תוצאת חיפוש

יאיר יודפת

הקתדרה לרפואת המשפחה על-שם רוזאן, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

יכולת העצם לעמוד בפני שברים מהווה את הסמן הטוב ביותר לאיכות העצם, והיא קשורה בתכונות שונות של העצם, כולל כמות העצם, שיעור שיחלוף העצם, מבנה המאקרו והמיקרו והמינרליזציה. בדיקת צפיפות המינרלים של העצם מומלצת לכל הנשים מגיל 65 שנה, גם ללא גורמי-סיכון, ובנשים מגיל 60 שנה המצויות בסיכון לשברים מאוסטיאופורוזיס, אם כי אין אחידות דעה לגבי המלצה זאת, מהיעדר הוכחות ממחקרים אקראיים מומלצת מניעת שברים בצורה מוחלטת. מידת העלייה בצפיפות מינרלי העצם אינה הגורם היחיד בהפחתת הסיכון לשברים, הקשורה לאיכות העצם. רמת הסמנים הביוכימיים בשתן או בנסיוב קשורה בשיחלוף העצם ומעידה על מידת הפירוק או היצירה של העצם. מתוצאות המחקרים הקליניים עולה, כי תרופות נוגדות-פירוק עצם מפחיתות את הסיכון לשברים בדרגות שונות, וכי שיעור הפחתת הסיכון קשור במידת השינויים בשיחלוף העצם וצפיפות מינרלי העצם. התרופות המועדפות כיום למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס הן הביספוספונטים, כמו אלנדרונט וריזדרונט, המפחיתים את הסיכון הן לשברים בחוליות והן לשברים מחוץ-לחוליות עם בטיחות והשפעה ארוכת-טווח. משך הטיפול המקובל הוא 10 שנים או יותר בנשים עם סיכון גבוה לשברים. יש מקום לשקול הפסקה זמנית בטיפול לאחר 5 שנים במצבים קלים יותר. לתרופות נוגדות-פירוק עצם אחרות, כמו רלוקסיפן וקלציטונין, יש השפעה רק על הסיכון לשברים בחוליות. הורמון בלוטת יותרת-התריס מעודד צמיחת עצם חדשה, מפחית את הסיכון לשברים בחוליות ומחוץ-לחוליות (פרט לשברים במיפרק עצם הירך), ומומלץ כטיפול בנשים לאחר חדילת אורח עם אוסטיאופורוזיס קשה ובחולים הזקוקים לטיפול ממושך בסטרואידים כאשר משך הטיפול מוגבל (עד שנתיים) בזמן ובעלות. יעילות הטיפול הבלעדי בוויטמין D עם תוספת סידן למניעת שברים אינה ברורה עדיין. חיוני לספק את הכמויות המומלצות של ויטמין D וסידן לכלל האוכלוסייה, ללא קשר לטיפולים אחרים, ובמצבי חסר בוויטמין – בעיקר בקשישים. ל- Strontium ranelate יש השפעה כפולה הן בעיכוב פירוק העצם והן בהגדלת יצירתו, והוא יעיל במידה בינונית במניעת שברים בחוליות ומחוץ לחוליות בנשים לאחר חדילת-אורח עם אוסטיאופורוזיס. בניסויים קליניים נבדקות תרופות חדשות המונעות את פירוק העצם או מעודדות את יצירתו.

When are Menopausal Symptoms Psychiatric?

Helen Shoenfeld

Talbia Mental Health Center, Jerusalem

Nervousness, sleep disorders, mood instability and sexual dysfunction are frequent symptoms during menopause. It is commonly believed that they are due to the characteristic menopausal hormonal changes. However, they also commonly occur in psychiatric disorders unrelated to the menopause. The literature deals with the characteristic psychological aspects and studies have examined the ways in which menopausal phenomena are related to the hormonal background and its effect on the brain.

The clinical menopausal picture may be complicated by secondary psychiatric disease. Also, menopausal symptoms and symptoms of previous psychiatric disease may coexist. In addition, menopause may precipitate psychiatric disorders in women predisposed to them.

Accumulated personal myths and expectations related to the menopause are likely to affect the way in which a woman copes with it. Important factors in this connection include education, culture and certain life events. In all such cases precise evaluation of the etiology, with its intermingled gynecological and psychiatric factors is required. Such women should be treated by both a gynecologist and a psychiatrist.

We present 5 cases, 4 of which were sent to the menopause clinic and were then referred for psychiatric evaluation and treatment. The other case presented at a psychiatric clinic due to a first acute psychostate. Laboratory tests showed typical changes of menopause.
 

Biological Test for Menopausal Osteoporosis

Benjamin Klein, Nathan Rojansky

Depts. of Experimental Surgery and of Obstetrics and Gynecology, Hadassah- Hebrew University Medical Center, Ein Kerem, Jerusalem

Osteoporosis has become a major public health problem in many western countries in which about 25% of women by the age of 65 will have had osteopenic fractures. The most important contributing factor to this condition is loss of gonadal function. This progressive disease, characterized by reduction in bone mass, may be prevented by estrogen replacement therapy. While there are several methods of diagnosing the disease when already established, there is no method that can identify women at high risk of developing osteoporosis. We have developed a biological test in which the serum of postmenopausal women is added to rat osteoprogenitor cell culture and its influence on proliferation, differentiation and mineralization of bone cells is determined. The serum of 20 menopausal women was examined by the biological test and the results compared to the findings of dual photon absorptiometry. This showed that rapid bone-losers had a significantly lower mineralization index as compared to nonosteopenic women (p<0.0001). The proliferation index (cell count) and alkaline phosphatase activity did not show significant differences between osteopenic and nonosteopenic groups. This preliminary study showed that a test based on serum reacting with a culture of bone cells to induce mineralization may be of value in the diagnosis of osteoporosis.