תוצאת חיפוש

הקדמה: מגפת הקורונה גורמת, בנוסף למחלה ריאות קשה, לסיבוכים רבים הקשורים לאשפוז ממושך בטיפול נמרץ ולהנשמה, ולפגיעות נוירומוסקולריות. המחקר לגבי התוצאות התפקודיות של תוכניות שיקום בשל תחלואה זו מועט ביותר.   

מטרות: לבחון אלו מאפיינים בקבלה לשיקום תורמים למצב התפקודי ארוך הטווח של חולי קורונה שטופלו בתוכנית שיקום ייעודית ארוכת טווח.

שיטות מחקר: במחקר נכללו 61 מחלימים מקורונה שטופלו במסגרת תוכנית שיקום ייעודית. הנבדקים עברו הערכות תפקודיות וקוגניטיביות, מילאו שאלוני דיווח עצמי וחלקם עברו בדיקות הולכה עצבית.

תוצאות המחקר: כל המדדים המוטוריים והתפקודיים השתפרו באופן משמעותי במהלך השיקום. נמצא מתאם חיובי בין מדדי חומרת המחלה החדה לבין רמה תפקודית בקבלה לשיקום ומשך שיקום ארוך יותר, אך לא לרמה  התפקודית בשחרור. מבחינה נפשית,  נמצא כי דווקא מטופלים שסבלו ממחלה חדה (אקוטית) קלה יותר, דיווחו על יותר תסמינים נפשיים ועל ירידה קוגניטיבית חמורה יותר. בנוסף רמות חרדה גבוהות וכן ליקויים קוגניטיביים וניהוליים בתחילת השיקום היו במתאם עם תפקוד קוגניטיבי ירוד יותר בשחרור משיקום. נמצא מתאם חיובי בין הולכה עצבית פתולוגית של העצבים המדיאני והטיביאלי לבין חומרת מחלה חדה קשה יותר ותפקוד מוטורי נמוך יותר בשחרור.

דיון ומסקנות: שיקום ארוך טווח משפר את תפקודם של חולי קורונה, בעיקר במטופלים שסבלו ממחלה חדה וקשה, שהשיגו שיפור תפקודי משמעותי בדומה לזה של מטופלים שסבלו ממחלה חדה קלה יותר, כל עוד קיבלו משך שיקום מספק. כמו כן, המחקר מלמד על הדגש שיש לתת על  מאפיינים בכניסה לשיקום המשפיעים על תוצאות השיקום הכוללים דיווח על כאב וחרדה, ליקויים קוגניטיביים וממצאים אלקטרו-פיזיולוגיים. 

לסיכום: המחקר מדגיש את הצורך בתוכנית שיקום רב צוותית לחולי קורונה, תוך שימת דגש על מאפיינים נפשיים, ליקויים קוגניטיביים וממצאים אלקטרופיזיולוגיים. 

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית השכיחה יותר בקרב נשים. בין תסמיניה העיקריים נמנים כאבי שרירים מפושטים, עייפות וחולשה כרוניות. המנגנון הפתופיזיולוגי של המחלה אינו ברור דיו, וקיימות תיאוריות שונות להסברתו. במאמר סקירה זה, בחנו מחקרים מדעיים מהשנים האחרונות המתמקדים בבעיות בשריר השלד ומוצעים כהסבר למנגנון הפתופיזיולוגי של תסמונת פיברומיאלגיה. נסקור גישות שונות המתמקדות הן במערכת שרירי השלד והן בליקויים במערכת העצבים המרכזית. יחד עם זאת, התמונה הכוללת רחבה יותר ומשלבת את שתי הגישות הללו יחד עם תהליכים פתופיזיולוגיים אחרים.  

הממשק שבין האם לעובר, מתבצע כבר למעלה מ-150 שנים, עם מספר גילויים מרכזיים בהבנה של הקשר שבין האנטומיה והפיזיולוגיה לפתופיזיולוגיה של התסמונות המיילדותיות הגדולות –פרה-אקלמפסיה, המכונה טרום רעלת היריון, האטה בגדילה תוך רחמית של העובר, לידה מוקדמת, ירידת מים מוקדמת, הפלות מאוחרות והיפרדות שליה.

השימוש בדימות על שמע ליד מיטת החולה (point of care ultrasound) להערכת תפקודה של המערכת הקרדיווסקולרית, על ידי ניאונטולוג שאינו קרדיולוג, מעורר עניין רב ביחידות לטיפול נמרץ פגים וילודים. סימנים קליניים כגון קצב לב, לחץ דם ומילוי קפילרי מספקים מידע מוגבל להערכת זרימת הדם המערכתית וזילוח לאיברי הגוף. אקו תפקודי המבוצע על ידי ניאונטולוג מאפשר הערכה תדירה של התפקוד הלבבי, זיהוי המנגנון שאחראי על קיפוח המודינמי, עזרה בקבלת החלטות לגבי טיפול וניטור התגובה לטיפול. תחומי השימוש העיקריים בפגייה הינם הערכת הצינור העורקני, יתר לחץ דם ריאתי, מצבי הלם ווידוא מיקום הצנתר הטבורי. עבודות שונות הראו ששימוש באקו תפקודי משנה את אופן הטיפול בפג ומשפר תוצאים. אקו תפקודי אינו זהה לאקו מבני ואינו מיועד לשלילת מומי לב ולכן אינו מהווה תחליף לבדיקת האקו המבני המבוצעת על ידי קרדיולוג ילדים. ככלל, שיתוף פעולה הדוק עם צוות רופאי קרדיולוגיה ילדים הינו הכרחי. במהלך השנתיים האחרונות הוחל בתהליך של העלאת המודעות לשימוש בבדיקת האקו התפקודי על ידי ניאונטולוגים בישראל. נערכו שלושה כנסים וסדנה לימודית עם מרצים ממובילי התחום בעולם. נכתבו פרוטוקולים המגדירים את אופן ביצוע הבדיקה וסוכם עם רופאי קרדיולוגית ילדים על הטמעת השימוש באקו תפקודי בקרב ניאונטולוגים מתוך כוונה להקים קבוצה ייחודית של ניאונטולוגים בעלי ידע ומיומנות באקו תפקודי עם הבנה מעמיקה בפיזיולוגיה והמודינמיקה קרדיאלית ונשימתית

דום נשימה של הפג (דנ"פ) מאובחן ברוב התינוקות שנולדים לפני המועד, בעיקר בכאלה שנולדים לפני שבוע 34 להיריון. לבעיה נפוצה זו בפגיה יש חשיבות קלינית, עם השלכות לטווח קצר וארוך, ובעיקר ניתן להצביע על הקשר של דנ”פ משמעותי נשנה עם תמותה מוגברת ותוצאים לא-מיטביים מבחינה נשימתית ונוירו-התפתחותית.

בסקירה זו אנו מסכמים את ההתפתחויות העדכניות בהבנת הפתופיזיולוגיה של דנ”פ, תוך התייחסות לשאלות קליניות הרלוונטיות לצוות הרפואי שמטפל בתינוקות עם דנ”פ. בסוף הסקירה אנו מציעים המלצות לניטור סביב מועד השחרור מהפגייה ולאחריו, תחום שבו קיימת אי בהירות רבה

מיגל שוורץ, סרגיו שבתאי

מחלקה נירולוגית, מרכז רפואי בני ציון, חיפה

האבחון של מחלת פרקינסון מתבסס על נוכחות שניים לפחות מהסימנים הקליניים היסודיים: (1) רעד במנוחה של הגפיים, (2) ברדיקינזיה, (3) נוקשות, (4) איבוד של רפלקסי התנועה (הפסטורליים). המחלה מתבטאת בעיקר בתסמינים מוטוריים, אך יחד עם אלה קיימים תסמינים לא מוטוריים רבים, שלהם מוקדש המאמר הנוכחי.

התסמינים הלא מוטוריים של המחלה עלולים להגביל את תפקודו של החולה לא פחות מהתסמינים המוטוריים, ולעיתים קשה יותר לטפל בהם. המאמר הנוכחי מודגש לחלק מהתסמינים הלא מוטוריים, הגישה הטיפולית האפשרית והחידושים המדעיים שנצברו בשנים אחרונות. חלק מהתסמינים הללו מופיעים עוד בשלב הטרום מוטורי.

אופיר אורי , איל ברבלק

המחלקה לאורתופדיה א', מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

נמק של העור והרקמות הרכות מהווה סיבוך נדיר, אך משמעותי ביותר, בעקבות הזרקת תרופות שונות לתוך השריר, ומוכר כתִסמונת ניקולאו (Nicolau syndrome). ההסתמנות הטיפוסית היא כאב עז וחיוורון מיידי במקום ההזרקה, מלווה באדמומיות ובהתפתחות כיחלון (Cyanosis) מקומי ההופך בהדרגה לנמק מלא. התהליך הפתופיזיולוגי המוביל להופעת התִסמונת אינו ברור לחלוטין, אולם מקור וסקולרי (חסימת כלי דם עורקי סופי באזור ההזרקה) מסתמן כהשערה המובילה. במאמר זה נסקרת הסִפרות העדכנית ומוצגים המהלך הקליני של התִסמונת, הפתוגנזה ודרכי הטיפול.

אהוד ברגר, רוני שילה, אברהם ויצמן, חנן מוניץ

המח' לבריאות הנפש א' ויחידת המחקר, המרכז לבריאות הנפש גהה

סכיזופרניה היא מחלה הטרוגנית עם מיגוון תסמינים רחב, ללא אטיולוגיה ברורה או אחידה. במהלך השנים, הועלו תיאוריות שונות בניסיון להסביר את ההסתמנות בסכיזופרניה באמצעות דגמים שונים, ומרביתם מבוססים על הפרעה בפעילות מרכזית של נירוטרנסמיטרים שונים, במיוחד דופאמין, סרוטונין וגלוטמאט.

בתחילה שלטה התיאוריה הדופאמינרגית שהניחה, כי קיימת פעילות-יתר דופאמינרגית במוח בחולים בסיזופרניה, במיוחד גירוי עודף של קולטנים מסוג D₂, בעיקר במסלולים מזולימביים ומזוקורטיקליים.

שרון ארליך(1), דלית מודן(1) וגדעון פרת(2)

(1) היח' לאנדוקרינולוגיה, (2) המח' לטיפול נמרץ ילדים, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, רמת-גן

לפטין הוא חלבון בעל 167 חומצות-אמינו ומשקלו המולקולתי הוא כ-16kDa. שמו נגזר מהמלה היוונית leptos, שמשמעותה "רזה". ללפטין מספר תפקידים, שהעיקרי ביניהם הוא ויסות מאזן האנרגיה על ידי דיכוי תיאבון והגברת הוצאת אנרגיה. כמו-כן, הוא מהווה סמן למאכת הרבייה וכהורמון המשפיע על מיגוון תהליכי חילוף-חומרים, כגון הפרשת אינסולין וליפוליזה. קיימות עדויות לכך, שללפטין יש גם תפקיד מרכזי בתגובה למצבי דחק והוא מצוי ביחסי גומלין הדוקים עם ציר ההיפותאלאמוס-היפופיזה-טוחה (adrenal). המטרה בסקירה זו לסכם בקצרה את הידע הקשור בלפטין, בהסתמך על הספרות העכשווית.

Man in a Hot Climate - Early Studies of the Institute of Military Physiology 

Ezra Sohar, Yair Shapiro, Yoram Epstein

Institute of Military Medicine, Medical Corps, Israel Defense Forces and Heller Institute of Medical Research, Sheba Medical Center, Tel Hashomer

In the 1950's many IDF soldiers were hospitalized for heat stroke - about 25% of whom died. Analyzing these cases revealed that commanders misinterpreted human ability to perform in the heat and ignored basic concepts of fluid and electrolyte balance and heat load.

In the early 1960's a series of studies was conducted with regard to soldiers' performance in the heat. The first study (1959), which later became a classic, was conducted during a 21-day march from Eilat to Metula, crossing all climatic zones of Israel. The study was followed by other investigations which approached the issues of voluntary dehydration, fluid consumption vs sweat loss, salt additives, and the effect of heat load on performance.

Based on these early studies, proper regulations were issued to field officers. Over the years, the lessons learned from these studies saved many lives. The number of cases of heat stroke and of other climate-related injuries was dramatically reduced, and performance was enhanced.

Physiological Aspects of Women in Combat

D. Libster, Y. Heled, Y. Shapiro, Y. Epstein

IDF Institute of Military Physiology and Heller Institute for Medical Research, Sheba Medical Center, Tel Hashomer

Since military service is physically demanding, soldiers must maintain high levels of physical fitness for optimal performance of their duties. Women are at a physiological disadvantage when competing against men: they have a smaller muscle mass, more body fat, lower red blood cell counts, lower hemoglobin levels and smaller cardiac outputs. Women are slower and weaker than men and more prone to exercise-induced skeletal injuries. Fewer women than men meet the standards of physically demanding jobs. Therefore integrating women into physically demanding military-oriented jobs requires redesigning or modifying the tasks (different pace, mechanical aids, teamwork). While physical training can increase the physical capacity of women, training cannot completely eliminate gender differences. Thus the data presented do not imply that women cannot be integrated into combat units, but highlight gender-related differences which might have an effect on the ability of women to compete equally with men at the same task.