בן 33, נשוי לטלי, אחות מוסמכת באונקולוגיה ילדים בשניידר, אבא לליעד בן השנה ו-9 חודשים ומצפה לילד שני; יליד ברלין, שם למד רפואה ב-charité university, עלה לישראל לפני כשלוש שנים ומתגורר כיום בפתח-תקווה; תחביבים: צילום, טיפוס ואומנויות לחימה; שלב: שנה שנייה להתמחות בשיקום אורטופדי; על המחלקה בשיבא: "המובילה בארץ בתחומה"; על הבחירה במקצוע: "הסיפוק אדיר. אני פוגש אנשים מדהימים – אנשי צוות ומטופלים, ושמח שנפל בחלקי לעזור ולקחת חלק בתהליך השיקום המורכב והמיוחד כל-כך".
מאת מיכל סבו-וינברגר
מדוע רפואה?
"עולם הרפואה מאוד מאתגר ומרתק בעיניי. סיימתי לימודי פיזיותרפיה ונשארתי עם רצון עז להמשיך ללמוד ולהתקדם. ידעתי, שכרופא, האפשרויות הן רבות ומגוונות והסיפוק הוא אדיר. קסמה לי מאוד האפשרות לעזור לאחרים, לשפר את מצבם הבריאותי ולהביא לשיפור באיכות חייהם".
מתי התחוור לך שמקומך בעולם הרפואה?
"מאז ומעולם נמשכתי לתחום הרפואה. הוריי מגיעים מהתחום – אבי רופא עור ופסיכותרפיסט ואימי פיזיותרפיסטית, מה שתרם עוד יותר לחשיפה שלי כילד לבתי-חולים. בתקופה בה עבדתי כפיזיותרפיסט בבית-חולים בגרמניה נהניתי מאוד, אך ידעתי שארצה להמשיך בלימודים ולהתמודד עם אתגרים נוספים".
מהי רפואה פיסיקלית ושיקומית?
"מדובר בענף רפואי המאבחן, מטפל, משקם ועוקב אחר אנשים בעלי נכויות ומוגבלויות מגוונות, נוירולוגיות או אורטופדיות. המטרה היא להכשיר מחדש את האדם הנכה לרמה המרבית של יכולתו התפקודית ולהחזירו עד כמה שניתן לשגרת החיים, בעזרת מערך משולב ומתואם, רב תחומי ורב מקצועי. תהליך השיקום מחייב שיתוף פעולה עם בעלי מקצועות אחרים מתחום מערכת הבריאות – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוג, עובדת סוציאלית ואחיות, כאשר ראש הצוות כולו הוא הרופא השיקומי. הטיפול בשיקום כולל גם טיפול ואיזון של כאב וכן שיקום מיני".
צילום: יונתן בלום
מדוע בחרת דווקא בתחום זה?
"היה לי ניסיון רב בעבודה כפיזיותרפיסט ולכן לא התלבטתי. ידעתי שזה התחום בו ארצה לעסוק בעתיד".
מה מיוחד בו בעיניך?
"מדובר באוכלוסייה צעירה עם פוטנציאל רב לשיקום, כאשר אפשר לראות את ההתקדמות בהישגי המטופלים. בשונה ממחלקות שיקום אחרות, אנו מטפלים בפצעים ומבצעים טיפולים ניתוחיים לכף רגל סוכרתית, כולל הטריות (debridements), כריתת בהונות וקטיעות גדולות. כמו כן, אנו מבצעים אצלנו במחלקה התאמה של תותבות ומלמדים את המטופלים הליכה, מנהלים מרפאה לפצעי סוכרת, מרפאה לאיזון כאב ומרפאה למומים מולדים".
מהן התכונות הדרושות לרופא בתחום בו בחרת?
"כמו רופאים בתחומים אחרים, רופא העוסק בשיקום אורטופדי נדרש להיות קשוב ואמפתי כלפי החולים, ישר וחרוץ, אחראי ובעל ידע נרחב באורטופדיה".
צילום: יונתן בלום
ספר על הידע הרפואי החדש בתחומך, על טיפולים חדשניים והצלחות שלא ניתן היה להשיגן לפני עשר שנים.
"במרכז השיקום בשיבא נמצא אחד מ-8 המרכזים העולמיים לטיפול במציאות מדומה – היחיד מסוגו בארץ. מדובר בטיפול חדשני וייחודי לשיפור ההתמודדות עם מצבים שונים הדורשים שיקום והסתגלות למצב חדש קיים. כמו כן, ישנה במקום מעבדת Motion analysis – מערכת חדשנית המאפשרת אבחון וטיפול בבעיות בהליכה בעזרת מצלמות וחיישנים הפועלים באופן ממוחשב".
מהן התוכניות שלך בתחום?
"תכניותיי הן לסיים את ההתמחות ואת מבחני שלב א' ו-ב' ולהמשיך לעסוק בשיקום האורטופדי, להמשיך להעמיק את ידיעותיי בתחום ולצבור ניסיון. אחת השאיפות שלי היא לקדם את תחום השיקום על-מנת להביא לשיפור באיכות הטיפול וכן לעסוק בתחום המחקר".
מה מרגש אותך בעבודה?
"מרגש אותי להיות חלק מתהליך השיקום שעובר מטופל, מהרגע שהוא מגיע למחלקה עד שחרורו. למשל, כשמגיע מטופל טיפוסי שלנו עם פגיעה רב מערכתית, סיעודי, עם שברים מרובים, פצעים פתוחים, פגיעת ראש, קטיעה, דכאוני ואובדני ובמהלך האשפוז הוא מתקדם, הפצעים נרפאים, העצמות מתחברות והוא מתחיל לדרוך, הכאבים פוחתים ויש שיפור במצב הפסיכולוגי".
ומה מתסכל אותך?
"יש לא מעט מטופלים עם פצעים סוכרתיים כרוניים או מטופלים עם היענות ירודה לטיפול, שמגיעים למצב של קטיעה ברגל אחת וחוזרים אלינו שוב כעבור כמה חודשים עם פצעים ברגל השנייה".
מה מעניין אותך לחקור?
"מעניינים אותי מספר תחומים: טיפול בכאב, בעיקר הכאב הנוירופטי, הקשר בין קוגניציה וסוכרת וטיפולים חדשניים לפצעים".
ספר על מקרה מורכב בו נתקלת וכיצד התמודדת עמו.
"הגיע אלינו מטופל בן 16, מספר ימים לאחר שעבר תאונת אופנוע שגרמה לקטיעת הרגל. פתאום היה עליו להתמודד עם המצב החדש הכולל כאבים עזים, מצב רוח ירוד ובעיקר פחדים לגבי מה שעתיד לקרות. התחלנו בטיפול אינטנסיבי לכאבים, טיפול פסיכולוגי והתאמת תותבת חדשנית שאפשרה לו להתחיל בלימוד הליכה כבר שבועיים לאחר התאונה – דבר שהקל באופן משמעותי על דרך ההתמודדות שלו ושיפר באופן ניכר את מצבו".
כיצד טלי מתייחסת למקצוע בו בחרת?
"אשתי עובדת כאחות בבי"ח ופעמים רבות אנו משתפים אחד את השנייה בחוויות וברגשות. למרות הקושי בעבודה והשעות הרבות בהן אני נמצא מחוץ לבית, היא מאוד מפרגנת ותומכת".
האם אתה מנהל אורח חיים בריא?
"אני מאוד מאמין בחשיבות של אורח חיים בריא. כמו רופאים רבים, אני נמצא שעות רבות בבית-החולים וכדי לפרנס את משפחתי אני נאלץ לעבוד בעבודה נוספת. שגרת העבודה כרופא אינה מאפשרת לי תמיד לנהל אורח חיים בריא. אני לא מעשן ומאוד משתדל לאכול נכון ובריא אבל שעות השינה שלי אינן קבועות ולעיתים קרובות הדבר מאוד משפיע על שגרת היום שלי. לצערי, אין לי זמן פנוי לעסוק בספורט – דבר שעשיתי תמיד בעבר והיום זה מאוד חסר לי".
האם יש לך תחביב מיוחד?
"אני מאוד אוהב לצלם מגיל צעיר. לאחרונה, הגשמתי חלום – רכשתי מצלמה מקצועית עם ציוד נלווה ואני מאוד משתדל למצוא את הזמן המתאים כדי לצלם. אני גם מאוד אוהב לטפס –על הרים וגם על קירות מלאכותיים, אך לצערי כיום איני מצליח למצוא לכך את הזמן".
כיצד אתה מבצע הפרדה בין העבודה לבית? האם אתה "לוקח" איתך הביתה את חוויות יום העבודה?
"לרוב, אני עושה הפרדה בין העבודה לחיים הפרטיים ומשתדל לא לערבב בין השניים, אך ישנן לא מעט פעמים בהן אני נתקל במקרים מאוד קשים או מרגשים שקשה לי לשים בצד והם מלווים אותי גם לאחר סיום יום העבודה".
מתי אתה מסיים את ההתמחות?
"בעוד כשלוש שנים וחצי".
היכן אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"אני מקווה להמשיך ולעסוק בתחום השיקום האורטופדי כרופא בכיר ולעבוד באופן עצמאי".
במחשבה לאחור, היית בוחר שוב ברפואה?
"כן, בהחלט. למרות הקשיים הרבים – בעיקר השעות הרבות ללא שינה, והגמול הכספי הנמוך שאינו הולם את אופי העבודה – אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. הסיפוק אדיר. אני פוגש אנשים מדהימים – אנשי צוות ומטופלים, ושמח שנפל בחלקי לעזור ולקחת חלק בתהליך השיקום המורכב והמיוחד כל-כך".