלהם. ערן מאוד מפרגן ותומך, נושא בנטל (ובאושר ובשמחת) גידול הבנות והטיפול בבית באופן שוויוני ביותר. גם המשפחה המורחבת יותר תומכת ועוזרת מאוד".
האם את מנהלת אורח חיים בריא?
"אני הולכת פעמיים בשבוע בשעות הערב ואוכלת מתוך מודעות. הייתי שמחה להיות יותר פעילה. נושא השינה צפוי להשתפר בהמשך. אני חיה (אולי באשליה מסוימת) בתחושה שבשלב הבא של חיי: סוף ההתמחות, כשבנותיי יגדלו וכו' - יהיה לי יותר זמן פנוי ואצליח לעסוק בפעילות גופנית בתדירות גבוהה יותר".
איזו רופאה את, בעינייך? מה יגידו עליך?
"אני חושבת שאני רופאה יסודית ומעמיקה. מאוד אכפת לי מהחולים שלי. אני חושבת שיגידו עלי גם שאני מאוד ממוקדת מטרה ותכליתית. חשוב לי לבצע את עבודתי ברצינות ועל הצד הטוב ביותר".
כיצד את מבצעת הפרדה בין העבודה לבית?
"במהלך הנסיעה הביתה אני משתדלת 'להוריד הילוך' ולהעביר פאזה, עם זאת אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חושבת על חולים ועל מצבים שונים שקרו לי במהלך היום גם בבית".
מהו ה"אני מאמין" שלך?
"'ואהבת לרעך כמוך'. אני מאוד משתדלת להתייחס לסובבים אותי כפי שהייתי רוצה שיתייחסו אלי ואל היקרים לי. חשוב לי להתנהל כמיטב יכולתי. אני משתדלת להתמקד בחלק המלא של הכוס ולזכור ששום דבר אינו מובן מאליו".
האם לדעתך הציבור מתייחס כיום לרופאים באותה הדרת כבוד כבעבר?
"כשנוהגים באנשים בכבוד ובנועם, רובם המכריע מחזיר באותו מטבע. אני חושבת שהעולם השתנה – מודל של רופא אוטוריטטיבי פחות רווח כיום, כפי שהיחס למורים למשל שונה מבעבר. אני מניחה שמדובר בסוג של מטוטלת בהלך הרוח הציבורי, שמתייצבת בסופו של דבר".
היכן את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"בהיבט המקצועי, אני מקווה מאוד לשלב בין מספר תחומים – עבודה קלינית, עיסוק במנהל רפואי (אני בוגרת תואר שני בניהול מערכות בריאות מטעם אוניברסיטת בן-גוריון) ולהמשיך ולהתפתח בתחום של פסיכו-דרמטולוגיה – אני לומדת כעת לקראת בחינות רישוי לעיסוק בהיפנוזה, ואחד החלומות שלי הוא ללמוד פסיכותרפיה. ברמה האישית והמשפחתית – שנהיה כולנו בריאים ומאושרים".
שתפי אותנו קצת בעולם הפנאי שלך, בתחביבים.
"זמני הפנוי מוקדש בד"כ למשפחה ולבית, ובסופי שבוע גם לחברים. אני מאוד אוהבת לקרוא, בעיקר ספרות יפה. אני גם מנויה על כמה וכמה בלוגים העוסקים בעיצוב ובבישול וקוראת אותם באדיקות. בעבר ציירתי, ואני מתכננת לחזור ולעסוק בכך בעתיד".
במחשבה לאחור, היית בוחרת שוב ברפואה?
"זו שאלה שהתשובה עליה יכולה להשתנות בתקופות שונות, אבל לרוב – כן".