תוצאת חיפוש

עמירם כ"ץ (1), מלכה איצקוביץ' (1), עדה תמיר (2), אורה פילו (1), פלביה שטיינברג (1), חיים רינג (1), יעקב רונן (1), רלוקה שפסר (1), ראובן גפשטיין (3)

(1) המח' לשיקום ד' ו-ג', בית החולים לווינשטיין, רעננה, (2) המח' לרפואה קהילתית ואפידמיולוגיה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, (3) היח' לניתוחי גב, בית החולים מאיר, כפר-סבא

עד לאחרונה הוערך תיפקוד בנפגעי חוט-השידרה (נח"ש) באמצעות סולמות מדידה סטנדרטיים שנועדו לסוגי נכויות מגוונים. אולם לסולמות אלו רגישות נמוכה יחסית לשינויים במרכיבי תיפקוד חשובים לנח"ש ואינם סגוליים דיים לבדיקה של תת-קבוצה מסוימת.

הנפוץ בסולמות ברפואת- שיקום, ה-Functional Independence Measure (FIM), מאפשר למדוד בעיקר את ההפרעה שהנכות גורמת לסביבה המטפלת ולאו-דווקא לחולה עצמו. לכן פותח במחלקה לשיקום נפגעי שידרה בבית-החולים לוינשטיין הסולם Spinal Cord Independence Measure (SCIM), שהוא ייחודי לנח"ש.

סולם ה- SCIM מאפשר לתת מענה לחסרונות שנמצאו בסולמות בהם הסתייעו המטפלים עד כה ובנוסף הוא קל ליישום. הגירסה הראשונה שלו נמצאה מהימנה ורגישה מ-FIM לשינויים בתיפקוד נח"ש. לשיפור חלק מניסוחיה פותחה גירסה שנייה של הסולם – ה- II SCIM. גירסה זו נמצאה מהימנה גם היא, ובחלק ממרכיבי התיפקוד היא אף מהימנה יותר מהמקורית.

במחקר הנוכחי נבדקה הרגישות היחסית של II SCIM לשינויים בתיפקוד נח"ש, תוך השוואה ל-FIM. בעשרים ושישה נח"ש בוצעו בדיקות עוקבות של II SCIM ו- FIM במהלך אישפוז שיקומי. נמצא מיתאם גבוה בין הציונים הכוללים של שני הסולמות (¡=0.915; p>0.0001). השינוי הממוצע בציון התיפקוד מהבדיקה הראשונה לאחרונה היה גדול ב-II SCIM  לעומת FIM (p<0.04), ושיעור הזיהוי של שינויים בתיפקוד נח"ש היה לרוב גדול יותר ב- II SCIM. יתרון ה- II SCIM בזיהוי השינויים התבטא בתחומי התיפקוד בהם קיים שוני מהותי בתוכן הסולם בינו ל-FIM

תוצאות אלו מאששות את תקפותה של הגירסה השנייה של SCIM. עם זאת, כדי לאפשר ישום נרחב ובינלאומי בסולם, נדרשת בדיקתו בקבוצות גדולות יותר, וכן במדינות ותרבויות שונות.

Botulin Toxin for Spasticity in Spinal Cord Damage

Ofer Keren, Flabia Shinberg, Amiram Catz, Neer Giladi

Loewenstein Rehabilitation Hospital, Ra'anana; Movement Disorder Unit, Tel Aviv Medical Center; and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

Therapeutic injection of botulin toxin is well-recognized for reducing tonus in local dystonia. However, its efficacy in reducing spasticity in spinal cord injuries is still unproven. 4 men and 1 woman (mean age 39 years, range 20-56) with spinal cord injury and debilitating spasticity, and no response to standard treatment for spasticity received injections of botulin, 200-300 U, into 4-8 points in their legs to block muscle-nerve synapses.

In all 5 tonus was reduced in the area of the block, while in some it was also reduced in more distal muscles. In 1 there was reduced tonus in both the injected and contralateral leg. The therapeutic effect on tonus persisted for 3 months. In spite of objective improvement in tonus in all 5, only 3 felt subjective improvement, but in none was there improvement on standard functional scaling.

We found injection of botulin toxin effective in reducing tonus in the spinal cord-injured, and to some extent in improving subjective feeling of well-being in some of them. Obective measurement might show functional improvement after larger doses of toxin injected into more muscles. This might be necessary because the muscle mass of the legs is large and the intensity of involuntary contraction is especially high in these patients.