מאמרים

מרכז המידע והמחקר של הכנסת כתיבה: יונת מייזל | אישור: שלי לוי, ראש צוות תאריך: ה' בחשוון תשפ"ה, 6 בנובמבר 2024 

למאמר המלא

אי-ספיקת לב היא תסמונת כרונית הנגרמת מפגיעה בתפקוד הלב, אשר לרוב מתפתחת בעקבות נזק לשריר הלב ממגוון סיבות. ברחבי העולם, שכיחות התסמונת מוערכת בכ-1-2% מהאוכלוסייה. על פי הערכות משרד הבריאות, שיעור השכיחות בישראל דומה לשיעור העולמי. מנתוני שלוש הקופות – כללית, מכבי ולאומית – המבטחות יחדיו 86% מהמבוטחים, עולה כי 58% מהמאובחנים הם גברים וכ  99% הם בני 18 ומעלה.

האבחון מתבסס על תלונות המטופל, בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה והדמיה. בדיקת הדם (BNP) Brain Natriuretic Peptide  מומלצת בעולם המערבי, אך בישראל קיימת מחלוקת על זכאות בסל הבריאות.

קיימים טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. במקרים שבהם טיפול תרופתי מתקדם או התערבות כירורגית לא מביאים לשיפור נשקלת השתלת לב. בין השנים 2019-2023 חלה עליה של פי 2.5 בהוצאות על טיפולים תרופתיים, לפי נתוני קופת חולים כללית. בתקופה זו הפרוצדורה הלא תרופתית השכיחה ביותר הייתה השתלת קוצב לב (או החלפת קוצב לב קיים), לפי נתוני משרד הבריאות. על פי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, בין השנים 2019-2022 בוצעו בין 19-31 השתלות בשנה, נתון הנחשב נמוך בהשוואה לעולם המערבי.  

הטיפול הרפואי באי-ספיקת לב ניתן בעיקרו על-ידי רופאים בעלי תעודת מומחה בקרדיולוגיה, וגם על ידי רופאים בעלי תעודת מומחה ברפואת המשפחה וברפואה פנימית. לפי משרד הבריאות, בינואר 2024 היו בישראל 877 רופאים בעלי תעודת מומחה בקרדיולוגיה, מהם 65%  עד גיל 67 כלומר יותר משליש מעל לגיל פרישה. רוב החולים באי-ספיקת לב מאושפזים במחלקות פנימיות, כאשר יש מחסור גדול במרפאות לאי-ספיקת לב בקהילה ברחבי ישראל, ובפריפריה המחסור בולט אף יותר.