תוצאת חיפוש

למרות הצריכה הנפוצה של קפאין ושל מוצרים המכילים קפאין, פניית מטופל הסובל מהרעלת קפאין אינה שכיחה בפרקטיקה היומיומית, אך יכולה להיות בעלת השפעה רב מערכתית נרחבת ומסכנת חיים. אנו מציגים במאמרנו פרשת חולה, אישה צעירה שהתקבלה לאחר ניסיון אובדני בעזרת צריכה של כמות רעילה של טבליות המכילות קפאין. המטופלת סבלה מפגיעה רב מערכתית, כולל הפרעות קצב קשות וצורך בפעולות החייאה. המשך אשפוזה כלל אשפוז ארוך ומורכב ביחידה לטיפול נמרץ. אנו מתארים את השתלשלות האירועים מאז גילוי המקרה, דרך הטיפול הראשוני מציל החיים שכלל פעולות החייאה בסיסיות ומתקדמות בחדר מיון וכלה באתגרים בטיפול וניהול המקרה ביחידה לטיפול נמרץ עד להתאוששות מלאה וחזרת המטופלת למצבה הבסיסי.

בפרשת החולה במאמרנו, התמקדנו במעורבות הלב, שהייתה הבולטת ביותר במטופלת שלנו, ובטיפול שניתן בעקבות זאת. המאמר כולל סקירת ספרות עדכנית לחלופות הטיפול המוכחות, וכן טיפולים שהניסיון לגביהם עדיין מוגבל.

גבריאלה דורפמן פורמן¹, קלמנט כאהן², ארמנדה בהרב^{1, 2 ,3}

¹אוניברסיטת תל אביב, ²המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים, ³היפנוכור, יהוד

הקדמה: המאה האחרונה מתאפיינת במדינות המערב בחוב שינה. השימוש הרב בכלי תחבורה מתעצם, ותאונות רבות מתרחשות בשל הירדמות הנהג. לרוב בני אדם אינם מודעים להשפעת מצב העייפות-ישנוניות על תפקודם הקוגניטיבי ועל כושר הנהיגה שלהם.

מטרה: המטרה במחקר הנוכחי הייתה לזהות מידע פיזיולוגי הניתן למדידה בקלות, אשר יכול לסייע בניטור פשוט ואמין של תפקוד הנהג וערנותו. 

שיטות: שמונה מתנדבים בריאים וללא הפרעות שינה נכללו במחקר. על הנכללים הוטלו שתי משימות שחזרו על עצמן לסירוגין כל שעתיים במהלך 34-36 שעות, במטרה ליצור חסך שינה מצטבר והולך. המשימות כללו מבחן שמירת הערות (MWT –Maintenance of Wakefulness Test)  והדמיית נהיגה באמצעות סימולטור נהיגה. בזמן הניסויים הנבדקים היו מחוברים ל- EEG, EMG, EOG, ECG ולרישום אודיו-וידיאו. התוצאות הראשונות מתייחסות ל-60 מבחני MWT.

תוצאות: ביממה הראשונה קרו ההירדמויות רק סביב שעות אחר-הצהרים-המוקדמות, המאופיינות בנטייה פיזיולוגית להירדמות, בהתאם לשעון הביולוגי. הלילה התאפיין בהירדמויות עם חביון שינה קצר ביותר סביב שעה 4 לפנות בוקר. ביום השני לניסוי היה חביון השינה הממוצע שנמדד ארוך מאשר במהלך הלילה, למרות הצטברות חסך שינה, בשל השעון הביולוגי הנוטה לערות בשעות האור. שכיחות ההירדמויות גברה עם מספר שעות-ערות. מתוך חישובים של ה- HRV ונגזרותיו, התקבלה עלייה בפעילות סימפתטית לאחר אירועי הירדמות יחד עם עלייה בהשתנות רגעית של קצב הלב.

לסיכום, הנטייה להירדם בשעות הקטנות של הלילה ובשעות אחר הצהרים המוקדמות הופכת מסוכנת יותר כאשר מתווסף חסך שינה. קיים מתאם בין פרמטרים אוטונומיים הקשורים בהשתנות הרגעית של קצב הלב לבין אירועי הירדמות או כמעט הירדמות, כפי שנִצפו ב-EEG. מאפיינים אלה, שנמצאו מתוך נגזרים של ה-ECG, עשויים לספק כלי מסייע לצורך מעקב אחר הירדמות נהגים ומניעת תאונות דרכים.

חגית כהן, אורי לבנטל, מיכאל מטר, משה קוטלר,

המרכז לבריאות הנפש באר-שבע, היח' למצבי דחק וחרדה נפשית, החטיבה לפסיכיאטריה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הטיפול בתכשירים נוגדי-פסיכוזה עלול לגרום למיגוון רחב של השפעות-לוואי ואף לאירועים נדירים של מוות פתאומי. החל משנות השישים מתנהל בספרות הרפואית ויכוח סביב השאלה אם קיים קשר משמעותי בין נטילת תכשירים נוגדי-פסיכוזה לבין מוות פתאומי. ידוע, כי שיעור התמותה בקרב חולים סכיזופרניים גבוה פי 5 בהשוואה לאוכלוסייה בריאה בטווח גילים מקביל. עם זאת, הקשר בין נטילת תכשירים נוגדי-פסיכוזה למוות פתאומי עדיין שנוי במחלוקת, מאחר שקשה להוכיחו.

נוכח הדיווחים על חולי סכיזופרניה שטופלו בתרופות נוגדות-פסיכוזה ונפטרו מסיבות לא ברורות, ונוכח האפשרות הפשוטה והבלתי-חודרנית לבדיקת הפעילות האוטונומית ההיקפית בשיטת השיערוך של טווח השונות בקבצ הלב, החלטנו לבדוק את שונות קצב הלב בקרב אוכלוסיית חולים סכיזופרניים המטופלים בתכשירים נירולפטיים. המטרה בעבודה היתה להשוות בין תרופות נוגדות-פסיכוזה מהדור הישן כמו הלופרידול (haloperidol), לתרופות מהדור החדש, כמו קלוזפין לאולנזפין (clozapine, olanzapine) לגבי השפעותיהן על מערכת הלב וכלי-הדם.

ממצאי מחקר זה מצביעים על כך, שבקרב חולים סכיזופרניים המטופלים בתכשיר הקלוזפין, נמדדו פעילות סימפאתטית מוגברת, דיכוי פעילות ווגלית והארכה של QTc. מאחר שדיכוי פעילות פאראסימפאתטית ידוע כמוריד סף לפירפור חדרים, ייתכן, אם כי עדיין לא הוכח, שירידה בפעילות ווגלית זו מעורבת בעלייה בשיעור התמותה על רקע מחלות קרדיוואסקולריות בחולים סכיזופרניים המטופלים בתכשירים נוגדי-פסיכוזה.

לסיכום, שיערוך טווח (spectrum) של אות שונות בקצב הלב יכול להוות מדד חשוב להשפעות של תרופות נוגדות-פסיכוזה שונות על פעילות מערכת העצבים האוטונומית ועל מערכת ההובלה בלב, וכן לסייע בבחירת התרופה המיטבית לחולים הלוקים בהפרעות קצב, במחלות לב ובמצבים פתופיסיולוגיים שונים.

לתכשיר הקלוזפין מקום חשוב באסטרטגיה הפארמאקולוגית של הטיפול במחלת הסכיזופרניה. אולם השפעות-הלוואי הן הקרדיווסקולאריות והן דיכוי לשד-העצם, מצריכות מעקב וניטור קפדניים, העשויים להפחית את הסיכון למוות.

ע' בר-מאיר(1), א' גרובשטיין(1), ש' גבעוני(2) וב' תדמור(3)

(1) הענף לרפואת אב"כ, מפקדת קצין רפואה ראשי, (2) בית-חולים שניידר, (3) רפואה, פיקוד העורף, צה"ל

רעלים זרחניים אורגניים (רז"א) נגזרים מחומצה הזרחתית. זרחנים אורגניים (ז"א) מסווגים לשתי קבוצות: חקלאיים (אינסקטיצידים), ומלחמתיים ("גזי עצבים"). קיים דמיון בסיסי בין שתי קבוצות במבנה ובמנגנון פעולתן (חסימת האנזים אצטילכולין אסתרזה, AchE), אך בכל זאת הן נבדלות זו מזו במספר מאפיינים כימיים חשובים, הנובעים בעיקר מנקודת המבט השונה של המפתחים בהקשר לפעולה הרעלנית (toxicologic): בעוד שהז"א החקלאיים פותחו באופן שיאפשר הצלתם של בני אדם שנחשפו לחומר (מדי שנה מתים אלפי בני אדם ברחבי העולם מהרעלה), הרי שבז"א לשימוש צבאי-מלחמתי נעשה מאמץ בכיוון ההפוך.

כקבוצה, הז"א החקלאיים פחות מסוכנים מהמלחמתיים מכמה סיבות (היכולות להיות שונות על פי המצב): רעילות סגולית נמוכה יותר, נדיפות נמוכה, איטיות פעולה ואפשרות טובה יותר לטיפול בנפגע.

A-V Junctional Arrhythmia Due to Oral Phenytoin Intoxication

Rasmi Magadle, Paltiel Weiner, Joseph Waizman

Dept. of Medicine A, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera

Phenytoin (Dilantin) is the drug of choice for most of the convulsive disorders. However, even when given orally it causes many adverse reactions, mainly affecting the nervous system, both central and peripheral. When administered intravenously, severe cardiovascular reactions may occur, including conduction disorders, sinus arrest, atrioventricular block or hypotension.

Medline screening did not reveal previous reports of arrhythmias induced by oral phenytoin. We present a case in which oral phenytoin administered chronically for a convulsive disorder caused atrioventricular junctional arrhythmia.

Second Degree A-V Block in Graves© Disease

Yoram Singer, Pesach Shvartzman

Dept. of Family Medicine, Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Cardiac tachyarrhythmias are common in thyrotoxicosis. We report an uncommon case of a 53-year-old woman with Grave's disease who developed second degree A-V block while euthyroid on propylthiouracil. The most likely mechanism is an autoimmune response causing infiltration of the cardiac conduction pathways.

Autonomic Dysregulation in Post-Traumatic Stress Disorder: Power Spectral Analysis of Heart Rate Variability

Hagit Cohen, Uri Loewenthal, Mike A. Matar, Hanoch Miodownik, Zeev Kaplan, Yair Cassuto, Moshe Kotler

Mental Health Center, Israel Ministry of Health; Anxiety and Stress Research Unit, Faculty of Health Sciences; Dept. of Life-Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Spectral analysis of heart rate variability (HRV) has been shown to be a reliable noninvasive test for quantitative assessment of cardiovascular autonomic regulatory response, providing a dynamic map of sympathetic and parasympathetic interaction. In a prior study exploring the state of hyperarousal that characterizes the post traumatic stress disorder (PTSD) syndrome, we presented standardized heart rate analyses in 9 patients at rest, which demonstrated clear-cut evidence of a baseline autonomic hyperarousal state.

To examine the dynamics of this hyperarousal state, standardized heart rate analysis was carried out in 9 PTSD patients, compared to a matched control group of 9 normal volunteers. 20-minute ECG recordings in response to a trauma-related cue, as opposed to the resting state, were analyzed. The patients were asked to recount the presumed triggering traumatic event, and the control subjects recounted a significant stressful negative life event.

Whereas the control subjects demonstrated significant autonomic responses to the stressogenic stimulus of recounting major stressful experiences, the patients demonstrated almost no autonomic response to the recounting of the triggering stressful event. The patients demonstrated a degree of autonomic dysregulation at rest comparable to that seen in the control subjects' reaction to the stress model.

The lack of response to the stress model applied in the study appears to imply that PTSD patients experience so great a degree of autonomic hyperactivation at rest, that they are unable to marshal a further stress response to the recounting of the triggering trauma, as compared to control subjects. A subsequent study of the effect of medication on these parameters showed that they are normalized by use of selective serotonin re-uptake inhibitors (SSRI's).

Neither the clinical implications of these findings, nor their physiological mechanisms are clear at present. We presume that they reflect a central effect, as the peripheral automatic effects of SSRI's are relatively negligible.