תוצאת חיפוש

ראובן גורפינקל¹, יובל סלוביק², רונן גלזינגר¹, שלמה וולפיש³,

¹המח' לכירורגיה פלסטית, ²המח' לאף-אוזן-גרון וניתוחי ראש-צוואר, ³היחידה הקולורקטלית, מרכז רפואי סורוקה, באר-שבע

נמק פורנייה הוא מצב של דלקת נימקית של חיתולית (Fascia) דופן הבטן והחיץ, המערבת גם את איברי-המין החיצוניים. דלקת זו נגרמת מזיהום מעורב של חיידקים ארוביים ואנארוביים. ניתוח כריתת טחורים הוא טיפול שיגרתי עם שיעור סיבוכים נמוך. בעבר דווח על חמישה חולים בלבד שלקו בנמק פורנייה כסיבוך מיידי של כריתת טחורים.

המטרות במאמר הנוכחי הן לדווח על מהלך וטיפול בנמק פורנייה כסיבוך מאוחר (7 ימים לאחר ניתוח) של ניתוח לכריתת טחורים בגישה סגורה. כמו-כן, נסקרת הסיפרות הרפואית בנושא ומובא ניתוח של פרשות חולים קודמים שעליהם דווח.

חולה בן 66 שנה, הלוקה בסוכרת שאיננה מטופלת באינסולין, יתר-לחץ-דם ומחלת לב כלילית. אושפז שבוע לאחר ניתוח כריתת טחורים עקב חום גוף גבוה, אודם ורגישות באזור פי הטבעת והפרשה חומה מהצלקת הניתוחית, ועלייה ברמת הליקוציטים בדמו. החולה טופל בהחזר נוזלים לתוך-הווריד, באנטיביוטיקה רחבת טווח, כריתה נרחבת של ריקמת הנמק ופיום הכרכשת. בתרבית מפצע הניתוח צמחו E.coli ותערובת של חיידקים אנארוביים. לאחר שהחלים מהזיהום החד, חולה נזקק להשלמת רקמות חסרות על-ידי שתלי עור וסגירת פיום המעי.

בסקירת הסיפרות נמצאו חמש פרשות חולים עם נמק פורנייה כסיבוך של ניתוח כריתת טחורים. נמצא, כי הסיבוך עלול להופיע גם בבני-אדם ללא מחלות הפוגעות בתיפקוד המערכת החיסונית, וכי לסוג הניתוח לכריתת הטחורים אין השפעה על התהוות הנמק. בכל פרשות החולים המדווחות נגרם הסיבוך ב-48 השעות הראשונות לאחר הניתוח. פרשת החולה המדווח במאמר זה הוא הראשון שבו התהווה נמק פורנייה שבוע לאחר הניתוח.

לסיכום, נמק פורנייה עלול להתהוות כסיבוך מאוחר לאחר ניתוח לכריתת טחורים, ללא קשר למחלות הרקע ולסוג הניתוח שבוצע.

The Diagnosis and Treatment of Fournier's Gangrene

M. Cohen, E. Tamir, S. Abu-Abid, Y. Galili, M. Giladi, S. Avital, R. Shafir, Y. Klausner

Surgery and Infectious Disease Depts. and Division of Surgery, Tel Aviv-Sourasky Medical Center, and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

We treated 2 women and 8 men suffering from Fournier's gangrene during 1990-96. 2 had diabetes, 1 suffered from ulcerative colitis and 1 was an alcoholic. In 8 of them the infection was triggered by a mixture of aerobic and anaerobic bacteria. Treatment consisted of repeated wide debridement and early colostomy. This aggressive approach resulted in relief of the septic signs within 24 hours and permitted early skin grafting of the wounds. 2 patients died due to sepsis that caused multiple organ failure. The 8 who survived were hospitalized for an average of 35 days. On follow-up examination 1-5 years later all patients had undergone closure of the colostomy and were completely rehabilitated.

Fournier's gangrene is not rare in the geriatric population. We believe that early diagnosis and aggressive wide debridement, combined with early colostomy, are the keys to successful treatment.

Necrotizing Soft Tissue Infection

E. Rath, I. Shelef, E. Avinoah, Y. Lichtman, O. Levy, D. Atar

Depts. of Orthopedics, Diagnostic Radiology and General Surgery C, Soroka Medical Center and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

The dramatic course of necrotizing soft tissue infection represents a medical emergency, since it is limb - and life-threatening. Most necrotizing soft tissue infections are caused by mixed aerobic and anaerobic Gram-negative and Gram-positive organisms. Most case have been reported in immunocompromised hosts after penetrating trauma or surgery. We describe a unique series of cases of necrotizing soft tissue infection. The mainstay of treatment is early and daily debridement of devitalized tissue and broad-spectrum antibiotics. Hyperbaric oxygen therapy should be considered.

Maggot Therapy for Gangrene and Osteomyelitis

K.Y. Mumcuoglu, M. Lipo, I. Ioffe-Uspensky, J. Miller, R. Galun

Dept. of Parasitology, Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem

5 patients with diabetic-foot were treated by maggot therapy. The most serious case was in a 75-year-old man who had gangrene and osteomyelitis of the right foot. Proteus mirabilis, Enterococcus sp., Providencia stuartii and Staphylococcus spec. (coagulase positive) were isolated from lesions which did not respond to antibiotic therapy. The patient had twice refused amputation but agreed to maggot therapy. Larvae of the sheep blowfly Phoenicia (Lucilia) sericata were used for twice-weekly treatment over a period of 7 months. Sterile larvae were applied to the wound and replaced every 3-4 days. After 4 months of treatment, the necrotic tissue around the toes and on the sole of the foot detached from the healthy tissue. During the last 3 months of treatment the larvae removed the remaining infected tissue. As therapy progressed, new layers of healthy tissue covered the wound. The offensive odor associated with the necrotic tissue and the intense pain in the foot decreased significantly. At the end of therapy, during which there were no complaints of discomfort, he was able to walk. In the 4 other patients who had relatively superficial gangrene, the maggots debrided the wounds within 2-4 weeks. Thereafter treatment was continued with antibiotics. Maggot therapy can be recommended in cases of intractable gangrene and osteomyelitis, when treatment with antibiotics and surgical debridement have failed.