ילידת נס-ציונה, נצר לדור המייסדים, בוגרת המחזור הראשון של ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1952.
לאחר סיום לימודיה, השתלמה בארצות-הברית במחלות דם וסרטן בילדים. בשובה ארצה בשנת 1964, עבדה כרופאת ילדים בבית חולים "השרון" בפתח-תקוה, בראשותו של פרופ' יהודה מטות, בו ייסדה לראשונה בארץ את המחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים.

סיפור חייה של פרופ. זייצוב מקפל בתוכו את ההמטולוגיה והאונקולוגיה בישראל. מאותה מרפאה קטנה בשני חדרים בקומת הקרקע בבניין המרפאות בבילינסון, ועד למרכז לתפארת העומד בשורה אחת עם המרכזים הטובים בעולם.
פרופ. זייצוב הגשימה את חזונה שהיה שילוב הטיפול המתקדם ביותר בילדים ביחד עם מחקר בסיסי וקליני והקמת מערך מעבדות מחקר פעיל ותוסס בו פעלה כמעט עד יומה האחרון.

פרופ' זייצוב היתה פרופסור מן המניין ברפואת ילדים בבית הספר ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב. היא הופקדה על הקתדרה להמטולוגיה ואונקולוגיה פדיאטרית ע"ש יוספינה מאוס וגבריאלה ציזרמן מאוס.
פרופ' זייצוב פרסמה מאמרים רבים והופיעה בכנסים ברחבי תבל.
מאמריה אשר ראו אור בעיתונות המקצועית מן השורה הראשונה, התוו במידה רבה את הדרך לשיפור דרכי הטיפול במחלות קשות, נדירות ומסובכות בילדים.

היא עסקה במחקר פורה בתחום המאפיינים הגנטיים של גידולים בילדים המכוון להבנת המנגנונים המעורבים בהתפתחות סרטן בילדים והדוגל בקשר בין המעבדה למיטת החולה ובמטרה לשפור הטפול ועליה באחוז הילדים המחלימים.
התפתחות הפרוייקט הגנומי הביא לפיתוח אפיקים חדשים במחקריה, המתבססים על גנים המשתתפים בהתפתחות סרטן, תגובה לטיפול, עמידות לתרופות, התפתחות גרורות ותוצאות טיפול.
הגנים המשתתפים בתהליך הסרטני, עשויים לשמש מוקדי מטרה לפיתוח תרופות חדשות לטיפול.
גם בתחום המחקר, העמידה פרופ' זייצוב דור המשך של מדענים.

פרופ. זייצוב הכניסה לראשונה בארץ את המושגים של Curative intent, Total care תוך התייחסות לצרכיו של הילד וצרכי משפחתו גם בהיבטים הנפשיים והסוציאליים.
בזכות ההכרה לה זכתה בעולם צרפה פרופ. זייצוב את ישראל לפרוטוקולים בינלאומיים ובכך שיפרה את רמת הטיפול בארץ, כיוון שאנשי מחלקתה ממשיכים בו ומוסיפים עוד ועוד שיתופי פעולה.

פרופ' זייצוב הקימה את האיגוד הישראלי להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים, בנתה את המקצוע בהתמחות על פורמלית והקימה את "עמותת חיים" – הורים למען ילדים חולי סרטן.

התוצאות לא אחרו לבוא. היום 75% מהילדים חולי הסרטן מחלימים ממחלתם – ולפרופ. זייצוב החלק המשמעותי ביותר בהישג זה. מדינת ישראל הכירה בתרומתה וגם אם קצת מאוחר מדי – פרס ישראל בחקר הרפואה הוא הביטוי לכך.

אחת מתרומותיה הבולטות ביותר של פרופ' זייצוב היא הכרתה בחשיבות של המשכיות המעקב אחרי החולים. היא השקיעה מאמץ אדיר בשמירת הקשר עם הילדים שהבריאו מהמחלה והקימה מרפאת מעקב הכוללת מעל לאלף וחמש מאות ילדים שהתמודדו עם המחלה. בעקבות מעקב זה ניתן ללמוד על תופעות הלוואי של הטיפול ובעקבותיהן לפתח טיפולים עם פחות תופעות לוואי מאוחרות.

פרופ. זייצוב לא זכתה להשתתף בארוע שנערך חודש לאחר פטירתה בו 150 "נכדיה", הילדים שנולדו במהלך השנים למטופלים שלה שהחלימו, נאספו ובאו לציין את "שרשרת המנצחים", ולחזק את ידי אותם ילדים שנמצאים כעת בטיפול פעיל.

פרופ. זייצוב היתה עבור כל תלמידיה מודל לחיקוי. מחויבות טוטאלית לטיפול בילדים ללא פשרות, מצוינות, "קודם עושים ואח"כ מבקשים".
גם אחרי צאתה לגמלאות הייתה עבור כולם שם בעצה ותמיכה.

חלק גדול מהנוכחים בהלוויה השתתף בארוע ההוקרה שנערך לפרופ. זייצוב ביוזמת מרכז שניידר ושירותי בריאות כללית ובו באה לידי ביטוי כל אותה אהבה והערכה.

ב-26.6.2014 נערך טקס בו נקרא המרכז להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים על שמה של פרופ' רנה זייצוב.