Leading practices for the future of telemedicine: Implementing telemedicine post-pandemic מטרתו של דו"ח הנה זה לדון בהיקף השימוש ובשיטות ההטמעה של הטלרפואה במדינות ה-OECD לאחר התפרצות מגפת הקורונה בשנת 2020. על בסיס מידע שהתקבל ממדינות הארגון, הדוח מתייחס בהרחבה לארבעה נושאים קריטיים להטמעה ולשימוש עתידי מוצלח של הטלרפואה: איסוף והערכת נתונים ומידע על היקף הטלרפואה לטובת מקבלי ההחלטות; מימון של שירותי טלרפואה בהתאם למדיניות ולמקבלי ההחלטות; מדיניות וניהול הכוללים רגולציה, סטנדרטים, שיטות עבודה, אבטחת מידע ועוד; ופרקטיקות לשילוב שירותים ומודלים חדשיםש ל שירותי הטלרפואה. הטלרפואה זמינה ונמצאת בשימוש במדינות ה-OECD כבר כמעט שני עשורים, אך השימוש בה גדל באופן משמעותי במהלך מגפת הקורונה. 30 מתוך 31 מדינות ב-OECD מדווחות כי לא חזרו להתייעצויות פיזיות בלבד לאחר מגפת הקורונה, אלא ממשיכות לתת מענה נרחב גם באופן מקוון; ישראל היא בין המדינות המובילות במתן שירותי טלרפואה עוד טרם המגיפה - וגם אחריה, עם ממוצע של 1.5 התייעצויות מקוונות למטופל בשנה בשנת 2019 ו-3 התייעצויות למטופל בשנת 2021 – עלייה המשקפת ככל הנראה את התרחבות השימוש ברפואה מרחוק בתקופת המגפה.
נתונים ומידע על הטלרפואה כגון שימוש וחווית המטופל או תוצאות והשלכות קליניות למשל, מהווים מידע קריטי על טרנדים ודפוסים חשובים לטיוב השירות ולקבלת החלטות. במסגרת דוח זה נערכו ראיונות במהלך שנת 2024 עם נציגים מהמדינות השונות להבנה טובה יותר של איסוף מידע והאתגרים השונים הכרוכים בכך. מרבית המדינות – וישראל ביניהן - ציינו כי ערכו איסוף מידע על שימושים וטרנדים בטלרפואה במהלך המגפה - כולל מידע על נותני השירות ומקבלי השירות. כן נערכו מחקרים וסקרים בנושא, ונאספו מדדים לאיכות השירות. בנוסף, 8 מבין 17 מדינות הצהירו שהקימו מערכת לאומית לאיסוף מידע על שירותי טלרפואה - national data collections on telemedicine services (ביניהן ארצות הברית וקנדה); מערכת זו אוספת ומתעדת את השימוש בשירותי טלרפואה באופן פרטני בהתאם למודל הנהוג במדינה, ובכלל זה מידע על שיחות וידאו ושיחות טלפוניות, ספקי השירות, נתונים דמוגרפיים וכן תוצאי בריאות; ישראל וגרמניה הצהירו כי הן בתהליכי הקמה של המערכת, ו-6 מדינות הצהירו כי אין להן מערכת כזו.
ניתן לראות מודלים שונים של מימון שירותי טלרפואה ברחבי מדינות ה-OECD. נכון לשנת 2022, 16 מתוך 22 מדינות דיווחו על מודל של תשלום עבור שירות (fee for service). בישראל, לפני ואחרי המגפה התשלום עבור השירות הוא חלק ממערך לאומי של שירותי בריאות. שיטה נוספת הנהוגה בחלק מהמדינות היא תשלום עבור "חבילת שירותי בריאות" הכוללת שירותי בריאות פיזיים ומקוונים בחבילה אחת.
כל שירות בתחום הבריאות כרוך במורכבות של תהליכי ניהול, קביעת מדיניות, ומעורבות של בעלי העניין. בתחום הטלרפואה ישנה מורכבות נוספת הכרוכה בניהול טכנולוגיות ואבטחת מידע. שתי סוגיות עיקריות נמצאו משמעותיות בדוח זה להטמעה מוצלחת של שירותי טלרפואה בהיבט של מדיניות: הקפדה על מתן שירות יעיל עבור משתמשי קצה ועובדי בריאות - מתן גישה, אפשרות לשימוש ממושך ויעיל, וכן שימוש בפלטפורמות בטוחות עבור כל המשתמשים. בהיבט של בטיחות הדוח מציין כי מדינות שונות, כגון גרמניה וצרפת, נוקטות בתהליכים מחמירים, חלקם מעוגנים ברגולציה מתאימה, עבור ספקי הטכנולוגיה על מנת להבטיח כי הפלטפורמות הנמצאות בשימוש עבור שירותי טלרפואה עומדים בתקנים של מכשור לשימוש רפואי, אבטחת מידע ופרטיות. בהקשר הזה ישראל ציינה כי היא נוקטת באמצעים לטובת מתן שירות יעיל בהיבט של גישה וזמינות, אך אינה נוקטת בתהליכים הקשורים לאבטחת מידע מול ספקי הטכנולוגיה.
חלק זה של הדוח בחן אופנים חדשים בהם הטלרפואה יכולה לסייע בפרקטיקה הקלינית. דוגמאות לכך ניתן למצוא למשל בשירותי Telemonitoring ו- Tele-triage, ושירות אמבולטורי מקוון virtual) (ambulatory care – שירותים אלו הוטמעו זה מכבר במדינות שונות, בעיקר באזורים מרוחקים. אחד הקשיים להטמעה מוצלחת של שירותים אלו בנוסף לשירותים הקיימים (במתוכנת של שירותים משולבים) הוא המחסור במחקר בתחום של integrated telecare models. בחלק מהמדינות מתקיימות תוכניות פיילוט שונות בתחום זה. כמו כן לאחר מגפת הקורונה חלק מהמדינות שינו את מדיניות המימון כך שניטור מרחוק נכלל כיום במסגרת מימון ממשלתית; ישראל היא בין המדינות בהן ניטור מרחוק – טרום ופוסט המגפה - ממומן בסל שירותי הבריאות הניתנים על ידי קופות החולים. הדוח מציין כי מטופלים וספקים כאחד צריכים לפעול יחדיו על מנת לבנות מערכת טלרפואה אפקטיבית. על פי הדוח, ישראל נמנית מבין המדינות בהן קיים מערך לאומי לשילוב טכנולוגיות טלרפואה חדשות במערכת הבריאות וכן מפעילה יוזמות לטובת בניית אמון, זמינות ושילוב אוכלוסיות שונות בשירותי הטרלפואה. לסיכום, לא ניתן להמעיט באופן בה הטלרפואה מחוללת שינוי בתחום הבריאות. ניכר כי מדינות רבות פועלות באופן מתמשך להטמעה ושימוש יעיל, בטוח ונוח של שירותי טלרפואה. ישראל היא מהמדינות המובילות בתחום, הדבר ניכר בהיקף השימוש בכלים אלה, במאמצי איסוף הנתונים והערכתם בתחום, בפעילות להנגשת הטכנולוגיות למשתמשי הקצה ובמימון השירות במסגרת סל הבריאות. עם זאת, בשונה ממדינות אחרות, נראה כי ישראל אינה פועלת בצורה מערכתית לקידום תהליכי אבטחת מידע מול ספקי טכנולוגיה. ייתכן כי עליה לגביר את מאמציה בתחום זה. Keelara, R., E. Sutherland and M. Almyranti (2025), “Leading practices for the future of telemedicine: Implementing telemedicine post-pandemic”, OECD Health Working Papers, No. 173, OECD Publishing, Paris, https://doi.org/10.1787/496a8ffe-en.