תוצאת חיפוש

הגישה המומלצת היום לטיפול בנשים הלוקות בסרטן שד מתקדם מקומי אזורי, היא טיפול ניאו אדג'ובנטי בכימותרפיה, כדי למנוע כריתת שד ובתירה מלאה של בית השחי. גישה זו יעילה מאוד בקרב נשים הלוקות בסרטן שד מתקדם מקומי השלילי לשלושת הקולטנים ו-Her2neu חיובי, אולם גישה זאת בסרטן שד החיובי ל- ER / PR פחות יעילה.

בנשים לאחר גיל חדילת אורח, עשוי הטיפול ההורמונלי לגרום לנסיגת השאת ולאפשר טיפול לשימור השד. בנשים לפני גיל חדילת אורחה הלוקות בסרטן שד מסוג לומינלי מתקדם אזורי, הטיפול ההורמונלי ניאודג'וונטי יכול גם הוא להיות יעיל ואף מהווה אפשרות טיפולית על פי הנחיות של ה-NCCN. עם זאת, יש הסוברים שבקבוצה חולים זאת, כימותרפיה מביאה לתוצאות טובות יותר.

בחמש-עשרה השנים האחרונות נבדקו פרופילים מולקולריים שונים של סרטן שד לומינלי שסייעו בקבלת ההחלטות באשר לתועלת של טיפול אדג'ובנטי הורמונלי בלבד לעומת משולב עם כימותרפיה. בנוסף, פרופילים מולקולריים אלו מסייעים לחזות אילו שאתות עשויות להגיב לכימותרפיה.

בעבר, התרופות ההורמונליות היחידות שהיו זמינות לטיפול ניאו-אדג'ובנטי היו טמוקסיפן או מעכב ארומטאזה. בשנים האחרונות, סוג חדש של תרופות הורמונליות פותחו ואושרו לטיפול, כגון מעכבי CDK4 / 6. תרופות אלו שיפרו משמעותית את שיעורי התגובה ומהלך התקדמות המחלה בקרב חולות עם סרטן שד גרורתי.

במאמר זה נסקור את הספרות העדכנית בנושא הטיפול בנשים עם סרטן שד לומינלי מתקדם אזורי, כולל אבחון מולקולרי ובהתאם – טיפול במעכבי CDK 4/6.

אסתר טחובר, אמיר זוננבליק, תמר פרץ, דניאלה כץ

מכון שרת לאונקולוגיה, מרכז רפואי-אוניברסיטאי הדסה, ירושלים

חלק מהחולות לאחר ניתוח לכריתת סרטן שד תזדקקנה לטיפול משלים בכימותרפיה, בהורמונותרפיה, בטיפול ביולוגי או בהקרנות. בחולות שבהן השאת חיובית ל-HER2, הטיפול המשלים כולל טרסטוזומב. לטיפול בטרזסטוזמב יש יתרון משמעותי בהפחתת הסיכון להישנות מחלה בכמחצית ובשליש לערך את הסיכון לתמותה, במחקרים פרוספקטיבים אקראיים שכללו סך הכול מעל 10,000 חולות.

נודעת חשיבות במתן טרסטוזומב מוקדם ככל האפשר בטיפול המשלים,  כבר עם הכימותרפיה. אולם אם אנטרציקלינים הם חלק מהטיפול, יש לטפל בטרסטוזומב בסיום הטיפול, כדי להפחית את הסיכון לרעילות ללב.

השפעת הלוואי המשמעותית ביותר של טרסטוזומב היא התפתחות חדה של רעילות ללב. רעילות זו מתבטאת בירידה במקטע הפליטה של חדר שמאל ב-17.3%-2.3% מהחולות, אך ברוב המכריע של החולות אין לירידה זו משמעות קלינית. היארעות אי ספיקת לב תסמינית נמוכה בהרבה: היא מופיעה ב-4%-0% מהמטופלות, ולרוב היא הפיכה עם הפסקת הטיפול בטרסטוזומב.

בסקירה זו נדון בתוצאות המחקרים העדכניים ובאפשרויות הטיפול המשלים בחולות סרטן שד חיוביות ל-HER2.

אביעד זיק, לימור אפלבום

בית חולים הדסה עין-כרם, ירושלים

חולות סרטן השד המאובחנות עם מחלה מוגבלת, מטופלות כיום בטיפול המשלב כריתה בניתוח, קרינה וטיפול בתרופות (הורמונאלי, כימי, ביולוגי). בשנים האחרונות נעשים מאמצים למקד את הטיפול בתרופות לפי תת קבוצות המפיקות רווח מרבי מטיפול מסוים.

מטרה זו מושגת על ידי בחינת מספר מדדים סטנדרטיים, ביניהם בחינת קולטנים סגוליים בשאת והתאמת הטיפול לפרופיל הקולטנים. דוגמה לכך היא הטיפול בהרצפטין. ידוע, כי טיפול זה יעיל רק בחולות עם שאתות חיוביות ל-HER2. לאחרונה נמצא, כי קבוצה זו גם מפיקה תועלת רבה יותר מטיפול באנטרציקלינים.